יהושע כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהושע כהן (משמאל) בחברת דוד טוביהו, 1960

יהושע כהן (22 ביוני 19228 באוגוסט 1986) היה איש הלח"י, ממייסדי שדה בוקר, שומר ראשו של דוד בן-גוריון ואיש חינוך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע כהן נולד ב-1922 במושבה פתח תקווה, הבכור משני בניהם של בלומה ויעקב כהן. לאחר מספר שנים עבר עם משפחתו לכפר סבא. בנערותו הצטרף לאצ"ל ועם הפילוג עבר עם הפורשים ללח"י. ב-1942, אחרי שהבריטים עצרו את רוב מפקדי הארגון והרגו את מפקדו והעומד בראשו אברהם שטרן (יאיר) עמד הארגון בפני סכנת פירוק. יהושע כהן ניהל את הארגון באותה התקופה, תוך שהוא מסתתר בפרדסי כפר סבא, בת זוגו באותם ימים נחמה (נחה) לימים אשתו סייעה לו באמצעות אספקת מים, מזון והעברת הודעות. אבל רוב הזמן, הוא חי רק מאכילת תפוזים שגדלו בפרדס. למרות התנאים הקשים של ההישרדות, הוא גם ביצע בתקופה זו פעולות מרי, שבראשן, מלכוד רכבו של מפכ"ל המשטרה הבריטי. המפכ"ל נתן למשרתו הערבי להתניע את הרכב, וכך הרכב התפוצץ, המשרת נהרג אך המפכ"ל ניצל.

הוא עמד בראש הארגון וניהל אותו עד שהצליח יצחק שמיר להימלט מהכלא הבריטי ונטל את הפיקוד לידיו. גם אחיו, מנחם כהן שכונה: "יחזקאל", הצטרף אליו לארגון, ועסק בין השאר בקבלת פעילים חדשים. בין הפעילים אותם קיבל היה עזרא יכין, שמתאר בספרו את המפגש. בהמשך, הוא נפל באחת הפעולות ב מלחמת השחרור.

הבריטים הציעו פרס של 1,000 לא"י למי שיסייע בתפיסתו.‏[1]

יהושע כהן (מימין), בכרזת מבוקשים של משטרת המנדט.

ב-1944 פיקד על ניסיון התנקשות בחיי הנציב העליון הרולד מקמייקל. אחר כך נעצר בידי הבריטים ונשלח למחנות המעצר באפריקה. עם קום המדינה שוחרר וחזר לארץ, והיה השותף העיקרי בפעולת ההתנקשות של אנשי הלח"י ברוזן פולקה ברנדוט, המתווך שבא לארץ מטעם האו"ם. בתקופה שלאחר קום המדינה התקשה להסתגל לחיים הלא-מחתרתיים, ועבד כפקיד בחברת "רסקו".

בשנת 1952, לאחר שהצבא לא אישר לו להמשיך בשירות קבע עקב השתייכותו בעבר ללח"י, הצטרף לקבוצה המייסדת של שדה בוקר יחד עם אשתו ובנו בן השלוש חמי. הם התמודדו עם תנאי החיים הקשים ולמדו לנצל את משאבי הנגב ולהתמודד עם המחסור במים ובצרכי חיים בסיסיים נוספים. הוא אף עסק בביטחון היישוב ובקשר עם הבדואים שסביבו. כשבא דוד בן-גוריון להתיישב בשדה בוקר מונה יהושע כהן כאחראי על אבטחתו, חרף עברו בלח"י. בהליכותיו הארוכות של בן-גוריון בשבילים שסביב שדה בוקר, ליווה אותו יהושע כהן כשהוא נושא נשק ומקפיד להסתיר מעיני בן-גוריון את כוחות האבטחה הנוספים שפעלו מסביבם. הם אף שוחחו ארוכות והפכו לידידים קרובים.

היה ממקימי בית ספר שדה שדה בוקר, והשתתף בחפירות הארכאולוגיות במצדה ובעבדת. אחרי מלחמת ששת הימים היה ממייסדי בית ספר שדה כפר עציון והפך לאיש חינוך. בשיחותיו עם בני נוער התמקד בעיקר בשלושה סיפורים של גבורה יהודית: מצדה, הגנת גוש עציון ונפילתו והעמידה היהודית בשואה. כשהוחלט על הנסיגה מסיני שבת רעב במחאה על ההחלטה.

יהושע כהן נפטר באופן פתאומי מדום לב בקיץ 1986, בגיל 64, כשנה אחרי מות אשתו נחמה.‏[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרסים של אלף לא"י כ"א, דבר, 20 במאי 1942 (מודעה).
  2. ^ נחמה כהן איננה, מעריב, 21 ביוני 1985.