אריה קרמפף
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1967 (בן 56) רמת גן, ישראל  |
|---|---|
|
www | |
  | |
אריה קרמפף (נולד ב-26 באוגוסט 1967) הוא היסטוריון כלכלי המתמחה בתחום היחסים בינלאומיים וכלכלה פוליטית. קרמפף הוא פרופסור חבר במכללה האקדמית תל אביב יפו, שם הוא עומד בראש התוכנית לפילוסופיה כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ). כמו כן, הוא עומד בראש הפורום לאשראי כסף ובנקאות, הפועל בחסות האגודה הישראלית להיסטוריה כלכלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרמפף נולד וגדל ברמת גן, למד בתיכון בליך, שירת בצנחנים. הוא בעל תואר ראשון בפיזיקה ואסטרונומיה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני ממכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות מאוניברסיטת תל אביב. עבודת המאסטר עסקה ב"לויתן" של הובס. את הדוקטורט סיים במכון כהן ב-2009. עבודת התזה שלו עסקה בהקמתו של בנק ישראל, ופעילותו בעשור הראשון לקיומו, וכן בהשפעתו של הנגיד הראשון, דוד הורוביץ, על התפיסות הכלכלית של הסוכנות היהודית בשנות השלושים והארבעים.
לאחר סיום הדוקטורט הוא שימש כחוקר אורח במכון מקס פלנק להיסטוריה של המדע בברלין (Max Planck Institute for the History of Science), מכון דוויס באוניברסיטה העברית, והמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה החופשית של ברלין. במהלך השנים הוא לימד כלכלה פוליטית ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בן-גוריון, ובאוניברסיטת רייכמן. בשנת 2022 קרמפף שימש כפרופסור אורח במחלקה למדע המדינה (Government Department) של אוניברסיטת הארוורד.
קרמפף חי בזוגיות והוא אב לבן.
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחום ההוראה והמחקר העיקרי של קרמפף הוא כלכלה פוליטית השוואתית ובינלאומית. הוא מתמחה בהיסטוריה והכלכלה הפוליטית של ישראל, ובנושא זה פרסם שני ספרים ומאמרים רבים העוסקים בתקופות שונות בהיסטוריה הכלכלית של ישראל. כמו כן, חקר קרמפף בנקים מרכזיים בהקשרים היסטוריים שונים.
בין השאר, מחקריו של קרמפף עוסקים בנושאים הבאים:
הכלכלה היהודית בתקופת המנדט הבריטי. במחקר על תקופת המנדט הבריטי, קרמפף הבחין בין שתי פרדיגמות מדינית. הפרדיגמה האגררית, שאפיינה את האסטרטגיה הכלכלית הציונית עד סוף שנות העשרים, ופרדיגמת הפיתוח המהיר, שהתגבשה במהלך שנות השלושים. השינוי הפרדיגמטי, הוא טוען, התחולל כתוצאה משינוי בתנאים הפוליטיים, ובכלל זה רעיונות קיינסיאנים שהובאו לשיח הכלכלי הציוני.[1]
ההיסטוריה של בנק ישראל. קרמפף חקר את הקמתו של בנק ישראל ופעילותו בשנים הראשונות. הוא התחקה אחר הגורמים להקמתו של המוסד, וטען כי הבנק הוקם במטרה להדק את השליטה על המערכת הבנקאות המקומית, ועל תהליך הקצאת האשראי. הוא הראה כי לאחר הקמת הבנק, המערכת הבנקאית קיבלה את המבנה הריכוזי, אשר מאפיין אותה כיום.[2]
אימוץ חוק ביטוח אבטלה. במחקריו על אימוץ חוק ביטוח אבטלה,[3] טוען קרמפף כי החקיקה של חוק ביטוח אבטלה, והחקיקה החברתית באופן כללי בתחילת שנות השבעים, הייתה חלק מ"תנועה כפולה" (במובן של קרל פולני). החקיקה החברתית הייתה חלק ממגמת הליברליזציה של שוק העבודה והנטישה של עקרון התעסוקה המלאה במהלך שנות השישים.
תוכנית החירום לייצוב המשק. במחקר על נושא זה,[4] מדגיש קרמפף את משבר החוב בו הייתה נתונה ישראל, את הגרעון בחשבון השוטף ובמאזן הסחר ואת המחסור במטבע חוץ. על בסיס פרשנות זו, קרמפף טוען כי במדיניות היצוב היו מרכיבים נאו-מרקנטליסטיים, שתכליתם לעודד את הייצוא ולצמצם את הייבוא.
כלכלת השלום והניאוליברליזם הניצי. בשנים האחרונות עוסק קרמפף בעידן הניאוליברלי (או הפוסט-פורדיסטי) בכלכלה הישראלית. הוא מבחין בין תקופת כלכלת השלום, שנמשכה עד פרוץ האינתיפדה השנייה, ותקופת הנאו-ליברליזם הניצי (Hawkish Neoliberalism), שנמשכה, לפחות, עד משבר הקורונה.[5] לטענתו, המפנה מכלכלת השלום לנאו-ליברליזם הניצי לא היה תוצר של גורמים כלכליים, אלא של גורמים גאופוליטיים, וההתחזקות של הימין המדיני בישראל. מושג הנאו-ליברליזם הניצי אומץ על-ידי מספר חוקרים, הבולט שבהם הוא ההיסטוריון הכלכלי אדם טוז (Tooze).[6]
הבנק המרכזי של אירופה. במחקר על הבנק המרכזי של אירופה בתקופת משבר האירו, קרמפף טען כי המוסד תפקד כגורם ממתן במסגרת המשא ומתן בין גרמניה ומדינות דרום אירופה, שהתמודדו עם משבר חוב.[7]'[8]
העוצמה המוניטרית של ארצות הברית. במסגרת מחקרים העוסקים בעוצמה המוניטרית של ארצות הברית, והקשר שלה למדיניות הבנק הפדרלי של ארצות הברית, הראה קרמפף כי על אף עוצמתה הכלכלית של ארצות הברית, תהליך האינטרגרציה האירופאי הגדיל את עוצמתו המוניטרית של המרק הגרמני, וכתוצאה מכך הבנק הפדרלי, בראשותו של אלן גרינספן, נאלץ להפעיל מדיניות מוניטרית שמרנית יותר מכפי שהתנאים המקומיים דרשו, וזאת כדי לשמור על מעמדו של הדולר כמטבע בינלאומי.[9]
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Arie Krampf . The Israeli path to neoliberalism : the state, continuity and change. Routlege. 2018.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Krampf, Arie: Export-Led Growth and the Geopolitical Hypothesis: Israel’s Regime Change after the Second Intifada, Working Paper, No 222/2023.
- Krampf, Arie. 2022. “The Netanyahu Doctrine.” The Jerusalem Strategic Tribune, November 30, 2022.
- Braun, Benjamin, Arie Krampf, and Steffen Murau. 2021. “Financial Globalization as Positive Integration: Monetary Technocrats and the Eurodollar Market in the 1970s.” Review of International Political Economy 28 (4): 794–819.91.
- קרמפף, אריה, עמאר אבו קארן, ואריה ארנון. מגיפת הקווונה כמשבר בריאותי־כלכלי: מדיניות פיסקלית בתנאים של חוסר ודאות. נייר עמדה 1. צוותי המומחים של המשבר | צוות כלכלה ותעסוקה. 2020
- קרמפף, אריה. 2022. לקראת תיאוריה היסטורית של עצמאות בנקים מרכזיים: ארבע אפיזודות בהיסטוריה של חוק בנק ישראל. משפט, חברה ותרבות 5: 403–35.
- קרמפף, אריה. 2022. התמורה הגדולה כתאוריה כלכלית־פוליטית: המסר של פולני לתנועות השמאל בעידן המשברים הגדולים. סוציולוגיה ישראלית 23 (1): 133–44.
- קרמפף, אריה. 2021. לידיעת הממשלה החדשה: הניינטיז נגמרו. תלם: כתב עת לשמאל ישראלי, June.
- קרמפף, אריה. 2021. משבר האקלים: משבר של כלכלת השוק או משבר האדם? בתוך, אריה וגנר ונמרוד אלונים (עורכים) קיימות ישראלית. חידוש האחריות לטוב המשותף.הוצאת מכון מופ"ת.
- Krampf, Arie. 2019. “Monetary Power Reconsidered: The Struggle between the Bundesbank and the Fed over Monetary Leadership.” International Studies Quarterly.
- קרמפף, אריה. 2018. הקשר הלא מדובר בין הניאו-ליברליזם הישראלי לסכסוך. הזמן הזה.
- Krampf, Arie, and Barbara Fritz. 2015. “Coping with Financial Crises: Explaining Variety in Regional Arrangements.” Contemporary Politics 21 (2): 117–26.
- קרמפף, אריה. 2013. “היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? ליברליזציה וביטוח אבטלה אוניברסלי בישראל.” ביטחון סוציאלי 91: 29–57.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אריה קרמפף- אתר הבית של אריה קרמפף
- ארי ליבסקר, "נתניהו גייס את מעמד הביניים לממן אינטרס משיחי", באתר כלכליסט, 24 בנובמבר 2022
- אורי פסובסקי, הבנקים המרכזיים נאלצים לטפל במה שהממשלות מזניחות, באתר גלובס, 5 במרץ 2021 (ראיון)
- "כל מי שמאמין בכלכת השוק צריך להיות מוטרד מן הסממנים הלאומיים שלה". דה מרקר. 12 ביולי 2015. (ראיון).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Arie Krampf, Reception of the Developmental Approach in the Jewish Economic Discourse of Mandatory Palestine, 1934–1938, 2010
- ^ אריה קרמפף, מקורות ריכוזיות המערכת הבנקאית בישראל: מחירו של פיתוח?
- ^ What do workers want? Institutional complementarity as a mechanism of social change, 2019
- ^ אריה קרמפף, תוכנית הייצוב כלאומיות כלכלית בתוך '30 שנה למהפכה הניאו-ליברלית בישראל', מכון אדוה, 2016
- ^ Arie Krampf, The Israeli Path to Neoliberalism The State, Continuity and Change
- ^ ADAM TOOZE, Chartbook 231 Israel's national security neoliberalism at breaking point?, 2023
- ^ Arie Krampf, From transparency to ambiguity: the impact of the ECB’s unconventional policies on the EMU
- ^ Arie Krampf, From the Maastricht Treaty to Post-crisis EMU: The ECB and Germany as Drivers of Change
- ^ Arie Krampf, Monetary Power Reconsidered: The Struggle between the Bundesbank and the Fed over Monetary Leadership