בצלאל ז'ולטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת בית הדין הגדול לערעורים בשנת 1959. הרב ז'ולטי (מימין), הרב עובדיה הדאיה והרב יעקב עדס
הרב ז'ולטי בחברת הרב הראשי הספרדי יצחק ניסים, 1964

הרב יעקב בצלאל ז'ולטי (1920 - 16 בנובמבר 1982; ל חשון תשמ"ג) היה דיין בבית הדין הגדול לערעורים, ורבה הראשי האשכנזי של ירושלים בשנים 1978 - 1982.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפולין למשה אריה ושרה רחל ז'ולטי. בשנת 1926, בהיותו בן שש, עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. בילדותו למד בישיבת עץ חיים, לאחר מכן בישיבת חברון ונחשב לעילוי.

בשנות ה-50 החל לכהן כחבר בית הדין הרבני בירושלים[1], וכעבור מספר שנים, בהיותו כבן 35 בלבד, התמנה כחבר בית הדין הגדול[2][3]. זכה פעמיים בפרס הרב קוק לספרות תורנית - לשנת תשי"ד ולשנת תשכ"ד.

הרב ז'ולטי יצא חוצץ נגד פסק דין האח והאחות של הרב שלמה גורן[4]. בשנת 1973 כשל בניסיון להיבחר למועצת הרבנות הראשית, אל מול מומלצי הרב גורן[5].

בתחילת שנות ה-70 הכתירו רבנים חרדים בולטים בירושלים את הרב ז'ולטי באורח לא רשמי כרב העיר ירושלים[6][7][8]. בשנת 1978 נבחר הרב ז'ולטי באופן רשמי לרבה האשכנזי של ירושלים, אחרי שתדלנות רבה של הרב עובדיה יוסף ונציגי אגודת ישראל[9], אל מול הרב דב ליאור, נציג הציבור הדתי לאומי. הגוף הבוחר מנה 60 איש. לצדו נבחר הרב הספרדי שלום משאש.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו היא הסופרת החרדית חנה בת שחר הנשואה לרב יהושע אייכנשטיין ראש ישיבת יד אהרן בירושלים; הרב ז'ולטי כיהן כנשיא הישיבה. בנו, הרב אריה, הוא חתנו של יצחק חברוני, שהיה מנהל ישיבת חברון.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת יעבץ:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]