לדלג לתוכן

בני ביטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בני ביטון
לידה 6 באוקטובר 1959 (בן 64)
דימונה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק ראש העיר דימונה
מפלגה הליכוד
ראש עיריית דימונה
2013–מכהן
(כ־11 שנים)
פרסים והוקרה
אות בן-גוריון (2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בני ביטון בעת ביקורו של שגריר ארצות הברית, דן שפירו בדימונה, נובמבר 2011

בני ביטון (נולד ב-6 באוקטובר 1959) הוא ראש העיר העשירי של דימונה. מכהן בתפקידו משנת 2013.

בני ביטון, נולד בדימונה שבנגב המזרחי, כבן זקונים של חנה (אנט) ואברהם ביטון. הוא גדל והתחנך בדימונה, ואת שירותו בצה"ל מילא כלוחם בגדוד 50 של חטיבת הצנחנים כבן גרעין של השומר הצעיר הנשלח לקיבוץ גבולות. לאחר שחרורו מצה"ל עבד במפעלי ים המלח.

בשנת 1989 החל לשמש כעוזר ראש העיר גבי ללוש, ולאחר מכן כמנהל האגף לשיפור פני העיר.

בשנת 1993 נבחר לראשונה למועצת העיר דימונה במסגרת רשימת הליכוד, ושימש בתפקיד סגן ראש העיר וממונה על תחום שיפור פני העיר ותחום תכנון ובנייה, בנוסף ביטון מונה ליו"ר איגוד כיבוי ערים במחוז נגב.

התמודד פעמיים (שנת 1998 ו-2008) לראשות עיריית דימונה, ובשנת 2011 נבחר לכהן כראש רשימת הליכוד לראשות העיר דימונה. שימש במגוון תפקידים ציבוריים הן במסגרת תנועת הליכוד והן במסגרת המוניציפלית. בין הבולטים שבהם: יו"ר הנהלת סניף הליכוד בדימונה, חבר מרכז הליכוד, חבר הוועדה המוניציפלית, יו"ר איגוד ערים לכבאות, יו"ר איגוד התיירות מחוז דרום ויו"ר ועדת בניין ערים מחוז דרום.

בנוסף לתפקידו כראש עיריית דימונה, משמש ביטון גם כסגן יו"ר השלטון המקומי, יו"ר פורום ערי הפיתוח, יו"ר הרשות לפיתוח הנגב וכן יו"ר אשכול נגב מזרחי.

כהונתו כראש עיריית דימונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 התמודד שוב מטעם רשימת הליכוד על ראשות העיר וניצח, לאחר שזכה ברוב של 47.6% לעומת יריבו אלי בורנשטיין (36.1%) - ראש העיר המכהן[1]. לאחר שזה האחרון החליף בתפקיד את מאיר כהן, שפרש מתפקידו לאחר שנבחר לכנסת ה-19[2].

בתקופת כהונתו כראש העיר ירדה האבטלה בעיר מ-17% ל-6%[3], וכן גדל תקציב העירייה, על ידי חתימת הסכם חדש בין הקריה למחקר גרעיני לבין עיריית דימונה, ובו סוכם כי החל משנת 2015 יגדלו דמי הארנונה שתעביר הקריה למחקר גרעיני לעיריית דימונה לכ־21 מיליון ש"ח בשנה (עד להסכם זה הועברו כ-6 מיליון ש"ח בלבד)[4].

בנוסף, סוכם כי בסיס חיל האוויר נבטים יהווה החל משנת 2015 חלק משטחה המוניציפלי של העיר דימונה ובכך גדלו הכנסות העירייה בכ-3 מיליון ש"ח בשנה[5]. כמו כן, נחתם הסכם חדש בנוגע לחלוקת הארנונה מאזור התעשייה מישור רותם, שבעקבותיו תעביר המועצה האזורית תמר לעיריית דימונה כ-6 מיליון ש"ח בשנה[6].

בינואר 2014 חתמו משרד התחבורה ועיריית דימונה על הסכם להקמת תחנת רכבת חדשה בעיר, שתוקם במסגרת מרכז תחבורתי שישרת גם את קווי האוטובוס בעיר. מרכז התחבורה החדש ייבנה בכניסה לעיר, ויחליף את תחנת הרכבת המרוחקת יחסית. בתחילת 2021 אישרה להפקדה, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה – מחוז הדרום את תוכנית התחנה ואת שדרוג והרחבת מסילת באר שבע-דימונה-צפע-רותם[7].

במהלך כהונתו מערכת החינוך בעיר זכתה בפעם השלישית בפרס החינוך הארצי[דרוש מקור], נבנו 5 בתי ספר ו- 20 גני ילדים חדשים[דרוש מקור]. ממוצע הבגרויות במערכת החינוך בעיר עלה מ־60% ל־90%. בנוסף, הוקמה נבחרת רובוטיקה עירונית שזכתה בעשרות פרסים ומדליות בתחרויות בינלאומיות והוקמה שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה בעיר. תקצוב אגף הצעירים גדל משמעותית ומספר הסטודנטים בעיר עלה[דרוש מקור].

ב-22 באפריל 2018 נחקר ביטון במשטרה ביחידת להב 433 בחשד לביצוע עבירות של הטרדה מינית כלפי עובדת בעירייה[8]. התיק נסגר מחוסר אשמה[9].

ב-30 באוקטובר 2018 התמודד ביטון פעם נוספת לראשות עיריית דימונה ונבחר שוב ברוב של 51% מקולות הבוחרים, לעומת 48% של יריבו ניסים פרץ.

בינואר 2018 חתם על הסכם הגג הגדול ביותר שנחתם עד אז בין הממשלה ורשות מקומית. במסגרת ההסכם התחייבה המדינה להשקיעה כ־5 מיליארד שקל בעיר במטרה להקים כ-31 אלף דירות עד 2024[10].

בספטמבר 2020, השיק ביטון תוכנית להקמת פארק השעשועים הגדול בישראל בדימונה ותוכנית להקמת מכללת ללימודי אבטחת מידע ומידענות סייבר[11].

בבחירות למועצת דימונה ב־28 בפברואר 2024, זכה ביטון ב־66.78% מהקולות לעומת כ־33.66% לאבי בן זיקרי.[12]

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2019 נכלל ברשימת 100 המשפיעים בישראל של מגזין העסקים "TheMarker[13].

בשנת 2020 היה ביטון בין מקבלי אות בן-גוריון מטעם אוניברסיטת בן-גוריון.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לאורית ולהם ארבעה ילדים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בני ביטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עודד בר-מאיר, ליאור לרנר, המפסידים והמנצחים בישובי הנגב מדברים, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 23 באוקטובר 2013
  2. ^ דרור פויר, ‏סערה בדרום: הבחירות בדימונה הידרדרו למלחמה עדתית, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2013
  3. ^ אתר למנויים בלבד גלי לויטה ליבוביץ', מה עומד מאחורי המהפך בדימונה, באתר TheMarker‏, 25 ביולי 2022
  4. ^ ספיר פרץ, ‏ארנונה רדיואקטיבית: הכור הגרעיני יעבור לתחום השיפוט של דימונה - ויגדיל שטח העיר ב- 125 אלף דונם, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2004
  5. ^ אתר למנויים בלבד אריק מירובסקי, סער הכריע: המועצות האזוריות בנגב יאבדו הכנסות מארנונה לטובת הערים, באתר TheMarker‏, 18 באוגוסט 2014
  6. ^ צחר רותם, מסי מפעלים יועברו ממועצת תמר לערי פיתוח, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2002
  7. ^ אורן זיו, מאות בתי בדואים ייהרסו לטובת קו רכבת שלא יכלול עבורם תחנה, באתר "שיחה מקומית", 4 באפריל 2021
  8. ^ מנחם שטאובר, ‏ראש עיריית דימונה בני ביטון נחקר בחשד להטרדה מינית, באתר גלובס, 22 באפריל 2018
  9. ^ מנחם שטאובר, ‏חוסר אשמה: נסגרה החקירה נגד ראש עיריית דימונה בני ביטון, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2018
  10. ^ אתר למנויים בלבד סמי פרץ, הסכם גג ל-100 אלף תושבים בדימונה - פנטזיה או בלוף?, באתר TheMarker‏, 30 בינואר 2018
  11. ^ אתר למנויים בלבד יעל דראל, כאן יוקם פארק השעשועים הגדול בישראל, באתר TheMarker‏, 17 בספטמבר 2020
  12. ^ פלד ארבלי, ‏התחזקות משמעותית לדתיים: התוצאות הדרמטיות בבחירות בדרום, באתר מעריב אונליין, 28 בפברואר 2024
  13. ^ יעל דראל, בני ביטון, באתר TheMarker