לדלג לתוכן

ארי אלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארי אלון
ארי אלון
ארי אלון
לידה 25 באפריל 1950 (בן 76) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארי אֵלון (נולד ב-25 באפריל 1950) הוא סופר, מחנך ומרצה לפילוסופיה יהודית.

אלון נולד בירושלים למשפחה דתית-לאומית. בנו של השופט פרופ' מנחם אלון, ואחיהם של השופט ספי אלון, השר וחבר הכנסת לשעבר הרב בנימין אלון והרב מרדכי אלון.

אלון גדל בשכונת רחביה בירושלים, למד בית הספר הממלכתי דתי לבנים "לדוגמה" ואחר כך במדרשית נעם בפרדס חנה[1]. בגיל 17 יצא בשאלה ועבר לגור לזמו מה עם קרובי משפחה רחוקים בקיבוץ אילת השחר[1]. אולם חזר למדרשית נעם והתגייס לצה"ל כחבר גרעין דתי. במהלך השירות שימש סמל מחלקה של גרעין נח"ל של חברי תנועת שמאל ישראלי חדש בקיבוץ כרמיה והיה לפעיל שמאל בעצמו, בעיקר לאחר שהחל ללמוד פילוספיה באוניברסיטה העברית בירושלים ב-1971[1]. בעקבות המחדל של מלחמת יום הכיפורים החליט לעזוב את ישראל ועבר לגור בלונדון, שם עבד כברמן, אולם חזר לאחר שנה[1].

ב-1975 היה בין מייסדי "הסמינר היהודי-ציוני" באורנים (כיום "המדרשה באורנים"), אחד המוסדות הראשונים בארץ שפעלו לפיתוח לימודי יהדות מתוך השקפה שאינה דתית. במסגרת זו אורגנו סמינרים בני שבוע לתלמידי תיכון, בהם נדונו מדרשים וספרות חז"ל ובצידם כתבים מודרניים, כגון א.ד. גורדון, יוסף חיים ברנר, ברל כצנלסון ועוד. בנוסף עסקו אלון וחבריו בהדרכת אנשי חינוך ובפיתוח תוכניות לימודים ברוח הסמינר. במקביל השלים תואר שני במחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, עבודת התיזה שלו ל עסקה ב"סימבוליזציה של מרכיבי העלילה בספור התלמודי" (1982); ואחר כך דוקטורט באותו נושא[1].

במהלך עבודתו כמורה ומחנך הוציא אלון מספר חוברות לימוד בנושאים שונים מתולדות הציונות ומדרשים אודות פרשת השבוע בהם מגיש אלון פרשנות מסורתית למקורות חז"ל עם טקסטים מודרניים, ופרסם מאמרים ומסות בכתבי עת שונים.

בשנת 1990 יצא לאור ספרו "עלמא דִי" - למעשה גיליון מיוחד של כתב העת שדמות, בו תיאר אלון את התהליך שעבר, מאז החל "לאבד את אלוהי ילדותו" בנעוריו עד להכרה המלאה בכך במלחמת יום הכיפורים, דבר שהוביל אותו לחפש ולנסח את מה שהוא מכנה "היהדות הריבונית", שאינה מחויבת לסמכות הרבנית, ולקדם מגמה זו בסמינר היהודי-ציוני שהקים. בספר הֵצֵר על כך שרבים מהישראלים החילונים מבטלים את יהדותם ורואים בדתיים "יהודים יותר", ועל עצם הצורך הבלתי פוסק לעסוק בזהות היהודית. בהמשך הספר מביא אלון מדרשים משלו לכמה מסיפורי חז"ל, ובוחן באמצעותם שאלות על לימוד תורה, שמירת מצוות ועוד. לפי תפיסת עולמו: "אדם ריבוני הוא ריבונו של עצמו. אין לו ריבון בעולמו, ואין הוא ריבון בעולמם של אחרים. אדם רבני איננו ריבון לעצמו. הוא עושה לו רב. הרב עושה לו אלוהים"[2].

אלון עוסק בהוראת מחשבת ישראל, מדרש, תלמוד, אגדה וספרות. בנוסף לסמינר באורנים מלמד במדרשת השילוב נטור, ישיבה החילונית "בינה"[3], סמינר אפעל, במרכז ליהדות מתקדמת "אור חדש" בחיפה ובמכון שלום הרטמן, בו הוא משמש כעמית מחקר. בעבר לימד גם בסמינר הקיבוצים, גבעת חביבה, מכללת אילת, בית מורשה בירושלים, קולות, בית המדרש לרבנים באמריקה ובית המדרש לרבנים ליהדות מתחדשת בפילדלפיה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארי אלון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]