אסיף
בחקלאות, אָסִיף הוא תהליך איסוף הפרי מהשדות, הכרמים והמטעים, לאחר שזה נקצר, נבצר או נקטף. האסיף מסמל את סיום העונה של גדילת היבול, או את סיום מחזור הגדילה של גידול מסוים.
בארץ ישראל עונת האסיף אורכת כחמישה חודשים. אסיף הדגן חל בקיץ, בסביבות חודשי תמוז-אב; ואסיף הפירות בסתיו, בסביבות אלול עד חשוון.[1]
המונח אסיף כולל בתוכו גם את השלבים שעובר היבול לאחר הוצאתו מן האדמה − קירור, מיון, ניקוי, אריזה ועד השלב של עיבודו, או עד השלב של הובלתו למרכזי ממכר.
משה סתוי בספרו "הכפר הערבי" (1946) כתב: ”תקופת האסיף והשובע, היא הטובה מכל תקופות השנה בחיי הפלח ואיש האדמה, ולא בכדי הקבילוה בני עמנו בימים קדומים, בשבתם על אדמתם בחגיגיות ובשמחה יתרה”.[2]
האסיף בדת ובתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלוח גזר מהמאה ה-10 לפנה"ס, מופיע האסיף כתקופה החופפת לחודשיים הראשונים בשנה - "ירחו אסף", המכוון לחדשים תשרי וחשוון. בתרבויות השונות צוין אסיף התבואה בחגים הכוללים סעודות ומשתה.
ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתורה נקרא חג הסוכות גם בכינוי "חג האסיף", מפני שלקראת סוכות מסיימים לאסוף מהכרם ומהמטע את כל התוצרת החקלאית של עונת הגשמים הקודמת[3], ובעיקר מסיימים לדרוך את הענבים בגתות ומכניסים את היין ליקבים[4]. חג האסיף נבדל מ"חג הקציר" (שבועות), שבו קוצרים את החיטה ומחג הפסח שבו מתחיל קציר השעורה וחג החנוכה שככל הנראה מקורו בחג חקלאי שנחוג בסוף מסיק וכבישת שמן הזית. ככל הנראה התוצרת העיקרית שנאספה לקראת סוכות לא הייתה תבואה, שנאספה כבר בתחילת הקיץ, אלא פירות קיץ כמו תאנים ובעיקר ענבים (שבדרך כלל יובשו לדבלים וצימוקים). יש גם הטוענים כי הכוונה בכינוי "חג האסיף" לאיסוף הקש שנוצר מהתבואה שיובשה בשדה לאורך הקיץ, שאותו אוספים לכאורה בסוכות שכן אם יושאר עוד בשדות הוא עלול להתקלקל עקב הגשמים.
אחד ההסברים הקושרים בין האסיף למנהג הישיבה בסוכה מציין כי בזמן איסוף היבול ישבו החקלאים בסוכה שבנו בשדה או בכרם על מנת להיות קרובים לעבודתם ובכך לחסוך בזמן, להגן על היבול מפני גנבים ובעלי חיים או לפקח על העבודה במקרה שהיו בעלי הכרם. הישיבה בסוכה עוגנה גם במאורע היסטורי − הושבת בני ישראל בסוכות במדבר.[5][6]
לפי המקרא, במסגרת הרפורמה הדתית של ירבעם בן נבט הוא העביר את חג האסיף סוכות בממלכת ישראל מהחודש הראשון לשני.[7]
באמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמריקה הצפונית קיבל חג האסיף משמעות נוספת של הודיה כללית ושם הוא נחוג כחג ההודיה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רונית מעוז, התפיסה של מקצב העונות החקלאיות מתקופת המקרא ועד סוף תקופת התלמוד, חלק א': העונות החקלאיות, פרק ז': אסיף, אתר דעת, 2002.
- חג האסיף, באתר האקדמיה ללשון העברית, 10 באוקטובר 2011
אסיף, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רונית מעוז, נספח 3א למאמר "מקצב העונות החקלאיות" באתר "דעת"
- ^ רונית מעוז, מקצב העונות החקלאיות, באתר "דעת"
- ^ "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ז)
- ^ "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ג)
- ^ גיורא לוינשטיין, שלושת הרגלים - חגים חקלאיים במקור?, באתר ynet, 17 במאי 2010
- ^ משה זאב סולה, מועדי השנה, ירושלים: כתר, 1986, עמ' 142
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ל"ב
