גבעת עדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המרכז המסחרי
בית העם בגבעת עדה בשנת 1926

גִּבְעַת עָדָה היא מושבה במורדות רמות מנשה, מזרחית לבנימינה וצפונית לפרדס חנה. מאז 2003 מהווה המושבה חלק מהמועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעת עדה נקראת על שם אשתו של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד אדלאיד (עדה). היא הוקמה בשנת 1903 על ידי שמונה משפחות, ארבעה בני משפחת בלנק, אוורבוך, קרופיק וקוניצר. (ה"מוכתר" הראשון של גבעת-עדה היה אבא'לה תשבי, בן שפיה צאצא למקימי שפייה מיכאל ומלכה חמלניצקי ולמקימי פתח תקווה משפחת למפרט).

היא הוקמה כמושבה חקלאית ועד אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20' עת התחילו ההרחבות ותוספות האוכלוסייה המאסיביות, הייתה החקלאות מקור גאווה ואבן יסוד בחיי המושבה. בתחילה, ענפי המשק עיקריים התבססו על פלחה וגידולי בעל. עם הנחת קווי מים בשטחים החקלאיים נכנסו גם גידולי שדה (ירקות כמו מלפפונים, עגבניות, חצילים, גזר וכו'), אולם במהרה גידול ענבי היין התבסס כענף החקלאי העיקרי של חקלאי גבעת עדה, כמו גם מטעי רימון ונשירים אחרים: אפרסק, שקד, משמש ושזיף. מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, עם ירידת הרווחיות וירידת קרנה של החקלאות בישראל, חל פיחות גם במשקים החקלאיים בגבעת עדה, אך למרות זאת, רבים מבני הוותיקים נאחזים בקרקע ובחקלאות, המהווה עבורם סמל וגורם בעל ערך רגשי ואידאולוגי.

שנים רבות הייתה גבעת-עדה אי-בודד של התיישבות יהודית בלב שטח שנשלט על ידי יישובים ערביים. גבעת-עדה סבלה רבות מפרעות הכנופיות הערביות בתקופת המאורעות, ובעיקר בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. במאורעות תר"פ נרצח במקום בנימין קרופיק[1]. בכ"ד בסיון ה'תרצ"ח (23 ביוני 1938) נחטפו ונרצחו שלושה נערים מבני המושבה, בני משפחות: אוורבוך, קרופיק ופרנק[2] בעת שהובילו קש בעזרת זוג פרדות בשדות המושבה[3]. גופותיהם נמצאו רק לאחר כשנתיים מושלכות בבור בפאתי הכפר זלפה. ב-10 ביולי 1938 פרץ המון ערבי למושבה והחל לירות. במהומה נהרגו תושבי המושבה נעמי גולדברג, שמעון מרגלית והנוטר יצחק קומורניק[4][5]. שתי בנותיה של נעמי גולדברג ניצלו מניסיון חטיפה[6]. באותה שנה אף נהרג בן המושבה בהגנת חניתה. בשנת תרצ"ח לבדה איבדה המושבה שבעה מבניה במאורעות.

היישוב כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעת עדה הוכרזה כמועצה מקומית על שטח שיפוט של 11,000 דונם בשנת 1949. בספטמבר 2003 אוחדה גבעת עדה עם בנימינה לרשות מקומית אחת. באותה עת, היו במושבה 2,600 תושבים (לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). בשנים האחרונות נמצאת גבעת עדה בתנופה של בנייה. אוכלוסייה חדשה, חלקה הגדול משפחות צעירות, מצטרפת ליישוב ומרחיבה את אזורי המגורים שלו.

בימים אלו וותיקי היישוב מעוניינים לבצע מהלך של פירוד רשויות בעקבות הטענות הרבות על הזנחה של גבעת-עדה לעומת בנימינה.[7]

אתרים ביישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המאורעות בשנות ה-20 וה-30 בהם נפגעו אנשים מבני היישוב, הקים ועד היישוב מבנה בן שתי קומות שנועד לשמש כבית הביטחון של היישוב וכ"בית העם". במבנה שכנו משרדי הוועד, כיתות בית הספר, חדר נשק ואולם גדול ששימש כבית קולנוע ומקום מפגש לאירועים שונים. על הגג הוקמה עמדת תצפית ואיתות, והמבנה שימש כאתר אימונים לאנשי ההגנה וחיל הנוטרים.

אתר היסטורי נוסף הוא הבאר ששוחזרה בשנות ה-2000 לאחר הפסקת השימוש בה בשנות ה-40, כאשר המושבה חוברה למקורות המים של חברת מקורות. הבאר שימשה את ראשוני המתיישבים כבר משנת 1903. המים הועברו בחביות על גבי עגלות מהבאר למגדל המים ולבריכה שבתוך המושבה. לאחר השחזור הפך המקום לפינת חמד מוצלת על ידי עצי ערבה, ובו גם בוסתן עצי פרי, צמחי תבלון ופינת ישיבה. המקום הפך לאתר תיירותי, ולעתים נערכים בו אירועים כגון חתונות.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבעת עדה בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]