בית אמידים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בניין  |
| כתובת |
רח' אלי כהן |
| מיקום |
אשקלון |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
הסגנון האקלקטי בארץ ישראל |
| מידות | |
| קומות |
2 |
| קואורדינטות | 31°40′11″N 34°35′14″E / 31.66969°N 34.58721°E |
|
(למפת השפלה רגילה)   בית אמידים  | |
  | |
בית אמידים הוא בניין דו-קומתי מפואר ברחוב אלי כהן באשקלון. במרכזו רחבה, שבה שכנה בעבר בריכת מים. סביב הרחבה המרכזית נבנו חדרים למטרות שונות. הבניין מהווה שריד לימי זוהרה של העיירה מג'דל (אשקלון כיום) בתקופת המנדט הבריטי (1917 - 1948).[1]
הבניין נבנה בראשית תקופת המנדט הבריטי, בעזרת טכנולוגיות מודרניות ומסורתיות, שהעניקו לו פאר רב ביחס לבתים בסביבה הצפופה והבנויה בבתים חד-קומתיים. בזכות הפאר, זכה בפי תושבי אשקלון לתואר "בית המושל", וזאת על אף כי מעולם לא שמש בתפקיד זה.[1]
לאחר כיבוש העיר בידי צה"ל, הושכר המבנה בשנים 1950 עד 1972 למועצת פועלי אשקלון. המועצה הקימה בבניין בשנים 1950 עד 1960 סניף טיפת חלב ומרפאה של קופת חולים הכללית.
משנת 1964 עד שנת 1988 שכנו במבנה מחסנים ובתי מלאכה קטנים עד שנעזב ונידון להריסה. בהוראת ראש העיר בני וקנין, נמנעה הריסתו.[1]
סגנון הבנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגם המבנה - מבנה דו קומתי בעל רחבה מרכזית שסביבה חדרים - תואם את הסגנון עירוני-עות'מאני בארץ ישראל.
סגנון הבניה של בית האמידים הוא סגנון אקלקטי, המאפיין את הבניה שהייתה אופיינית בארץ ישראל בשנות העשרים של המאה ה-20.[2][3]
חומרי הבנייה ותקופת הבנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חומר הבנייה מעיד בדרך כלל על גיל המבנה. שלד המבנה עשוי בטון יצוק – רצפה, עמודים וחגורות. השימוש בבטון מזוין ממנו בנוי שלד המבנה, החל בשנים 1913-1912 (בית הבטון הראשון), הבטון היה זול ונפוץ במיוחד מראשית המנדט הבריטי. הקירות בנויים אבן כורכר בין עמודי הבטון. השימוש בבלוקים מכורכר מעורר את ההנחה שהמבנה נבנה בסביבות שנות העשרים המוקדמות של המאה ה-20.[2][1]
בחזית המזרחית של המבנה מתגלה חתך רצפת הבית. בעבר, הבית הוגבה מהקרקע הנוכחית בכחצי מטר. לפי איתור מדרגות במפה היסטורית, נראה שזה גם היה המצב המקורי. מסד הבית מורכב מאבני כורכר גדולות. מעליהן יצוקה רצפת בטון בעובי כ-40 ס"מ. זהו בטון באיכות נמוכה, עשיר בצדפים, העשוי מחול מקומי. על יציקת רצפת הבטון הונחו מרצפות בטון בגודל 20X20 ס"מ.[2]
אלמנטים במבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הריצוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלמנט מסורתי בבניין, שהיה נפוץ כבר בסוף המאה ה-19 בארץ ישראל, הוא ריצוף שטיח בסגנון האר-נובו - סגנון אדריכלי שהיה בשימוש בשנים 1910-1890, בשלהי התקופה העות'מאנית, ובארץ ישראל השימוש בו נמשך לתוך שנות העשרים של המאה ה-20, בתקופת המנדט הבריטי. סגנון זה מאופיין בצורות א-סימטריות ודו-ממדיות, ובקישוטים עם שימוש מרובה בקו מעוגל ואורגני ובמוטיבים מהטבע (בעיקר פרחים ועלים). גודל המרצפות 20X20 ס"מ. בבית נמצא דגם פרחוני זהה לדגם שנמצא בבית בליפתא מסוף המאה ה-19.[2]
אלמנטים נוספים במבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במבנה חצר פנימית המעידה על פאר הבית בעבר. בחצר ארבע קשתות מחודדות, שיוצרות ארקדה. בחצר נשאר שריד המעיד על הימצאותן של בריכה ומזרקה.[1]
במבנה מצוי גם חדר מדרגות פנימי - אלמנט שחדר לבניה בסוף המאה ה-19 וצבר תאוצה בראשית המנדט הבריטי.[2]
המבנה כולל חדרי שירותים בשתי הקומות, גרם מעלות פנימי, וגג מבנה שטוח המוקף במעקה בטון מסוגנן.[2]
תוכנית שימור והצעות לשימוש במבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנה הוכרז כמיועד לשימור, והוכנה עבורו תוכנית שימור. במרץ 1992 הכין האדריכל אלכסנדר אוקוניב ממנהל ההנדסה בעיריית אשקלון תוכנית לשיקום המבנה, אך התוכנית לא יצאה אל הפועל.[1]
הועלתה הצעה להפוך את המבנה למוזיאון לתולדות אשקלון, או לבית לאמני העיר ולאמנים מאזור הדרום והנגב, שישמש לאירוח ולהצגת עבודותיהם.[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ששון אבי, קציר טל, 2011, בית אמידים במג'דל, אשקלון, תיק תיעוד היסטורי ואדריכלי.
- ממן סמי, תשס"א, בית האומנים במגדל - אשקלון, עבודה סמינריונית לתואר שני, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן.
- קרויאנקר, 1985, אדריכלות בירושלים הבנייה הערבית מחוץ לחומות, הוצאת כתר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]