עירית לינור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עירית לינור
עירית לינור, 2008
עירית לינור, 2008
לידה 18 באוקטובר 1961 (בת 56)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאית ושדרנית רדיו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עירית לינוּר (נולדה ב-18 באוקטובר 1961) היא סופרת, מתרגמת, תסריטאית, במאית, פובליציסטית ושדרנית רדיו ישראלית.

ביוגרפיה

נולדה וגדלה בתל אביב. שירתה בצה"ל כקצינה בחיל התותחנים. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ופסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.

קריירה

לינור פרסמה טור קבוע בשבועון "כותרת ראשית" שיצא לאור באמצע שנות השמונים. עם סגירתו עברה לכתוב בעיתון "חדשות" עד סגירתו ב-1993. לאחר מכן כתבה את הטור הסוגר של "מוסף הארץ". בשנת 2017 שבה לכתוב מפעם לפעם במוסף "הארץ", אך החליטה לעזוב מאוחר יותר באותה שנה.

ספרה הראשון הוא "שירת הסירנה", שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ, עת נשארה בין תושבי תל אביב שלא ברחו מהעיר. הספר, שיצא בשנת 1991 בהוצאת זמורה-ביתן, נמכר בעשרות אלפי עותקים. בשנת 1994 יצא לאקרנים הסרט "שירת הסירנה" שמבוסס על הספר. לינור כתבה את תסריטו.

ספרה השני, "שתי שלגיות", מספר על צלמת שמוצאת את עצמה מעורבת בפרשת רצח. ספרה השלישי, "הסנדלרית", מתרחש על רקע חיי הזוהר של אנשי התקשורת המשודרת. ספרה הרביעי, "בנות בראון", הפך לסדרת טלוויזיה, שלה כתבה לינור את התסריט. עלילתו מתרחשת מאמצע שנות ה-80 עד ראשית שנות התשעים, במושב חקלאי פושט רגל. עורך דין ממולח מוביל את התושבים למכירת קרקעות, בעודו מחזר אחר הבת הצעירה במשפחה.

בשנת 1996 יצא ספרה החמישי, "הבלונדינית הסודית", אוסף טוריה במסגרת העיתונים "כותרת ראשית", "חדשות" ו"הארץ". הספר יצא לאור בהוצאת זמורה ביתן.

ב-2014 התפרסם הספר השישי של לינור, "גברת ורבורג". הספר, כמו קודמיו, נמכר בלמעלה מ-20,000 עותקים. זכה לתעודת "ספר הזהב" מטעם התאחדות המו"לים ובפרס סטימצקי לארבעת הסופרים שספריהם היו הנמכרים ביותר בשנה הקודמת.

לינור מגישה בקביעות את התוכנית "המילה האחרונה" ב"גלי צה"ל". תחילה שידרה את התוכנית עם אורי אורבך ובהמשך עם שדרנים אחרים. ממרץ 2018 היא משדרת כשלצדה קובי אריאלי. בשנת 2016 זכתה בפרס מפקד גלי צה"ל על המשדר המיוחד "שנה למותו של אורי אורבך ז"ל".

בשנת 2000 זכתה בסכום של 250,000 ש"ח בתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר". זו הייתה זכיית שיא בתוכנית עד אז.

בשנת 2009 כתבה וביימה את הסדרה "מה שנחוץ לרווק", המבוססת על "גאווה ודעה קדומה", שאותו תרגמה לינור לעברית.

ב-2016 נענתה לבקשתו של רן שריג כששיחקה את גרושתו בסדרה "מסובך". ב-2018 שיחקה בתפקיד אורח בתור מפקדת קרקל בעונה השנייה של הסדרה "לצבי יש בעיה".

משנת 2014 לינור מגישה ומשתתפת קבועה בפאנל תוכנית האקטואליה "הפטריוטים", בערוץ 20.

דעותיה וסגנונה

לינור ידועה בדעתנותה במגוון נושאים על סדר היום, ובסגנונה המושחז, החריף וההומוריסטי, תוך סירוב להתיישר עם כללי התקינות הפוליטית.[1] היא מפרסמת את עמדותיה גם בעמוד הפייסבוק שלה, שלו כששים אלף עוקבים. בתחילת דרכה התקשורתית הייתה שמאלנית ופמיניסטית, בעלת השקפה ציונית. במהלך השנים שינתה את דעותיה וכיום מזוהה כימנית וכשמרנית. את השינוי הזה זוקפת לינור לכישלונו של מחנה השמאל לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כמו גם לעוינות הבלתי מתפשרת של הצד השני. מבחינה כלכלית לינור הגדירה עצמה תמיד כימנית, ומבחינה חברתית היא מביעה הזדהות עם גוש השמאל.[2]

ב-2002 התפרסמה חליפת מכתבים[3] בין לינור ובין המוציא לאור של עיתון "הארץ", עמוס שוקן, שבה תקפה את עמדתו של העיתון כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והאשימה אותו באנטי-ציונות ואנטי-פטריוטיות. בראיון לגלובס בשנת 2014 הכריזה כי "הארץ הזו לגמרי שלנו, הערבים הם הכובשים".[4] לינור מתנגדת לתנועת הקומוניזם, ושל ציון יום הפועלים, ואותה תיארה כ"תנועה הכושלת ביותר מבחינה כלכלית וחברתית והרצחנית ביותר מבחינה אנושית".[5]

במהלך השנים חל שינוי גם בדעותיה בעניין הפמיניזם, והיא מתנגדת לפמיניזם הרדיקלי. בשנת 2011, לאחר שהאוניברסיטה העברית הסכימה לפצות את אורטל בן דיין בגין יחסיה עם מרצה אמרה עליה לינור בשידור: "הסטודנטית, שאינה קטינה ואינה ילדה בת יומה, ניהלה רומן עם המרצה הנשוי שלה. בלקסיקון שלי קוראים לזה 'זונה'". לאחר שבוע התנצלה על השימוש בביטוי 'זונה'. בן דיין תבעה את גלי צה"ל ואת משרד הביטחון, והתביעה יושבה בהסדר שכלל פיצוי של 38,000 ש"ח והקראת התנצלות בשידור.[6][7]

לינור מתנגדת להליכי פונדקאות שאותם היא מגדירה "שעבוד נשים וסחר בילדים בחסות המדינה".[8] היא כתבה שלכל ילד ישנה זכות בסיסית לאם, ולכן אין להקים מלכתחילה תא משפחתי שבו האם אינה קיימת. תחת זאת הציעה אופציות חלופיות כמו הורות משותפת.[9]

על המחאה החברתית (2011) אמרה שהיא תופעה שבה "מסביב לגרעין קטן של דרישות הגיוניות צמחה מעטפת גדולה מדי של מפונקים".[10]

בדצמבר 2017 הושעתה למשך שבוע משידור בגלי צה"ל לאחר שכינתה בשידור את הנשיא ריבלין "חתיכת חצוף" ו"פוליטיקאי כושל ביותר", לאחר שדברים של ריבלין פורשו בתקשורת כתמיכה בהפגנות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.[11] ההשעיה ספגה ביקורת מהימין בטענה שביקורת דומה משמאל לא טופלה באופן דומה. שר החינוך נפתלי בנט הודיע שלא יתראיין בגל"צ עד שלינור תחזור לשדר.[12]

ספריה

תרגומים

טלוויזיה וקולנוע

בימוי ותסריט

  • חתולות הרעם, מתוך סיפורים קצרים על אהבה (1998)
  • משמורת (2006)
  • מה שנחוץ לרווק (2009)
  • בנות בראון (2002), מבוסס על רומן פרי עטה

תסריט

  • שירת הסירנה (1994), מבוסס על רומן פרי עטה
  • חתונת השנה (1998)

משחק

  • מסובך (2016)

חיים פרטיים

בשנת 1997 נישאה לאלון בן דוד, הפרשן הצבאי של חדשות 10, וב-2000 נולדה בתם. ב-2006 השניים התגרשו. לינור מתגוררת בתל אביב. אחיה של לינור, אייל, היה נגן בס בלהקת פופלקס.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עירית לינור בוויקישיתוף

מכּתביה:

הערות שוליים

  1. ^ איתי שטרן, מגדר זה פח ול"הארץ" יש מדיניות שטעטל: שיחה נעימה עם עירית לינור, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
  2. ^ נעמה לנסקי, ‏הכל דיבורים, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2018
  3. ^ מרב יודילוביץ', עירית לינור: "הארץ" - לא ציוני, באתר ynet, אפריל 2002
  4. ^ מיה סלע, ‏עירית לינור: "הארץ הזו לגמרי שלנו, הערבים הם הכובשים", באתר גלובס, 8 בפברואר 2017
  5. ^ במאי 1 במאי 2016, בעמוד הפייסבוק של עירית לינור
  6. ^ אמילי גרינצווייג, גל"צ תפצה סטודנטית שעירית לינור כינתה "זונה", באתר הארץ, 26 בינואר 2012
  7. ^ אורן פרסיקו, ענייני מגעילות, באתר העין השביעית, 26 בינואר 2012
  8. ^ עירית לינור, חוק הפונדקאות: שעבוד נשים וסחר בילדים בחסות המדינה, באתר מידה, 18 ביולי 2018
  9. ^ https://www.haaretz.co.il/opinions/1.1933355
  10. ^ ליאור יניב, ‏עירית לינור: המחאה? חבורת מפונקים שחשבו שיוכלו לשכור דירה בלי שותפים במרכז ת"א באלף ש' בחודש, באתר גלובס, פברואר 2012
  11. ^ רן בוקר, "ריבלין חתיכת חצוף": עירית לינור הושעתה מגל"צ, באתר ynet, 27 בדצמבר 2017;
    עירית לינור על הרחקתה משידור בגלי צה"ל: "האם זאת תגובה הולמת? לדעתי לא", באתר מעריב השבוע, 28 בדצמבר 2017
  12. ^ רן בוקר, בנט: לא אתראיין בגל"צ עד חזרת עירית לינור לשידור, באתר ynet, 28 בדצמבר 2017.