דוב ליאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב דוב ליאור
הרב דב ליאור נואם בטקס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב
הרב דב ליאור נואם בטקס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב
לידה 30 באוקטובר 1933 (בן 87)
י"א בחשוון תרצ"ד
ירוסלב, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום פעילות רבם של קריית ארבע וחברון
השתייכות חרדים לאומיים
תחומי עיסוק ארץ ישראל, עם ישראל, לימוד תורה, הלכה, חינוך, גאולה, מדינת ישראל, דיינות
תפקידים נוספים ראש ישיבת ניר קריית ארבע, דיין
רבותיו הרב צבי יהודה הכהן קוק,
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
הרב אליעזר יהודה וולדנברג
תלמידיו הרב שלום אילוז, הרב יהושע שמידט, בני קצובר
חיבוריו מספריו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הרב דוב ליאור, אפריל 2013, בית הרב קוק
הרב דב ליאור.JPG

הרב דוב ליאור (ליינבנד; נולד בי"א בחשוון תרצ"ד, 30 באוקטובר 1933) הוא רב ציוני דתי, מן הפוסקים הבולטים בציבור הדתי לאומי, ממנהיגי הזרם המכונה "חרדי לאומי".

בעבר כיהן כאב בית דין בבית הדין הרבני בבאר שבע. עד שנת תשע"ה היה רבם של קריית ארבע והיישוב היהודי בחברון, וראש ישיבת ההסדר ניר - קריית ארבע. שימש בעבר כיו"ר ועד רבני יש"ע.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירוסלב במחוז גליציה (באותה תקופה בשלטון פולין), לאמו רייזל ולאביו משה ליינבנד, שהיה חסיד בעלזא. למד זמן קצר בחדר. ב-1939, בתחילת שנת ה'ת"ש, לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין וחלוקת המדינה בין רוסיה לגרמניה הנאצית, גורשה משפחתו לצד הרוסי, מעבר לנהר הסאן. הם נדדו לעומק שטחה של רוסיה הסובייטית ובין היתר שהו בסיביר ובקזחסטן, וסבלו מרעב קשה וממחלות, מהם מתו שני הוריו באושטוב (אנ'). אחיו אריה גויס לצבא האדום, אחיו מנחם עבד במחנות עבודה בסיביר, ואילו הוא ואחיו מרדכי המשיכו בנדודיהם[1].

ב-1944 נלקח לבית יתומים שיועד עבור אזרחים פולנים. לדבריו, בתקופה זו ידע רק כי כיהודי אסור לו לעבוד עבודה זרה ואת הפסוק "שמע ישראל"[2]. ב-1945 הגיע לפולין, ומשם הועברו היתומים בזהות גרמנית בדויה לאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה, בו פעלו מוסדות יהודיים. בתקופה זו פגש את אחיו הגדולים שהשתחררו משירות בצבא האדום. אחיו מרדכי, שעבר יחד איתו את תקופת המלחמה, הצטרף לתנועת השומר הצעיר, ואילו הוא הוכנס בידי אחיו הגדול לבית יתומים ילדי לינדנפלס של תנועת המזרחי, והחל ללמוד עברית ומעט לימודי יהדות.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך הועבר עם ילדים נוספים באמצעות הבריגדה היהודית מגרמניה לצרפת. בשנת ה'תש"ז (1947) נמנה עם מעפילי אוניית המעפילים אקסודוס שהוחזרה לאירופה. הוא עשה כשנה במחנה באמדן, שם גם חגג בר מצווה והחל ללמוד מעט תורה. בשנת ה'תש"ח (1948) עלה לארץ ישראל באונייה "נגבה" מספר שבועות לפני הכרזת העצמאות.

בארץ החל ללמוד בכפר הנוער יקיר בכפר הרא"ה. לאחר מכן למד כשנתיים אצל הרב משה צבי נריה בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ובשנת ה'תש"ט הגיע לישיבת מרכז הרב יחד עם קבוצת התלמידים של הרב יעקב כלאב, ביניהם פרופ' נחום רקובר, הרב יהושע רוזן ואחרים, ולמד אצל הרב צבי יהודה קוק. כיוון שהגיע לארץ כשהוא יתום, היה כבן בית אצל הרב צבי יהודה, שאותו מחשיב הרב ליאור לרבו המובהק. הרב אברהם רמר העיד כי הרצי"ה אמר עליו ש"אינו יודע להוציא מפיו סברה שאינה ישרה"[3]. במאי 1956 זכה בפרס לחידושי תורה בכתב של משרד הדתות[4].

בשלב מסוים ביקש לעבור ללמוד בישיבת סלבודקה. רבו הרב אברהם שפירא ליבן עימו את ההבדלים האמוניים שבין הישיבות והוא שוכנע להישאר בישיבת מרכז הרב[5]. לימים סיפר על תקופת לימודיו זו: "אני באמת עשיתי מאמץ להתמיד בלימודים. לא היו לי דברים אחרים,... לי לא הייתה משפחה, ובבין הזמנים היה לי הכי קשה, כי לא היה לי לאן ללכת... התחלתי ללמוד וראיתי שזהו זה. אחרי שהתבררה לי האמת נמשכתי לזה בצורה טבעית, כמו שמגנט מושך את הברזל"[6]

לאחר נישואיו למד לבדו לימודי דיינות, שלא כמקובל, בכולל של מרכז הרב ולא בכוללי דיינות מוסדרים. נסמך לדיין בידי הרב יוסף שלום אלישיב, שכתב עליו: "ראוי לשבת בבית הדין הגדול לערעורים של הרבנות"[6]

התחתן בט' באדר ה'תש"ך (1960) עם בִּתיה לבית גולדברגר[7], שנפטרה מסרטן בכ"ח באב ה'תשמ"ח. התחתן בשנית עם אסתר, אלמנתו של הרב אפרים שחור. לשניהם יחד יש מנישואיהם הראשונים 11 ילדים[8].

בתפקידי רבנות ודיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש תקופה מסוימת כר"מ בישיבת ירושלים לצעירים[9]. באותה תקופה, בשנת ה'תשכ"ה (1965), לצד הרב יהודה עמיטל, לימד את המחזור הראשון במכללה ירושלים[10]. בשנת תשכ"ו שירת בצה"ל במשך חודש אחד[11], ולאחריו, בהנחיית הרב צבי יהודה, עבר לכהן כרבו של כפר הרא"ה[12]. כן עמד בראשות ישיבת כפר הרוא"ה. באותה תקופה שינה את שם משפחתו ל"ליאור". באותה תקופה התייעץ רבות עם הרב שלמה זלמן אוירבך[6]. כעבור כעשור, בשנת תשל"ו (1976), עבר לקריית ארבע ומונה לראש ישיבת ניר במקום (לצד הרב אליעזר ולדמן). כעבור כעשור, בשלהי ה'תשמ"ז (1987), מונה גם לרב המקום[13]. כן שימש כרב היישוב היהודי בחברון. בנוסף כיהן הרב ליאור כראש בית דין רבני לממונות בקריית ארבע.

בשנת תשל"ח (1977), בהיותו ראש ישיבת ניר, לבקשת רבותיו הרצי"ה והרב אברהם שפירא[14], וכן הרב הראשי הרב שלמה גורן שנסע במיוחד לביתו לשכנעו[6], התמודד על משרת רב העיר ירושלים מול הרב בצלאל ז'ולטי, אך לא זכה בתפקי[6][15].

בשנת ה'תש"מ (1979) נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית[16]. בשנת 1990 מונה לדיין[17] ושימש כשנתיים כדיין בבית הדין הרבני בבאר שבע ולאחר מכן מונה בהמלצת רבו הרב אברהם אלקנה שפירא לכהן כאב בית דין בעיר, בתפקיד זה כיהן כשנה אחת, ונודע כמי שהכריע בתיקים שהמתינו שנים רבות לפתרון[6]. בהמשך התמודד לבקשת הרב שפירא על מקום במועצת הרבנות הראשית לישראל ולמשרת דיין בבית הדין הרבני הגדול, אך לא נבחר[6][18]. בשנת ה'תשנ"ב (1992) הורו שופטי בג"ץ, דב לוין, שלמה לוין וגבריאל בך, לוועדה לבחירת דיינים, שעליה לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש, אשר קבע כי אין לדון בשאלת מינויו של הרב ליאור לדיין בבית הדין הרבני הגדול בשל התבטאויותיו[19].

הרב ליאור היה במשך שנים רבות מהאחראים על כתיבת ובדיקת המבחנים למבקשים תעודת סמיכה לרבנות ברבנות הראשית (היכל שלמה), וכיום הוא מכהן לפרקים כראש ועדת הבחינות. חבר ועד רבני יש"ע ובתקופות מסוימות היה יו"ר ועד הרבנים. חבר גם באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל. בנוסף הוא מכהן כנשיא ישיבת שבי שומרון שבראשות הרב יהושע שמידט.

הנהגה וציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981 הוצב במקום ה-116 ברשימת מפלגת התחיה לקראת הבחירות לכנסת העשירית.

בשנת תשנ"ט (1999), כאשר הוקמה מפלגת תקומה, נבחר הרב ליאור לוועד הרבנים המנחה את המפלגה, עם הרבנים זלמן ברוך מלמד וחיים שטיינר. בשנת תשס"ט (2009) נמנה עם החברים במועצה הציבורית שבחרה את הרשימה לכנסת של מפלגת הבית היהודי שנוצרה מאיחוד המפד"ל ומפלגת תקומה, שפרשה מהאיחוד עוד לפני הבחירות, והרב ליאור נותר חבר במוסדותיה. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 חברה תקומה שוב לבית היהודי, ובהמשך הוקם פורום רבנים שייעץ למפלגה בנושאי דת ומדינה, והרב ליאור היה אחד מחבריו. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ב-2015 הודיע על תמיכתו במפלגת יחד (אלי ישי), שלבסוף לא עברה את אחוז החסימה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-22 הביע את תמיכתו במפלגת עוצמה יהודית[20]. ומאז הוא מכהן, יחד עם הרבנים ישראל אריאל ויהודה קרויזר, כרבה של המפלגה.

בשנת תשע"ה (2015), בגיל 82, סיים את תפקידו כרב היישוב היהודי בחברון וקריית ארבע[21] ועבר להתגורר בירושלים בשכונת "בית אורות" שבסמוך לישיבת בית אורות, שבמזרח ירושלים.

לרב ליאור היו שלושה אחים, שעלו לארץ. שני אחים, אריה ומרדכי, והתיישבו בקיבוץ רשפים של השומר הצעיר. אח נוסף, מנחם, היה חסיד בעלז והתגורר בבני ברק.

מעמדו כפוסק ופסיקותיו בתחומים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת ניר עם הרב אליעזר ולדמן (יושב מימין) והרב נעם ולדמן (עומד משמאל)
מעביר שיעור

הרב ליאור הוא פוסק חשוב בציבור הדתי לאומי והחרדי לאומי. דרכו ההלכתית נסמכת בין היתר על "ערוך השולחן" והמהרש"ם. שיעוריו הרעיוניים עוסקים רבות בתורת הנצי"ב. מפסיקותיו והליכותיו הבולטות:

פסיקותיו ודעותיו בתחומים מדיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ליאור תומך בטרנספר של ערביי יהודה ושומרון[29].
  • לאחר הפיגוע בישיבת מרכז הרב במרץ 2008, אמר כי מטרת המחבלים היא השמדת מדינת ישראל ומלחמתם היא בעלת אופי דתי. את שנאתם של הערבים כלפי מדינת ישראל השווה לשנאה הנאצית, וקבע כי "כל מי שרוצה להכניע ולהשמיד את עם ישראל יש לו דין עמלק, על כל המשתמע מכך". לדבריו, הקריאות לנקמה מבטאות דרישה טבעית, אולם הנקמה אמורה להגיע מהעם כולו, מהממשלה[30]. בספטמבר 2010, בעקבות פיגוע שבו נרצחו ארבעה תושבי בית חגי, אמר: "עם האויב הערבי המבין רק את שפת הכוח, לא היה שלום, אין שלום ולא יהיה שלום. אין מקום לאויב זה, הממשיך לשפוך דם יהודי, בתוך שטחי ארצנו הקדושה"[31].
  • בתקופת הנסיגה מסיני ב-1982 בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים העביר את ישיבתו באופן זמני לימית.
  • בעת המחאות נגד תוכנית ההתנתקות תמך בחסימת כבישים כמחאה נגד התוכנית.
  • תמך בסירוב פקודה במקרים שבהם חייל נדרש לפנות יישובים, בפרט בעת תוכנית ההתנתקות[32]. סמוך לביצוע התוכנית העביר את ישיבתו לשא-נור והנהיג את המאבק במקום נגד הפינוי, תוך זהירות מפגיעה בחיילים ובשוטרים[33].
  • התיר להוריה של שלהבת פס שנרצחה בפיגוע ירי לעכב את קבורתה במטרה ללחוץ על צה"ל לכבוש את שכונת אבו סנינה (שממנה בוצע הירי)[34].
  • התנגד לרבנים שהורו שלא לומר הלל ביום העצמאות בעקבות תוכנית ההתנתקות, באומרו שמדינת ישראל קדושה מצד עצמה, ללא קשר למעשי ראשיה[35]. עם זאת, הוא הורה לשנות את נוסח התפילה לשלום המדינה הנאמרת בבתי הכנסת ולהשמיט את המשפט "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה"[36].

על פי יאיר שלג, הרב ליאור שיבח את ברוך גולדשטיין לאחר הטבח שביצע במערת המכפלה; "אמנם הוא לא שיבח את מעשה הטבח עצמו, אולם הוא הגדיר את נכונותו של גולדשטיין להקריב את חייו במעשה שנועד לשיטתו להרתיע ובכך להגן על חיי חבריו כמעשה שבזכותו הפך גולדשטיין ל'קדוש כמו קדושי השואה'"[29].

במאי 2004, במהלך מבצע קשת בענן, פרסם פסק הלכה המתיר לחיילי צה"ל "לפגוע תוך כדי לחימה באוכלוסייה אזרחית 'חפה מפשע' כביכול". וכי "דין תורתנו הוא לחוס ולהציל את חיילינו ואזרחינו וזהו המוסר האמיתי של תורת ישראל, ואין להרגיש אשמה ממוסר נכרי"[37]. ב-2008, בעקבות הפיגוע בישיבת מרכז הרב התייחס הרב לירי צה"ל לעבר מקורות ירי גם במחיר פגיעה באוכלוסייה אזרחית, אמר: "אין מושג בהלכה היהודית של התחשבות בחפים מפשע תוך כדי לחימה. אנו פועלים כהתגוננות ולכן אין כאן שום שאלה. ברור שאם תוך כדי הלחימה צריך לעצור את הירי של המחבלים, מותר לפגוע גם באזרחים אם אין ברירה אחרת"[38].

פוסק כי בארץ ישראל אין להשכיר דירות לערבים ואין להעסיקם, הן משום שמדובר בסכנת נפשות והן משום ש"עניי עירך קודמים"[38].

הסכמתו לספר "תורת המלך"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת התמיכה ברב ליאור

הרב ליאור נתן הסכמה בכתב לספר "תורת המלך", שנגד כותביו נפתחה חקירה משטרתית, בחשד של הסתה לגזענות. לאחר שסירב להופיע לחקירת משטרה בשל הסכמה זו, הוצא נגדו על ידי משטרת חברון צו מעצר[39]. בעקבות כך נערכה עצרת תמיכה בו, שבה אמר כי "לא ייתכן שאיזשהו פקידון במשרד ממשלתי יכתיב לרבנים מה להגיד. הרבנים ימשיכו לפסוק למרות האיומים"[40][41]. עשרות רבנים גינו את צו המעצר[42]. הרב הראשי לישראל בזמנו יונה מצגר אמר ש"לא יעלה על הדעת שרב בישראל ייעצר או אפילו יוזמן לחקירה בגלל הסכמה לספר". יו"ר האיחוד הלאומי חבר הכנסת יעקב כץ (כצל'ה) אמר ש"הצו מזכיר משטרים אפלים ביותר בהיסטוריה היהודית"[43]. לעומתם דרשה קבוצת אישים, ובתוכם כמה מחתני פרס ישראל לפטר את הרב דב ליאור מתפקידיו הציבוריים[44]. ב-27 ביוני 2011 עוכב לחקירה על ידי משטרת ישראל בקשר להסכמתו זו, ולאחר כשעתיים שוחרר לביתו[45]. המעצר גונה בידי אישי ציבור מן הימין ו-25 חברי כנסת חתמו על עצומה לשר המשפטים בעניין. תומכיו של הרב ליאור חסמו בתגובה את הכניסה לירושלים[46]. בהפגנה נגד המעצר שנערכה מול בית המשפט העליון השתתפו כ-3,000 איש[47]. שני הרבנים הראשיים פרסמו גם הם הודעת גינוי נגד מעצר הרב ליאור[48]. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הגיב למעצר ולהפגנות ואמר כי "ישראל היא מדינת חוק, החוק מחייב וחל על כולם". הרב ליאור עצמו אמר כי מבחינה עקרונית כל אזרח צריך להתייצב לחקירה מרצונו החופשי, ואפילו אם הוא רב, אך כאן מדובר בהסכמה לספר בנושא הלכתי טהור ומותר לרב לומר מהי דעת התורה. "אם הם רוצים לביים איזה הצגה - אני לא רוצה להשתתף בה". בכך מחה, לדבריו, נגד המגמה להשתיק את קול התורה[49].

פסיקותיו ודעותיו בתחומים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2005 פסק כי בעוד שמותר להשכיר בימינו דירה לנוצרי, כיוון שהצלב שהם נושאים אינו נחשב לעבודה זרה, הרי אסור להשכיר דירות לתאילנדים, משום שהם מביאים את הצלמים שלהם איתם ועובדים להם[50].
  • פסק שאסור למטיילים לקטוף פירות מעץ של ערבי, משום שגזל גוי אסור, בין אם מן התורה ובין אם מדרבנן[51].
  • פסק שמותר, בזמננו, לחלל שבת גם באיסורי תורה כדי לרפא גוי[52].
  • ממליץ על נישואין בגיל צעיר יחסית, ולדעתו תפקיד חשוב של האישה הוא בהקמת משפחה ובגידול הילדים[53].
  • תמך בפסיקתו של הרב אליקים לבנון נגד התמודדות של נשים על תפקידים ציבוריים באלון מורה ואמר, כי אף על פי שמבחינה הלכתית מותר לאישה לצאת ולעבוד בכל משרה על מנת להשלים את הכנסת הבעל, כאשר זו איננה מספיקה, הרי הוא איננו מעודד יציאת נשים לעבודה שכן "זו לא השקפתה של תורה, מספיק יש לה עבודה בבניין הבית". דעתו היא כי "מדברים על כך שיש בעיה באלימות של הנוער. הבעיה היא שהאמא עובדת וקשה לה להתמסר לביתה"[54]. עם זאת, בבחירות לכנסת ה-17 עודד את השתתפותה של אורית סטרוק בתור מועמדת בבחירות לכנסת במסגרת רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל[55].
  • בשנת 2010 אמר, כי אין ההלכה מונעת מנשים ללמוד משפטים, אולם: "עיסוק בתביעות משפטיות וייצוג בבתי משפט אין בו מכבודה של האישה שתכניס את עצמה לכל ההתדיינות (ובמיוחד בנושאי גירושין) שבמהלכה הרבה פעמים הצדדים צועקים אחד על השני... יש מספיק תחומים אחרים לעסוק בהם בעריכת דין"[56].

בדיני התורה הנערכים בית הדין לממונות קריית ארבע-חברון, שהרב ליאור עמד בראשו, מתדיינים גם ערבים מהאזור[57].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שו"ת דבר חברון:
    • חלק א' - על חלקי אבן העזר וחושן משפט מהשולחן ערוך, קריית ארבע, תשס"ה;
    • חלק ב' - על חלק אורח חיים, קריית ארבע תשס"ט;
    • חלק ג' - על יורה דעה ועל ענייני התקופה, קריית ארבע תשע"א;
    • חלק ד' - השקפה וענייני אמונה (קובץ שיחות מכתבים ומאמרים), קריית ארבע תשע"ב;
    • חלק ה - בנושא המועדים, תשע"ד;
    • חלק ו- כרך נוסף על יורה דעה.

רוב הכרכים יצאו בהוצאת המכון לרבני יישובים בקריית ארבע, מלבד כרכים ג' וה' שיצאו בהוצאת הקרן להוצאת כתבי הרב ליאור. הספר קיבל את הסכמתם של הרב מרדכי אליהו, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב שלמה עמאר.

  • ספרי שיעורים ופסקי הלכה למועדי השנה:
    • חגי תשרי - שיעורים ופסקי הלכה על ראש השנה, יום כיפור וסוכות
    • ימי החנוכה - שיעורים ופסקי הלכה
    • דרשת שבת הגדול - הגדה של פסח עם פסקי הלכה
    • יום העצמאות ויום ירושלים - שיעורים ופסקי הלכה
  • חנוך לנער - שו"ת לילדי ישראל
  • דבר חברון על פרשיות השבוע. בהוצאת דברי שיר, תשפ"א[58].

פסקיו ומאמריו הובאו גם בשו"תים "במראה הבזק" ו"המורים בקשת", וכן בכתב העת של ישיבת ניר, "עלוני ממרא".

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: דוב ליאור
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוב ליאור

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרה ליבוביץ-דר, למה התכוון הרב, חדשות⁩⁩, 20 דצמבר 1991
  2. ^ ראיון בעלון קרוב אליך, גיליון 169(הקישור אינו פעיל, 12.3.2020)
  3. ^ הרב אברהם רמר, גדול שימושה, ירושלים תשנ"ד, עמ' מח
  4. ^ היום חלוקת פרסים לתלמידי ישיבות מצטיינים, הצופה, 6 במאי 1956.
  5. ^ מעדותו של הרב חיים אביהוא שוורץ
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 רויטל שנור, בשבע 78: תורה ללא מורא, באתר ערוץ 7
  7. ^ פרסום נישואין, שערים, 15 בפברואר 1960, עמ' 3
  8. ^ גאה להיות עזר כנגדו, באתר בשבע - ערוץ 7
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הצופה
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         ישיבת ירושלים לצעירים, ברכה לרגל הכתרת הרב ליאור, הצופה, 31 בדצמבר 1965(הקישור אינו פעיל, 5.9.2021)
  10. ^ מכתבו של הרב יהודה קופרמן, בתוך: שמעתין 56–57, אדר תשל"ט, עמ' 84
  11. ^ מסופר כי הרב צבי יהודה קוק אמר על כך: "כולו קודש חוץ מחודש" (רויטל שנור, ‏תורה ללא מורא, באתר בשבע - ערוץ 7)
  12. ^ הרב דב ליינבנד - רבו של כ. הרא"ה, הצופה, 8 בדצמבר 1965, עמ' 6; הרב ד. ליינבנד הוכתר בטקס רב רושם כרבו של כפר הרואה, שם, 27 בדצמבר 1965, עמ' 6; רבנים צעירים עולים על כס הרבנות: מיערות סיביר לכפר הרואה, שם, 31 בדצמבר 1965, עמ' 6
  13. ^ מן הישיבה למחנה, העולם הזה, 16 בספטמבר 1987, עמ' 37.
  14. ^ הרב צבי קוק מתנגד למועמדות הרב זולטי, מעריב, 26 ביולי 1977
  15. ^ הפרדס [נב, ד], טבת תשל"ח, עמ' 26; שמחה רז והילה וולברשטיין, משמיע ישועה, מרכז שפירא תש"ע, עמ' 314–315.
  16. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         תלמידי ישיבות ההסדר חברי תנועת התחיה, ברכה ופניה נרגשת, מעריב, 7 בדצמבר 1979(הקישור אינו פעיל, 5.9.2021)
  17. ^ מחר יושבעו ששה שופטים חדשים, מעריב, 9 בדצמבר 1990
  18. ^ עיתון "חדשות" ,מוסף "חדשות של שבת" ,20.12.1991
  19. ^ רותי זוטא, בג״ץ קבע: אין למנות את הרב ליאור לדיין, חדשות, 12 יוני 1992; בשבע 78: תורה ללא מורא, באתר בשבע - ערוץ 7, 29 בינואר 2004
  20. ^ גיא עזרא, ‏הרב דב ליאור: זו המפלגה שצריך להצביע לה, באתר "סרוגים", 26 באוגוסט 2019
  21. ^ יונתן אוריך, הרב דב ליאור פורש מתפקידו כרבה של חברון, באתר nrg‏, 26 באוקטובר 2014
  22. ^ דוב ליאור, ‏העלייה להר הבית בזמננו, בתוך: עלוני ממרא 122, קיץ תשס"ט, עמ' 16–27, באתר HebrewBooks; אבישי בן חיים, אל ראש ההר, באתר nrg‏, 16 במאי 2007
  23. ^ מכתב ברכה לספר חבל נחלתו; דב ליאור, שאלה על תכלת בזמננו, באתר "ישיבה"; שו"ת דבר חברון חלק אורח חיים סימן כ"א.
  24. ^ גיא עזרא, ‏הרב ליאור: "לברך על שוקולד בורא פרי העץ", באתר "סרוגים", 21 בינואר 2016
  25. ^ דב ליאור, שאלה על הורדת שירים מהאינטרנט, באתר "ישיבה"
  26. ^ דב ליאור, שאלה על גילוח בחול המועד, באתר "ישיבה"
  27. ^ קובי נחשוני, הרב ליאור: "בזרע הגוי - אכזריות וברבריות", באתר ynet
  28. ^ שו"ת דבר חברון חלק אורח חיים סימן ר"צ.
  29. ^ 1 2 יאיר שלג, אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006, בעמ' 58–60
  30. ^ שנאתם של הערבים שווה לנאציזם, באתר ערוץ 7, 9 במרץ 2008
  31. ^ איציק וולף, הרב דב ליאור: אין מקום לאויב הערבי בארץ, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 1 בספטמבר 2010
  32. ^ רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, באתר ערוץ 7
  33. ^ הפינוי הסתיים: חומש ושא-נור ריקות, באתר ynet, 23 באוגוסט 2005; שא נור: הכוחות פרצו לגג המצודה והמתבצרים החלו להתפלל, באתר ערוץ 7, י"ח באב תשס"ה, 23/08/05
  34. ^ יצחק פס: "הכדור הגיע לכתובת לה היה מיועד", באתר ynet
  35. ^ אורנית עצר, הרב ליאור: לחגוג את יום העצמאות, באתר ערוץ 7, 2 במאי 2008
  36. ^ דב ליאור, שאלה על תפילה לשלום המדינה, באתר "ישיבה"; אליקים העצני, ‏אל תניחו לנופלים, באתר בשבע - ערוץ 7, 18 באוקטובר 2007
  37. ^ יו"ר ועד רבני יש"ע: מותר לצה"ל לפגוע באזרחים תוך לחימה, באתר ערוץ 7, כ"ח באייר תשס"ד, 19/05/04
  38. ^ 1 2 עלון "ארץ ישראל שלנו", גיליון 20
  39. ^ צו מעצר נגד הרב דב ליאור, שסירב להיחקר, באתר ynet
  40. ^ עמיחי אתאלי, הרב דב ליאור: אף פקידון לא יכתיב לרבנים מה לפסוק, באתר nrg‏, 8 בפברואר 2011
  41. ^ 'לאמיתה של תורה' כינוס תלמידי ישיבה לכבודו של הרב דוב ליאור, אתר תנועת קוממיות(הקישור אינו פעיל, 12.3.2020)
  42. ^ חיים לוינסון, עשרות רבנים חתמו על עצומה נגד צו המעצר שהוצא לרב דב ליאור, באתר הארץ, 10 בפברואר 2011ישי קרוב, הרב דרוקמן: הכינו תא מעצר גם בשבילי, באתר ערוץ 7, 8 בפברואר 2011
  43. ^ בשבע, 16.2.2011, עמוד 12, חגית רוטנברג
  44. ^ יהונתן ליס, אנשי רוח וחתני פרס ישראל: "לחקור מעורבות הרב ליאור ברצח רבין", באתר הארץ, 13 בפברואר 2011
  45. ^ יהושע בריינר‏, חקירת הרב דב ליאור הסתיימה, הוא שוחרר לביתו, באתר וואלה!‏
  46. ^ הרב דב ליאור חוזר לירושלים, באתר ynet
  47. ^ "היינו שמחים ליותר משתתפים בעצרת", באתר ערוץ 7, 5 ביולי 2011
  48. ^ קובי נחשוני, הרבנים הראשיים נגד המשטרה: "פגיעה חמורה", באתר ynet
  49. ^ אורי פולק, הרב ליאור: חובה להתייצב לחקירה, אך לא לרדיפה , באתר כיפה
  50. ^ אבישי בן-חיים, "הרב דב ליאור: אסור להשכיר דירות לתאילנדים", nrg, ‏23 באוקטובר 2005
  51. ^ שו"ת דבר חברון חלק חושן משפט סימן צ"ב.
  52. ^ שו"ת דבר חברון, חלק אורח חיים.
  53. ^ הרב ליאור: שירות לאומי – רק שנה אחת, אתר כיפה
  54. ^ קובי נחשוני, הרב ליאור: אלימות הנוער – בגלל קריירת אמהוֹת, באתר ynet, 26 במאי 2010
  55. ^ חגית רוטנברג, ‏מהמטבח אל המטבחון, באתר בשבע - ערוץ 7, 29 בדצמבר 2005
  56. ^ דניאל אוחיון, הרב דב ליאור: מעדיף שנשים לא יופיעו בבימ"ש, nrg,‏ 17 באוגוסט 2010
  57. ^ אתר דין תורה
  58. ^ ראה תקציר ותיאור הספר כאן


רבני היישוב היהודי בחברון
הרבנים האשכנזים שמואל סגל (ה'תק"ץ - ה'תר"ט) • שמעון מנשה חייקין (ה'תרט"ו - ה'תרמ"ז) • יהודה ליב שאול ליבין (ה'תרמ"ז - ה'תרנ"ג) • דובער אפרת (ה'תרנ"ג - ה'תרס"ב) • שלמה יהודה ליב אליעזרוב (ה'תרס"ג - ה'תרע"ה) • יעקב יוסף סלונים (ה'תרע"ה - ה'תרפ"ט)
הרבנים הספרדים אליהו די וידאשׂ (ה"ראשית חכמה") (ה'שכ"ו - ה'שמ"ז) • משה פירירה (?- עד ה'תרכ"ד) • אליהו מני (ה'תרכ"ד - ה'תרנ"ט) • חיים רחמים יוסף פרנקו (ה'תרל"ח - ה'תרס"ב) • חיים חזקיהו מדיני (ה'תרס"ב - ה'תרס"ה) • סלימאן מנחם מני (ה'תרס"ה - ה'תרפ"ד)
היישוב החדש בחברון דוב ליאור (ה'תשל"ו - ה'תשע"ה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דוב_ליאור&oldid=32365014"