חנה בת שחר
 | |
| לידה |
1944 (בת 77 בערך) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| עיסוק |
סופרת |
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס היצירה לסופרים עבריים |
  | |
חנה בת שחר-אייכנשטיין[1] (נולדה בשנת 1944) היא סופרת חרדית הכותבת בשם עט.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בת שחר היא ילידת ירושלים, בתו של הרב בצלאל ז'ולטי ואשת הרב יהושע אייכנשטיין, ראש ישיבת יד אהרן[2].
היא בוגרת מוסדות בית יעקב, אשר תוכנית הלימודים שלהם אינה כוללת את הספרות העברית החדשה. בשנות ה-80 נרשמה לסדנת כתיבה שהנחו יורם קניוק ואהרן אפלפלד. לאחר מכן החלה בכתיבה בשם בדוי, משום שחששה שזיהויה יביא לנידויה בחברה החרדית ולפגיעה בשידוכי ילדיה[3]. בשנת 1985 התפרסם ספרה הראשון, "סיפורי הכוס", שזכה בפרס ניומן לספרי ביכורים. בין השנים 1995–2000 עשתה תואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.
בספריה הראשונים הרקע הדתי היה פחות מודגש, אך בספריה האחרונים הוא קיבל משמעות בולטת. היא עוסקת בנושאים הנחשבים כטאבו בחברה החרדית. בספרה "צללים בראי", שיצא ב-2008, היא עוסקת בהתמודדותן של אם חרדית ושתי בנותיה עם הטרדות מיניות של אבי המשפחה.
כיום, אחר שילדיה נישאו, בת שחר מהססת פחות להיחשף. בין השאר התראיינה לתוכניתו של קובי מידן בערוץ 2 ולתוכניתה של אבירמה גולן "קריאה ראשונה".
בשנת 1994 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
בנה, הרב משה מרדכי, הוא ראש כולל בבני ברק. בתה, ברכי ליפשיץ, היא מחזאית.
על כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריאיון לאילת נגב אמרה: "אני מרגישה כמו מסכה מהלכת. הפאה הזו היא מסכה, הבגדים הבורגניים האלה הם תחפושת, ואני מסתתרת מאחורי שם בדוי. אפילו אני לא תמיד יודעת מי אני". אף על פי כן הטעימה שמבחינה דתית "אין לי שום הרהורי כפירה. אני מאמינה בכל לבי". היא סיפרה שעל כתיבתה משפיעה דמות האב הנערצת וריחוקה של דמות האם. את היות רוב הגיבורות שלה גרושות, אלמנות או נשואות בנישואים אומללים הסבירה: "אני לא מאמינה שיש הרמוניה בחיי נישואין. בציבור שלי זה חסוי, אבל לי יש קרני מישוש להרגיש את זה".
בריאיון למעריב אמרה: "אני לא אשאל רב אם מותר לי או אסור לי לפרסם את ספרי, כי לשאול זה טרף... ברור לי שהרבנים היו אומרים לי שאסור, ומה אז הייתי עושה? הייתי צריכה או לצאת נגדם או פשוט להפסיק לכתוב ולמות".
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיפורי הכוס (תל אביב: צ'ריקובר, 1985)
- לקרוא לעטלפים (ירושלים: כתר, 1990)
- ריקוד הפרפר (ירושלים: כתר, 1993)
- שם סירות הדיג: שלוש נובלות (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז 1997)
- יונקי הדבש המתוקים (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ט 1999)
- הנערה מאגם מישיגן: רומאן (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ב 2002)
- נימפה לבנה, שעירה משוגעת (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ה 2005)
- צללים בראי (הוצאת זמורה ביתן, 2008)
- עץ הדודא (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ג, 2013)
- סנדר (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2017)
- נהר הקרח (הוצאת כנרת זמורה, 2019)
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2015 זכה ספרה "עץ הדודא" בפרס ע"ש יצחק לייב ורחל גולדברג מטעם קרן קיימת לישראל.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "חנה בת שחר - חייה הכפולים של אשת הרב", עמ' 277-269
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוטים בוויקיציטוט: - רשימת הפרסומים של חנה בת שחר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- חנה בת שחר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- חנה בת שחר, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- חנה בת שחר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של חנה בת שחר, באתר "סימניה"
- אתר דעת, פרץ, סיפור קצר מאת חנה בת שחר
- בקריאה ראשונה - אהבה, ריאיון עם אבירמה גולן
ביקורות על ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמרי הרצוג, נימפה לבנה, שעירה משוגעת, באתר הארץ, 8 באפריל 2005
- אברהם בלבן, פלשבק בתוך פלשבק, באתר הארץ, 7 ביולי 2008
- לילך וולך, חרדים לגורל קוראינו, באתר ynet, 30 ביולי 2008
- אריק גלסנר, משחק הצללים: על "צללים בראי" של חנה בת שחר, באתר nrg, 8 באוגוסט 2008
- דפנה שחורי, תרבות, מרחפת: ספר חדש לחנה בת שחר, באתר nrg, 25 ביולי 2008
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חנה בת שחר- אייכנשטיין
- ^ סופו של "מצעד הזימה" - שאול שיף
- ^ אמילי עמרוסי, אם הייתי יוצאת נגד החרדים הייתי השם החם, באתר ישראל היום, 29 ספטמבר 2019