ג'ורג'ו פוראטיני

ג'ורג'ו פוראטיני
Giorgio Forattini

אין תמונה חופשית
לידה	14 במרץ 1931 רומא, ממלכת איטליה
פטירה	4 בנובמבר 2025 (בגיל 94) מילאנו, איטליה
מדינה	איטליה
תחום יצירה	קריקטורה
השכלה	ספיינצה – אוניברסיטת רומא
תקופת פעילות	1973–1998 (כ־25 שנים)
חתימה
www.forattini.it

ג'ורג'ו פוראטיני (באיטלקית: Giorgio Forattini;‏ 14 במרץ 1931 – 4 בנובמבר 2025) היה קריקטוריסט איטלקי.

ביוגרפיה

ילדותו וצעירותו

פוראטיני נולד ברומא כבן השני מבין שניים. אביו, מריו פוראטיני, במקור מגואסטאלה, אמיליה, עבד בחברה לנפט ובהמשך פתח עסק פרטי לדלק בנאפולי. אמו, מטילדה לבית מרלינו, הייתה מפיימונטה והיו לה שורשים באיסטריה. פוראטיני למד בבית הספר הדתי "סן ג'וזפה" בפיאצה די ספאניה ברומא. כבר אז נהג לצייר על לוח הכיתה קריקטורות של המורים. סיים תואר ראשון בלימודים קלאסיים ואחר כך למד שנתיים אדריכלות באוניברסיטת רומא. לפני כן למד זמן מה באקדמיה "שארוף" לתיאטרון (שבה למדה גם סופיה לורן).

אחרי שהקים משפחה, ועזב את הלימודים כדי להתפרנס, התחיל בשנת 1953 לעבוד כפועל בבית זיקוק בקרמונה בצפון איטליה, אחר כך עבד בנאפולי ובדרום איטליה כסוכן שיווק בעסק המשפחתי למוצרי נפט. בסוף שנות ה-50 עבד כזבן בבית תקליטים, אחר כך כמנהל מסחרי וערך קטלוגים למוזיקה קלה ומוזיקה קלאסית באיטליה ובארצות הברית.

פעילותו בעיתונות בתחום הסאטירה והקריקטורה

החל משנות ה-60 פעל פוראטיני כמאייר וכקופירייטר, ויצר קמפיינים לפרסום עבור פיאט, אליטליה וחברות חשובות אחרות.

בגיל 40, אחרי שזכה בתחרות לציירי קומיקס של העיתון הרומאי "פאאזה סרה" החל לעבוד כעורך גרפי באותו היומון. בשנת 1973 יצר פוראטיני קריקטורות פוליטיות ראשונות בשבועון "פנורמה" של הוצאת מודדורי, איתו שיתף פעולה למשך עשור. ב-1974 התחיל לפרסם קריקטורות כאלה גם ב"פאאזה סרה". בסוף שנת 1975 עזב פוראטיני את "פאאזה סרה" והשתתף בהקמת העיתון "לה רפובליקה" של אאוג'ניו סקלפרי, כעורך גרפי וקריקטוריסט. ב-1978 יצר את המוסף הסאטירי של "לה רפובליקה", "סטיריקון", שהיה הראשון במינו.

בהמשך עבד פוראטיני במשך 7 שנים בשבועון אספרסו ברומא ובשנת 1991 חזר ל"פנורמה" בו עבד עד 2009. בשנת 1999 בעקבות שערורייה סביב קריקטורה של ראש הממשלה דאז מסימו ד'אלמה (שתבע אותו בבית משפט על לשון הרע), עזב את "לה רפובליקה" והחל מ-2000 עבד בלה סטמפה, בעקבות הזמנתו של ג'אני אניילי. כעבור 5 שנים עזב את "לה סטמפה" כדי לעבוד בשנים 2006–2008 ביומון איל ג'ורנלה במילאנו. בשנים 2009-2008 עבד עם קבוצת QN -Quotidiani nazionali ("יומונים לאומיים"): איל ג'ורנו, לה נציונה ו"איל רסטו דל קרלינו". מאוחר יותר פרסם קריקטורות בעיתון המקוון Affari Italiani.

קריקטורות שנויות במחלוקת

פוראטיני הצטייר בקריקטורות אכזריות של הפוליטיקאים האיטלקים והזרים, הציג אותם לא פעם באופן שרמז על דמויות מרושעות מן ההיסטוריה של המאה ה-20 כמו היטלר ומוסוליני, או כאלה הידועות מן האגדות. את בטינו קרקסי צייר בחולצה שחורה פשיסטית, את ג'וליו אנדראוטי כמו דמות של בעל זבוב עם דבשות, את מתאו רנצי כמו פינוקיו, את רומנו פרודי לבוש כמו כומר, הרחיק לכת כשהציג את המנהיג הרפובליקני ג'ובני ספדוליני בעירום ומשחרר נפיחה. פוראטיני נידון לתשלום פיצויים בבית משפט על כך שצייר את המנהיגים של השמאל איטלקי, אקילה אוקטו וד'אלמה מקבלים כסף ממיכאיל גורבצ'וב ונאסר עליו לצייר שוב בעטיפות של כתב העת "פנורמה". נתבע גם על ציורו את מסימו ד'אלמה מוחק במחיקון פרטים מתיק של ק.ג.ב שהוברח למערב על ידי ארכיבר הק.ג.ב. לשעבר, ואסילי מיטרוחין. בעקבות שערורייה זו נאלץ לעזוב את העיתון "לה רפובליקה". פוראטיני קומם עליו את הקהילה היהודית בימי השתלטות מחבלים פלסטינים על כנסיית המולד בבית לחם בשנת 2002 כשצייר קריקטורה שבה התינוק ישו מתחנן אל טנקיסטים ישראלים שלא יהרגו אותו בשנית. הקריקטורה פורשה כמזדהה עם ההאשמה המסורתית הנוצרית את היהודים ב"רצח האל".

חיים אישיים

פוראטיני היה נשוי פעמיים. לראשונה נישא לשחקנית ליצ'יה קזאסה, שהייתה מבוגרת ממנו ב-7 שנים, ממנה נולדו לו 2 ילדים – פאולה ופאביו. נישואין אלו הסתיימו בגירושין. בשנת 1997 התחתן בפריז עם אילאריה צ'רינה פרוני (Ferroni), בת למשפחה אריסטוקרטית מפירנצה. התגורר במילאנו, שם נפטר ב-4 בנובמבר 2025.

ספרים

מתוך תוצרת של רבבת קריקטורות, פורסמו החל משנת 1974 55 ספרי קריקטורות בהוצאת מונדדורי, שנמכרו במעל שלושה מיליון עותקים. ספרו הראשון היה "רפרנדום רוורנדום".

פרסים ואותות הוקרה

• 1976‏ Il Premiolino – פרס שנתי על מפעל חיים ותרומה לחופש העיתונות
• הפרס להומור של בורדיגרה
• הפרס להומור של טולנטינו
• הפרס לסאטירה של פורטה דיי מארמי
• פרס פאנוניציו בטורינו
• פרס מיוחד בין-לאומי איסקיה לעיתונאות
• יקיר היישוב זארה אין אזיליו ושל אסטי
• תעודת הצטיינות אזרחית מטעם העיר טריאסט
• 1997 – "אמברוג'ינו של זהב", מטעם העיר מילאנו
• מאי 2000 – פרס המינגוויי, על פעילותו העיתונאית
• 2011 – הפרס הלאומי לתרבות בטורה די קסטרוצ'ו, של האקדמיה לאמנות בקרארה
• פרס Acqui Storia

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'ורג'ו פוראטיני (באיטלקית)
• ויקיציטוט (באיטלקית)
• ראיון בעיתון "ליברו קואוטידיאנו" 22 בנובמבר 2014
• ריאיון לפרנקו רקנאטזי, באתר Prima online,‏ 26 ביוני 2012
• ריאיון לאנה קרספי, באתר Amici della Scala di Milano,‏ 24 ביוני 2014
• ריאיון לוויטוריו צינקונה 20 ביולי 2011

• ג'ורג'ו פוראטיני, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ג'ורג'ו פוראטיני, ברשת החברתית Goodreads