חנוכת בית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חנוכת הבית" מפנה לכאן. לערך העוסק בחנוכת בית המקדש, ראו חנוכת המקדש.

חנוכת בית חדש או מקום חדש היא אירוע או מסיבה חגיגית לרגל הכניסה לבית או למקום. מנהג החניכה רווח בתרבויות רבות, להבעת שמחה על המאורע, להציג את הבית החדש לידידים, ולעיתים גם יינתנו בו מתנות הכוללות בדרך כלל אביזרים לבית החדש (כעציץ, אגרטל, או תמונת מסגרת) או משהו עבור המסיבה (כמו בקבוק יין, זר פרחים, או מצרכי מזון). יש הרואים בחנוכת הבית טקס מיסטי לגירוש שדים ומזיקים מהבית.[1]

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב זלמן מלמד קובע מזוזה בחנוכת בית מדרש בבית אל

ביהדות התפתחו בחלק מהעדות מנהגים שונים בחנוכת הבית, והם כוללים בדרך כלל מלבד המסיבה גם קביעת מזוזה, ברכת שהחיינו ולימוד במניין מכתבי הקודש. החגיגה נהוגה יותר בקרב עדות המזרח, ואצלן היא כוללת קריאת קטעים קבועים מן המקרא, המשנה, התלמוד וספר הזוהר. לאחר מכן מוגשת סעודה.

במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל "לחנוך" במקרא מובנו "להוציא מן הכוח אל הפועל" (וכן מובנו התחלה), כמו בפסוק: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".(ספר משלי, פרק כ"ב, פסוק ו') אם הנער יגדל על פי טבעו הפנימי, גם בזקנתו לא יסור מן הדרך. כך בחנוכת הבית, מוציאים את הדירה מן הכוח (בית ללא דיירים) אל הפועל (בית שמתגוררים בו).

בספר דברים הוזכרה חניכת בית במסגרת הפטורים מן המלחמה:

וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר: מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ - יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ.

חניכה זו איננה טקס חגיגי, אלא התחלת המגורים בבית היא חניכתו.[2]

חנוכת בית כטקס מוזכרת במקרא לגבי בית המקדש.[3] על החגיגות שערך שלמה המלך לאחר סיום בניית הבית הראשון מסופר כי נערכו בהשתתפות "כל איש ישראל", והן כללו שמחה ואמירת הלל, כמו ביום התקדש חג[4] והקרבת קורבנות "אשר לא יספרו ולא ימנו מרוב".[5] על הפסוק: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד"[6] הדעות חלוקות, האם מדובר בחנוכת בית המקדש או בחנוכת ביתו הפרטי של דוד המלך.[7]

המנהג לקיים "יומא טבא" ("יום טוב" בארמית) בעת סיום בניית בית חדש מוזכר בדרך אגב גם בשאילתות דרב אחאי.[8]

סדר חנוכת הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשו"ת באר שבע[9] נפסק: שסעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא מצווה, כשם שעושים שמחה ומשתה ויום טוב לגומרה של תורה ולגמרה של כל מצווה. כך גם מצווה לעשות סעודה על המצווה לבנות בית בארץ ישראל ולגור בו. בספר השורשים לומד רד"ק (ערך חנך) שזה גם הפירוש בתורה "ולא חנכו". וכך כתב: "התחלת האכילה בבית חדש יקרא חנוך כמו שיקרא התחלת הלמוד בנער. ומנהג הוא שעושין סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית חדש ולפיכך אמר ולא חנכו ילך וישוב לביתו".

מנהגי "חנוכת הבית" מבוססים בחלקם על תורת הנסתר וכוללים התכנסות של מניין אנשים, קביעת מזוזה,[10] ברכת שהחיינו, נתינת צדקה וסעודה שבה נאמרים דברי תורה ומזמורים המתאימים לאירוע.

הנוסח המקובל בעדות המזרח חובר על ידי החיד"א וכולל פסוקים, קטעי משנה וגמרא, הלכות מספר משנה תורה, וכן תפילות ופיוטים להצלחה ולברכה. כמו כן נהוג לקרוא קטעים ארוכים מהזוהר. מקובל לחלק את קטעי הקריאה בין המסובים, וכולם קוראים בצוותא, כל אחד את חלקו, ולבסוף בעל הבית קורא קטע מסוים.

בעדות אשכנז יש שינויים בין החוגים, וחלקם אינם עושים את טקס חנוכת הבית בכלל. וגם בחוגים העושים את הטקס, אין סדר לימוד מפורסם וקבוע, ונהוג לשלב בו דברי תורה הקשורים לבניית בית.[11]

ברכת שהחיינו והטוב והמיטיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני זוג שקנו בית, אם הם שותפים בו, שניהם צריכים לברך 'הטוב והמטיב'. ואם הבית שייך לאחד מהם ורשום על שמו, רק הוא יברך עליו, אבל הואיל ויהנו ממנו יחד, יברך 'הטוב והמטיב'. יחיד שקנה לעצמו בית, יברך 'שהחיינו'. אבל שוכר בית או מי שקיבל רשות לגור בבית מספר שנים, כיוון שהבית אינו שלו, אינו מברך עליו[12].

יש מקהילות הספרדים שאין מברכים על בית חדש, כמו שכתב (הבן איש חי שנה ראשונה פרשת ראה): ונהגו שילבוש בעל הבית בגד חדש בתוך אותה סעודה ויברך עליו שהחיינו ויכוין על הבית". אם לא היה לו דבר לברך עליו שהחיינו, יכווין בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון להודות על הבית החדש.

יש אומרים שהמנהג הספרדי שלא לברך היה מחוץ לארץ ישראל שאין מצווה לבנות בתים, אבל בארץ ישראל, שבה יש לפי ההלכה היהודית מצווה לבנות בתים, יש לברך שהחיינו[13]

טעמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למנהג זה יש טעמים רעיוניים:

1) הודיה לה' על כל דבר שהאדם מקבל.[14]

2) התחלת המגורים במקום, על ידי תורה ועשיית מצוות (כמו הפירוש של חינוך= התחלה).

3) סעודת שמחה לגמרה של מצווה כמו שעשה שלמה בסיום המקדש, שכן כל בנית בית בארץ ישראל הוא בנין של מצוות ישוב הארץ[15]

פוסקי ההלכה דנים על מעמדה ההלכתי של חגיגה זו, האם היא נחשבת כסעודת מצווה. הטעם העיקרי הוא עריכת סעודה לרגל סיום המצווה של בניית הבית בארץ ישראל דווקא, שיש בה מצוות יישוב ארץ ישראל.[16] טעמים נוספים שהוזכרו הם התחלת המגורים בבית מתוך מצווה ודברי תורה, וכן קיום סעודת הודיה לה' על הזכות לגור במקום, גם בחו"ל.[17]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר הבית, אוצר דינים ומנהגים הקשורים לבית ולהנהגתו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על אמונה זו מבוסס הפרק "אינטרפוץ בפרצלציה" בסדרת הטלוויזיה סברי מרנן (עונה 3 פרק 29)
  2. ^ רש"י שם פירש "ולא חנכו - לא דר בו. חנוך, לשון התחלה". לתרגום הלועזי שרש"י מביא יש שתי משמעויות בצרפתית: 1. כניסה למקום בפעם הראשונה; 2. אימון. ראו גם פירוש רס"ג לפסוק זה ופירוש רש"י לפסוק: "וירק את חניכיו" (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ד). ראוי לציין לספר השורשים לרד"ק (ערך חנך) הסובר, שכוונת התורה לטקס חגיגי הנערך בתחילת המגורים. ז"ל: "התחלת האכילה בבית חדש יקרא חנוך כמו שיקרא התחלת הלמוד בנער. ומנהג הוא שעושין סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית חדש ולפיכך אמר ולא חנכו ילך וישוב לביתו.
  3. ^ בית המקדש הראשון - ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ג; בית המקדש השני - ספר עזרא, פרק ו', פסוק ט"ז; גם בעת הקמת המשכן, בתקופת מרד החשמונאים ולאחר שיפוץ בית המקדש על ידי הורדוס נערכו טקסים דומים (ראו: ספר חשמונאים א, ד. ספר יוסיפון, פרק נה).
  4. ^ דה"י ב ז, ו. לדעת העמק דבר (במדבר י, י) זוהי מצווה מהתורה.
  5. ^ ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ג מסכם המקרא את המאורע: "ויחנכו את בית ה' המלך וכל בית ישראל".
  6. ^ ספר תהלים, פרק ל', פסוק א'
  7. ^ ראו: יעקב קליין, "מזמור שיר חנכת הבית לדוד" (תה' ל) מזמור לכל עונה, אוניברסיטת בר-אילן
  8. ^ שאילתות דרב אחאי גאון, סימן א. הובאו דבריו גם במדרש תנחומא, בראשית ב (ראו גם בפירוש "עץ יוסף" שם)
  9. ^ סימן ע, והובא במ"א תקסח ס"ק ה
  10. ^ ראו גם: תרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק בספר דברים: "אשר בנה בית חדש ולא חנכו"
  11. ^ אם כי אפשר למצוא נוסחים שונים שגובשו (ראו למשל: הרב יונה מצגר, "מעגלי החיים", עמ' 90).
  12. ^ שו"ע רכג, ג; באו"ה 'בנה'; חת"ס או"ח נג
  13. ^ פס"ת הע' 37, ספר מצוות הארץ כהלכתן, שו"ת להורות נתן (חלק ב סימן יב
  14. ^ מאמר של הרב שמואל אליהו, מאמר של הרב שמואל אליהו
  15. ^ יד אפרים על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקס"ח ושות באר שבע סימן ע.
  16. ^ כך דעת הרב דוד פרנקל בפירושו לירושלמי, "שיירי קרבן". התלמוד הירושלמי מסביר כי דווקא אדם אשר בנה בית חדש בארץ ישראל ולא הספיק לחנוך אותו פטור מלהצטרף לצבא, אך הבונה בית חדש שאינו בארץ ישראל, כיון שאין בדבר מצווה, אינו נפטר (תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ח', הלכה ד'). ראו גם: שו"ת באר שבע, סימן עב
  17. ^ "אם לא הניח תחילה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש רק שעושה סעודה לחנכו תחילה לומר בו דברי תורה ולדרוש בו מעין המאורע, הוי סעודת מצווה". מגן אברהם, אורח חיים, סימן תקסח, ס"ק ה. ראו גם: החיד"א, שו"ת תורה לשמה, סימן תפד. הרב מלכיאל צבי הלוי טננבוים, דברי מלכיאל, חלק ד, סימן ח.