גאבור שטיינר

גאבור שטיינר
Steiner Gábor

לידה	2 באפריל 1858 טימישוארה, האימפריה האוסטרית
פטירה	9 בספטמבר 1944 (בגיל 86) בוורלי הילס, ארצות הברית
מדינה	אוסטריה, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה)
מקצוע	אמרגן, במאי, מוציא לאור ואיש עסקים
פרסים והוקרה	צלב האביר של מסדר פרנץ יוזף (1904)

גאבור שטיינר (בגרמנית: Gabor Steiner, בהונגרית: Steiner Gábor, ‏ 28 במאי 1858 טמשוואר – 9 בספטמבר 1944 בוורלי הילס) היה מנהל תיאטרון, אמרגן, במאי, מוציא לאור ואיש עסקים אוסטרי, יהודי יליד באנאט.

קורות חיים

שנותיו המוקדמות

גאבור שטיינר נולד ב-1858 בעיר טימישוארה, אז טמשוואר, בחבל באנאט, שהיה אז חלק מהאימפריה האוסטרית והמשתייכת בימינו לרומניה. הוא היה השלישי מבין חמשת הילדים של השחקן ומנהל התיאטרון מקסימיליאן שטיינר, יליד הונגריה, ושל רוזה, בת למשפחה היהודית קולינסקי מטימישוארה. בשנת 1862, כשגאבור היה בן 4, הוא עבר עם המשפחה לווינה, בה למד בבית ספר יסודי לותרני, אחר כך בחטיבת ביניים וב"גימנסיה אקדמית"

הקריירה בתחום התיאטרון

שטיינר עבד כשנה בחברת טקסטיל ולמד משחק בתיאטרון הפרטי הנסיכותי זולקובסקי, שעל במתו הופיע לראשונה בשנת 1873. בשנים 1884-1877 היה לגזבר הראשי של תיאטר אן דר וין המנוהל על ידי אביו, ובהמשך על ידי אחיו, פרנץ. בשנת 1882 התמנה למנהל תיאטרון רזידנץ בהנובר, שבו עבד גם כבמאי ראשי. אחר כך עבר לדרזדן כדי להיות ראש משרד של אחיו, שבינתיים הפך למנהל "תיאטרון רזידנץ" בעיר זו, וכן עבד כבמאי ושחקן. כעבור זמן קצר עבר לברלין וניהל בה את תיאטרון האופרטה "ולהאלה". משם חזר לווינה והתמנה למנהל האמנותי של תיאטרון קארל (קארלתיאטר) בשכונת לאופולדשטאדט.

בשנת 1887 התחתן שטיינר עם זמרת במקהלת התיאטרון של אביו ורקדנית בשם מריה מיצי הולמן ובאותה שנה הקים סוכנות קונצרטים והצגות משלו והוצאה לאור. בלידת בנו היחיד, מקס שטיינר הסנדק בטקס הטבילה היה המלחין ריכרד שטראוס. גאבור שטיינר עצמו עזב מאוחר יותר את הקהילה היהודית והמיר את דתו לנצרות לותרנית, תוך הוספת השם כריסטיאן. בשנת 1889 הוא הקים עיתון לתיאטרון בשם "נוייס תיאטרבלאט" שנסגר כעבור שנה בגלל חוסר כדאיות. בשנת 1892 היה למנהל תיאטרון "הנס וורסט ביהנה" ב"רוטונדה הווינאית".

מלך הפראטר

מראה מפארק השעשועים "ונציה בווינה" בשנת 1895

הגלגל הענק "וינר ריזנראד" בפראטר, כפי שנראה בימינו

החל משנת 1894 חכר שטיינר תמורת 26,000 גולדן, לעשר שנים, את המגרש קייזרוויזה (Kaiserwiese) עם "הגן האנגלי", בכניסה לפארק פראטר בווינה, מהחברה האנגלית .The Assets Realisation Co כדי להקים בו, את פארק השעשועים "ונציה בווינה" (Venedig in Wien) שנפתח לקהל ב-1895. מתכנני התצוגה ששחזרה נוף ונציאני עם גונדולות ולגונה, היו האדריכל אוסקר מרמורק והצייר פרדיננד מוזר. כדגם לתצוגה זו שימשה התערוכה האקסטרווגנטית "ונציה בלונדון" (Venice in London) של אימרה קירהאי באולם "אולימפיה" בלונדון, אותה ראה שטיינר עצמו מוקדם יותר באותה שנה. שטיינר פתח באזור גם בית ראינוע שכשל מבחינה כלכלית, ועוד מזנון איטלקי עם אוטומטים.

הוא לא הסתפק באלה ובשנת 1897 ארגן בקייזר וויזה (במקום "מגדל מוראנו" של פארק ונציה) את ההקמת הגלגל הענר המפורסם של וינה, ,"וינר ריזנראד".לפי הזמנתו של שטיינר, נבנה הגלגל בגלאזגו, על ידי איש חיל הים הבריטי וולטר באסט כחיקוי של הגלגל של פריס שבתערוכה העולמית של שיקגו משנת 1893. בצומת המאות ה-19 וה-20 היה גאבור שטיינר למפעיל העיקרי של הפראטר ונחשב באותה תקופה בווינה לאב הרוחני של מופעי הרוויו המודרניים. בפארק "וונציה בווינה" הוצגו בין השאר, לראשונה, יצירות מצליחות של מלחינים כמו אוסקר שטראוס, פרנץ להאר, יוזף הלמסברגר הבן, אדמונד אייזלר וריכרד הויברגר.

בשנת 1897 התמסר שטיינר לניהול תיאטרון "דאנצרס אורפאום" שהציג הצגות תיאטרון לצד מופעי "וארייטה". בסופו של דבר, בשנת 1908 עקב העלות הגבוהה של השקעותיו והפקותיו, שביניהן הצגת האופרטה של פאול לינקה - השלאגר של העונה", נקלע שטיינר לקשיים כספיים עצומים. נאלץ לפשוט רגל ולהעביר את ניהול עסקיו לידי הוגו פירסט ואלפרד א. וינטר. בהמשך בשנים 1909–1912 הוא ניהל את התיאטרון ובית המלון רונאכר וחזר בשלב מסוים לניהול הפארק ונציה. אולם שובנכנס לחובות ופשט רגל. בשנת 1914 עצרו את הגלגל הענק ועם פריצת מלחמת העולם הראשונה הפראטר נהפך לבסיס צבאי. הגלגל הופקע בשנת 1916 והועמד למכירה במכרז. קנה אותו איש העסקים היהודי אדוארד שטיינר, שלא הייתה לו קרבה משפחתית לגאבור שטיינר. שטיינר נמלט מווינה עוד ב-1913 ועזב את אשתו.

שנות שפל- מלחמת העולם הראשונה והתקופה שבין מלחמות העולם

אחרי 1913 התיישב שטיינר זמנית בלונדון, אחר כך נדד לשווייץ ולניו יורק. ב-1921 חזר לווינה, שבה הוקמה בינתיים רפובליקה. קיווה לשווא להתמנות מנהל התיאטרון ביוזפשטאדט וסופו של דבר התנחם בהקמת הוצאה לאור מוזיקלית. אולם מצבו הפיננסי היה במהרה קשה מאוד והוא נאלץ להיעזר בסיוע קבוע של בנו, מקס, שעשה חיל בארצות הברית כמלחין לסרטים.

הגירתו לארצות הברית

ב-7 בספטמבר 1938 בנסיבות סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית, מאוים כיהודי, שטיינר בן ה-81, הצליח להינצל באמצעות הגירה לארצות הברית, לבית בנו בקליפורניה. בהוליווד הוא נשא לאישה את מזכירת בנו, ארנה מונדליוס. גאבור שטיינר נפטר בשנת 1944 בבוורלי הילס ונקבר בבית הקברות ווסטווד ביישוב.

פרסים ואותות הוקרה

• עציטור לגיון הכבוד של צרפת
• עיטור המסדר הקיסרי ע"ש פרנץ יוזף של אוסטרו-הונגריה
• עיטור המסדר הרוסי אנה הקדושה

הנצחה

• דרך גאבור שטיינר בפראטר הווינאי, נקרא לזכרו בשנת 1987

לקריאה נוספת

• Peter Wegele - Max Steiner: Composing, Casablanca, and the Golden Age of Film Music Rowman&Littlefield, Lanham, Maryland 2014
• Hans Pemmer: Schriften zur Heimatkunde Wiens. Festgabe zum 80. Geburtstag. Hg. von Hubert Kaut. Wien [u.a.]: Jugend & Volk 1969 (Wiener Schriften, 29), S. 86
• Illustriertes Wiener Extrablatt, 25.06.1897
• Die Presse, 30.08.1986, 31.08.1986
• Die Presse Magazin, 24.03.1988
• Profil, 22.12.1986, S. 73 ff.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גאבור שטיינר בוויקישיתוף

• N. Rubey: Steiner Gabor. ב: Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950 (ÖBL). כרך 13, Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, Wien 2007–2010, ISBN 978-3-7001-6963-5, ע. 169 -170 .