יעקב כהן (משורר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב כהן, 1946
"אנו עולים ושרים" מאת יעקב כהן

יעקב כָהָן (כהאן) (26 ביוני 1881 סלוצק20 בנובמבר 1960 תל אביב) היה משורר ישראלי, מחזאי, מתרגם, סופר ובלשן עברי, פעמיים חתן פרס ישראל. יהודי יליד בלארוס, אז חלק באימפריה הרוסית, חי כהן שנים רבות בפולין, עד שעלה לארץ ישראל ב-1934. הוא היה ציוני מגיל 16 ומאוחר יותר הצטרף לציונות הרוויזיוניסטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב כהן נולד בעיירה סלוצק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) בשנת 1881, במשפחה של סוחרים אמידים - בנימין כגן (כהן) ואשתו, פסיה לבית ונדרובסקי. הוא בילה את ילדותו בפולין הקונגרסאית, בעיר זגייז', הקרובה ללודז'. הוא למד ב"חדר המתוקן" שהקים בזגייז' הסופר יעקב בנימין קצנלסון ("י.בן-ימיני"), אביו של יצחק קצנלסון. מגיל 13-14 היה כהן אוטודידקט. בשנים 1909-1903 למד כהן באוניברסיטאות ברן, מינכן ופריז.ב-1909 הוא סיים עבודת דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת ברן. בתום הלימודים הוא שב לפולין.

פעילותו הציונית וכמחנך וסופר בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1897 הצטרף באופן פעיל לתנועה הציונית. הוא נמנה עם מייסדי הארגון בני ציון בסלוצק. פעל בעקביות למען הפצת השפה העברית כשפה מדוברת ובשנים 1914-1910 עמד בראש החברה לתרבות וללשון עברית בברלין. בשנים 1927-1917 עבר כמפקח על לימוד העברית והיהדות בבתי הספר התיכונים היהודים שהקים מקס בראודה ואחר כך בשנים 1933-1927 לימד שירה עברית של ימי הביניים וספרות עברית חדשה במכון ליהדות בוורשה. בעת שהותו בוורשה היה כהן חבר בוועד המרכזי של הארגון "תרבות".

כהן פרסם שירים החל משנת 1900. שירו הראשון שנחשב בעיניו יצא לאור בשנת 1901 בכתב העת "הדור" בעריכתו של דוד פרישמן.

בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. הוא התגורר שנים רבות ברחוב ביאליק בתל אביב. בימי חייו כתב שירה, סיפורים קצרים, מחזות, תרגומים ושירי ילדים.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פרעות קישינב ב-1903 כתב כהן את שירו "שיר הבריונים"[1], שזכה ללחן מאת אברהם צבי אידלסון (שאף ביצע אותו).

פזמונו "בדם ואש יהודה נפלה בדם ואש יהודה תקום" היה לסיסמת "השומר", ולימים שיר רוויזיוניסטי מושר ומוכר. שירו "שיר הצבאות" היה להמנונה של התנועה הדתית-לאומית ברית החשמונאים. כהן היה פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית, והיה מאנשי הצה"ר. בשל המחלוקת על דרכהּ של התנועה מול עמדת זאב ז'בוטינסקי, חבר כהן ב-1933 אל מאיר גרוסמן להקמת מפלגת המדינה העברית.

בשנת 1938 זכה בפרס ביאליק לספרות יפה על ספרו "ליד הפירמידות".

כהן תרגם מגרמנית את החלק הראשון של פאוסט, את טורקוואטו טסו ואת איפיגניה בטאוריס ליוהאן וולפגנג פון גתה ומבחר שירים של היינריך היינה. על מלאכת התרגום זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי: בשנת 1945 על פאוסט ובשנת 1958 על שירי היינה.

כהן כיהן כנשיא PEN, "האיגוד הבינלאומי למשוררים, סופרים ומחזאים".

בשנת 1953 וב-1958 זכה בפרס ישראל לספרות יפה.

נפטר בתל אביב ב-20 בנובמבר 1960.

על שמו רחוב בבאר שבע, בקריית חיים, ברמת גן וברמת השרון. ספריית אריאל בבית אל על הוקמה לזכרו[2].

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרך א': שירים
כרך ב': כתבים דרמתיים
  • "בלוז", מחזה בן שלוש עלילות, 1944
  • טרקבטו טסו : חזיון / י"ו גטה; עם מבוא מאת פ' לחובר; ורשה : א' שטיבל

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
יעקב שטיינברג
פרס ביאליק
1938
הבא:
יהודה בורלא, אשר ברש
P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.