ברית החשמונאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברית חשמונאים
סמל תנועת ברית החשמונאים
סמל התנועה
שם מלא ברית הנוער חשמונאים
כינוי ברי"ח
תאריך ייסוד ה'תרצ"ז (1937)
תאריך פירוק ה'תש"ט (1949)
אישים בולטים הרב משה צבי סגל
ברוך דובדבני
מאיר מדן
משה רוסנק

ברית הנוער חשמונאים או בקיצור "ברית החשמונאים" (ברי"ח) הייתה תנועת נוער ציונית דתית שפעלה בעיקר בארץ ישראל בתקופת השנים 19371949. במשך שתים עשרה שנות קיומה חינכה התנועה כ-1,500 נערות ונערים, רובם בגילאי 12–18. בנוסף לפעילותה החינוכית שימשה התנועה כמאגר כוח אדם מבצעי לפעולות האצ"ל והלח"י ומ-1945 אף ל"ההגנה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש ניסן של שנת תרצ"ז (1937) יזמה קבוצת צעירים דתיים מירושלים הקמת הסתדרות לנוער דתי לאומי. המקימים יצרו קשר ארגוני עם תנועת אחדות ישראל בתל אביב. שנה מאוחר יותר החלו לרשום לשורותיהם חברים. ה"ברית" שהוקמה קיבלה אופי צבאי ובראשה הועמדה מפקדה. פעילויות הברית כללו לימודים, מפגשים, שיחות ותרגילי סדר. בתמוז תרצ"ז (1939) מינתה ועדת הנוער של הצ"ח (הסתדרות ציונית חדשה) מפקדה לברית החשמונאים. בראש המפקדה הועמד ברוך דובדבני. פעילויות ברי"ח נקשרו בפועלה המדיני של הצ"ח, אחת מהן הייתה הפגנה נגד תוכנית החלוקה תחת שמה של הצ"ח ובארגון ברי"ח.

פעולות ברית החשמונאים בבתי הספר הדתיים נתקלה בהפרעות, הן משום תחרות מצד ארגונים אחרים והן בשל קו ההבלגה שבו נקטה הנהגת היישוב, שהיה מנוגד לגישתה של ברית החשמונאים, שפעלה בשיתוף פעולה עם בית"ר. מתוך שורות ברית החשמונאים הצטרפו צעירים אל המחתרות אצ"ל ולח"י. הברית החזיקה "קינים" בתל אביב, בירושלים, בחיפה ובפתח-תקווה.

בראש ברי"ח בארץ ישראל עמד הרב משה צבי סגל. בתנועה היו חברים ברוך דובדבני, משה רוסנק, מאיר מדן, הרב שאר ישוב כהן, חיים קוברסקי, שמואל וינברג, עזרא יכין, שמעון ברמץ ויצחק אייזנטל.

בכינוס ארצי של מדריכי ברי"ח שנערך בט"ז באדר תש"ט (1949) הוחלט על התפרקות מרצון של התנועה, "מתוך הכרה כי שליחותנו החינוכית מסתיימת עם התאזרחותם של ערכי החינוך הלאומי במדינת ישראל".

רוח התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחניכי התנועה הייתה תלבושת אחידה כחולה כהה ועליה דרגותיהם

ברי"ח פעלה ברוח ההדר הז'בוטינסקאי, במתכונת חצי צבאית. לחניכים ולמדריכים, שנקראו מפקדים, הייתה תלבושת צבאית, וחובת משמעת בפני הדרגים הגבוהים יותר בתנועה. בראש התנועה עמד הרב משה צבי סגל, שכונה 'מפקד ארצי', ויחד איתו הובילו את התנועה 'חברי המפקדה הארצית'.

התנועה פעלה לאורם של הרב קוק, הרב יעקב משה חרל"פ והרב משה אביגדור עמיאל. במקביל למדו החניכים את שירת אורי צבי גרינברג. סמל התנועה היה הברכה "לה' התשועה" שמקורה בספר חשמונאים. גם בסמל התנועה משוקעים מוטיבים חשמונאיים. המנון התנועה היה "שיר הצבאות" של יעקב כהן. התנועה הוציאה עיתון בשם "החשמונאי".

בכרוז גיוס לתנועה נאמר:

"נוער עברי!... לא תמול שלשום הוצבה מטרתנו, לא תמול שלשום יצאנו לרחוב היהודי להגיד דברנו, כי עוד מלפני אלפים שנה, כשהשונא היווני נעץ את ציפורניו בלב האומה, כבר הראו החשמונאים מה הוא היהודי מה כוחו וכח תורתו. וביציאתם למלחמה ובקריאתם הנועזה "לה' התשועה" הניסו את האויב, והפילו ממנו רבבות חללים, כי למען התורה נלחמו, והתורה היא אשר הנחילה להם את הניצחון הגמור. ועד היום נמשכת השלשלת הגדולה והארוכה, שלשלת אשר ספגה בתוכה רבבות קנאים, לוחמים ומנצחים, וכיום הגיע הזמן לחדש את ממלכת החשמונאים בכל הדרה, הודה ותפארתה... הצטרף למחנה הלוחמים להקמת המדינה העברית, ואז תוכל להגשים את המטרה היעודה לך מספר התורה: 'השלטת מלכות ש-די בעולם'".

בחוקת התנועה נקבעו עקרונות החשמונאי:

"החשמונאי נאמן לאלוהי ישראל, ומוכן למסור את נפשו על קדושת שם אלוהיו, תורתו, עמו וארצו; מצפה לביאת המשיח ושואף להקמת מלכות ישראל; אוהב כל אחד מישראל עד למסירות נפש; מכוון את מעשיו לשם שמים והוא מופת לכל בהתנהגותו ובמידותיו; ממשיך את שלשלת החשמונאים והקנאים ומוכן להתגייס למלחמת שחרור העם; בז לפחדנות ולכניעה בפני התקיף, ומחזיר את עטרת הגבורה ואת הגאון הישראלי; מציית לפקודות מפקדיו ומדריכיו".

לימים טען משה סגל שעקרונות אלו השפיעו על "עיקרי התחייה" שהיוו את מצע הלח"י וגם בהם מופיע דרך קבע הביטוי "מלכות ישראל".[1]

המנון ברי"ח
("שיר הצבאות")
השמש בלב,
המרד בעין
ודבר-אלהים בעין
אנחנו,
צבאות המשיח,
גדודי ברזל ולהב
פוסעים אנחנו,
רבבות מתי על קדוש השם ילוונו,
גיבורי קנאי-דור-ודור לפנינו ילכו,
יחדיו נמגר מצודות הרשע,
חרבות ציון נקומם
ונפנה דרך למשיח ה'
למלכות שדי על הארץ.
יעקב כהן

ברית החשמונאים והמחתרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם כי באופן רשמי עסקה התנועה בפעולות חינוך והדרכה, באופן סמוי היו רוב פעיליה חברים במחתרות השונות, אצ"ל, לח"י וההגנה. בתחילת דרכה של התנועה הופנו החניכים בעיקר לאצ"ל. באותה תקופה היה משה צבי סגל, מפקד ברי"ח, חבר מפקדת האצ"ל.[2]

אחר בריחת יצחק שמיר ממחנה המעצר ופגישותיו עם מנהיגי ברי"ח הוחלט על גיוס החברים ללח"י. למעלה מ-150 הצטרפו ללח"י. לעובדה זו הייתה חשיבות רבה בחזרת הלח"י לפעילות מבצעית אחרי הירצחו של מנהיג הארגון אברהם שטרן ומעצר חבריו ב-1942.[3]

משנת 1945 בהוראת הרב משה צבי סגל הצטרפו חלק מהחברים ל"ההגנה". אנשי התנועה שותפו בפעילויות צבאיות רבות. 15 מהחברים נהרגו במהלכן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שאול אבישי, ברית חשמונאים⁄ במאבק לחרות ישראל, הוצאת ראובן מס
  • מרדכי בר-לב, היסודות האידאולוגיים של "ברית חשמונאים", בתוך: ח' גניזי (עורך), דת ומחתרת בארץ-ישראל בתקופת המנדט, תל אביב תשנ"ה, עמ' 183-155.
  • צבי צמרת, תנועות הנוער ‭1960-1920‬, ברית חשמונאים: תנועת נוער חינוכית־לוחמת.
  • צבי צמרת, הפעילות החינוכית בלח"י
  • צבי צמרת, ברית החשמונאים - סקירה כללית,, בתוך אעלוזה בישועתך - לזכרה של עליזה ברמץ, בהוצאת המשפחה
  • גילי זיון, תנועת ברית החשמונאים בא"י תרצ"ט-תש"ט, בתוך אעלוזה בישועתך - לזכרה של עליזה ברמץ, בהוצאת המשפחה
  • עזרא יכין, "ספורו של אלנקם" "הדר" הוצאת ספרים בע"מ תל אביב 1977

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחמיה בן תור, ספר תולדות הלח"י, כרך א עמוד 164
  2. ^ יוסף קיסטר, האצ"ל עמוד 74
  3. ^ שאול אבישי, ברית החשמונאים. יהושע כהן נשלח להדריך את הקבוצה הראשונה של מפקדי ברי"ח בירושלים, בהם משה סגל ומאיר מדן. בהמשך קישרו את אנשי לח"י עם כמה ממדריכי התנועה הבולטים ואלו החלו בפעולה נרחבת של גיוס חניכים. על סמך ראיונות עם יצחק שמיר, יהושע כהן ואנשי ברי"ח, מעריך צבי צמרת את מספר החברים שצורפו ללח"י בין השנים 1943–1946 בשמונים עד מאה חברים, בנוסף לכמה עשרות חניכים שצורפו למעגל האוהדים הפסיביים של הלח"י.