אנקש

אנקש
	על צוואר הנידון מניחים עניבה ושומעים לרצונו היחיד הביאו לכאן את אשתי היפה אמרו לה כי הנס ילטפה לטיפה חזקה מתמיד. ; היא הרכינה הראש והראש לא נסוג הוא נופץ באגרוף הגדול זאת הייתה אנקש עוללי המתוק אלוהים חטאותיה ימחול.
	הבתים האחרונים בשיר

"**אנקש**"
	תקליט השיר "אנקש" בקול ישראל, עם תווית שמזכירה את איסור שידורו.
	שיר בביצוע אריק לביא
יצא לאור	1958
שפה	עברית
כתיבה	ברטולט ברכט, נתן אלתרמן
לחן	סשה ארגוב

אֲנַקֵשׁ הוא בלדה עברית ישראלית המבוססת על בלדה גרמנית, שנכתבה על ידי נתן אלתרמן, הולחנה על ידי סשה ארגוב והושרה על ידי אריק לביא. הבלדה עוסקת בזוגיות של פושע ונערה המתוארת כזונה, מה שגרם לכך שהיא נאסרה לשידור בישראל למשך תקופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1936 תרגם אלתרמן את "הבלדה על חנה קֶאש" (Die Ballade von der Hanna Cash), בלדה שכתב ברטולט ברכט בשנת 1924 ומתארת את הזוגיות של הנערה חנה קאש והבריון ג'קי קֶנט, שהתחתנו וחיו חיי עוני בבריטניה במשך חמישים שנה.^[1] התרגום של אלתרמן היה שונה מהבלדה המקורית בכך שהוא תיאר את הנערה כ-"זונה מזונות הרחוב" החיה חיי סבל, ואת קנט כפושע המוצא להורג, ומבקש כבקשה אחרונה לראות את אשתו. כאשר היא קרֵבה אליו, הוא הורג אותה במכת אגרוף.

אלתרמן תרגם את השיר עבור תיאטרון "תיבת נח" בחיפה, ובמקור הולחן לו לחן שלא הוקלט ולא השתמר.

בשנת 1958 הביא גרשון פלוטקין את השיר לאריק לביא, שביקש מסשה ארגוב, לכאורה ללא ידיעתו של אלתרמן, להלחין לחן חדש לשיר. ארגוב הלחין לחן קודר, יחד עם שינוי שמותיהם של האנה קאש וג'קי קנט – לאנקש והאנס. כמו כן, בגרסה זו, מקום ההתרחשות של הבלדה הוא גרמניה.^[2] לביא הופיע עם השיר במועדון התיאטרון ואף הקליט אותו,^[2] כשהליווי בפסנתר בהקלטה הוא של אדוארד אולארצ'יק.

קיים תרגום נוסף של השיר המקורי של ברטולד ברכט, על ידי בנימין הרשב ששמר על השמות המקוריים

עלילת הבלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מתואר כשיר ערש אותו שרים לילד, המכונה בו "עוללי המתוק". הוא מגולל את סיפורה של נערת המצוקה אנקש, העוסקת לפרנסתה בזנות. היא והנס הבריון, המתואר כבעל אגרופים וכסכינאי, מתאהבים בבאר ומתחתנים. לאחר החתונה הנס מכה אותה, בעוד היא ממשיכה לאהוב אותו. בסופו של דבר הנס הפושע נלקח בידי אנשי החוק, מה שגורם לאנקש לבכות לראשונה בחייה. כאשר הנס מובל להוצאה להורג בגרדום, הוא מבקש כבקשה אחרונה לראות את אשתו, תוך שהוא אומר כי ילטפה "לטיפה חזקה מתמיד". כשאנקש קרבה אליו, הוא מוחץ את ראשה למוות במכת אגרוף.

הצנזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקלטת השיר ושידורו בקול ישראל, הוא נאסר לשידור מכיוון שהכיל את המילה "זונה". באותה תקופה נאסר לשידור, מטעמים ביטחוניים, גם השיר "הסלע האדום", שבוצע גם הוא על ידי לביא.^[2]^[3]

בעקבות זאת פורסם בשבועון "העולם הזה" מאמר שהכיל ביקורת כלפי הצנזורה, ובו נכתב: ”"זוהי פורנוגרפיה", הזדעזעו אבירי המוסר של קול ישראל ממילותיו של אנקש, מן הבלדות המפורסמות של גאון הבמה האירופית, ברטולד ברכט. העובדה שבעת ובעונה אחת בה נפסל אנקש, זרם גל של בדיחות גסות בתכנית שלושה בסירה אחת, לא הדאיגה אותם כלל.”^[4]^[2]^[3]

בתגובה, פרסם אלתרמן מכתב מחאה ב"עיתון דבר", שבו הוא ביקר את הפרסום ב-"העולם הזה", טען כי השיר שכתב לפני עשרים וחמש שנים נשכח מליבו והביע את תמיכתו בצנזור. הוא הוסיף כי הוא מודה לקול ישראל על צנזור השיר.^[5]^[2]^[3]