ארוחת עשר

ארוחת עשר בבית ספר יסודי בגבעת עדה, בסביבות 1946

כריך איטלקי

ארוחת עשר היא ארוחת ביניים קלה הנאכלת בין ארוחת הבוקר לארוחת הצהריים. בישראל נהוג לאכול ארוחה זו במוסדות חינוך ובמקומות עבודה שבהם מתחיל יום הלימודים או העבודה בסביבות 7:00-8:00 בבוקר או מוקדם יותר. היא נקראת כך משום שהיא מתקיימת בשעה 10:00 בבוקר או בזמן סמוך.

בתי ספר

בבתי הספר הפסקה זו נקראת גם "הפסקת אוכל" מורכבת הארוחה ברוב המקרים מכריכים, שהתלמידים מביאים עמם מהבית. לעיתים מדובר גם בפרי, בירק או בחטיף. בחלק מגני הילדים מובאת ארוחת העשר מהבית, באותה מתכונת כמו בבתי הספר. במקרים אחרים היא מוכנה בגן, וכוללת פרוסות לחם, ירקות פרוסים, מספר ממרחים כגון גבינה לבנה, חומוס וממרח שוקולד ולעיתים גם חביתה.

היסטוריה

עד סוף שנות ה-70 נשאו התלמידים את ארוחתם ב"תיק אוכל" - תיק קטן, עם רצועה לתלייה על הכתף, שהכיל את הארוחה ומפית בד, אותה נהוג היה לפרוש על השולחן בכיתה כדי לא ללכלך אותו בפירורים.

בשנות ה-50 תיק האוכל המקובל בבתי הספר היסודיים היה עשוי בד, לפעמים תפור על ידי האימהות משאריות אריג. מפית הבד המצורפת לארוחה נתנה הזדמנות לאימהות להפגין את כישורי הרקמה שלהן. היו מפיות עם שמות הילדים, היו פרחים, פרפרים וכדומה. נוסף למפית, נדרשו הילדים להביא גם מגבת קטנה וסבונייה בתיק האוכל. הבדלי מסורת והשכלה ניכרו גם בנוהגי עטיפת הכריך - היו שעטפו בנייר פרגמנט, ששימש קודם לעטיפת גבינה, נרחץ ויובש לשימוש חוזר, והיו שלא ראו פגם בעטיפת הכריך בנייר עיתון. הכריכים בשנות הצנע היו מוגבלים בגיוונם - לחם שחור או לבן, מרוח בגבינה לבנה או במרגרינה, בחלבה או בלקרדה - זה בערך כל מה שהיה בשנים ההן, והמהדרין הוסיפו גם פרי - תפוח, בננה או קלמנטינה, לפי העונה.

בשנות ה-70 תיק האוכל היה מוצר תעשייתי עשוי חומר פלסטי רך, לעיתים דמוי עור, מפיות הבד כבר לא נרקמו על ידי האמהות אלא נרכשו מודפסות בשלל הדפסים, כבר לא צורפו לתיק סבוניה ומגבת והכריך נעטף במפית או שקית פלסטיק, הלחם הוחלף לעיתים בלחמנייה ומגוון מילויי הכריכים התעשר.

מקומות עבודה

ישנם מקומות עבודה, בעיקר כאלו הפועלים בסגנון ההסתדרותי שהיה נפוץ יותר בעבר, שבהם נהוגה הפסקת עשר, לאכילת ארוחה שהעובד הביא עמו. בחלקם קיים עדיין גם מוסד "חלוקת התה" - משקאות חמים מוכנים עבור העובדים, בעיקר עובדים העוסקים בקבלת קהל, על ידי עובדת המכונה "מחלקת התה" ומוגשים אל שולחנם. בחלק ממקומות העבודה קיימת מכירת כריכים ומשקאות על ידי ספק פרטי, המקבל אישור למכירת תוצרתו בין המשרדים או במזנון המנוהל בתוך מקום העבודה.

בחלק ממקומות העבודה, בעיקר במרכזי הערים, קונים העובדים ארוחת עשר של כריך, בייגלה או עוגות בוקר בחנויות מכולת או מזנונים בקרבת מקום, אם לפני הגיעם לעבודה או בגיחה למספר דקות תוך כדי יום העבודה. למקומות עבודה שאינם בקרבת אזור מסחרי (למשל, בסיסי צבא) מגיעים לעיתים מזנונים ניידים - כלי רכב החונים ונהגיהם מוכרים כריכים, חטיפים וכדומה, דרך חלון בחזיתם. בסלנג ישראלי מכונים "גזלן".

במקומות עבודה שבהם לא נהוגה הפסקת עשר, אם בשל תחילת עבודה מאוחרת (בסביבות 9:00 בבוקר) או בשל אי רצון ההנהלה בכך, מתאפשר לרוב לעובדים לצאת להפסקת אוכל לסירוגין.

במקומות שבהם עובדים במשמרות, מתחילים לעבוד מוקדם מאוד או עובדים שעות רבות, כמו במפעלים ובבתי חולים, קיימים לפעמים חדרי אוכל שבהם מוגשת ארוחת בוקר לעובדים. ארוחה זו דומה בהרכבה לארוחת עשר המוגשות בגני ילדים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארוחת בוקר בבית הספר בוויקישיתוף

• מירי ולצמן, שתי פרוסות ומה שביניהן, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2005
• טיפים ורעיונות לכריכים לילדים, באתר וואלה:
  • דנה מלמד, ארוחת עשר
  • דורעם גונט ארוחת עשר
• מיטל יסעור-בית אור, מה בסנדוויץ'? מדריך להורה שעולה לכיתה א', באתר ynet
• שירלי צפלוביץ' ודנה רוטמן, ארוחת עשר, שתהיה עשר!, מאתר "הלול"
• ליאורה חוברה, חזרה לבית הספר - עצות תזונתיות לארוחת עשר, באתר 2eat