שאר ישוב כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאר ישוב כהן
Sharyishuv.JPG
הרב שאר ישוב כהן בטקס חגיגת ל"ג בעומר בבית משפחת עבו, תשס"ז 2007
תאריך לידה ט' בחשוון ה'תרפ"ח
תאריך פטירה ג' באלול ה'תשע"ו (בגיל 88)
מקום קבורה חלקת הנביאים, בית הקברות בהר הזיתים
תאריך לידה לועזי 4 בנובמבר 1927
תאריך פטירה לועזי 5 בספטמבר 2016
מקום פעילות ירושלים, חיפה
השתייכות ציונות דתית
רבותיו אביו הרב דוד כהן, הרב צבי יהודה קוק והרב יצחק אייזיק הרצוג
חיבוריו ראה פסקה

הרב אליהו יוסף שְׁאָר יָשׁוּב כהן (ט' בחשוון ה'תרפ"ח, 4 בנובמבר 1927 - ג' באלול ה'תשע"ו, 5 בספטמבר 2016) היה רב דתי לאומי, רבה האשכנזי של חיפה בשנים 19752011.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לרב דוד כהן המכונה "הרב הנזיר" ולשרה בת הרב חנוך אטקין, ממייסדות "אֹמן" – תנועת נשי המזרחי שהפכה אחר כך ל"אמונה". הוריו היו בני-דודים. לפי המסורת המשפחתית הוא דור 18 לשושלת רבנים. מקור השם "שאר ישוב" הוא בספר ישעיהו – זהו שמו של בנו של ישעיהו הנביא (ספר ישעיהו, פרק ז', פסוק ג'). תחילה התגוררה המשפחה בשכונת נחלת אחים, ולאחר מכן ברחוב עמוס. כשהיה בן שנתיים חלה בדלקת ריאות קשה, ולאחר שניצל הוסיפו לו בני המשפחה את השם "אליהו".

הרב שאר ישוב כהן למד בתלמוד תורה גאולה, ולאחר מכן בישיבות "תורת ירושלים", מרכז הרב[1], ו"עץ חיים". את עיקר תורתו למד שאר ישוב כהן אצל אביו, אצל הרב צבי יהודה קוק - ראש ישיבת מרכז הרב דאז, ואצל הרב יצחק אייזיק הרצוג.

מיום לידתו ועד גיל 16 נהג מנהגי נזירות: לא עלה תער על ראשו והוא נעל נעלי בד. אביו ייעד אותו ואת אחותו[2] להיות נזירים מילדותם. כשהיה בן 12 התכנס בביתו בית דין של כמה מרבני ירושלים כדי שיעיד בפניהם שנזירותו היא מלידה ולא בשל נדר[3]. הרב כהן נמנע רוב חייו מאכילת בשר ודגים ואף לא שתה יין (וככהן לא נטמא למתים), אולם הוא לא הקפיד על גידול שיער כדינו של נזיר.

בשנת 1948, בעת שלמד בישיבת "מרכז הרב", היה הרב כהן חבר בתנועת המחתרת ברית החשמונאים שלחמה בשלטון המנדט הבריטי והיה חבר פעיל בהגנה. בהדרכתם ועידודם של אביו הנזיר ושל הרב צבי יהודה הכהן קוק עמד בראש חבורת צעירים שנלחמו במסגרת החי"ש והקים עם חבריו גרעין של קבוצה דתית לוחמת[4].

במלחמת השחרור נלחם במסגרת האצ"ל. הוא ליווה שיירות לירושלים ולגוש עציון ונלחם על הגנת הגוש. בעת שהגן על העיר העתיקה נפצע קשה בקרב, ועם נפילת הרובע היהודי נפל בשבי הליגיון הערבי הירדני. יחד עם יתר מגני הרובע היהודי הועבר לעמאן ואחר כך למחנה השבויים במפרק. בשבי נותח ברגלו אך נותר נכה.

לאחר שחרורו מהשבי שירת כהן בצה"ל שבע שנים והגיע לדרגת סא"ל. השתתף במשא ומתן עם הירדנים על החזרת עצמותיהם של חללי גוש עציון, השתתף במשלחת צה"ל לארצות הברית. כיהן בתפקיד רב צבאי פיקודי ורבו הראשי של חיל האוויר.

הרב כהן למד בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית וקיבל תואר מוסמך בהצטיינות. לאחר לימודיו התמחה בייעוץ משפטי לשיפוט רבני. כמו כן עסק בחקר המשפט העברי ושילובו בחוקי המדינה.

בשנות השישים כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים מטעם המפד"ל, ושימש בתפקיד זה בעת שחרור העיר במלחמת ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים התנדב לשמש רב באוגדה שצלחה את תעלת סואץ.

משנת 1975 ועד 2011 שימש הרב שאר ישוב כרבה האשכנזי של העיר חיפה, ובנוסף כיהן כראש אבות בתי הדין בעיר. כמו כן הוא כיהן כנשיא "מכון הארי פישל לדרישת התלמוד ומשפט התורה", ייסד את ה"מדרשה הגבוהה לתורה" ומוסדות אריאל בירושלים ועמד בראש מוסדות אלה.

בשנים 1983 ו-1993 היה מועמד למשרת הרב הראשי האשכנזי של מדינת ישראל, אך זכה בקולות מועטים יחסית[5].

הרב כהן היה חתן פרס הסובלנות לשנת 1991, נשיא התאחדות בני ציון, חבר ב"חבר הנאמנים" של אוניברסיטת חיפה, וכן שימש כיו"ר הוועדה העליונה להידברות בין הרבנות הראשית לישראל לבין הנהגת הוותיקן, ושימש יו"ר הוועדה להידברות בין היהדות לאסלאם ושליח הרבנות הראשית למפגשים בין-דתיים. ביום הולדתו השמונים קיבל בטקס חגיגי אזרחות כבוד מעירו חיפה.

בפברואר 2011 זומן לשימוע בפרקליטות מחוז ירושלים, בחשד למתן שוחד ורישום כוזב במסמכי תאגיד[6]. במאי באותה שנה נסגר התיק בעקבות הבטחת הרב שלא יכהן עוד בתפקידים ציבוריים[7]. בראיון עמו אמר הרב כהן כי הוא בטוח בחפותו, אך בגילו לא היו לו "כוחות נפשיים ופיזיים ללכת לבית המשפט". לדבריו, הוא יצא לגמלאות על פי החוק כבר שבע שנים קודם לכן ורק על פי בקשת ראש העיר המשיך לשרת בתפקידו, ומשום כך הסכים ברצון שלא להמשיך בתפקידו הציבורי על מנת להימנע מהליכה למשפט[8].

נפטר ב-5 בספטמבר 2016 (ג' באלול ה'תשע"ו) והובא למנוחות למחרת בהר הזיתים[9].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב כהן היה בעל השקפות דתיות-לאומיות. הוא התנגד למסירת שטחי ארץ ישראל לערבים. הוא יצא נגד תוכנית ההתנתקות, ותקף את ממשלת ישראל על החלטתה: "מי שעוקר יישובים יהודיים מארץ ישראל וחס וחלילה יביא גם להריסת בתי כנסת ועקירת קברות, לא יינקה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא... זו רשעות ואכזריות שאין למעלה ממנה"[10]. "אינני יכול להעלות על הדעת מעשה יותר אכזרי ויותר מרושע מאשר עשתה ממשלת ישראל השבוע בגוש קטיף, ככה ביד אחת. עצם ההתפרצות לבית הכנסת זה דבר שלא נשמע כמוהו באומות העולם... אין פשע גדול מזה"[11].

קרא לשינוי מנהג האשכנזים לפיו אין לברך ברכת כהנים בימי חול בחיפה ובצפון הארץ[12].

הרב כהן תמך בתרומת איברים על פי פיקוח רבני והנחיית אחד מחברי מועצת הרבנות הראשית, ונשא עמו לכל מקום כרטיס אדי, כפי עדותו בשיעור שמסר בשיעור בנושא השתלת איברים[13].

בהתאם למשנתו של אביו היה צמחוני רוב חייו ועודד צמחונות בקרב קהילתו[דרוש מקור].

כיהן כנשיא מכון הירושלמי - תלמודה של ארץ ישראל. בשנת ה'תשס"ד יצא בקריאה לעולם התורה הדתי-לאומי להתמסר ללימוד התלמוד הירושלמי, בעקבות קריאותיו של הרב קוק לשוב לתורת ארץ ישראל. לדבריו, לימוד זה יניב התחדשות רוחנית, ששיאה יהיה בהתחדשות הנבואה[14].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שאר ישוב כהן היה נשוי לד"ר נעמי כהן[15], ולהם בת אחת - אלירז קראוס, מנהלת אגף חברה ורוח במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך.

ספרים וחיבורים שחיבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חקרי הלכה - קובץ תשובות, פסקים וקונטרסי הלכה - דברים שכתב, חיבר ופרסם במשך שנות כהונתו ברבנות העיר חיפה
  • שי כהן - שיעורים, תשובות, ברורים וחקרי הלכה, הארות במשפט התורה ובמחשבת ישראל.

חיבורים לעילוי נשמת הוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משנת הנזיר - עיקרי משנתו ותולדות חייו של הרב דוד כהן (אביו של הרב שאר ישוב כהן), מתוך יומניו, עם מבואות ופרקי זכרונות
  • בסתר המדרגה - דברים מתוך משנת מרן נזיר אלקים הרב דוד כהן ומבואות לשיטתו
  • יונתי בחגוי הסלע - חיבור שחיבר לעילוי נשמת אמו, הרבנית שרה כהן
  • שלושה שותפים - להארת דמותם של: רבו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אביו הנזיר הרב דוד כהן ואמו הרבנית שרה כהן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחיאל פריש וידידיה הכהן, האיש על העדה: סיפור חייו ופועלו של הרב אליהו יוסף שאר-ישוב כהן, קריית שמואל: שאנן המכללה האקדמית הדתית לחינוך, תשע"ג
  • מאיר ושרה אהרוני, אישים ומעשים בחיפה והסביבה, ינואר 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאר ישוב כהן בוויקישיתוף

בעקבות מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב ישעיהו הדרי, נשיא ישיבת הכותל, סיפר בעצרת מוסדות אריאל בשנת 2005 שהרב אברהם יצחק הכהן קוק נהג לקיים במוצאי שבת סעודת מלווה מלכה עם הרב הנזיר והילד שהפליא לנגן לפניהם בכינור, היה שאר ישוב.
  2. ^ אחותו היא צפיה גורן, אשתו של הרב שלמה גורן
  3. ^ טלי פרקש, הנזיר היהודי: הצדיק המסתורי שרצה להיות נביא, באתר ynet, 22 באוגוסט 2012
  4. ^ האי"ש על העדה, ביוגרפיה
  5. ^ הרב ר' מרדכי אליהו והרב ר' אברהם שפירא נבחרו כרבנים ראשיים, הפרדס, אייר תשמ"ג, עמוד 29, באתר HebrewBooks
  6. ^ אביעד גליקמן, הרב הראשי של חיפה יועמד לדין על שוחד, באתר ynet, 10 בפברואר 2011
  7. ^ אביעד גליקמן, מילה של רב: נסגר תיק השוחד נגד הרב של חיפה, באתר ynet, 1 במאי 2011
  8. ^ יקי אדמקר, "לא היו לי כוחות נפשיים למשפט" • ראיון ראשון, באתר בחדרי חרדים, 3 במאי 2011
  9. ^ הרב הראשי בחיפה, הרב שאר ישוב הכהן, הלך לעולמו בגיל 89, ynet‏, 5 בספטמבר 2016
  10. ^ שיעור הרב שאר ישוב כהן ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות
  11. ^ שיעור הרב שאר ישוב כהן תוך ביצוע תוכנית ההתנתקות
  12. ^ ברכת כהנים בזמן הזה בצפון הארץ באתר מכון אריאל
  13. ^ שיעור באתר כליקיט של אורט - קובץ MP3.
  14. ^ משה אופנהיים, ‏ירושלמי לעם, באתר בשבע - ערוץ 7, 2 בספטמבר 2004
  15. ^ נעמי היא בתו של הרב ד"ר חיים שמשון גולדשטיין, שהיה נשיא הסתדרות הרבנים של ארצות הברית, ונכדתו של הנדיב הארי פישל