מאיר אברהם הלוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב מאיר אברהם הלוי

ד"ר מאיר אברהם הלוירומנית ובצרפתית Meyer Abraham Halevy)‏ (4 באפריל 1900 - 15 באפריל 1972) היה רב בעל השקפות ליברליות[1], היסטוריון ופובליציסט יהודי רומני.

הוא נודע כרב בעל השכלה רחבה, פרשן של התורה וכהיסטוריון, בעיקר של הרפואה היהודית ושל יהדות רומניה, מחבר מונוגרפיות שהפכו לקלאסיות על קהילות יהודיות חשובות ברומניה, במיוחד בוקרשט ויאש. הרב הלוי נמנה עם תומכיה הנלהבים של תרבות היידיש[2]

משפחתו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר אברהם הלוי נולד ב 4 באפריל 1900 בפיאטרה נאמץ, רומניה. אביו, אברהם הלוי, היה בעל השכלה רבנית ואמו, סימה דסקלו, הייתה בת למשפחה של תלמידי חכמים.

הלוי למד בתיכון "פטרו רארש" בעיר הולדתו והיה חניך של הישיבה החסידית "בית ישראל" בבוהוש, אחד ממבצרי החינוך התורני של היהדות האורתודוקסית הרומנית, שהשתדל, לפי דרישת השלטונות הרומנים, לשלב לימודי תלמוד עם כמה מקצועות של לימודי חול[3]. הישיבה נסגרה בשנת 1916, שנת כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה. שנתיים אחרי תום המלחמה, בגיל 20, נסע מאיר אברהם להמשיך את לימודיו בצרפת. שם למד בבית המדרש היהודי של צרפת ובמקביל, כנהוג ביהדות הקונסיסטוריאלית של צרפת, נרשם גם ללימודי חולין - באוניברסיטת סורבון, בבית הספר היישומי ללימודים גבוהים, ובבית הספר לארכאולוגיה של מוזיאון הלובר. בתום לימודיו, בשנת 1925, קיבל תואר דוקטור בספרות והסמכה לרבנות[4].

פעילותו כרב ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הלוי התחיל לכהן ברבנות ביאשי, בשנת 1925 בבתי הכנסת "לופו שוורץ" ו"ראשית דעת". שנה מאוחר יותר התבקש לשרת לזמן קצר את קהילת היהודים הספרדים בבוקרשט, למרות היותו אשכנזי. בהמשך שימש כרב בבתי הכנסת הגדולים של בוקרשט, קודם בבית הכנסת הגדול והחל משנת 1936 היה לרב של בית הכנסת אחדות הקודש. אחרי שבפברואר 1940 נכשל מול הרב ד"ר אלכסנדר שפרן בבחירות לתפקיד הרב הראשי של רומניה, שימש הרב הלוי בין השנים 1940 - 1941 כרבו של היכל קורל של בוקרשט, מרכז חיי היהדות הדתית של בירת רומניה. בתקופת הדיכוי הפאשיסטי נעצר הרב הלוי כמה פעמים בידי השלטונות מפני שסייע לאסירים פוליטיים. בשנים 1946 - 1963 חזר לכהן כרב בבית הכנסת "אחדות הקודש".

כרב בעל השקפות ליברליות[5], ד"ר הלוי העריץ את הגותו של יום טוב ליפמן צונץ, אחד מאבות מדעי היהדות (חכמת ישראל). [6]. הוא ראה את גירוש הרב מלבי"ם, ראש הפלג השמרני בקהילת בוקרשט באמצע המאה ה-19, אירוע חיובי. הוא תקף את האורתודוקסיה המסורתית ושיבח את הרפורמה ביהדות ובאופן חלקי גם את הנאו-אורתודוקסיה[7]. בחייו הפרטיים הקפיד על שמירת תרי"ג מצוות כמו רב אורתודוקסי. לדברי אחד מקרובי משפחתו הוא עשה זאת בשל כבוד חמיו, הרב אפרים לנדאו[8]. הרב הלוי וחמיו כתבו מאמרים בחלק העברי של כתב העת "סיני" שהלוי הקים לקידום חקר היהדות ברומניה.

פעילותו כאיש תרבות והיסטוריון בין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר הלוי שיחק תפקיד חשוב ביותר בכתיבת תולדות יהודי רומניה ותולדות הרפואה היהודית, כמו כן. הוא כתב ברומנית, צרפתית, עברית ויידיש וכתביו הופיעו ברומניה, צרפת, פולין, ארצות הברית וישראל. בכך הוא המשיך מסורת של כתיבה היסטורית שכללה את תרומותיהם של יוליו באראש, יעקב פסנתיר,הרב משה גסטר, האחים שוורצפלד ואחרים.

הלוי שימש כעורך של מספר כתבי עת יהודים חשובים ביאשי ובבוקרשט. הוא היה בין מייסדי החברה ללימודים יהודיים ברומניה, מייסד ומנהל המכון להיסטוריה היהודית- רומנית ואוצר של ספריית המוזיאון והארכיון ההיסטורי של בית הכנסת קורל של בוקרשט. כמו כן ייסד וניהל את השנתון "סיני", אחד מכתבי העת ליהדות בעלי רמה גבוהה באירופה, שהתפרסם בשנים 1926-1927 ביאשי וב1936-1939 בבוקרשט. יחד עם הרבנים הוותיקים גסטר, בק ונימירובר, והרב אלכסנדרו שפרן, בן דורו, היה פעיל בהרצאות ובכינוסים במכון התרבות של היכל קורל בבוקרשט ופרסם ב"עלון ספריית המוזיאון והארכיון ההיסטורי של היכל קורל".(1936-1939). הלוי היה בנוסף חסיד נלהב של התרבות בשפה היידיש והשתתף בכינוסים של יידישיסטים ,למשל במסגרת הארגון ייווא, על יד ההיסטוריון שמעון דובנוב, יעקב לשצ'ינסקי ואחרים.

פעילותו הציבורית והמחקרית בשנים שלאחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, בשנת 1940 הציג הרב הלוי את מועמדותו לתפקיד הרב הראשי של רומניה. הוא זכה בכ-50 קולות בלבד, מול 76 שזכה בהם הרב אלכסנדר שפרן. אחרי 1944, בשנים הראשונות לכיבוש הסובייטי ברומניה ובתקופת המעבר אל השלטון קומוניסטי, עלה מחדש נושא מועמדותו מול הרב שפרן ומאוחר יותר מול הרב משה רוזן. בגלל שאיפותיו התפתה הרב הלוי לשתף פעולה בהקמת ארגון אופוזיציוני שנקרא "איחוד היהודים הדמוקרטים" בראשות זלצר סרציאנו שלמעשה היה יכול לשמש כלי בידי השלטון החדש על מנת לחסל את האיחוד הוותיק והפופולרי יותר של היהודים הרומנים בהנהגתו של ד"ר וילהלם פילדרמן, שהואשם באופי "בורגני" ו"ריאקציוני". כחבר בועד הדמוקרטי היהודי, ארגון-בובה שהוקם בעידוד הקומוניסטים, הרב הלוי עשה עוד כמה צעדים שנויים במחלוקת כשהציע, לפי עדותו של הרב אלכסנדר שפרן בזכרונותיו, את ביטול תפקיד הרב הראשי של יהודי רומניה והקמת מעין "איגוד מקצועי של משרתי הדת". ככל הנראה היה מדובר ב"הסתדרות הרבנים ומחזיקי התורה" שקמה באוגוסט 1947. [9] צעדים אלה שביקשו ככל הנראה למצוא חן בעיני השלטונות ולהצר את צעדיו של הרב הראשי שפרן, לא הועילו לאיש, אף לרב הלוי עצמו. [10] בהמשך לא חסכו ממנו השלטונות הקומוניסטים הטרדות ואי נעימויות. עם זאת, בין השנים 1950-1963 התאפשרה עבודתו כחוקר בתחום המזרחנות, בלימודים הקלאסיים והנומיסמטיקה במסגרת מוסדות האקדמיה הרומנית, שאז נקראה אקדמיית הרפובליקה העממית הרומנית. יתרה מזו בין השנים 1955-1963 היה הרב הלוי גם מרצה לתולדות הרפואה ופעל במסגרת החברה הרומנית לתולדות הרפואה. הוא נמנה עם מייסדי החברה הרומנית למזרחנות.

בגלות צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963, לאחר קשיים רבים ובעקבות התערבויות לטובתו של אישים רבים (ביניהם הכומר הפרוטסטנסטי הגרמני הידוע מרטין נימלר), התאפשר לרב הלוי להגר מרומניה לצרפת תמורת פדיון כספי. בהגיעו לשם מונה לפרופסור לתולדות עם ישראל בבית המדרש לרבנים של צרפת, שהוא נמנה עם בוגריה. כמו כן מונה כרב ראשי (רב גדול) (grand rabbin) (קונסיסטוריאלי) בבית כנסת פריזאי של יהודים יוצאי צפון אפריקה, בו הונהג הריטואל של יהדות ספרד. ‏[11], ‏[12][13], ‏[14] של בית הכנסת ברחוב טורנל בפריז, שלפי ממדיו היה בית הכנסת השני בעיר. במקור אשכנזי, בית הכנסת שרת כבר לרוב יהודים שבאו מצפון אפריקה, ונוסח התפילה היה ספרדי הרב הלוי נפטר בפריז ב 15 באפריל 1972.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

א.מחקרים ראשונים:

  • פירוש לספר ויקרא של הרב יוסף בכור שור, פרשן צרפתי מימי הביניים(1924) (Le Commentaire sur le Lévitique de R. Joseph Bekhor-Schor, exégète français du Moyen-Age")
  • קטלוג כתבי היד והאיקונבולים של המדרשה לרבנות של צרפת

("Catalogue des Manuscrits et Incunables de l'École Rabbinique de France"), 1924

  • אגדות יהודיות אפוקריפיות על חיי משה

(Légendes juives apocryphes sur la vie de Moïse , 1925

  • משה בהיסטוריה ובאגדות

(Moïse dans l'histoire et dans la légende ,1927

ב.בתחום תולדות יהודי רומניה (פורסמו בשנתון "סיני" ובכתבי עת אחרים)

  • הקהילות היהודיות ביאשי ובבוקרשט- כרך א

vol .1 Communităţile Evreilor din Iaşi şi Bucureşti

  • המצבות ביאשי

Pietrele funerare din Iaşi

  • מתוך ארכיון היהדות הרומנית

Din arhiva iudaismului românesc

  • שאלת הכוזרים 1935

Problema khazarilor

  • שטפן הגדול והיהודיםŞtefan cel Mare şi evreii
  • ד"ר. י.נימירובר Dr.I .Niemirower
  • כתבים אפוקריפים בהיטוריוגרפיה היהודית-רומנית

Apocrife în istoriografia evreo-română

  • פרנץ יוזף זולצר - ההיסטוריוגף הראשון של יהודי רומניה

Franz Iosef Sulzer - primul istoriograf al evreilor din România

  • חשדאו כהיסטוריון של היהדות הרומנית

Haşdeu ca istoric al judaismului român ,

  • פנקסים בבוקרשט Pinkasimi din Bucureşti
  • בית הכנסת הגדול בבוקרשט Sinagoga Mare din Bucureşti
  • על היהודים ה"לֶ‏כים" (הפולנים)

Despre Evreii Lehi (polonezi

  • רומות לתולדות יהודי רומניה 1933

Contribuţiuni la Istoria Evreilor în România

  • מונוגרפית ההיגל הקורל

1935 Monografia Templului Coral

  • ההיכל (בית התפילות) אחדות הקודש בבוקרשט

Templul Unirea Sfântă din Bucureşti ,

Iacob Eraclitul şi evreii -בגרמנית

  • קהילת יהודי קורנשטאט-בראשוב -ביידיש

Comunitatea din Kronstadt-Braşov

  • היהודים מהקומיטט ונסן

Les Juifs du Comitat Venaissin

ג.בתחום תולדות הרפואה:

  • רופאים יהודים ממוצא ספרדי-פרטוגזי בצרפתית
  • ידע ומצפון בתולדות הרפואה היהודית במאה ה-14

Science et Conscience dans l'Histoire de la Médecine juive au XVe Siècle 1957

  • רפואת הרבנים המרפאים (תאומטורגים) מהמאה ה-18 - 1955

La Médecine des Rabbins-thaumaturges au XVIIIe Siècle

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004. (ברומנית)
  • Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008. (ברומנית)
  • Benjamin, Lya. Dr. Meir Avram Halevy (1900-1972). Note biografice. Bibliografie selectivă. In: BCMA, 2004, nr. 10, p.81-83. ליה בנימין - ד"ר מאיר אברהם הלוי (1900-1972). ריקומים ביוגרפיים. ביבליוגרפיה מובחרת. ב BCMA, 2004, מס.10
  • Goldstein, Ţicu. [Centenar] dr. M. A Halevy - o viaţă dedicată iudaismului (Une vie dédiée au judaisme). In: BCMA, 2000, nr. 6, p.12-16. ציקו גולדשטיין - (מאה שנים להולדתו של דר מאיר אברהם הלוי - חיים מסורים ליהדות, BCMA, מסת6, ע 12-16, 2000
  • Iancu, Carol. Chief Rabbi Meyer Abraham Halevy Exegete and Historian. In: SH, 2002, 2, p.287-305 קרול ינקו - הרב הראשי מאיר אברהם הלוי, פרשן והיסטוריון. ב

SH, 2, ע' 287-305, 2002

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, "Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 67.
  2. ^ תמונה של הרב הלוי עם באי כינוס של ארגון יוו"א בוילנה בשנת 1935 יחד עם שמעון דובנוב ויעקב לשצ'ינסקי
  3. ^ מנחם ברייאר, "הישיבות ברומניה", בתוך: "מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחרבנם", בעריכת שמואל ק. מירסקי - באתר "דעת"
  4. ^ Ed. Gad Freudenthal, Samuel Kottek - Mélanges d'histoire de la médecine hébraïque - études choisies de la Revue d'histoire de la Médecine hébraïque (1948-1985) Brill,2002, Leyden ע' 523, (מחקרים נבחרים מכתב העת לתולדות הרפואה היהודית 1948-1985 - על מ.א. הלוי]
  5. ^ - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 עמוד 269
  6. ^ Evreii din România în texte istoriografice + Antologie (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפים - אנטולוגיה), הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2004 עמודים 498-499
  7. ^ - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 עמוד 269 - ציטוט ברומנית: ... el avea să laude expulzarea rabinului M. L. Malbim din România, să afirme că aceasta ar fi avut în exclusivitate urmări pozitive şi să atace ortodoxia tradiţională, lăudând reformismul şi - parţial - neoortodoxia sau ortodoxia modernă ובתרגום לעברית: "... הוא שיבח סילוקו של הרב מ. ל. מלבים מרומניה, טען שלכך היו רק תוצאות חיוביות ותקף את האורתודוקסיה המסורתית בעודו משבח את הרפורמיסם ו - חלקית - נאו-אורתודוקסיה או אורתודוקסיה מודרנית"
  8. ^ Prezenţe rabinice în perimetrul romînesc מאת ברוך טרקטין ולוסיאן-זאב הרשקוביץ', הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, עמוד 269. ציטוט ברומנית: "Totuşi, din respect şi prietenie pentru socrul său cu care a colaborat ulterior în domeniul publicisticii şi cercetării istorice, acasă, în viaţa particulară, respecta cu sfinţenie cele 613 porunci ale Torei, ca un rabin ortodox. (Mărturie a regretatului Moşe Kreisel, publicist de limba română din Ierusalim, nepot de soră a rabinului doctor M. A. Halevy) ובתרגום לעברית: "בכל זאת, מתוך כבוד וידידות עבור חמיו איתו שיתף פעולה בתחום הפובליציסטיקה והמחקר ההיסטורי, בבית, בחייו הפרטיים, כיבד באדיקות את תרי"ג מצוות התורה, כמו רב אורתודוקסי. (עדות של משה קריזל ז"ל, פובליציסט ירושלמי בשפה הרומנית, בן אחותו של הרב דוקטור הלוי.)"
  9. ^ |דו"ח של משרד המודיעין II של המטה הכללי ע 303 שבה שולבו מספר רבנים, כלי קודש ועסקנים יהודים אחרים.
  10. ^ Alexandru Şafran - Un tăciune smuls flăcărilor- Memorii , Hasefer, Bucureşti, 1996, אלכסנדר שפרן - אוד מוצל מאש - זכרונות , בתרגומו לרומנית של ציקו גולדשטיין, הספר, בוקרשט, 1996, ע' 184,193
  11. ^ באתר virtual judaica על היותו "רב גדול" בצרפת
  12. ^ על התואר רב גדול באתר המרכז הלאומי למשאבים טקסטאוליים ומילוליים בצרפת - לפי ר. ברג, מ. אורבה-בורנשטיין - היהודים באור המשפט הצרפתי 1984, ע' 40 (בצרפתית) "התואר רב גדול קשור או לתפקיד או למשרה של רבנות, או ניתן כתואר אישי, (...), תואר זה ניתן בחוק ולכל החיים על ידי הרב הראשי של צרפת, הרבנים הגדולים של הקונסיסטואר המרכזי, מנהל בית המדרש או הרב הראשי של פריז". הערתנו:הרב הראשי של צרפת והקונסיסטואר של צרפת ידועים כמייצגים את רוב היהדות האורתודקסית של צרפת, אשכנזית וספרדית כאחד
  13. ^ ראה אתר הקונסיסטואר המרכזי של צרפת
  14. ^ שמואל טריגנו על היהדות הקונסיסטוריאלית: "דתיות מקובלת על רוב היהודים, לאור האוריינטציה המיינסטרימית שלה, המאופיינת על ידי המומחים כ"אורתודקסיה מודרנית""