בנימין אלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב בנימין (בני) אלון
Binyamin Elon.jpg
הרב בני אלון נואם לרגל יום המדע בכנסת, 2008
תאריך לידה 10 בנובמבר 1954
תאריך לידה עברי ט"ו בחשוון ה'תשט"ו
תאריך פטירה 5 במאי 2017 (בגיל 62)
תאריך פטירה עברי ט' באייר ה'תשע"ז
ממשלות 29, 30
כנסות 14 - 17
סיעה מפלגת מולדת, האיחוד הלאומי, איחוד לאומי-ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי-מפד"ל, מולדת - האיחוד הלאומי
עיסוק קודם
עיסוק נוסף
  • נשיא הארגון הבינלאומי IIACF
  • רב
תפקידים בולטים
הרב בנימין (בני) אלון
מקום לידה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פטירה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
נושאים בהם עסק אמונה, ארץ ישראל, תנ"ך, עם ישראל, תלמוד בבלי, הלכה, פילוסופיה יהודית
רבותיו הרב צבי יהודה קוק, הרב אברהם שפירא הרב מרדכי אליהו, והרב שלמה גורן
חיבוריו עריכת חלק מכתבי הראי"ה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב בנימין (בני) אֵלון (10 בנובמבר 1954, ט"ו בחשוון ה'תשט"ו - 5 במאי 2017, ט' באייר ה'תשע"ז) היה מנהיג ציבור ציוני דתי. כיהן כשר התיירות (2001–2004) וכחבר הכנסת (1996–2009), היה יושב ראש מפלגת מולדת ויו"ר הרשימה המאוחדת האיחוד הלאומי-מפד"ל. קודם לכן היה ראש ישיבת בית אורות וממייסדי בית אל. שימש כנשיא הארגון הבינלאומי IIACF המאגד את השדולות הפרו-ישראליות בפרלמנטים ברחבי העולם.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשכונת רחביה בירושלים, בנם השלישי של רות ושל השופט פרופ' מנחם אלון (לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון). הוא נכדו של ד"ר מרדכי בוקסבוים.

למד בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר, ובישיבה התיכונית מדרשיית נעם בפרדס חנה ולאחר מכן בישיבת הנגב, ישיבת מרכז הרב בירושלים וכולל האידרא ברמת הגולן. שירת בצה"ל בחיל התותחנים ושוחרר בדרגת סגן. הוסמך לרבנות בשנת 1978, ובגיל 23 מונה לרב הקיבוץ הדתי שלוחות שבעמק בית שאן. בהמשך היה ר"מ במספר ישיבות, בהן ישיבת ההסדר מעלה אדומים, מכון מאיר וישיבת עטרת כהנים בעיר העתיקה בירושלים. בשנים 1983–1985 היה שליח הסוכנות היהודית בקרב ארגוני סטודנטים יהודיים בארצות הברית.

בשנת 1990 הקים עם חנן פורת את ישיבת בית אורות על הר הצופים, כניסיון ליצור בית מדרש חדשני שהדגש בו יהיה על יצירה. אלון עמד בראשות הישיבה עד כניסתו לחיים הפוליטיים בשנת 1996. ערך והוציא לאור את פירוש הרב אברהם יצחק הכהן קוק על רבות ממסכתות התלמוד במסגרת המכון שייסד, ”טוב רואי”, והקים עם אשתו, הסופרת אמונה אלון, את הוצאת הספרים ספריית בית אל.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השמונים ניסה אלון להחיות את רוח תנועת גוש אמונים באמצעות הקמת "תנועת אמונים"[1]. בתקופת חתימת הסכמי אוסלו עמד, יחד עם משה פייגלין ושמואל סאקט, בראש תנועת ההתנגדות לממשלת רבין, "זו ארצנו". במהלך תקופה זו נחקר אלון עם חברי התנועה בחשד להמרדה והפרות סדר, אך לא הועמד לדין בזכות חסינות שקיבל לאחר שבשנת 1996 נבחר לכנסת ה-14 מטעם מפלגת מולדת. בכנסת זו שימש כחבר בועדת החוקה, חוק ומשפט, בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ובוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה היה מיוזמי איחוד מפלגות הימין בכנסת, ובשנת 1999 נבחר שוב לכנסת ה-15 במסגרת האיחוד הלאומי. בכנסת זו היה יושב ראש הסיעה המאוחדת האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו וחבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת האתיקה וועדת הכנסת. לאחר הירצחו של רחבעם זאבי החליף אלון את זאבי בתפקיד שר התיירות. באותה התקופה הגביר השב"כ את השמירה סביבו, בעקבות התראות על כוונת פלסטינים להתנקש בחייו[2]. אלון פרש עם סיעתו מן הממשלה ב-14 במרץ 2002 בשל ויתורו של ראש הממשלה על הסגרת מתנקשי השר זאבי לישראל.

במאי 2002 גבר ברוב של 66% על פלמ"ח זאבי, ונבחר ליו"ר מפלגת מולדת. בבחירות לכנסת ה-16 הוצב במקום השני אחרי אביגדור ליברמן בסיעת האיחוד הלאומי, שכללה את ישראל ביתנו, מולדת ותקומה, ונתמנה לשר התיירות בממשלתו השנייה של אריאל שרון. בשתי תקופות כהונתו כשר התיירות התמודד אלון עם ירידה בתיירות לישראל, שנגרמה בשל האינתיפאדה השנייה, ומשרד התיירות בראשותו התרכז בעידוד תיירות נוצרית לארץ.

ב-4 ביוני 2004 פיטר רה"מ שרון את השרים אלון וליברמן כדי להשיג רוב מלאכותי על חודו של קול לתוכנית ההתנתקות בממשלה[3].

בתחילת פברואר 2006 גילה כי חלה בסרטן הגרון. הוא נותח, עבר טיפול בהקרנות, ובהמשך שב לבריאות מלאה ולתפקוד רגיל. ב-9 בפברואר 2006, עם ההכרזה על הריצה המשותפת של המפד"ל והאיחוד הלאומי, נבחר אלון לעמוד בראש הרשימה המשותפת לכנסת השבע עשרה, למרות מחלתו. בהנהגתו זכתה המפלגה ב-9 מנדטים אך לא הצטרפה לממשלתו של אהוד אולמרט. הוא שימש כחבר בוועדת הכספים ובוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. באוגוסט 2007 החליף את זבולון אורלב כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה.

ב-18 בדצמבר 2008, בעקבות הצבתו במקום ה-17 ברשימת הבית היהודי (שאיחדה את האיחוד הלאומי והמפד"ל) החליט אלון לפרוש מהרשימה ומהחיים הפוליטיים[4].

לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פרישתו מהכנסת התמקדה פעילותו הציבורית של אלון בטיפוח מערך של שדולות פרו-ישראליות בקונגרס של ארצות הברית ובפרלמנטים אחרים ברחבי העולם, בעיקר על בסיס הזדהות נוצרית עם ישראל. הקים לשם כך את ארגון IIACF - International Israel Allies Caucus Foundation, ושימש נשיאו.

הוכרז כחתן פרס מוסקוביץ' לציונות לשנת 2016 בגין היותו "מנהיג ציבור שחזונו ושאר רוחו הייחודיים משפיעים השפעה חשובה על המחנה הלאומי בעשורים האחרונים"[5].

בסוף שנת 2014 חלה שוב במחלת הסרטן[6]. הוא נפטר ממחלה זו ב-5 במאי 2017[7] ונקבר בהר המנוחות בירושלים לצד קבר אביו השופט פרופ' מנחם אלון.

עמדתו המדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היוזמה הישראלית (המתווה האזורי לשלום)

בתחילת 2003 הציע אלון את המתווה האזורי לשלום המציע לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי התייחסות לירדן כמדינת הלאום הפלסטינית, שתעניק אזרחות לערביי יו"ש. ב-7 באוקטובר 2007, יצא אלון בקמפיין גדול לקידום "היוזמה הישראלית - מה שטוב לישראל", גרסה חדשה מעודכנת של תוכניתו. היוזמה ראתה באיום האיראני ובהשתלטות חמאס על רצועת עזה הזדמנות לשיתוף אינטרסים בין ישראל לשכנותיה הערביות, תוך נטרול הרשות הפלסטינית. היוזמה הושתתה על שלושה עקרונות: שיקום הפליטים באמצעות פיצוי נדיב ופירוק מחנות הפליטים, המרת הפרטנר הפלסטיני בפרטנר ירדני, והחלת ריבונות ישראלית ביו"ש, הן בשל הזכות הטבעית וההיסטורית של ישראל שם והן כאמצעי לייצוב האזור ולמניעת נפילתו בידי חמאס.

אלון פעל לחיזוק הקשר האידאולוגי בין הימין הישראלי לאוונגליסטים בארצות הברית, השותפים לתפיסה הרואה את שיבת ישראל לארצו כהתגשמות נבואות התנ"ך. הוא שימש יו"ר השדולה לקידום היחסים עם הקהילות הנוצריות בעולם בכנסת ה-17, וערך מסעות גיוס תמיכה פוליטית בקרב קהילות נוצרים אוונגליסטים ברחבי ארצות הברית. הוא נמנע מלגייס כספים שם, מסיבות אידאולוגיות. תוכניתו המדינית זכתה לתמיכה של מספר דמויות בצד השמרני-ימני של הפוליטיקה האמריקאית[8]. אלון גם טיפח את הקשר עם קהילת המקויה ביפן וקהילות יהודיות בחו"ל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משפחת אלון

אחיו הם הסופר ארי אלון, הרב מרדכי אלון, ונשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע השופט ספי אלון. אלון היה נשוי עד לפטירתו לסופרת אמונה אלון, בתם של הרב פרופ' פינחס פלאי ופנינה פלאי. לבני הזוג שישה ילדים, בהם הסופר אורי אלון (יוצר סדרת הטלוויזיה "שטיסל"). בתו שרה היא אמנית ונשואה למשורר ועורך הרב אלחנן ניר ובתו מרים נשואה למשורר וקולנוען עמיחי חסון. אלון התגורר שנים רבות בבית אל ובירושלים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • God's Covenant with Israel, New Leaf Publishing Group, 2005

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם יצחק הכהן קוק, טוב ראי על מסכת שבת, מכון טוב רואי, 1986
  • אברהם יצחק הכהן קוק, טוב רואי על מסכתות עירובין ופסחים, מכון טוב רואי, 1987
  • אברהם יצחק הכהן קוק, הקריאה הגדולה לארץ ישראל אמונים, 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]