עירית לינור
 | |
| עירית לינור, 2008 | |
| לידה | 18 באוקטובר 1961 (בת 56) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| עיסוק | עיתונאית ושדרנית רדיו |
עירית לינוּר (נולדה ב-18 באוקטובר 1961) היא עיתונאית, סופרת, מתרגמת, תסריטאית, במאית ושדרנית רדיו ישראלית.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לינור כתבה טור בשבועון "כותרת ראשית" שיצא לאור באמצע שנות השמונים. עם סגירתו עברה לכתוב בעיתון "חדשות" עד סגירתו ב-1993. לאחר מכן כתבה את הטור הסוגר של "מוסף הארץ".
ספרה הראשון הוא "שירת הסירנה", שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ, עת נשארה בין תושבי תל אביב שלא ברחו מהעיר. בשנת 1994 יצא לאקרנים הסרט "שירת הסירנה". לינור כתבה את תסריטו המבוסס על הספר. הספר נמכר בעשרות אלפי עותקים.
ספרה השני, "שתי שלגיות", מספר על צלמת שמוצאת את עצמה מעורבת בפרשת רצח. ספרה השלישי, "הסנדלרית", מתרחש על רקע חיי הזוהר של אנשי התקשורת המשודרת. ספרה הרביעי, "בנות בראון", הפך לסדרת טלוויזיה, שלה כתבה לינור את התסריט. עלילתו מתרחשת מאמצע שנות ה-80 עד ראשית שנות התשעים, במושב חקלאי פושט רגל. עורך דין ממולח מוביל את התושבים למכירת קרקעות, בעודו מחזר אחר הבת הצעירה במשפחה.
בשנת 1996 יצא ספרה החמישי, "הבלונדינית הסודית", אוסף טוריה של לינור במסגרת העיתונים "כותרת ראשית", "חדשות" ו"הארץ". הספר יצא לאור בהוצאת זמורה ביתן.
ב-2002 התפרסמה חליפת מכתבים[1] בין לינור ובין המוציא לאור של עיתון "הארץ", עמוס שוקן, שבה תקפה לינור את עמדתו של העיתון כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והאשימה אותו באנטי-ציונות ואנטי-פטריוטיות.
לינור מגישה בקביעות בחלק מהימים את התוכנית "המילה האחרונה" ב"גלי צה"ל". בתחילת 2012 שילמה תחנת הרדיו פיצוי של 38,000 ש"ח לאורטל בן דיין, סטודנטית באוניברסיטה העברית, לאחר שלינור כינתה אותה בשידור "זונה".[2][3]
בשנת 2000 זכתה בסכום של 250,000 ש"ח בתוכנית הפופולרית "מי רוצה להיות מיליונר". זו הייתה זכיית שיא בתוכנית עד אז.
בשנת 2009 כתבה וביימה את הסדרה "מה שנחוץ לרווק", המבוססת על "גאווה ודעה קדומה", שאותו תרגמה לינור לעברית.
ב-2014 התפרסם הספר השישי של לינור, "גברת ורבורג". הספר, כמו קודמיו, נמכר בלמעלה מ-20,000 עותקים וזכה לתעודת "ספר הזהב" מטעם התאחדות המו"לים.
ב-2016 שיחקה את גרושתו של רן שריג בסדרה "מסובך".
לינור מגישה ומשתתפת קבועה בפאנל התוכנית "הפטריוטים", בערוץ 20.
בשנת 2017 שבה לכתוב מפעם לפעם במוסף "הארץ".
ב-27 בדצמבר 2017 הושעתה למשך שבוע משידור בגלי צה"ל לאחר שכינתה בשידור את הנשיא ראובן ריבלין "חתיכת חצוף", לאחר שדברים של ריבלין פורשו כתמיכה בהפגנות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.[4] ההשעיה ספגה ביקורת מהימין בטענה שביקורת דומה משמאל לא טופלה באופן דומה. שר החינוך נפתלי בנט הודיע שלא יתראיין בגל"צ עד שלינור תחזור לשדר.[5]
ב-18 במרץ 2018 התוכנית "המילה האחרונה" בהשתתפותה חזרה לשעה 11 בבוקר.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שירת הסירנה, הוצאת זמורה-ביתן, 1991
- שתי שלגיות, זמורה-ביתן, 1993
- הבלונדינית הסודית, זמורה-ביתן, 1995
- הסנדלרית, קשת הוצאה לאור 1997
- בנות בראון, קשת 2002
- גברת ורבורג, הוצאת אחוזת בית 2014
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניקולאס ניקלבי מאת צ’ארלס דיקנס
- גאווה ודעה קדומה מאת ג’ין אוסטן
טלוויזיה וקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימוי ותסריט
- חתולות הרעם, מתוך סיפורים קצרים על אהבה (1998)
- משמורת (2006)
- מה שנחוץ לרווק (2009)
- בנות בראון (2002), מבוסס על רומן פרי עטה
תסריט
- שירת הסירנה (1994), מבוסס על רומן פרי עטה
- חתונת השנה (1998)
משחק
- מסובך (2016)
חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 התגרשה מאלון בן דוד, הפרשן הצבאי של חדשות 10. לשניים בת משותפת. לינור מתגוררת בתל אביב. אחיה של לינור, אייל, היה נגן בס בלהקת פופלקס.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "עירית לינור - החיים עם ציפוי כרומו", עמ' 316-307
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של עירית לינור, בקטלוג הספרייה הלאומית
- עירית לינור, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- עירית לינור, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- הספרים של עירית לינור, באתר "סימניה"
עירית לינור, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל
עירית לינור במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- גואל פינטו, מצעד הגאווה, באתר ynet, 30 במאי 2008
- מירב אמיתי כהן, עירית לינור: "ארגוני זכויות אדם מאוד חזקים בסתימת פיות", באתר onlife, 13 באפריל 2011
- ליאור יניב, עירית לינור: חלק מההפגנות במחאה החברתית הומצאו על ידי התקשורת, באתר גלובס, 9 בפברואר 2012
- יואב שי, הספר החדש של עירית לינור - כל מה שאפשר היה לקוות לו, ועוד, באתר וואלה! NEWS, 21 ביולי 2014
- יותם שווימר, "גברת ורבורג": עירית לינור לועגת לבורגנות, באתר ynet, 31 ביולי 2014
- nrg תרבות, עירית לינור: חלק מהשמאל אוחז באידיאולוגיה הזו מטעמי אופנה, באתר nrg, 19 בדצמבר 2014
- איתי שטרן, מגדר זה פח ול"הארץ" יש מדיניות שטעטל: שיחה נעימה עם עירית לינור, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
- מיה סלע, עירית לינור: "נתניהו מרשים ומוכשר. אני מתה על טראמפ", באתר גלובס, 8 בפברואר 2017
- נעמה לנסקי, הכל דיבורים, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2018
מכּתביה:
- הקדמתה של לינור לתרגום של "ניקולס ניקלבי"
- תני לי שלושה קילו ילד, באתר nrg, 13 בדצמבר 2013
- החופש לבזבז כספי ציבור, באתר הארץ, 3 באפריל 2017
- מה פתאום ששני יהודים מארצות הברית ידליקו משואה ביום העצמאות?, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מרב יודילוביץ', עירית לינור: "הארץ" - לא ציוני, באתר ynet, אפריל 2002
- ^ אמילי גרינצווייג, גל"צ תפצה סטודנטית שעירית לינור כינתה "זונה", באתר הארץ, 26 בינואר 2012
- ^ אורן פרסיקו, ענייני מגעילות, באתר העין השביעית, 26 בינואר 2012
- ^ רן בוקר, "ריבלין חתיכת חצוף": עירית לינור הושעתה מגל"צ, באתר ynet, 27 בדצמבר 2017;
עירית לינור על הרחקתה משידור בגלי צה"ל: "האם זאת תגובה הולמת? לדעתי לא", באתר מעריב השבוע, 28 בדצמבר 2017 - ^ רן בוקר, בנט: לא אתראיין בגל"צ עד חזרת עירית לינור לשידור, באתר ynet, 28 בדצמבר 2017.
