ג'ואל שומאכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ואל שומאכר
Joel Schumacher
Joel Schumacher (cropped) (2).jpg
לידה 29 באוגוסט 1939
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 ביוני 2020 (בגיל 80)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Joel T. Schumacher עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
שנות הפעילות 19702017 
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאי, במאי קולנוע, מפיק קולנוע, מעצב תלבושות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, בית הספר החדש לעיצוב ע"ש פרסונס, המכון הטכנולוגי לאופנה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ואל ט. שומאכראנגלית: Joel T. Schumacher;‏ 29 באוגוסט 193922 ביוני 2020) היה במאי ותסריטאי קולנוע יהודי-אמריקאי. נודע בעיקר כבמאי הסרטים "באטמן לנצח", "באטמן ורובין", "תא טלפון" ו"פנטום האופרה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בניו יורק, ניו יורק שבארצות הברית. אמו, מריאן (לבית קנטור) יהודייה משוודיה, התאלמנה כשהיה רק בן ארבע מאביו, פרנסיס שומאכר האמריקאי-נוצרי. הוא למד עיצוב, ולאחר שעבד בתעשיית האופנה, הוא החל לשמש כמעצב תלבושות בפרויקטים טלוויזיוניים ובהמשך במספר סרטי קולנוע, כולל שניים של וודי אלן. בד בבד החל לעסוק בכתיבה וכתב את הלהיט דל התקציב "שטיפת מכוניות" (1976), כמו גם סרטים עצמאיים נוספים, ובהם "הקוסם" (1978), עיבוד קולנועי להצגת התיאטרון, בו כיכבו דיאנה רוס ומייקל ג'קסון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שביים שני סרטי טלוויזיה בשנות ה-70 של המאה ה-20 ביים שומאכר ב-1981 את סרט הבכורה שלו, "האישה המתכווצת המדהימה", קומדיית מדע בדיוני לילדים שבא הציג את הקו הקולנועי בו נקט - סרטים הוליוודים נוסחתיים. בהמשך הוא ביים סרט פעולה בכיכובו של מיסטר טי ("D.C. Cab"), דרמת נעורים ("חברים"), קומדיית אימה שהפכה לקאלט ("נשיכות קטנות") וקומדיה רומנטית ("בני דודים"). בשנות ה-90 של המאה ה-20 המשיך עם הקו הזה בדרמת המתח "קו הדממה", בדרמה הרומנטית "בחירתה של אהבה" (שניהם בכיכובה של ג'וליה רוברטס), דרמת המתח "הלקוח", על פי ספרו של ג'ון גרישם, כמו גם את "עת להרוג", הדרמה "אנשים מושלמים" בכיכובו של רוברט דה נירו, וסרטי הפעולה "בדרך למטה", "שמונה מ"מ". הקריירה של שומאכר התחילה להתדרדר כשהוא ביים את שני סרטי ההמשך המבוססים על הקומיקס של באטמן: הסרט הראשון שביים "באטמן לנצח" הפך לשובר קופות מספר שתיים במדינה באותה שנה. לעומתו, הסרט השני שביים "באטמן ורובין" קיבל ביקורות קשות ולא הצליח בקופות כמו קודמיו. בהמשך שומאכר הודה שהסרט היה מצועצע ולא אפל מספיק כפי שהמעריצים ציפו באותה תקופה.

בשנות האלפיים, שלוש שנים לאחר שני סרטי באטמן שביים, הוא המשיך לביים סרטי פעולה ואקשן אבל בתקציב נמוך. תחילה "טייגרלנד" ו"באד קומפני", ומשם המשיך לסרטו "תא טלפון", בו חרג מן הבימוי האופייני שלו וביים מותחן בסגנון היצ'קוק, שלא הרשים את הביקורות, אך זכה להצלחה קופתית רבה. לאחר מכן ביים את הדרמה על חייה של העיתונאית ורוניקה גרין ועיבוד קולנועי למחזמר המצליח "פנטום האופרה", שקיבל מועמדות לפרס גלובוס הזהב כסרט הקומי/מוזיקלי הטוב ביותר, דבר ששומאכר לא זכה לקבל בכל 20 השנים שבהן ביים סרטי קולנוע עד אז. ב-2007 ביים את הסרט "מספר 23" שהוא מותחן פסיכולוגי בכיכובו של ג'ים קארי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומאכר יצא מהארון ונודע כגיי מוצהר במשך רוב הקריירה שלו.[1]

הוא נפטר ב-22 ביוני 2020.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ואל שומאכר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Liz Smith's memoir, Natural Blonde
  2. ^ אינה טוקר, הבמאי ג'ואל שומאכר ("באטמן לנצח") הלך לעולמו, ynet, ‏22 ביוני 2020