בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| כתובת |
Str. Sfânta Vineri 9 sector 3, municipiul București |
| מיקום |
בוקרשט |
| מדינה |
רומניה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1866 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1866 |
| סגנון אדריכלי |
נאו-מודחאר |
| קואורדינטות | 44°25′52″N 26°06′24″E / 44.431055555556°N 26.106666666667°E |
|
(למפת בוקרשט רגילה)   בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט | |
  | |
בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט (ברומנית: Templul Coral, "טמפלול כוראל") הוקם בבוקרשט, ברומניה, כבית כנסת המייצג את האגף המודרניסטי ו"המשכילי" של הקהילה היהודית[1][2]. בית הכנסת הכוראלי בבוקרשט הפך לבית הכנסת המרכזי של יהדות רומניה. הוא נקרא בהקמתו בית הכנסת הכוראלי של עדת אשכנז (ritul occidental)[3]. בבית כנסת זה שירתו רבניה הראשיים של יהדות רומניה יעקב נימירובר, אלכסנדר שפרן, דוד משה רוזן, ומאוחר יותר, הרב הראשי מנחם הכהן; נכון לשנת 2021, הרב הראשי רפאל שפר.
בית הכנסת "הכוראלי" נבנה לפי תכנונם של שני אדריכלים מווינה, אנדרלה ופרייוואלד, לפי דגם בית הכנסת טמפלגאסה בווינה, שהוקם בשנים 1855–1858.
בניית בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית בית הכנסת המפואר באה ביוזמתו של יצחק לייב ויינברג, בן למשפחה של יהודים פולנים מבוקרשט, ילידי רומניה (lehi pământeni), ואחד ממנהיגי ההתארגנות היהודית החדשה הקרויה "קהילת דת ישראל" - "Comunitatea Israelită" - בבוקרשט. הוא הציע להקים בית כנסת גדול ומפואר כמו בבירות הגדולות של אירופה - וינה, דרזדן, או פריז. עבודות הבנייה נמשכו כעשור, החל משנת 1857 ובמהלך השנים היו שנויות במחלוקת קשה בין הפלג השמרני בראשו הרב הראשי מלבי"ם לבין הפלג המודרני של המשכילים, ה"פרוגרסיסטים", ובראשם המשכיל יליד גליציה ד"ר יוליו באראש. ויינברג היה מיודד עם לודוויג פיליפסון, ממנו קיבל ייעוץ בנושא הקמת בית הכנסת וגם את תמיכת עיתונו במאבקים השונים[4]. בבוקרשט עצמה זכו ויינברג וקבוצת המייסדים בתמיכתו של ארמן לוי ועיתונו. לדברי הרב וההיסטוריון מאיר אברהם הלוי, עצותיו של ארמן לוי התקבלו על ידי האינטלקטואלים היהודים של בוקרשט, כפקודות מלמעלה[5].
חנוכת בית ה"היכל", כפי שכונה בעברית של התקופה, התעכבה עקב חבלות חמורות שנגרמו בשנת 1866 לבניין החדש על ידי פורעים לאומנים רומנים שהפגינו באלימות נגד הכוונה לתת אזרחות ליהודי רומניה במסגרת החוקה החדשה. בעקבות הפרעות חזרו בהם השלטונות מכוונתם לאזרח את יהודי רומניה ולפיכך הענקת זכות מהותית זאת נדחתה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. ה"היכל" עבר שיפוץ יסודי ונפתח לקהל בשנת 1867. עזרת הנשים ב"היכל" נבנתה כמעקה וללא פרגוד או סככה המסתירים את פני הנשים מהמתפללים[6].
הנחת אבן הפינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבן הפינה הונחה ב-21 ביולי 1865 ולכבוד אירוע זה הגיעו לא רק אגודת המייסדים, אלא כל יהודי בוקרשט, אשכנזים וספרדים, גם המסורתיים יותר וגם המודרניים יותר, וגם אורחים נוצרים רבים. במקום נאספו תרומות נכבדות וביניהן תרומה של 10,000 לאי שנתן המדינאי הרומני מיכאיל קוגלניצ'אנו.
למרות התרומות, לשם השלמת העבודות נאלץ יעקב לבל לקחת הלוואה של 200,000 לאי.
בית הכנסת בנוי לפי המתכונת שהייתה מקובלת בבתי הכנסת הכוראליים Chor-Temple במרכז ובמערב אירופה, כולל עוגב ומקום למקהלה (מכאן השם כוראלי - "עם מקהלה"). ברחבה שלפני בית הכנסת מוצב בימינו כעת פסל מנורה לזכר קורבנות השואה.
הרבנים ואירועים בחיי בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחירת סגל בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מראשית הקמת בית הכנסת נקבע שסגל בית הכנסת צריך להיות ברמה גבוהה. הכללים נקבעו בעקבות תקרית לא נעימה, שבמהלכה נסיך רומניה, אלכסנדרו יואן קוזה סירב לקבל את משלחת קהילת יהודי בוקרשט, שבאה לברכות הרשמיות המובאות לקראת השנה החדשה, יחד עם משלחות יתר הדתות. הסירוב של קוזה נומק בכך שבראש הקהילה היהודית לא עומד רב מודרני. מנהיגי בית הכנסת הכוראלי החליטו על שכירת הרב הליברלי לאופולד לעף מסגד (הפנייה נענתה בסירוב) והדרשן הווינאי אהרן ילינק המליץ על שני רבנים נוספים.
ראשון המועסקים היה החזן גרסון וייס מטימישוארה, שנשכר כבר ב-1865, לפני חנוכת בית הכנסת. הרב הראשון, שנבחר לשאת את הדרשה הראשונה בבית הכנסת, היה הרב והדרשן האורתודוקסי המודרניסט אנטואן לוי, בוגר בית המדרש לרבנים בפריז. הרב לוי נאם בחנוכת המשכן, ב-6 ביולי 1867. בקהל נכחו נציגי הממשל, דיפלומטים זרים ופוליטיקאים רומנים ותיקים, כמו ניקולאה לחובארי ויואן מרגילומן[7].
אנטואן לוי שימש כדרשן ורב הראשון של בית הכנסת מיום 15 באוקטובר 1867 ועד 1869. בשנת 1871 מונה הדרשן ליאופולד רוקונשטיין (Rokonstein), שנפטר בשנה שלאחר מכן. בשנים 1872 עד 1921 כיהן הרב מאיר מוריץ בק ואחריו הרב נימירובר, שכיהן עד מותו ב-1939[8].
המקהלה והעוגב[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שאיפת יוזמי הקמת בית הכנסת הכוראלי לכך שתהיה מקהלה קבועה שתנעים בשירתה את עבודת הקודש בבית הכנסת, כמקובל בבתי הכנסת המודרניים של התקופה, התבטאה אפילו בשם המקום - הכוראלי משמעו מקהלה. הרעיון של בית כנסת עם מקהלה זכה למתנגדים תקיפים, חלקם ראו בכך מותרות, חסרות תועלת וחלקם ראו בכך סממן רפורמי שיטתי ואפילו כפירה.
הרב מאיר אברהם הלוי כתב שכל הליטורגיה והמוזיקה, המסודרים והמאורגנים, עם דרשה בשפת המדינה והתנהגות מאופקת ממושמעת, כל אלה גרמו בקרב המתנגדים לשינויים לעוינות אלימה, שהופעלה בחסות המלבי"ם, בחלק הראשון של כהונתו, כשהקהילה של בוקרשט הונהגה על ידי שמרנים (conservatori) "חסרי תקנה"[9].
העוגב[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הקמתו, ההתנגדות להפעלת מוזיקה כלית בבית הכנסת הייתה גדולה למדי וכללה אפילו חלק מחברי הנהלת הקהילה. ב-1869, כשלצורכי חתונה שנערכה בבית הכנסת, הוגשה בקשה לשימוש באקורדיון, נשיא הקהילה, מלך נתנזון, שראה בכך פתיחת הדלת להכנסת עוגב, הגיש את התפטרותו, התפטרות שנדחתה על ידי יתר חברי ההנהלה, שהבהירו לו שחששותיו חסרי בסיס. לבסוף לא היה שימוש באקורדיון, משום שהחזן לא הספיק לעשות חזרות עם האקורדיוניסט. למרות זאת, ב-1887, בנישואי אחד הדירקטורים של "בנק רומניה", השירה לוותה באקורדיון. ב-1892, כשנערכו שינויים במבנה, חברי הקהילה הצעירים תבעו התקנת עוגב. נשיא הקהילה באותה תקופה, ישראל יעקב שנפלד (Israel Iacob Schönfeld), פנה בכתב לשורה של אישים הידועים כסמכויות רבניות במערב אירופה, כדי לשמוע מהם על יחסם להתקנת והפעלת עוגב בבית כנסת. מכתב התשובה של צדוק כהן (קהן), שהיה הרב הראשי של צרפת, מובא ב"מונוגרפיה היסטורית של בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט" שכתב הרב מאיר אברהם הלוי ובו מציין הרב הצרפתי שהעוגב הוכנס לשימוש בארבעת בתי הכנסת הקונסיסטוריאליים של פריז בטרם נכנס לכהונתו וזה לא נוגד את המסורת היהודית. המעטים המתנגדים לעוגב, יכולים ללכת לבתי תפילה פרטיים על פי טעמם. העוגב משמש לחתונות ולאירועים שונים, אך גם לצורכי עבודת הקודש בכל הימים, כולל חגים ושבתות, ללא יוצא מן הכלל, חוץ מיום הכיפורים. בשבתות ובחגים מפעיל את העוגב מוזיקאי שאינו יהודי, ובמשך השבוע הוא מופעל על ידי יהודים[10]. שנפלד דיווח על ההתייעצויות בישיבת הוועד שנערכה ב-9 ביוני 1896, לאחר שהעניין נרגע מעט, אולם בתחילת המאה ה-20 הנושא חזר לסדר היום, וב-14 ביוני 1901, בישיבה שנוהלה על ידי סגן הנשיא, לזרוביץ', התקבלה ההצעה המשתלמת ביותר עבור עוגב וניתנו סמכויות מלאות לנתן מישונצניקי לטפל בהזמנה. לרשות המזמינים עמדה קרן על סך 2,500 ליי שנאספה מזמן למטרה זו ואף על פי שהוגשה גם בקשה החתומה על ידי 54 חברים בקהילה, שביקשו את התקנת העוגב ללא דיחוי, עדיין נערמו התנגדויות של שמרנים. לאחר קביעה של הוועד בהנהגת אדולף שטרן התגברו על המכשולים, אך כדי לעמוד בתביעות הנגדיות נקבע בהתחלה שהעוגב יופעל על ידי מוזיקאי לא יהודי. המפעיל הראשון היה יוסיף פאשיל (J. Paschill), שפעל עד 1924, אך כבר ב-1903 הצטרף אליו המוזיקאי היהודי אברהם לוי-איוולה (Abraham Levy-Ivela), כמנגן בעוגב וכמתרגל המקהלה[11].
על יד בית הכנסת הכוראלי הוקם במאה ה-20 מכון לתרבות יהודית, שריכז סביבו חלק גדול של האליטה האינטלקטואלית והדתית היהודית - לרבות דמויות ובהן הרבנים משה גסטר, יעקב יצחק נימירובר, מאיר אברהם הלוי, אלכסנדר שפרן, משה שוורצפלד, אדולף שטרן ואחרים. בשנת 1932 עבר הבניין שיפוץ נוסף בידי האדריכל י. לאוניאנו, שהוסיף לו ספרייה קהילתית בשנת 1933.
בית הכנסת נפגע קשה במאורעות מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט, ושופץ לאחר מלחמת העולם השנייה בעזרת ארגוני צדקה. ב-21 בינואר 1941, בעת התפילה, פלשו ליגיונרים מורדים לתוך בית הכנסת הכוראלי, עצרו את המתפללים, ולאחר מכן רצחו אותם ביער ז'ילאבה.
זה עשרות שנים זהו מקום מרכזי בחיי קהילת יהדות בוקרשט, וביקרו בו גם כמה דמויות רומניות חשובות. למשל, בשנת 1946, מנהיג המפלגה הקומוניסטית הרומנית, גאורגה גאורגיו-דז' - שבא חבוש כיפה לרגל עצרת מחאה של יהודי בוקרשט נגד מדיניות "הספר הלבן" הבריטית. הוא בא פעם אחת ויחידה, לצורכי תעמולה, לפני שהשתלט על רסן השלטון, ונאם בבית הכנסת על מנת למשוך את הציבור היהודי לשורות תומכי מפלגתו. כמו כן ביקרו לאורך השנים בבית הכנסת הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, יוסטיניאן, וראשי דתות אחרות במדינה. ביקרו בו גם רבים מראשי יהדות העולם וביניהם משה מונטפיורי, מנחם אוסישקין, זאב ז'בוטינסקי, גולדה מאיר, משה דיין, מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס, יצחק רבין, הרבנים שלמה גורן, ישראל מאיר לאו ועוד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוקטור מאיר אברהם הלוי, "מונוגרפיה היסטורית של בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט" - פורסם באנטולוגיה "יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים" שיצא לאור בהוצאת HASEFER, בבוקרשט, ב-2004.
- לוסיאן-זאב הרשקוביץ, תנועת התיקונים בדת בקרב יהודי רומניה 1857-1921.
- Carol Herselle Krinsky - Synagogues in Europe, architecture, history, meaning.Courier Dover Publications, NYC, 1996.
- מירקו, מריוס, "בית-הכנסת הכוראלי של בוקרשט", שבט רומניה, 3 (1978), עמ' יד-כא
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המאמר "וינה היהודית" מאת הרי קולר בכתב העת הרומני לתרבות "אובסרבטורול קולטורל" מס 162, אפריל 2003
- Meyr Moritz Beck
Istoria Templului Coral de Rit Occidental din capitală în primul sfert de veac de existență1867-1892 București 1892]
- Meyr Moritz Beck Istoria Templului Coral pe anii 1896-1906 1906
- כתבה על יובל ה-150 לבית הכנסת הקוראל בבוקרשט בכתב העת היהודי "ריאליטטיה אבריאסקה" מס' 278–279, יוני-יולי 2007
- Jewish Virtual Library - Bicharest (באנגלית)
- Bucharest (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 65. ציטוט ברומנית: Comunitatea locală a fost întemeiată din iniţiativa liderilor Comunităţii Templului Coral (reformist moderat) ובתרגום לעברית: "הקהילה המקומית הוקמה ביוזמת מנהיגי קהילת היכל כורל (רפורמיסטי מתון)".
- ^ B.Tercatin,L.Z. Herşcovici ibidem p.65 ea a reunit mulţi evrei ortodocşi, dar şi mulţi evrei laici. קבוצה אחרת של יהודים אורתודוקסים, מונהגת על ידי הרב חיים שמואל שור, פרשה והקימה קהילה אורתודוקסית נפרדת בבית כנסת אחר, יותר קטן
- ^ M.M. Beck 1892 עמ' 17
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie עמוד 530.
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie עמוד 502.
- ^ מסע בוקרעסט, המגיד, 3 בפברואר 1869
- ^ מאיר אברהם הלוי, מונוגרפיה היסטורית של בית הכנסת כורל של בוקרשט, חלק שלישי, פרק שני.
- ^ Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004 עמוד 532
- ^ דר' מאיר אברהם הלוי, מונוגרפיה היסטורית של בית הכנסת כורל של בוקרשט, חלק שלישי, פרק שני.
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie עמודים 532-533.
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie עמודי 528-529.