אשכר אלדן כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אשכר אלדן כהן (נולדה ב-2 באוקטובר 1959) היא אמנית בינתחומית ופעילה חברתית פמיניסטית במאבק נגד אלימות מינית ולהחדרת דה-לגיטימציה חברתית של עברייני מין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשכר אלדן כהן נולדה בקיבוץ חפציבה לשרי ולמשורר אנדד אלדן. עברה עם הוריה לבארי בשנת 1960. שירתה בצה"ל בשנים 1978–1980 בבה"ד 12 ובמכללה לביטחון לאומי. חזרה לקיבוץ, הדריכה בו בני נוער, עבדה כמרכזת המתנדבים מחוץ-לארץ בקיבוץ, כרכזת הדרכה של מחוז דרום בחטיבת בני הקיבוצים, בריכוז והדרכה של גרעין של הצופים לקיבוץ רתמים.

למדה באוניברסיטת תל אביב בשנים 1985–1989 לתואר ראשון בייעוץ חינוכי ולימודים כלליים ולתעודת הוראה בתיאטרון בשנים 1993–1994. בשנים 1996 -2000 למדה לתואר שני במרכז האוניברסיטאי ללימודים גבוהים של שלוחת מכללת לסלי בישראל (Leslley College U.S.A) במסלול תרפיה הבעתית.

לצד לימודיה באקדמיה השתלמה במסגרות מקצועיות אחדות; בהן: כתיבה ספרותית עם הסופר דודו בוסי; לימודי איזון גוף נפש במכון רידמן בתל אביב; פיתוח קול אצל מרדכי בן שחר ושוש רייזמן; משחק ובימוי אצל אמיר אוריין, רותי דייכס, יורם לוינשטיין, עליזה בן-יהודה ובסמינר הקיבוצים; מחול אצל רנה שיינפלד, עדה זקס ומשה אפרתי; ציור אצל אמיר אלקיים ויורם אפק; ותנועה במסגרת לימודי בימוי בסמינר הקיבוצים אצל אריה בורשטיין.

עבדה כמנחת מפגשי יהודים ערבים בגבעת חביבה; מנחה במרכז גלילי ומרכז הדרכה אפעל, כיועצת חינוכית, תרפיסטית באומנויות ומורה לתיאטרון במוסדות חינוך באילת, בקיבוץ אילות, בנתניה, בתל מונד ובפתח תקווה.

אשכר אלדן כהן פרסמה שירים רבים בבלוג אישי, בעיתון 77, בכתב העת שדמות, במוסף הספרותי של מעריב ובאתר ynet.

אלדן כהן היא גרושה ואמא לבת.

פעילה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשכר אלדן כהן היא מנהיגת פעילות ציבורית פמיניסטית. מתחילת המאה ה-21, היא יוזמת ומשתתפת בפעולות מחאה מגוונות נגד אלימות מינית. בשנת 2007 נתנה עדות בפני תורמים לעמותה המטפלת בנפגעות תקיפה מינית. בשנת 2010 פרסמה באתר העוקץ מאמר ועדות אישית תחת הכותרת: "על האונס".

נתנה עדות בפנים גלויות בערוץ 10 בתחקיר המקור, תוכניתם של רביב דרוקר ונסלי ברדה, וטענה שנאנסה בידי יצחק לאור. השתתפה בתלונה למועצת העיתונות כנגד עיתון העיר על הפרת כללי אתיקה עיתונאית. אירגנה את הפגנת "מוציאות את האמת לאור" כנגד הסינמטק בתל אביב במחאה על מתן במה לעבריין מין. יזמה עצומה לביטול השתתפות בני ציפר בכנס בחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב.

ב-2011 יזמה את מיזם המחאה "מוציאות את האמת לאור אומרות שירה נגד אלימות מינית" מול החנות "תולעת ספרים" בתל אביב. הייתה דוברת בהפגנה ביום האשה הבינלאומי. יזמה מחאה כנגד בית ביאליק בגין מתן במה לעבריין מין. ב-2012 יזמה מחאה כנגד הזמנת עבריין מין להשקת כתב העת "אלת המסטיק" באנה לולו בר. יזמה והנחתה דיון במסגרת המחאה החברתית על מרי אזרחי כנגד עברייני מין, בשיתוף עורך דין מרטין קיאל.

ב-2013 הייתה מהדוברים בכנס בבית העם תל אביב שעסק בהדרת נשים בפוליטיקה בסימן מהפכה. היא העלתה לדיון ברשתות החברתיות, סוגיות אתיות הקשורות להתמודדות עם אלימות מינית, כגון זכות הנשים לדבר בגלוי גם מחוץ לכותלי בית המשפט על תקיפה מינית שחוו, ועל חובת החברה להקשיב להן; שאלת אפשרות סליחה ותנאים נדרשים לכך; עיסוק בשאלת הדרכים למיגור אלימות מינית ומיגור הלגיטימציה החברתית לעברייני מין; וכן במתן תמיכה נפשית וחברתית לנפגעות מין בישראל.

ב-2014 הנהיגה במשותף עם חברותיה להנהגת המאבק : עטרה צחור דיין, נעמית מור חיים, ענת צחור ולימור נחמיאס, מאבק אזרחי בדרישה לביטול ההחלטה על מתן פרס לנדאו של מפעל הפיס למשורר יצחק לאור, לנוכח הטענות על אונס והטרדה מינית המיוחסות לו. המאבק נחל הצלחה וקרן לנדאו של מפעל הפיס החליטה על ביטול פרס לנדאו ליצחק לאור.

ביום האשה הבינלאומי בשנת 2016, הוענקה לה בכנסת אות הוקרה מיושבת ראש הוועדה למעמד האשה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, על היותה אשה מחוללת שינוי בעולם בהיותה שותפה להנהגת המאבק לביטול פרס לנדאו ליצחק לאור.

תערוכות אמנות חזותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

2002 - תערוכת צילומים ושירה – בתיאטרון תמונע תל אביב.

2003 - "עד שהמוות יפריד בינינו" - תערוכת צילום/מיצב בקיבוץ בארי ובגינוסר

"ובחרת בחיים" - תערוכת צילום/מיצב בגלריה פרקש תל אביב

2006 – "בעיניים קשורות", תערוכת צילום/מיצב במשכן אומנויות הבמה בהרצליה

2007 – "כשהבית ריק", תערוכה בבית האופרה תל אביב

2007 – "גוף וגופה" (בשילוב צילומים של מיקי קרצמן), תערוכת צילום/מיצב בגלריה נעה בהוד השרון.

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2002 - "צילומים ושירה" בגלריה בשפיים.

2005 – "כשהשמים נפלו. לזכר גדי נוטס", המשכן למוזיקה ואומנויות רעננה

2008 – "ראי ראי (את) שעל הקיר", תערוכת צילום של "זוכרות" בתל אביב

2009 – "גלויות לעזה" תערוכת צילום של זוכרות בתל אביב.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2003 - זוכת פרס תחרות סיפורים של מפעל הפיס