בנימין אלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב בנימין (בני) אלון
Binyamin Elon.jpg
הרב בני אלון נואם לרגל יום המדע בכנסת, 2008
תאריך לידה 10 בנובמבר 1954 (בן 62)
תאריך לידה עברי ט"ו בחשוון ה'תשט"ו
ממשלות 29, 30
כנסות 14 - 17
סיעה מפלגת מולדת, האיחוד הלאומי, איחוד לאומי-ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי-מפד"ל, מולדת - האיחוד הלאומי
תפקידים בולטים
עיסוק קודם
עיסוק נוסף
  • נשיא הארגון הבינלאומי IIACF
  • רב
הרב בנימין (בני) אלון
~פרטים עליו כרב~
השתייכות ציונות דתית
נושאים בהם עוסק אמונה, ארץ ישראל, תנ"ך, עם ישראל, תלמוד בבלי, הלכה, פילוסופיה יהודית
רבותיו הרב צבי יהודה קוק, הרב מרדכי אליהו, והרב שלמה גורן
חיבוריו עריכת חלק מכתבי הראי"ה

הרב בנימין (בני) אֵלון (נולד ב-10 בנובמבר 1954, ט"ו בחשוון ה'תשט"ו) הוא מנהיג ציבור ציוני דתי. כיהן כשר התיירות (2001-2004) וכחבר הכנסת (1996-2009), היה יושב ראש מפלגת מולדת ויו"ר הרשימה המאוחדת האיחוד הלאומי-מפד"ל. בעבר כיהן כראש ישיבת בית אורות והיה ממייסדי בית אל. כיום משמש כנשיא הארגון הבינלאומי IIACF המאגד את השדולות הפרו-ישראליות בפרלמנטים ברחבי העולם.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין אלון נולד בשכונת רחביה בירושלים, בנם השלישי של השופט פרופ' מנחם אלון (לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון), ורות. הוא נכדו של המשפטן ואיש הציבור החרדי ד"ר מרדכי בוקסבוים.

כרב וכראש ישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלון למד בישיבה התיכונית מדרשיית נעם בפרדס חנה ולאחר מכן בישיבת הנגב, ישיבת מרכז הרב בירושלים וכולל האידרא ברמת הגולן. שירת בצה"ל בחיל התותחנים ושוחרר בדרגת סגן. הוסמך לרבנות בשנת 1978, ובגיל 23 מונה לתפקיד רב הקיבוץ הדתי שלוחות שבעמק בית שאן. בהמשך שימש ר"מ במספר ישיבות ביניהם ישיבת ההסדר מעלה אדומים, מכון מאיר וישיבת עטרת כהנים בעיר העתיקה בירושלים. בשנים 1983–1985 היה שליח הסוכנות היהודית לפעילות ציונית בקרב ארגוני סטודנטים יהודיים בארצות הברית.

בשנת 1990 הקים עם חנן פורת את ישיבת בית אורות על הר הצופים, כניסיון ליצור בית מדרש חדשני שהדגש בו יהיה על יצירה. אלון עמד בראשות הישיבה עד כניסתו לחיים הפוליטיים בשנת 1996. בנוסף ערך והוציא לאור את פירוש הרב אברהם יצחק הכהן קוק על רבות ממסכתות התלמוד במסגרת המכון שייסד, ”טוב רואי”, והקים יחד עם אשתו, הסופרת אמונה אלון, את הוצאת הספרים ספריית בית אל.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השמונים ניסה אלון להחיות את רוח תנועת גוש אמונים באמצעות הקמת "תנועת אמונים"[1]. בתקופת חתימת הסכמי אוסלו, עמד ביחד עם משה פייגלין ושמואל סאקט בראש תנועת ההתנגדות לממשלת רבין, "זו ארצנו". במהלך תקופה זו נחקר אלון ביחד עם חברי התנועה בגין חשד להמרדה והפרות סדר, אך לא הועמד לדין היות שכתב האישום לא הוגש, בגין חסינות שקיבל לאחר שנבחר לכנסת ה-14 בשנת 1996 מטעם מפלגת מולדת. בכנסת זו שימש כחבר בועדת החוקה, חוק ומשפט, בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ובוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה היה מיוזמי איחוד מפלגות הימין בכנסת, ובשנת 1999 נבחר שוב לכנסת ה-15 במסגרת האיחוד הלאומי, במקום החמישי ברשימת הסיעה והשני במפלגת מולדת, וזאת לאחר פרישתו של ראש הרשימה בני בגין עם היוודע תוצאות הבחירות. בכנסת זו כיהן כיושב ראש הסיעה המאוחדת האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו וכחבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת האתיקה וועדת הכנסת. לאחר הירצחו של רחבעם זאבי בידי אנשי החזית העממית בירושלים, החליף אלון את זאבי בתפקיד שר התיירות. באותה התקופה הגביר השב"כ את השמירה סביבו, בעקבות התראות על כוונת פלסטינים להתנקש בחייו[2]. אלון פרש עם סיעתו מן הממשלה ב-14 במרץ 2002 בשל ויתורו של רה"מ על הסגרת מתנקשי השר זאבי לישראל.

במאי 2002 גבר ברוב של 66% על פלמ"ח זאבי, ונבחר ליו"ר מפלגת מולדת. בבחירות לכנסת ה-16 הוצב במקום השני אחרי אביגדור ליברמן בסיעת האיחוד הלאומי, שכללה את ישראל ביתנו, מולדת ותקומה, ונתמנה לשר התיירות בממשלתו השנייה של אריאל שרון. בשתי תקופות כהונתו כשר התיירות התמודד אלון עם ירידה בתיירות לישראל, שנגרמה בשל האינתיפאדה השנייה, ומשרד התיירות בראשותו התרכז בעידוד תיירות נוצרית לארץ.

ב-4 ביוני 2004 פיטר רה"מ שרון את השר אלון ואת ליברמן בעקבות התנגדותם לתוכנית ההתנתקות[3], שרון נקט בצעד הפיטורין כדי להשיג רוב מלאכותי על חודו של קול לתוכנית ההתנתקות אותה העמיד להצבעה בישיבת הממשלה.

בתחילת פברואר 2006 גילה כי חלה בסרטן הגרון. הוא נותח, עבר טיפול בהקרנות, ובהמשך שב לבריאות מלאה ולתפקוד רגיל. ב-9 בפברואר 2006, עם ההכרזה על הריצה המשותפת של המפד"ל והאיחוד הלאומי, נבחר אלון לעמוד בראש הרשימה המשותפת לכנסת השבע עשרה, וזאת למרות מחלתו. בהנהגתו זכתה המפלגה ב-9 מנדטים אך לא הצטרפה לממשלתו של אהוד אולמרט. הוא שימש כחבר בוועדת הכספים ובועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. באוגוסט 2007 החליף את זבולון אורלב כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה.

ב-18 בדצמבר 2008, בעקבות הצבתו במקום ה-17 ברשימת הבית היהודי (שאיחדה את האיחוד הלאומי והמפד"ל) החליט אלון לפרוש מהרשימה ומהחיים הפוליטיים[4].

לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פרישתו מהכנסת מתמקדת פעילותו הציבורית של אלון בטיפוח מערך של שדולות פרו-ישראליות בקונגרס של ארצות הברית בוושינגטון ובפרלמנטים אחרים ברחבי העולם, בעיקר על בסיס הזדהות נוצרית עם ישראל. הארגון שהקים לצורך זה הוא IIACF - International Israel Allies Caucus Foundation, ואלון משמש כנשיאו.

בסוף שנת 2014 חלה שוב במחלת הסרטן[5].

הרב בני אלון הוכרז כחתן פרס מוסקוביץ' לציונות לשנת 2016 בגין היותו "מנהיג ציבור שחזונו ושאר רוחו הייחודיים משפיעים השפעה חשובה על המחנה הלאומי בעשורים האחרונים"[6].

עמדתו המדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היוזמה הישראלית (המתווה האזורי לשלום)

בתחילת 2003 הציע אלון את המתווה האזורי לשלום המציע לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי התייחסות לירדן כמדינת הלאום הפלסטינית, ושככזו תעניק ירדן אזרחות לערביי יו"ש. ב-7 באוקטובר 2007, יצא אלון בקמפיין גדול לקידום "היוזמה הישראלית - מה שטוב לישראל", המהווה גרסה חדשה ומעודכנת של תוכניתו המדינית, גרסה הרואה באיום האיראני ובהשתלטות החמאס על רצועת עזה הזדמנות לשיתוף אינטרסים בין ישראל לשכנותיה הערביות, תוך ניטרול הרשות הפלסטינית. היוזמה מושתתת על שלושה עקרונות: שיקום הפליטים באמצעות פיצוי נדיב ופירוק מחנות הפליטים, המרת הפרטנר הפלסטיני בפרטנר ירדני, והחלת ריבונות ישראלית ביו"ש הן בשל הזכות הטבעית וההיסטורית של ישראל בשטחים אלה, והן כאמצעי לייצוב האזור ולמניעת נפילתו בידי חמאס.

אלון פועל רבות לחיזוק הקשר האידאולוגי בין הימין הישראלי לאוונגליסטים בארצות הברית, השותפים לתפיסה הרואה את שיבת ישראל לארצו כהתגשמות נבואות התנ"ך. הוא שימש כיו"ר השדולה לקידום היחסים עם הקהילות הנוצריות בעולם בכנסת ה-17, וערך בעבר מסעות גיוס תמיכה פוליטית בקרב קהילות נוצרים אוונגליסטים ברחבי ארצות הברית, אך הוא נמנע מלגייס כספים מקרבם מסיבות אידאולוגיות. תוכניתו המדינית זכתה לתמיכה של דמויות רבות השפעה בפוליטיקה האמריקאית[7]. אלון גם טיפח את הקשר עם קהילת המקויה ביפן וקהילות יהודיות בחו”ל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משפחת אלון

אלון נשוי לסופרת אמונה אלון, בתם של הרב פרופ' פינחס פלאי ופנינה פלאי. לבני הזוג שישה ילדים, בהם הסופר אורי אלון (יוצר הסדרה שטיסל). המשורר והעורך הרב אלחנן ניר והמשורר והקולנוען עמיחי חסון הם חתניו. אלון התגורר שנים רבות בבית אל וכיום בשכונת רחביה בירושלים

 
 
 
 
ד"ר מרדכי בוקסבוים
(משפטן ואיש ציבור חרדי, כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים)
 
רבקה בוקסבוים (לבית אמדורסקי)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב יוסף בוקסבוים
(עמד בראש מכון ירושלים)
רות אלון (לבית בוקסבוים)
 
פרופ' מנחם אֵלון
(כיהן כשופט ומשנה לנשיא בית המשפט העליון)
 
ציפורה אנסבכר (לבית בוקסבוים)
 
מרדכי אנסבכר
(כיהן כמנהל הראשון של מוזיאון יד ושם)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מרדכי (מוטי) אֵלון
(כיהן כראש ישיבת הכותל והתנועה הרוחנית-חברתית "מבראשית")
 
ארי אֵלון
(סופר ומחנך)
 
יוסף (ספי) אֵלון
(שופט, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע)
 
טלי אלון-בן אשר
 
הרב בנימין (בני) אֵלון
(שר וחבר הכנסת לשעבר מטעם האיחוד הלאומי)
 
אמונה אֵלוןבית פלאי)
(סופרת ופובליציסטית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב צבי אלון
(רבה של קיסריה)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אוֹרי אֵלון
(סופר ותסריטאי)
 
שרה ניר (לבית אלון)
(אמנית)
 
אלחנן ניר
(משורר ועורך ספרות)
 

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • God's Covenant with Israel, New Leaf Publishing Group, 2005

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם יצחק הכהן קוק, טוב ראי על מסכת שבת, מכון טוב רואי, 1986
  • אברהם יצחק הכהן קוק, טוב רואי על מסכתות עירובין ופסחים, מכון טוב רואי, 1987
  • אברהם יצחק הכהן קוק, הקריאה הגדולה לארץ ישראל אמונים, 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]