אראם חאצ'טוריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אראם חצ'טוריאן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אראם חאצ'טוריאן
Արամ Խաչատրյան
Aram Khachaturian, Pic, 17.jpg
לידה 24 במאי 1903 (יוליאני)
טביליסי, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במאי 1978 (בגיל 74)
מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Nina Makarova עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מוסקבה, אוניברסיטת מוסקבה, Gnessin State Musical College, הקונסרבטוריון של מוסקבה, האקדמיה הרוסית למוזיקה על שם גנסין עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה art music, בלט, סימפוניה, מוזיקה קאמרית, פסקול סרטים, מוזיקת ליווי, בלט, מוזיקה קלאסית, קונצ'רטו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח, כוריאוגרף, מוזיקולוג, מחנך מוזיקה, מרצה באוניברסיטה, פסנתרן, מלחין של מוזיקה לסרטים, איש חינוך, פוליטיקאי, צ'לן עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'לו, פסנתר, כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס סטלין (1941)
  • פרס ברית המועצות (1971)
  • עיטור לנין (5 ביוני 1973)
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (5 ביוני 1973)
  • עיטור מהפכת אוקטובר (1971)
  • האמן העממי של ברית המועצות (1954)
  • פרס לנין (1959)
  • אמן של כבוד של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית
  • מדליית ההגנה על מוסקבה
  • מדליה על הגנת הקווקז
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • מדליית הפטיש והמגל (5 ביוני 1973)
  • עיטור לנין (4 בנובמבר 1939)
  • עיטור לנין (5 ביוני 1963)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (24 בנובמבר 1945)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (14 באוקטובר 1966)
  • פרס סטלין (1943)
  • פרס סטלין (1946)
  • פרס סטלין (1950)
  • האמן העממי של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1947)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית (1955)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציליסטית של גאורגיה (1963)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציליסטית האזרית (1973)
  • פעיל האומנות המכובד של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה (1944)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (1974)
  • מסדר ההצטיינות בתרבות של פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
www.khachaturian.am
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אראם חאצ'טוריאןארמנית: Արամ Խաչատրյան, ברוסית: Аpaм Ильич Xaчaтypян‏; 6 ביוני 1903 - 1 במאי 1978) היה מלחין ממוצא ארמני, שהושפע מהזרם הלאומי במוזיקה הקלאסית ושילב ביצירותיו סממנים עממיים ממולדתו גאורגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Aram Khachaturyan.JPG

חאצ'טוריאן נולד בטביליסי שבאימפריה הרוסית (בימינו בירת גאורגיה), למשפחה ארמנית ענייה.

בשנת 1921 נסע אל אחיו במוסקבה והחל ללמוד ביולוגיה בלי לדעת את השפה הרוסית, אך הכישרון המוזיקלי הטבעי שגילה היה כה גדול, עד כי הסכימו לקבלו למכון גנסין, שם למד צ'לו אצל מיכאיל גנסין, ובשנת 1925 התקבל ללימודי ההלחנה.

בשנת 1929 עבר חאצ'טוריאן לקונסרבטוריון של מוסקבה ולמד אצל המלחין ניקולאי מיאסקובסקי. בשנת 1930 נישא למלחינה נינה מאקארובה, חברה ללימודים אצל מיאסקובסקי. בשנת 1951 קיבל משרת פרופסור במכון גנסין למוזיקה ולפדגוגיה בקונסרבטוריון של מוסקבה. כמו כן החזיק גם במשרות חשובות באיגוד המלחינים, שעתיד היה בתחילת 1948 להוקיע בחריפות אחדות מיצירותיו באשמת "פורמליזם", האשמה שהוטחה גם במלחינים גדולים אחרים בתקופת המשטר הסטליניסטי, בהם סרגיי פרוקופייב ודמיטרי שוסטקוביץ'. שלושתם נודעו כ"ענקי המוזיקה הסובייטית", והם נמנים עם גדולי המלחינים במאה ה-20. בניגוד לשני האחרים, הופתע חאצ'טוריאן מן ההאשמות נגדו, שכן היה תומך נלהב של האידאולוגיה הסובייטית והלחין יצירות חשובות ברוח הריאליזם הסוציאליסטי. היצירה החשובה ביותר שכתב ברוח זו הייתה הבלט גאינה (Gayaneh) משנת 1941. נושא הבלט תעמולתי במובהק, והוא בא לתאר את חיי הקולחוז. הקטע המפורסם ביותר מתוכו (ומיצירתו של חאצ'טוריאן בכללותה) הוא מחול החרבות הנודע.

מעמדו של חאצ'טוריאן התייצב במהירות יחסית, כאשר עוד לפני תום 1948 קיבל שבחים לכבוד המוזיקה שהלחין לסרט ביוגרפי על לנין. למרות זאת, רוב היצירות שהביאו לפרסומו הולחנו לפני 1948, ולאחריה רק מעטות התפרסמו בקנה מידה נרחב. יצירתו הבולטת ביותר לאחר 1948 היא בלא עוררין הבלט "ספרטקוס" (שקטע האדג'יו ממנו מוכר לרבים כמוזיקת הפתיחה לסדרת הטלוויזיה "קו אונידין"), משנת 1954. אף כי אין ספק שהביקורת הגסה שהוטחה בו השפיעה במידת מה על תפוקתו של חאצ'טוריאן (הוא לא הלחין עוד סימפוניות, אחרי שהסימפוניה השלישית שלו גונתה בחריפות כפורמליסטית), ניתן לזקוף את הירידה בהיקף היצירה ואיכותה גם לחובת הזמן שהוא נאלץ להשקיע הן בהוראה הן בניצוח על יצירותיו (דבר שהחל לעשות משנת 1950 ועד סמוך למותו).

המנון הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית נכתב למנגינה שהלחין חאצ'טוריאן למטרה זו בשנת 1944.

חאצ'טוריאן נפטר במוסקבה, מעט לפני יום הולדתו ה-75.

ביצועי יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מיצירות חאצ'טוריאן הוקלטו בניצוחו. המפורסמת מבין שלוש הסימפוניות שלו, זו השנייה משנת 1943 (המכוּנה "סימפוניית הפעמון") שהולחנה לציון 25 שנים למהפכת אוקטובר, הוקלטה כמה פעמים בניצוח המלחין (הן באולפן הן בביצוע חי), בין היתר עם התזמורת הפילהרמונית של וינה. הסימפוניה הראשונה המוקדמת והאלמונית יחסית זכתה להקלטה נדירה, בביצוע חי משנת 1975. אין בנמצא הקלטה של חאצ'טוריאן מנצח על הסימפוניה השלישית שלו, ככל הנראה עקב מהלך האירועים העגום שבא לאחר הלחנתה. הסימפוניה השלישית שופעת בומבסטיות וכתובה להרכב נגנים עצום, הכולל נוסף על תזמורת גדולה ועוגב גם הרכב של חמש-עשרה חצוצרות. היא הולחנה לכבוד ציון 30 שנים למהפכת אוקטובר. חרף הטון הפשטני והלא מאתגר מבחינה אמנותית, היא לא נתחבבה על הממסד המוזיקלי הסובייטי ובהמשך גונתה קשות כפורמליסטית — כינוי שהשתמשו בו לרוב דווקא לגינוי מוזיקה אמנותית שאינה פונה אל ההמונים (כגון מוזיקה דיסוננטית מדי, אטונלית או דודקפונית).

חאצ'טוריאן מעולם לא הקליט את שני הבלטים המפורסמים שלו במלואם, אך קיימות הקלטות שונות (באולפן ובביצוע חי) בניצוחו לקטעים מפורסמים מתוכם, כמו מחול החרבות והלזגינקה מתוך "גאינה" או האדג'יו מתוך "ספרטקוס". סוויטת מסקרד, המפורסמת בעיקר בוואלס הפותח אותה וכוללת מקבץ קטעים מתוך מוזיקה שנכתבה למחזה של לרמונטוב, הוקלטה גם כן בניצוח המלחין.

את הקונצ'רטו של חאצ'טוריאן לכינור (משנת 1940) ניגנו כנרים מפורסמים רבים, בהם דוד אויסטרך (שלכבודו הולחנה היצירה, ולאחר מכן הוקדשה לו) וליאוניד קוגאן. שניהם הקליטו את היצירה בניצוח חאצ'טוריאן. כמו כן, קיימות ליצירה שתי קדנצות אפשריות — של המלחין או של אויסטרך עצמו (באישורו של חאצ'טוריאן). גרסה לחליל הותקנה בידי ז'אן-פייר רמפל בשנת 1968. הוא ביקש מן המלחין לכתוב יצירה לכלי, ובתגובה הזמין אותו חאצ'טוריאן לערוך את תפקיד הסולו של הכינור כך שיותאם גם לחליל. רמפל עשה כן תוך כדי הכנסת שינויים מינימליים, במטרה לשמור על המקור ככל הניתן אך בה בעת גם לערוך מקטעים שלא היה ניתן להתאים טכנית לכלי כחליל (מיתרים כפולים, למשל). כמו כן, הלחין רמפל קדנצה חדשה משלו בפרק הראשון. תפקיד התזמורת נותר בלא שינוי. גרסאות אלטרנטיביות לחליל הותקנו הן בידי ג'יימס גולוויי הן בידי פטריק גלואה. לאחרונה התפרסמה הקלטה מסחרית של החלילן השווייצרי עמנואל פהו, שבחר לנגן את היצירה בגרסתו של רמפל.

הקונצ'רטו של חאצ'טוריאן לפסנתר (משנת 1936), שזיכה אותו לראשונה בהכרה ובמוניטין בינלאומיים, זכה לנגינתם של כמה פסנתרנים גדולים, בהם לב אובורין (מקבל ההקדשה), ויליאם קאפל, מורה לימפאני ואליסיה דה לרוצ'ה. בין הפסנתרנים של זמננו בולט בייחודו הביצוע ה'פראי' של ז'אן-איב טיבודה, עם תזמורת פריז בניצוחו של קזוקי ימאדה. הקונצ'רטו לצ'לו, שהולחן בשנת 1946, לא נחל הצלחה דומה לזו של שני קודמיו. חרף התזמור העשיר והמלודיות העממיות האקזוטיות (סממן היכר שהופיע גם בשני הקונצ'רטי שקדמו לו), יצירה זו לא נתקבלה יפה. לאחר הבכורה (בנגינת הצ'לן סביאטוסלב קנושביצקי, מקבל ההקדשה) ניגנוה עוד כמה צ'לנים, אך היא לא זכתה לפופולריות מתמשכת. סיבות אפשריות שונות הועלו באשר לכך, כששתי הנפוצות הן הוקעתו הציבורית של חאצ'טוריאן (בהובלת ז'דאנוב) כשנה וחצי לאחר הלחנת הקונצ'רטו, וכן הטענה כי העושר המלודי של היצירה אינו משתווה לזה של הקונצ'רטו לכינור, שהיה ונותר הפופולרי ביותר מהשלושה. בשנים האחרונות קיבל הקונצ'רטו לצ'לו עדנה מחודשת, וקיימות כמה הקלטות מסחריות מודרניות שלו בנגינתם של צ'לנים ידועי שם כרפאל וולפיש, דמיטרי יבלונסקי ודניאל מילר-שוט.

בשנות השישים הלחין חאצ'טוריאן שלושה קונצ'רטי חדשים, לאותם הכלים — אך בשביל סולנים אחרים. הכינוי שנתן ליצירות אלו לא היה קונצ'רטו, אלא קונצ'רטו-רפסודיה. חאצ'טוריאן הסביר זאת בכך שאמנם תפקיד הסולן וירטואוזי כבקונצ'רטו סטנדרטי, אך עם זאת הוא גם לירי וחופשי יותר. כל שלוש היצירות האלה מתאפיינות בקדנצה סולנית שמופיעה כבר בפתיחתן. תחילה הלחין חאצ'טוריאן את הקונצ'רטו-רפסודיה לכינור ולתזמורת, בשנת 1961. ליאוניד קוגאן, שניגן היטב את הקונצ'רטו לכינור של חאצ'טוריאן (שנכתב עשרים שנה לפני כן), קיבל בהזדמנות זו את ההקדשה מן המלחין. היצירה נוגנה לראשונה בנובמבר 1962 עם קוגאן כסולן, בניצוחו של קיריל קונדראשין. הצ'לן המפורסם מסטיסלב רוסטרופוביץ' ביקש מחאצ'טוריאן מוזיקה בשביל הכלי, כפי שנהג לבקש או להזמין מוזיקה ממלחינים רבים באותה תקופה, במטרה להעשיר את הרפרטואר הקונצרטי לצ'לו (עם זאת, כפי הנראה רוסטרופוביץ' מעולם לא ניגן בפומבי את הקונצ'רטו של חאצ'טוריאן משנת 1946). בקשה זו הניבה בשנת 1963 את הקונצ'רטו-רפסודיה לצ'לו ולתזמורת, וקיימות כמה הקלטות של רוסטרופוביץ' ליצירה (כולל הקלטה בווידאו), בין השאר גם בניצוח המלחין. לבסוף, בשנת 1968 הושלם הקונצ'רטו-רפסודיה לפסנתר ולתזמורת והוקדש לפסנתרן הצעיר ניקולאי פטרוב, זוכה מדליית הכסף בתחרות הפסנתרנים הראשונה על שם ואן קלייברן (בשנת 1962). בדומה לקונצ'רטו-רפסודיה לצ'לו, גם יצירה זו הוקלטה בניצוחו של חאצ'טוריאן, עם פטרוב כסולן. קיימת הקלטה של השניים גם לקונצ'רטו משנת 1936, מקונצרט חי שהתקיים כשנה לפני מותו של חאצ'טוריאן. שלושת הקונצ'רטי-רפסודיות, אף שהולחנו לכבוד נגנים מפורסמים והוקדשו להם, לא נחלו הצלחה דומה לזו של מקביליהם הקונצ'רטנטיים משנות ה-30 וה-40.

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימפוניה מס' 1 במי מינור (1934)
  • סימפוניה מס' 2 במי מינור "הפעמון" (1943)
  • סימפוניה מס' 3 בדו מז'ור "פואמה סימפונית" (1947)
  • סוויטת מסקרד (1944)

בלטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונצ'רטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת, ברה-במול מז'ור (1936)
  • קונצ'רטו לכינור ולתזמורת, ברה מינור (1940)
  • קונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת, במי מינור (1946)
  • קונצ'רטו-רפסודיה לכינור ולתזמורת, בסי-במול מינור (1961)
  • קונצ'רטו-רפסודיה לצ'לו ולתזמורת, ברה מינור (1963)
  • קונצ'רטו-רפסודיה לפסנתר ולתזמורת, ברה-במול מז'ור (1968)

מוזיקה קאמרית וסולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלישייה לקלרינט, כינור ופסנתר, בסול מינור (1932)
  • טוקטה במי-במול מינור, לפסנתר (1932)
  • אלבום לילדים, 19 קטעים לפסנתר (כרך ראשון 1947, כרך שני 65–1964)
  • סונאטה לפסנתר במי-במול מז'ור (1961, גרסה שנייה וסופית 1976)
  • סונאטה-פנטזיה, לצ'לו בלי ליווי (1974)
  • סונאטה-מונולוג, לכינור בלי ליווי (1975)
  • סונאטה-שיר, לוויולה בלי ליווי (1976)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ehrenburg, I., Khachaturian, A., and Pomerantsev, V. (1953). "שלושה אמנים סובייטיים על צורכי האמנות הסובייטית". Soviet Studies, 5(4), 427–434.
  • Yuzefovich, V. (1985). Aram Khachaturyan (N. Kournokoff & V. Bobrov, Trans.). New York: Sphinx Press. ISBN 0823686582.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אראם חאצ'טוריאן בוויקישיתוף