גאורגי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1863–1919)
 | |||||||||
| גאורגי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה | |||||||||
| לידה |
23 באוגוסט 1863 טטריצקארו, האימפריה הרוסית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
28 בינואר 1919 (בגיל 55) פטרוגרד, רוסיה הסובייטית  | ||||||||
| מדינה | רוסיה | ||||||||
| בת זוג | מריה, נסיכת יוון ודנמרק | ||||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
גאורגי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (ברוסית: Георгий Михайлович Романов; 23 באוגוסט 1863 - 28 בינואר 1919), היה בנו של מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, וגנרל בצבא האימפריה הרוסית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גאורגי נולד ב-23 באוגוסט 1863 בטטריצקארו (כיום בגאורגיה) בקווקז, שם היה אביו הנציב העליון במלכות המשנה של הקווקז, למיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה וצציליה, נסיכת באדן, בתם של לאופולד, הדוכס הגדול של באדן וסופיה, נסיכת שוודיה. זמן קצר לאחר טבילתו, הוא מונה לפטרון של הרגימנט ה-3 של משמר הפרשים, והוענקה לו דרגת סגן-אלוף. הוא התחיל את הקריירה הצבאית שלו בקווקז, והמשיך אותה בסנקט פטרבורג, אליה עברה משפחתו כשהיה בן 18.
גאורגי היה גבוה מאוד בגובה 1.80, היו לו עיניים חומות ושפם גדול, ללא זקן, ובגיל צעיר הוא הפך לקירח. בצעירותו, הוא נהג באורח החיים הטיפוסי של האצולה הרוסית: מסיבות שתייה, הימורים ונשים. התעניינותו באמנויות הובילה אותו לשמש כאוצר מוזיאון אלכסנדר השלישי, כיום המוזיאון הרוסי, בסנקט פטרסבורג, תפקיד אותו הוא החזיק במשך שנים רבות. בשנת 1898 הוא מונה ליו"ר החברה הגנאלוגית הרוסית.
גאורגי התעניין בנומיסמטיקה, ובמשך השנים הוא צבר את אוסף המטבעות והמדליות הרוסיים, שהכילו כמעט כל מטבע שהיה בשימוש באימפריה הרוסית. במהלך המהפכה הרוסית הוברח רוב האוסף לחו"ל, חלק מן האוסף נגנב במערב, אך אלמנתו של גאורגי קיבלה את מרביתו. המטבעות עשו את דרכם מיוגוסלביה לאוספים הנומיסמטיים הלאומיים בוושינגטון, דרך רומא, ניו יורק וברקלי. אוסף גדול וייחודי זה שוכן במכון סמית'סוניאן מאז שנות ה-50. יותר מ-10,000 מטבעות רוסיים ו 1,250 מדליות מהווים חלק מהאוסף גאורגי מיכאילוביץ'.
נישואיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצעירותו התאהב גאורגי בנסיכה נינה צ'בצ'וואדזה, צאצאית ישירה של מלכי גאורגיה, אך הוא לא היה יכול להתחתן איתה, משום שעל פי חוקי המשפחה, היה זה נישואים מורגנטיים, ובשל כך גאורגי נשאר רווק עד גיל 37. בשנת 1892 הוא רצה להתחתן עם הנסיכה מארי מאדינבורו, אבל אמה סידרה מיד את נישואיה לפרדיננד, נסיך הכתר של רומניה.
בסופו של דבר, גאורגי החל להתעניין במריה, נסיכת יוון ודנמרק, בתם הצעירה של גאורגיוס הראשון, מלך היוונים ואולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. מריה לא הייתה יפה ואף לא הייתה מעוניינת להינשא לו, אבל הוא התמיד בחיזור אחריה. באפריל 1896 הוא הגיע לאתונה והציע לה נישואין, ובסופו של דבר היא החליטה לקבל את הצעתו של גאורגי, במקום את המחזר השני שלה, אלכסנדר אוברנוביץ', נסיך סרביה. החיזור שלהם התרחש במהלך המשחקים האולימפיים באתונה, אבל מריה הבהירה לו שהיא לא מאוהבת בו, אלא הם נישואין של נוחות. החתונה התקיימה רק כעבור ארבע שנים ב-12 במאי 1900 בקורפו, בשל התעקשותה להתחתן על אדמת יוון. הזוג בילה את ירח הדבש שלהם באיטליה, ולאחר ביקור באוסטריה הם התיישבו ברוסיה, תוך שהם מדברים ביניהם בצרפתית.
גאורגי ואשתו התגוררו במשך שש שנים בארמון מיכאילובסקי מחוץ לסנקט פטרבורג, במעונו של אביו מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, ונולדו להם שתי בנות. בשנת 1905 עברה המשפחה לארמון קטן שנבנה לאחרונה בחצי האי קרים, ובמשך תשע שנים ניהלו גאורגי ואשתו חיים שקטים. גאורגי היה אב מסור, אבל נישואיו היו כישלון. אשתו מריה מעולם לא חיבבה את רוסיה, ולבסוף אף התנכרה לבעלה. ביוני 1914 לקחה מריה את שתי בנותיה לאנגליה בתואנה של שיפור בריאות הבנותיה, אך למעשה היא רצתה להיפרד מבעלה. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה חודש לאחר הגעתה, לא מיהרה מריה לחזור לרוסיה, ומאוחר יותר כבר היה מסוכן מדי לנסות לחזור. גאורגי לא ראה שוב את אשתו או את בנותיו.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצעירותו נפגע גאורגי ברגלו, דבר אשר מנע ממנו לממש את הקריירה הצבאית שרצה. אף על פי כן, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, הוא הועלה לדרגת סגן-אלוף, ובשנת 1915 הוא מונה לעוזרו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה, והיה עליו לדווח לו על המצב הכללי בחזית. גאורגי מצא חוסר ארגון נורא בכל הרמות, ואף חשף הרבה שחיתות, מה שהקנה לו כמה אויבים. כדי לסייע במאמץ המלחמתי, הוא גם ארגן בית חולים פרטי בארמונו בסנקט פטרבורג.
במרץ 1915 מונה גאורגי לקולונל הכבוד של רגימנט "צבאנסקי" ה-4, ובאותה שנה הוא נשלח למשימה ליפן, שהייתה אז בעלת ברית במלחמה נגד גרמניה. ראשית, הוא ביקר בקוריאה, ומשם הוא הפליג בספינה ליפן. בתחילת 1916 הוא חזר לרוסיה דרך ולדיווסטוק, ובדרכו חזרה בדק את המצב במזרח הרחוק. מאוחר יותר נשלח לבדוק מחנות שבויים גרמנים ואוסטרים. בתחילת 1917 הוא נשלח לבקר את כוחות הצבא הרוסי בבסרביה וברומניה, ובדרכו הוא ביקר את דודתו הקיסרית האלמנה בקייב, ואת מריה מאדינבורו, מלכת רומניה בבוקרשט, ולאחר מכן חזר למוגילב למטה הצאר.
המהפכה הרוסית ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1916 היה גאורגי משוכנע בהתקרבות המהפכה, ובשל כך ניסה לשכנע את ניקולאי השני בצורך להעניק חוקה. ב-2 במרץ בעת שהותו בגטצ'ינה התפטר ניקולאי השני, וב-31 במרץ 1917 התפטר גאורגי מתפקידו הצבאי. הוא רצה לנסוע לאנגליה, אך ממשלת בריטניה אסרה על כניסתם של כל הנסיכים הרוסים לשטחה. כמו כן, הנסיך לבוב, ראש ממשלת המעבר הרוסית, סירב לבקשתו של גאורגי לתת לו לעזוב את הארץ. שלושה חודשים לאחר מכן, הותר לגאורגי על ידי ממשלת המחוז לעזוב לפינלנד, משם הוא קיווה להימלט לשוודיה ולמצוא את דרכו למשפחתו באנגליה.
ביוני 1917 הוא הצליח להשיג אישור לנסוע לפינלנד, ושכר שם וילה בכפר רטיירבה. בחורף 1917 הוא עזב את רטייר, מפני שהבית היה קר מדי ועבר לגור בהלסינגפורס. בינואר 1918 נמסר לו כי ניקולאי השני ומשפחתו נשלחו לטובולסק. בסופו של דבר המצב השתנה לרעה בפינלנד, וגאורגי שהיה נואש להימלט ולהתאחד עם משפחתו לאחר ארבע שנים של נתק, עשה את הטעות וביקש מאת הממשלה הסובייטית החדשה דרכון חדש ורשות לעזוב את המדינה. ב-3 באפריל 1918 הוא נעצר והוחזר לפטרוגרד תחת ליווי המשמרות האדומים.
בתחילה הוא נדרש רק לא לעזוב את העיר, ומאחר שהארמון שלו נכבש על ידי הצבא האדום, הוא עבר לגור בביתו של מזכירו לשעבר. בחודש שלאחר מכן פורסמו בעיתונים של פטרוגרד צו המורה לכל הרומנובים לדווח לצ'קה . גאורגי הלך עם מזכירתו והתראיין אצל מויסיי אוריצקי, אחד המנהיגים הבולשביקים של פטרוגרד, והוא נותר רשאי להישאר חופשי. זמן קצר לאחר מכן החליטו הבולשביקים לשלוח את בני בית רומנוב, אשר נענו לרישום הקודם, לגלות פנימית בעומק רוסיה, וגאורגי נשלח לוולוגדה.
כשהגיע לוולוגדה, הוא פגש בתחנה בסוכן מסחרי שבביתו הוא היה עתיד לחיות. מכיוון שהיה זה בית זעיר, לא רצה גאורגי להוות נטל על מארחו שגר עם אשתו וארבעת ילדיו, ובשל כך הוא מצא בית אחר שהיה שייך לסוחר עשיר, וטופל היטב על ידי הבעלים. הוא חלק את גלותו עם אחיו ניקולאי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ועם דודנו דמיטרי קונסטנטינוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, והם יכלו לנוע בחופשיות ברחבי העיר ולבקר זה את זה לעיתים קרובות. בבוקר ה-14 ביולי, יומיים לפני רצח משפחת הצאר, הגיעה מכונית עם ארבעה חמושים, ואספה את הנסיכים הגדולים ממקום מגוריהם. הם נעצרו ונאסרו בכלא קטן, מוקף חומה, שם ניתן היה לשמור עליהם ביתר קלות. אשתו ניסתה להביא לשחרורם תמורת 50 אלף לירות שטרלינג באמצעות השגריר הדני בפטרוגרד, אולם נכשלה במשימתה.
ב-28 בינואר 1919 הועברו גאורגי ובני דודיו לכלא אחר, ובשעה 03:00 לפנות בוקר הוצאו לחצר הכלא, בליווי חיילים מכל צד, וכעבור זמן קצר הוצאו להורג ביריות. בן דודו פאבל אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה שהיה כחוש וחולה מכדי לעמוד, נורה תוך שהוא שוכב על אלונקה. ארבעת הנסיכים נקברו בקבר אחים בחצר המבצר, וב-31 בינואר 1919 פורסם בפראבדה הידיעה על הוצאתם להורג של ארבעה הדוכסים.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 במאי 1900 התחתן גאורגי עם מריה, נסיכת יוון ודנמרק, בתם של גאורגיוס הראשון, מלך היוונים ואולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, ממנה נולדו לו שתי בנות:
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
