ג'ים ג'ארמוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ים ג'ארמוש
Jim Jarmusch
ג'ים ג'ארמוש, 2013
ג'ים ג'ארמוש, 2013
לידה 22 בינואר 1953 (בן 66)
קויהוגה פולס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה James Roberto Jarmusch עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, שחקן, תסריטאי, מפיק קולנוע, סופר, עורך סרטים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קולומביה, בית הספר מדיל לעיתונות, בית הספר טיש לאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ים ג'ארמושאנגלית: Jim Jarmusch; נולד ב-22 בינואר 1953) הוא במאי קולנוע אמריקני, מאנשי "הזרם העצמאי" בקולנוע האמריקני משנות השמונים ואילך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גא'רמוש נולד באקרון אוהיו, ולמד זמן מה בבית הספר לאומנויות הקולנוע בניו יורק, בטרם החליט לעזוב את הלימודים ולנסות לממן את סרטו הראשון. הסרט "חופשה תמידית" (1980) הציג בפני הקהל את סגנונו הייחודי של ג'ארמוש, אותו פיתח בסרטיו הבאים.

בשנת 1983 הוצג על המסכים סרטו "זרים" (Stranger than Paradise) אשר זכה להצלחה ביקורתית וקופתית. הסרט, שצולם בשחור לבן, מספר את סיפורן של מספר דמויות, מהגרים הונגרים בארצות הברית. בסרט השתתף מוזיקאי הג'אז ג'ון לורי אשר הופיע ברבים מסרטיו של ג'ארמוש לאחר מכן. האווירה הצינית והמרירה, העצובה כמעט, שהצליח ג'ארמוש למסוך לסיפורן של דמויותיו, והפסקול שכלל את שירו של סקרימינג ג'יי הוקינס, "I Put a Spell on You", כמו גם הדיאלוג ואפיון הדמויות הייחודיים לג'ארמוש בישרו לקהל כי המדובר ביצירה של יוצר בעל סגנון משלו. הסרט נחשב לאחד מטובי סרטיו של ג'ארמוש, כמו גם למבשר ומייצג נאמן של הזרם "העצמאי" בקולנוע האמריקאי של שנות השמונים. בסרט זה ניכרת גישתו של ג'ארמוש גם בהקפדה על הפסקול, המהווה חלק בלתי נפרד מהאווירה, ובעבודה עם מוזיקאים הן לפני המצלמה והן מאחוריה.

סרטו הבא של ג'ארמוש "נרדפי החוק" Down by Law (1985) היה אף הוא הצלחה אומנותית וביקורתית. הסרט, שצולם אף הוא בשחור לבן (על ידי הצלם האהוב על ג'רמוש, רובי מולר אשר עבד אף עם הבמאי וים ונדרס על סרטים כ"פריס טקסס" ו"בואנה ויסטה סושיאל קלאב"), מהווה שיתוף פעולה בין ג'ארמוש, ובין שלושה מן השחקנים האהובים עליו, המופעים ברבים מסרטיו, ג'ון לורי, הזמר טום וייטס והקומיקאי האיטלקי רוברטו בניני שזו הייתה חשיפתו הראשונה לקהל האמריקני (לצד אשתו ניקולטה בראסקי). בסרט המשיך ג'ארמוש בסגנונו המוכר. הסרט מצולם בשחור לבן ומביא את סיפורם של שלושה אסירים הנמלטים מן הכלא לביצות לואיזיאנה. דמותו הסהרורית של בניני, שידיעתו באנגלית מתמצה במשפט "I Scream, You Scream, We All Scream for Ice Cream”, מהווה אך רקע קומי להתרכזותו של ג'ארמוש בדמויותיהם של וייטס ולוריא, ולמשחק המשובח שהצליח להפיק משחקניו, כמו גם לצילום השחור לבן, יוצר האווירה הג'ארמושית המיוחדת.

שני סרטיו הבאים התאפיינו שניהם במספר סיפורים המתרחשים סימולטנית. הסרט "רכבת מסתורין" מ-1989 סיפר שלושה סיפורים שמתרחשים באותו הלילה, במלון קטן בממפיס. "מונית לילה" (Night on Erath) משנת 1991 היה פרויקט שאפתני יותר. בסרט הביא ג'ארמוש את סיפורן של דמויות הנוסעות במונית במקומות שונים על פני כדור הארץ כרומא, לוס אנג'לס והלסינקי. על אף הופעתו של בניני בראש צוות שחקנים בינלאומי מוכר כוינונה ריידר וג'ינה רולנדס הסרט לא זכה להצלחה הביקורתית והקופתית של סרטיו הקודמים.

לאחר סרט זה המשיך ג'ארמוש בעשיית קולנוע עם סרטים כ"איש מת" (1995), מערבון בכיכובו של ג'וני דפ ו"גוסט דוג: דרכו של סמוראי" עם פורסט ויטאקר בו נראה מפנה לכיוון של פילוסופיה מזרחית. אומנם, יש הטוענים כי ג'ארמוש עשה מפנה לסרטים מן "הזרם המרכזי" ואיבד את קיסמו ה"עצמאי" בסרטיו הראשונים.

בין השנים 19862004 צילם אוסף של אפיזודות בכיכוב שחקנים שהופיעו בסרטיו השונים בשם "קפה וסיגריות", אשר התחיל כסרט בן שש דקות בכיכובו של בניני בשנת 1986. סצנה נוספת בכיכובו של סטיב בושמי באורך שמונה דקות צולמה בשנת 1989 ובשנת 1993 צולמו 12 דקות נוספות בכיכוב המוזיקאים טום וייטס ואיגי פופ. בשנת 2004 יצא לאור הגרסה המלאה בת 11 אפיזודות, המזכירה מאוד את התנופה והאווירה המיוחדת בסרטיו המוקדמים.

בשנת 2005 הוקרן סרטו "פרחים שבורים" אשר זכה בפרס הגדול בפסטיבל קאן. הסרט מציג מספר כוכבים הוליוודיים כביל מאריי ושרון סטון, וזכה להצלחה קופתית וביקורתית. הסרט הוא סיפורו של איש עסקים הולל המתמודד עם העובדה כי מרומן אקראי שאירע תשע עשרה שנים בעברו, נולד לו בן אותו אינו מכיר. על אף הצלחתו של הסרט ישנם שראו בו איבוד של סגנונו הייחודי של ג'ארמוש לטובת מוסכמות הוליוודיות שגורות, בניגוד לשבירת המוסכמות המוכרת מסרטיו בעבר.

ב-2009 ביים את הסרט "גבולות השליטה" שזכה לביקורות צוננות. רוג'ר איברט העניק לסרט חצי כוכב.[1]

ב-2013 ביים סרט ערפדים בשם "רק האוהבים שורדים".

ב-2016 ביים את הסרט "פטרסון", בכיכובו של אדם דרייבר, אודות נהג אוטובוס שכותב שירה. הסרט זכה להערכה ביקורתית רבה.[2][3] באותה שנה יצא סרט תיעודי בבימוי בשם "תן לי סכנה" אודות איגי פופ.

ב-2019 ביים את סרט הזומבים "המתים אינם מתים", בו חזר לשתף פעולה עם אדם דרייבר, ביל מארי, איגי פופ, טום וייטס, וטילדה סווינטון. הסרט זכה לביקורות מעורבות.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה כותרת במאי תסריטאי עורך מלחין מפיק הערות
1981 Permanent Vacation כן כן כן כן כן
1984 זרים כן כן כן
1986 נרדפי החוק כן כן
1989 רכבת מסתורין כן כן
1991 מונית לילה כן כן כן
1995 איש מת כן כן
1999 גוסט דוג: דרכו של סמוראי כן כן כן
2003 קפה וסיגריות כן כן כן כן
2005 פרחים שבורים כן כן
2009 גבולות השליטה כן כן
2013 רק האוהבים שורדים כן כן
2016 פטרסון כן כן
2016 תן לי סכנה כן כן סרט דוקומנטרי על איגי פופ
2019 המתים אינם מתים כן כן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ים ג'ארמוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]