אנריקו קאוויליה
 | |
| לידה |
4 במאי 1862 Finalmarina, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1945 (בגיל 82) פינאלה ליגורה, איטליה |
| מדינה |
ממלכת איטליה |
| השתייכות |
הצבא המלכותי האיטלקי |
| דרגה |
מרשל איטליה |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
אנריקו קאוויליה (באיטלקית: Enrico Caviglia; 4 במאי 1862 - 22 במרץ 1945) היה קצין בכיר בצבא האיטלקי במלחמת העולם הראשונה והשנייה, הוא הגיע לדרגת מרשל, ושימש גם כסנטור בממלכת איטליה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קאוויליה נולד לפייטרו ואנטונייטה קאוויליה בעיירת החוף הליגורית, פינאלה ליגורה. ב-1877 הוא השתלם במכללות צבאיות במילאנו ומאוחר יותר, בטורינו, וב-1883 היה לקצין זוטר בחיל התותחנים. קאוויליה נטל חלק בהשתלטות איטליה על אריתריאה ב-1889-1888 כסגן ראשון בגדוד תותחנים. ב-1891 התקבל לבית הספר למלחמה.
ב-1893 הועלה לדרגת קפיטן ושנתיים לאחר מכן הוא צורף למפקדת דיוויזיה בפרוג'ה. ב-1897-1896 השתתף במלחמה באפריקה ונכח בקרב עדווה באתיופיה שבו נחל הצבא האיטלקי תבוסה.
ב-1904 מונה לנספח צבאי בטוקיו, יפן. מ-1905 ועד 1911, שימש כנספח הצבאי בבייג'ינג, סין. בספטמבר 1908 הוענקה לו דרגת לוטננט קולונל ותואר כבוד של קצין סיוע שדה למלך. ב-1912, לאחר המלחמה האיטלקית-עות'מאנית, נשלח קאוויליה לטריפוליטניה ולקירנאיקה - קולוניות של איטליה באותה עת: משימתו הייתה לפקח על המשא ומתן על נסיגת הכוחות העות'מאנים מאזורים אלו ועל שמירת השלום בין הערבים ומנהיגי השבטים הברברים. בפברואר 1913 הוא מונה לתפקיד סגן מנהל המכון הגאוגרפי הצבאי בפירנצה (אנ').
במלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר בשנת 1915 נכנסה איטליה למלחמת העולם הראשונה נגד אוסטרו-הונגריה, קודם קאוויליה לדרגת מייג'ור גנרל ועמד בראש "חטיבת בארי" בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. חייליו הצטיינו בקרבות הדמים של קראס (כיום בסלובניה). בקרב השני על האיזונצו הוביל קאוויליה את החטיבה בקרבות קשים ביותר על בוסקו לנצ'ה ובוסקו קאפוצ'ו. בעקבות כך הוא עוטר בצלב אבירות המסדר הצבאי של סבויה "עבור המיומנות והגבורה שהציג". ב-14 יוני 1917 הוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל בעקבות היכולת שהראה בשדה הקרב.
בקרב האחד עשר על האיזונצו פיקד קאוויליה על הגיס ה-24 וזכה לניצחון בקרב במישור ביינסיצה שהייתה הפעולה המוצלחת ביותר של הכוח האיטלקי בקרב זה.
לאחר קרב קפורטו, שבו האיטלקיים ספגו תבוסה גדולה הוא הועבר לפקד על הגיס העשירי. בנובמבר 1918 הפך קאוויליה למפקד הארמייה השמינית החדשה (אנ'), שגברה בצורה מוחצת על הכוחות האוסטרו-הונגריים המתפוררים בקרב ויטוריו ונטו.
במהלך המלחמה הוא העסיק מישל קסקלה ששירת תחת פיקודו לציור חיילים ואירועי הקרב. רבים מציורים אלו נשמרות כיום במוזיאון במילאנו.
בין המלחמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי המלחמה, הוענקה לו דרגת אביר מפקד במסדר האמבט על ידי ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת. בפברואר 1919 הוא מונה לתפקיד סנאטור לכל החיים, ומאוחר יותר השתתף בממשלתו הראשונה של ויטוריו אמנואלה אורלנדו בתפקיד שר המלחמה. בדצמבר 1920, לאחר שכוחות איטלקים לאומניים בהנהגתו של גבריאלה ד'אנונציו השתלטו על העיר פיומה, נקרא קאוויליה להחליף את הגנרל פייטרו באדוליו כמפקד הכוחות באזור הספר היוליאני (באיטלקית: Venezia Giulia). בשבוע האחרון של שנת 1920 דיכאו הכוחות שבפיקודו את כוחות הלאומנים של ד'אנונציו תוך מרחץ דמים ובכך כפו את יישום הסכם רפאלו.
ביוני 1926 מונה קאוויליה למרשל של איטליה - הדרגה הצבאית הגבוהה ביותר בממלכת איטליה באותה עת. ב-1930 קיבל תואר כבוד בכיר - Cavaliere dell'Ordine Supremo della Santissima Annunziata, תואר שהביא אותה לדרגת "אחיין" לוויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה. התנגדותו למוסוליני ולמשטרו הביאו לכך שקצינים אחרים, בעלי ניסיון פחות בשדה הקרב, אך קרובים יותר לשלטון, קודמו על פניו.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1943, לאחר שמלך איטליה הכריז על כניעה לבנות הברית וברח עם חצרו מפני הכוחות הנאציים שהשתלטו על המדינה, נאלץ קאוויליה בן ה-81 לקחת את הפיקוד ברומא ונשא ונתן עם המפקד הגרמני, אלברט קסלרינג, על כניעת הבירה בתמורה להכרה בה כעיר פרזות (אנ'). סלידתו לבאדוליו רק התעצמה לאחר שזה נטש את המערכה שלוש פעמים והותיר את קאוויליה מול פני האויב: בקרב קפורטו, בפיומה ועתה ברומא. לאחר מכן פרש לווילה שלו בעיירת הולדתו, פינאלה ליגורה ושם נפטר ב-22 במרץ 1945, כחודש וחצי לפני כניעת גרמניה הנאצית. תחילה נקבר בבזיליקה של יוחנן המטביל, הנמצאת בסמוך לטיילת בחוף העיירה, אך ב-1952, במעמד ראש הממשלה באותה עת, לואיג'י אינאודי, הועברה גופתו לקבורה במגדל הניצב על גבעה נישאה מעל החוף הנמצאת בקצה המזרחי של העיירה.
קאוויליה השאיר יומן המתעד את התפתחות מחשבתו על נושאים רבים; ספקנותו לגבי המשטר הפשיסטי, כמו גם המבוכה שלו על ההתרחשויות במשך מלחמת העולם השנייה, בה מצא עולם שלא יכול היה לזהות יותר. בנוסף, השאיר זיכרונות צבאיים ועבודות שעסקו בגאוגרפיה.
מסדרי כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביר מפקד של מסדר האמבט
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- CAVIGLIA Enrico, באתר הסנאט של איטליה (באיטלקית)