אנקש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנקש
Anakesh0.jpg
תקליט השיר "אנקש" בקול ישראל, עם תווית שמזכירה את איסור שידורו.
שיר בביצוע אריק לביא
יצא לאור 1958 עריכת הנתון בוויקינתונים
כתיבה ברטולט ברכט, נתן אלתרמן עריכת הנתון בוויקינתונים
לחן סשה ארגוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אנקש

על צוואר הנידון מניחים עניבה

ושומעים לרצונו היחיד

הביאו לכאן את אשתי היפה

אמרו לה כי הנס ילטפה לטיפה חזקה מתמיד.


היא הרכינה הראש והראש לא נסוג

הוא נופץ באגרוף הגדול

זאת הייתה אנקש עוללי המתוק

אלוהים חטאותיה ימחול.

הבתים האחרונים בשיר

אֲנַקֵשׁ הוא בלדה עברית ישראלית המבוססת על בלדה גרמנית, שנכתבה על ידי נתן אלתרמן, הולחנה על ידי סשה ארגוב והושרה על ידי אריק לביא. הבלדה עוסקת בזוגיות של פושע ונערה המתוארת כזונה, מה שגרם לכך שהיא נאסרה לשידור בישראל למשך תקופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1936 תרגם אלתרמן את "הבלדה על חנה קֶאש" (Ballade von der Hanna Cash), בלדה שנכתבה ברטולט ברכט בשנת 1924 ומתארת את הזוגיות של הנערה חנה קאש והבריון ג'קי קֶנט, שהתחתנו וחיו חיי עוני בבריטניה במשך חמישים שנה.[1] התרגום של אלתרמן היה שונה מהבלדה המקורית בכך שהוא תיאר את הנערה כ-"זונה מזונות החוף" החיה חיי סבל, ואת קנט כפושע המוצא להורג, ומבקש כבקשה אחרונה לראות את אשתו. כאשר היא קרֵבה אליו, הוא הורג אותה במכת אגרוף.

אלתרמן תרגם את השיר עבור תיאטרון "תיבת נח" בחיפה, ובמקור הולחן לו לחן שלא הוקלט ולא השתמר.

בשנת 1958 הביא גרשון פלוטקין את השיר לאריק לביא, שביקש מסשה ארגוב, לכאורה ללא ידיעתו של אלתרמן, להלחין לחן חדש לשיר. ארגוב הלחין לחן קודר, יחד עם שינוי שמותיהם של האנה קאש וג'קי קנט – לאנקש והאנס. כמו כן, בגרסה זו, מקום ההתרחשות של הבלדה הוא גרמניה.[2] לביא הופיע עם השיר במועדון התיאטרון ואף הקליט אותו,[2] כשהליווי בפסנתר בהקלטה הוא של אדוארד אולארצ'יק.

עלילת הבלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מתואר כשיר ערש אותו שרים לילד, המכונה בו "עוללי המתוק". הוא מגולל את סיפורה של נערת המצוקה אנקש, העוסקת לפרנסתה בניקוי כוסות בבַּאר ובזנות. היא והנס הבריון, המתואר כבעל אגרופים וכסכינאי, מתאהבים בבאר ומתחתנים. לאחר החתונה הנס מכה אותה, בעוד היא ממשיכה לאהוב אותו. בסופו של דבר הכאת האישה גורמת למאסרו של הנס בידי אנשי החוק, מה שגורם לאנקש לבכות לראשונה בחייה. כאשר הנס מובל להוצאה להורג בגרדום, הוא מבקש כבקשה אחרונה לראות את אשתו, תוך שהוא אומר כי ילטפה "לטיפה חזקה מתמיד". כשאנקש קרבה אליו, הוא מוחץ את ראשה למוות במכת אגרוף.

הצנזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקלטת השיר ושידורו בקול ישראל, הוא נאסר לשידור מכיוון שהכיל את המילה "זונה". באותה תקופה נאסר לשידור, מטעמים ביטחוניים, גם השיר "הסלע האדום", שבוצע גם הוא על ידי לביא.[2][3]

בעקבות זאת פורסם בשבועון "העולם הזה" מאמר שהכיל ביקורת כלפי הצנזורה, ובו נכתב: ""זוהי פורנוגרפיה", הזדעזעו אבירי המוסר של קול ישראל ממילותיו של אנקש, מן הבלדות המפורסמות של גאון הבמה האירופית, ברטולד ברכט. העובדה שבעת ובעונה אחת בה נפסל אנקש, זרם גל של בדיחות גסות בתכנית שלושה בסירה אחת, לא הדאיגה אותם כלל."[4][2][3]

בתגובה, פרסם אלתרמן מכתב מחאה ב"עיתון דבר", שבו הוא ביקר את הפרסום ב-"העולם הזה", טען כי השיר שכתב לפני עשרים וחמש שנים נשכח מליבו והביע את תמיכתו בצנזור. הוא הוסיף כי הוא מודה לקול ישראל על צנזור השיר.[5][2][3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דבורה גילולה, מול תגמול מחיאות כפיים: נתן אלתרמן והבמה העברית, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשס"ח 2008.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הבלדה תורגמה במלואה לעברית על ידי בנימין הרשב: ברטולד ברכט, "בלדה על חנה קאש", גלות המשוררים: מבחר שירים 1914–1956, ערך, תרגם מגרמנית והוסיף אחרית דבר והערות ה' בנימין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד (ספרי סימן קריאה), תשל"ח, עמ' 52–54.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 מה הקשר בין אלתרמן לבין ברכט? קובי לוריא מספר על השיר 'אנקש', רדיו 103, בתוכנית של רבקה מיכאלי, 18 בינואר 2013.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 אמנון בקרזיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח, פוסט ברשת החברתית TheMarker Cafe‏, 11 במאי 2018
  4. ^ הקומיסארים לתרבות!, "העולם הזה", גיליון 1085 מ-16 ביולי 1958, עמוד 7
  5. ^ נתן אלתרמן, על "קומיסארים לתרבות", דבר, 22 ביולי 1958