בעל ואישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בעל ואישה
Husband and Wife by Zeruya Shalev.jpg
מאת צרויה שלו
שפת המקור עברית
הוצאה קשת הוצאה לאור
שנת הוצאה 2000
סוגה רומן
תורגם לשפות גרמנית, צרפתית, איטלקית, אנגלית, הולנדית, טורקית, קוריאנית, ספרדית, נורווגית, פולנית, סלובנית, יוונית, דנית, וייטנאמית, רומנית, רוסית, פורטוגזית, קרואטית
מספר עמודים 341

"בעל ואישה" הוא רומן מאת צרויה שלו שיצא לאור בשנת 2000 בקשת הוצאה לאור, בעריכת יגאל שוורץ. הרומן מתאר את התפוררות הנישואים של אודי ונעמה נוימן. התיאור הוא בקולה ובמחשבותיה של נעמה, שבהם משולבים זכרונות מכאיבים מעברה.

בשנת 2001 נכלל הספר בחמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר. הספר הפך לרב-מכר - הוא תורגם לשפות רבות, עד אמצע שנת 2005 נמכרו 80,000 עותקים שלו בישראל, ועוד 400,000 נמכרו בחו"ל (בעיקר בגרמניה).[1]

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודי ונעמה נוימן הם בעל ואישה, ולהם ילדה בת תשע בשם נוגה. חיי הנישואים של הזוג נמצאים במשבר מתמשך, עליו לומד הקורא כבר בפסקת הפתיחה, שבה אומר אודי לנעמה: "אפילו בשק שינה בערבה ישנתי יותר טוב מאשר כאן איתך".[2] אודי הוא מדריך טיולים ונעמה מטפלת בנערות (ונשים) השוהות במעון לנערות בהריון לא רצוי. הקשר בין נעמה ואודי החל כשנעמה הייתה בת 12 ("השדיים שלי גדלו לו בתוך הידיים", היא חושבת[3]), ובעת התרחשות הסיפור היא כמעט בת 40.[4]

בוקר אחד, לאחר שחזר משבוע של סיור בערבה, מגלה אודי שאינו יכול לקום מהמיטה – הוא אינו מסוגל להזיז את ידיו ואת רגליו. נעמה לוקחת את אודי לבית החולים, ולאחר ימי אשפוז אחדים, במהלכם הצליח אודי ללכת מעט, קובעים הרופאים שלא גילו בו מום כלשהו, והם משערים שמדובר בבעיה נפשית. בעקבות אבחנה זו אודי משוחרר מבית החולים, ונעמה מחזירה אותו לביתם.

בשלב כלשהו של נישואיהם בגדה נעמה באודי עם צייר המצייר אותה, ואודי גילה זאת. אף שהנישואים נמשכו, זכר הבגידה מעיב עליהם. זיכרון נוסף שמעיק על בני הזוג הוא תאונה שבה נשמטה נוגה בת השנתיים מידיו של אודי ונפלה מהמרפסת לחצר. נוגה נפצעה קשה, אך החלימה מפציעתה. אף שהיא יודעת שאושפזה, סיבת האשפוז נשמרת בסוד מפניה. זיכרון נוסף שמעיק על נעמה הוא יום נישואיה, שבו שברה את הברומטר של אביהּ, ששימש אותו למתן תחזית יומית למשפחה והיה יקר ללבו (בפרט לאחר שאשתו, אמהּ של נעמה, עזבה אותו).

אודי התאושש, והוא ונעמה נוסעים לבילוי בבית מלון בצפון, בניסיון להשתקם. הנסיעה והערב עוברים עליהם בנעימים, אך בבוקר אודי מגלה שאינו רואה, ומגיע למסקנה שהוא צורח לנעמה: "הרי זאת את שמציקה לי כל הזמן, בגללך אני חולה!"[5] הבילוי נפסק, ונעמה מסיעה את אודי חזרה לביתם.

מחלתו של אודי מעיקה על נעמה, והוא מתחילה לזלול ומשמינה. גם תפקודה בעבודה משתבש. גם נוגה שרויה במועקה, שהחלה עוד לפני מחלתו של אודי – קשריה עם חברותיה מתנתקים, והיא ממעטת לאכול. חלק מזמנה היא מבלה בבית סבתהּ, אמהּ של נעמה.

לאחר שבועות שבהם אודי לא מתפקד, מזמינה לו נעמה רופאה טיבטית בשם זוהרה. היא מגיעה עם תינוקת בת חודש, ומטפלת באודי. היא מסבירה לנעמה: "כל מחלה היא הזדמנות, נעמה, בעלך לא התחיל אפילו לממש את ההזדמנות שניתנה לו כאן, אסור לו להחמיץ את המחלה שלו, כי הרבה זמן יעבור עד שיזכה בהזדמנות נוספת", ולאחר פליאתה של נעמה היא מוסיפה: "גם בשבילך וגם בשביל הבת שלך יש כאן הזדמנות להתפתח, גם בשבילכן המחלה הזאת יכולה להפוך למקור של השראה ושחרור מייסורים".[6]

נעמה נוסעת לביקור בבית ילדותה, וכשהיא חוזרת לביתה היא מוצאת את אודי ונוגה מכינים יחדיו תבשיל. נעמה מותחת ביקורת על אופן הכנת התבשיל, והורסת לאודי את מצב הרוח הטוב שבו היו שרויים עד להגעתה.

במשך הזמן אודי מתאושש ממחלתו, וערב אחד הוא מודיע לנעמה על החלטתו לעזוב את הבית: "המסגרת הזאת שלנו חולה, יש בינינו רק מתחים, רק רגשות שליליים, אני לא יכול לחיות יותר באווירה כזאת".[7] נעמה מנסה לשכנעו שלא לעזוב, אך אינה מצליחה, והוא אורז את בגדיו בתרמילו ועוזב את הבית.

מיד עם עזיבתו של אודי חוּמה של נוגה עולה, ובמשך שבוע היא נשארת בבית להחלמה, ונעמה נשארת אתה. גם אמהּ של נעמה מצטרפת אליהן, וזו הזדמנות לנעמה ללבן עם אמה את נסיבות עזיבתה את בעלה, אביה של נעמה, כמו גם נסיבות עזיבתו של אודי. "וביום השמיני אנחנו קמות מן האבל", מתארת נעמה את סיומו של שבוע זה.[8]

בעקבות עזיבתו של אודי נעמה חשה "דחויה, מושפלת, עלובה".[9] בעבודתה היא פוגשת את מיכה, גבר נשוי, שבא לדבר על יעל, נערה בת 20 שהרתה לו ונמצאת במעון. נעמה ניגשת אתו למשרדו, ושם הם שוכבים.

אודי חוזר לפגישה עם נוגה, ופעם נוספת כדי לקחת בגדים נוספים. נעמה חושדת שהוא עבר לחיות עם זוהרה, הרופאה הטיבטית שטיפלה בו, והוא מאשר זאת. נעמה מביטה בו וחושבת, "הוא לא בעלי יותר, הוא לא אביה של נוגה, הוא גבר לא צעיר ולא מאושר המנסה להיטיב את חייו".[10]

לאחר ויכוח עם מנהלת המעון על אופן הטיפול ביעל, לאחר הולדת תינוקה, נעמה מתפטרת מעבודתה. היא מספרת על כך לנוגה, שאצלה החל החופש הגדול, והן מתכננות כיצד יבלו. יום הולדתה העשירי של נוגה מגיע, והיא ואמהּ מכינות מסיבת יום הולדת לחבריה ללימודים של נוגה, תוך שהן מתלבטות האם אודי יזכור את יום ההולדת. לאכזבתן איש מהילדים שהוזמנו אינו מגיע למסיבה, וכשנוגה פורשת בייאוש למיטתה, נשמעות דפיקות בדלת, ובפתח עומד אודי וצרור בלונים בידיו. "זכרת, ידעתי שתזכור", אמרה לו נוגה.

דבר המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורם מלצר חלק שבחים חמים לספר:

'בעל ואשה' של צרויה שלו הוא הישג ודאי של מי שעולה ומתבססת כסופרת המוצלחת ביותר הפועלת בקירבנו. לפני כל דבר אחר, ספרה החדש של שלו הוא טקסט עשיר, בנוי היטב, היודע לשמור על רצף ומרקם שכל¬כולם משרתים את הדברים הנמסרים לקורא. מתוך 'בעל ואשה' עולים קולות מדויקים מאד, קולות אמינים ומוכרים ללא סטיה או ויתור בהבאת הדיבור, בין אם הוא חיצוני ובין אם הוא בתוך ליבה של הדמות.[11]

אמנון דנקנר חלק שבחים לשטף הקריאה של הספר: "לא בכל יום מתרחש החיזיון שספר שעיקר עניינו בחיים אינטימיים ופנימיים של אנשים נקרא כאילו היה ספר מתח מהסוג שאנשים קוראים כדי להישאר ערים בהמתנה לטיסה", ול"הדר השקט שבו שט הסיפור על גלים של עברית מפוארת ומדויקת, לא מצועצעת ואף לא כחושה, עשירה אך לא מנקרת עין בעושרה, צנועה אך יפהפיה, והיא מתנהלת לתיפופו של קצב פנימי אפי כמעט, שקט, מאופק, כבד ראש, שמצליח, למרות זאת, להיות גם מוליך רגיש של כאב ודמיון, הומור וממזרות".[12]

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם ל-18 שפות (להלן לפי סדר כרונולוגי של ההוצאה לאור): גרמנית, צרפתית, איטלקית, אנגלית, הולנדית, טורקית, קוריאנית, ספרדית, נורווגית, פולנית, סלובנית, יוונית, דנית, וייטנאמית, רומנית, רוסית, פורטוגזית, קרואטית.[13]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיקתם של גיבורי הספר לתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הספר ניכרת זיקתם של גיבורי הספר, אודי ונעמה, לתנ"ך. זיקתו של אודי לתנ"ך הדוקה ביותר – הספר משמש אותו בטיוליו, שבהם הוא מקריא למטיילים קטעים רלוונטיים למקום שבו הם מטיילים. התנ"ך משמש אותו גם בשיחותיו עם נעמה. בעת מחלתו הוא מרגיע אותה: "אני לא הגבר האחרון, הבנות של לוט האמינו שכל הגברים עלי אדמות נכחדו, אבל כאן המצב הפוך, אני אולי איכחד בקרוב אבל הארץ מלאה גברים".[14] כאשר אודי ונעמה נוסעים לנופש, מתקיים ביניהם הדיאלוג הבא: "כאן הערך עבר הגבול, אודי אומר, ואני מתפלאה, איזה גבול, עם ירדן? והוא אומר, לא, מה פתאום, בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל". ומכאן ממשיכה שיחה ביניהם על היחסים בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל, כמשל ליחסים בין בני זוג.

את התנ"ך שקיבל בסיום לימודיו בתיכון, וליווה אותו מאז, לוקח אודי אתו גם לנופש. כאשר נעמה מתמלאת כעס על שעיוורונו הפתאומי של אודי הרס את הבילוי המשותף, היא משאירה את התנ"ך בבית המלון: "מרוב זעם אני משליכה את הספר בכוח על הרצפה, כאילו בו נעוץ שורש השיגעון שהשתלט על חיי, סוגרת במהירות את התיק, לפני שאתחרט, זה יהיה העונש שלו, הספר הזה יישאר כאן לעולם."[15]

לאחר שאודי עזב את הבית, עוברים במוחה של נעמה פסוקי נחמה מהנביאים. פסקת הפתיחה של פרק שישה עשר[16] משלבת פסוקים מספר ישעיהו (פרק נא, פסוקים יז-יט, פרק נד, פסוקים ו-ח):

התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו את קוּבַּעת כוס התרעלה שתית מָצית. אין מנהל לה מכל בנים ילָדה ואין מחזיק בידה מכל בנים גידֵלה. שתיים הֵנה קוראותייךְ מי ינוּד לך השוד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך, כי כאישה עזובה ועצובת רוח קראָך ה' ואשת נעורים כי תימאס אמר אלוהייך. ברגע קטון עזבתיךְ וברחמים גדולים אקבצך, בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם ריחמתיך אמר גואלך ה'.

מחשבותיה של נעמה ממשיכות גם לפסוק זעם מספר הושע: "סְבָבוני בכחש אפרים, ובמִרמה בית ישראל", ולדברי תוכחה של ירמיהו: "אל תבכו למת ואל תנודו לו, בְּכו בָכוֹ להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו". כאשר אודי מטלפן, חולף במוחה של נעמה פסוק הנחמה מספר ישעיהו "לא יבוא עוד שִמשךְ וירחך לא ייאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושָלמו ימי אבלך".[17]

מודלים של זוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הספר עוסק בהתפוררות נישואיהם של אודי ונעמה, אך בתיאור זה משולבים סיפורי זוגיות נוספים, בעלי אופי אחר:

  • הזוגיות של הוריה של נעמה, שבה אמהּ של נעמה נטשה את בעלה ושני ילדיה, מתוך רצון להגשים את עצמה.
  • הזוגיות של מיכה ואשתו, שאותה מתאר מיכה: "החיים שלנו חופשיים, זאת הדרך היחידה שאפשר לחיות יחד, היא אף פעם לא שואלת אותי איפה הייתי, אני אף פעם לא חוקר אותה, עם השנים למדנו להשתחרר גם מהאמת וגם מהשקר, היא יודעת שאני חוזר הביתה כי אני רוצה לראות אותה ואת הילדים, לא כי אני חייב, וזה מספיק לה, וגם לי".[18]
  • הפלירט בין מיכה ליעל, שכתוצאה ממנו הרתה יעל, אך גילתה שלתקוותה שמיכה יעזוב את אשתו למענה אין בסיס.
יעל תיארה זוגיות זו: "הוא אהב אותי, אני יודעת שהוא אהב אותי, ההריון הזה הרס את הכול, אני לא מבינה למה הוא לא עוזב את הבית ובא לחיות איתי, למה הוא לא יכול לאהוב את התינוק הזה כמו את הילדים שלו שהוא כל כך דואג להם, למה הוא לא יכול לעזוב את האישה המעצבנת שלו".[19]
וישנה גם נקודת המבט של מיכה: "אני הודעתי לה מהרגע הראשון שאני לא רוצה את התינוק, שאני לעולם לא אעזוב את אשתי, אמרתי לה שאם לא תהיה ברירה אני אכיר באבהות ואשלם לה מזונות אבל לעולם לא אוכל לחיות איתה".[20]
  • הפלירט בין מיכה לנעמה, שעיקרו מפגשים מיניים.
על פלירט זה העירה נופר רשקס: "קיום יחסי מין עם פרטנר זר, ללא מחויבות וללא רגשי אשמה, בלב המערכת הזוגית הכושלת של חייה, הוא אפוא חוויה של שחרור מבחינת נעמה, הכרה במלאכותיותה של המערכת וויתור סמלי עליה."[21]

משבר ותקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר את התהליך המייאש והמכאיב של התפוררות נישואיהם של אודי ונעמה. במהלך הלילה מאבדת נעמה את בעלה, את עבודתה ואת גזרתה הנאה, אך סוף הסיפור נותן מקום לתקווה:

  • ליחסי המין, שהיוו מרכיב חשוב בחייה של נעמה עם אודי, נמצא תחליף בדמות יחסי המין עם מיכה (אולי תחליף חלקי וזמני, אך כזה שמוכיח היתכנות).
  • מנהלת המעון מזמינה את נעמה לחזור לעבודתה.
  • נעמה שמחה לגלות שחליפת המכנסיים האפורה שוב עולה עליה.

נוגה, הסובלת אף היא מהמשבר בחיי הנישואים של הוריה, שמחה לגלות שאביה לא נטש אותה, והוא מגיע כדי לשמח אותה ביום הולדתה. בנוסף, במהלך מחלתה בימים שלאחר עזיבתו של אודי, נפתרת לה חידת אשפוזה בינקותה.

נופר רשקס מציינת: "המצב בסיום הרומן זהה לכאורה לסצנה ההתחלתית: שלושתם בבית. המעגל הושלם – אבל, כמובן, במערך שונה מאוד: עכשיו זוהי קהילה קטנה שהקשר המחבר בין איבריה אינו מבוסס על קיבעון (שהסתמן בשיתוק הפסיכוסומטי של אודי, בסוציומטיות של נוגה ובנרקיסיזם של נעמה), אלא על קיום נבדל ועצמאי של כל אחד משלושת רכיביה האנושיים, על בחירה מתוך חופש."[22]

הפרת זכויות יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו הגדולה של הספר, שהיה רב-מכר, הובילה מנחם חיים להזמין הדפסה, ללא הרשאה מבעלי זכויות היוצרים, של 3,000 עותקים של הספר לשם מכירתם. בית משפט השלום בתל אביב הרשיע את חיים בעבירות על פקודת זכויות יוצרים,[23] וגזר עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וקנס בסך 30,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו. חיים ערער לבית המשפט המחוזי, ובערעור הופחת עונש עבודות השירות ל-4 חודשים.[24]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריק גלסנר וקרן דותן, לילה לא שלֵו, באתר nrg‏, 29 ביולי 2005
  2. ^ בעל ואישה, עמ' 7
  3. ^ בעל ואישה, עמ' 103
  4. ^ בעל ואישה, עמ' 220
  5. ^ בעל ואישה, עמ' 108
  6. ^ בעל ואישה, עמ' 139
  7. ^ בעל ואישה, עמ' 216
  8. ^ בעל ואישה, עמ' 266
  9. ^ בעל ואישה, עמ' 270
  10. ^ בעל ואישה, עמ' 297
  11. ^ יורם מלצרהתבוננות באינטימיות, באתר nrg‏, 19 במאי 2000
  12. ^ אמנון דנקנרואולי זה המקום לספר כי המחברת היא חברה טובה ויקרה שלי, באתר nrg‏, 17 במרץ 2000
  13. ^ בעל ואישה, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  14. ^ בעל ואישה, עמ' 81
  15. ^ בעל ואישה, עמ' 118
  16. ^ בעל ואישה, עמ' 244
  17. ^ בעל ואישה, עמ' 277
  18. ^ בעל ואישה, עמ' 284
  19. ^ בעל ואישה, עמ' 275
  20. ^ בעל ואישה, עמ' 282
  21. ^ נופר רשקס, "כל התכלית כולה - מרחב אישי, מגדרי ולאומי ב'בעל ואישה'", עמ' 117, בתוך: יגאל שוורץ, שי צור, נופר רשקס, מקוננת במכנסי נמר - אמנות הסיפור של צרויה שלו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב וידיעות ספרים, 2017
  22. ^ נופר רשקס, "כל התכלית כולה - מרחב אישי, מגדרי ולאומי ב'בעל ואישה'", עמ' 112–113, בתוך: יגאל שוורץ, שי צור, נופר רשקס, מקוננת במכנסי נמר - אמנות הסיפור של צרויה שלו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב וידיעות ספרים, 2017
  23. ^ תפ (ת"א) 8239/01‏ ‏מדינת ישראל נגד מנחם חיים, ניתן ב-5 במאי 2005
  24. ^ עפ (ת"א) 70281/06 חיים מנחם נגד מדינת ישראל, ניתן ב-27 באוקטובר 2009
    אישום פלילי בגין הפרת זכויות יוצרים בהעתקת ספרים, באתר של משרד דרורי–וירז'נסקי–אורלנד ושות'