נבחרת ארצות הברית בכדורגל נשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארצות הברית
Crest of the United States women's national soccer team.png
מידע כללי
כינוי USWNT
התאחדות פדרציית הכדורגל של ארצות הברית
השתייכות CONCACAF
דירוג פיפ"א
(26 באוגוסט 2016)
1      Steady2.svg
 - ניקוד פיפ"א 2,137
 - דרוג שיא 1 (נמדד ביולי 2003)
 - דרוג שפל 2 (נמדד באוקטובר 2003)
מאמן ג'יל אליס, ‏(2014-עד היום)
מירב השערים אבי וומבאך (184)
מירב ההופעות קריסטין לילי (352)
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
איטליהFlag of Italy.svg  איטליה נשים 1 - 0 ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית נשים
(ג'סולו, איטליה; 18 באוגוסט 1985)
הניצחון הכי גדול
ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית נשים 14 - 0 הרפובליקה הדומיניקניתFlag of the Dominican Republic.svg  הרפובליקה הדומיניקנית נשים
(ונקובר, קנדה; 20 בינואר 2012)
ההפסד הכי גדול
ברזילFlag of Brazil.svg  ברזיל נשים 4 - 0 ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית נשים
(האנגג'ואו, סין; 27 בספטמבר 2007)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 7 (הראשונה ב-1991)
ההישג הטוב ביותר Gouden medaille.svg מקום ראשון, 1991, 1999, 2015
המשחקים האולימפיים
הופעות 6 (הראשונה ב-1996)
ההישג הטוב ביותר Gouden medaille.svg מקום ראשון, 1996, 2004, 2008,
2012
גביע הזהב לנשים
הופעות 8 (הראשונה ב-1991)
ההישג הטוב ביותר Gouden medaille.svg מקום ראשון, 1991, 1993, 1994,
2000, 2002, 2006, 2014

נבחרת כדורגל הנשים של ארצות הברית (הנקראת לעתים קרובות "USWNT") היא נבחרת כדורגל הנשים הלאומית של ארצות הברית, המנוהלת על ידי פדרציית הכדורגל של ארצות הברית.

בעת הקמתה היא הייתה נבחרת כדורגל הנשים המקצוענית הראשונה באמריקה, וכיום היא אחת מנבחרות הנשים הטובות בעולם. הדירוג הנוכחי של נבחרת ארצות הברית ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-1 בעולם, נכון ל-26 באוגוסט 2016 - ללא שינוי לעומת דירוג קודם.[1] דירוג השיא 1 נמדד לראשונה[2] ביולי 2003, והדירוג הכי נמוך 2 נמדד לראשונה[2] באוקטובר 2003.

הנבחרת זכתה שלוש פעמים בגביע העולם (1991, 1999 ו-2015); ארבע פעמים במדליית הזהב באולימפיאדה (1996, 2004, 2008 ו-2012), ועשר פעמים בגביע אלגארבה. נבחרת הנערות של ארצות הברית זכתה באליפות העולם עד גיל 19 בשנים 2002, 2008 ו-2012.

במרץ 2004, שתיים מכוכבות הנבחרת, מיה האם ומישל אקרס, נבחרו על ידי פלה לרשימת 125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם, והיו הנשים היחידות ברשימה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1985-1988: השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקה הראשון של נבחרת ארצות הברית התקיים במסגרת המונדיאליטו שנערך באיטליה בשנת 1985. במשחק, שהתקיים ה-18 באוגוסט, הפסידו האמריקאיות 1-0 למארחת הטורניר, משער של קרולינה מוראצ'ה. שלושה ימים לאחר מכן, במשחק נגד נבחרת דנמרק, כבשה מישל אקרס את השער הראשון בתולדות הנבחרת, במשחק שהסתיים בתוצאה של 2-2. את הטורניר עצמו, סיימה ארצות הברית עם תיקו אחד ושלושה הפסדים.

הניצחון הראשון של הנבחרת הגיע ב-7 ביולי 1986, במשחק בו היא ניצחה 0-2 את הנבחרת הקנדית. באותה שנה, סיימו האמריקאיות במקום השני במונדיאליטו, לאחר שהפסידו בגמר 1-0 לאיטליה. ב-3 באוגוסט 1987, במשחק ידידות נגד סין, ערכו שתיים מכוכבות העתיד של ארצות הברית - מיה האם וקריסטין לילי, את הופעת הבכורה שלהן בנבחרת. האם, שהייתה רק בת 15 וחמישה חודשים בזמן המשחק, היא השחקנית הצעירה ביותר אי פעם שלבשה את מדי הנבחרת האמריקאית.[3]

ביוני 1988 נערך בסין טורניר ההזמנה של פיפ"א, ששימש כאב טיפוס לגביע העולם לנשים שנוסד שלוש שנים מאוחר יותר. ארצות הברית הייתה אחת מ-12 הנבחרות שהשתתפו בטורניר, אך הודחה כבר ברבע הגמר על ידי האלופה שבדרך - נורווגיה. למרות ההדחה המוקדמת, נבחרה חלוצת הנבחרת קארין ג'נינגס, להרכב המצטיינות של הטורניר.

1989-1992: הזכייה בגביע העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1989 ו-1990, קיימה הנבחרת האמריקאית רק שבעה משחקים, ובעיקר התכוננה לקראת גביע העולם הראשון. באפריל 1991 נערך בהאיטי גביע הזהב הראשון לנשים, ששימש כטורניר המוקדמות לגביע העולם. האמריקאיות סיימו את הטורניר במקום הראשון, לאחר שניצחו את כל חמשת משחקיהן ועם מאזן שערים של 49 שערי זכות (ממוצע של כמעט עשרה שערים למשחק) ואפס שערי חובה. בעקבות הזכייה, העפילה ארצות הברית לגביע העולם, והייתה הנציגה היחידה של CONCACAF בטורניר.

בנובמבר של אותה שנה נערך בסין גביע העולם הראשון בכדורגל נשים. את שלב הבתים סיימו האמריקאיות במאזן מושלם של שלושה ניצחונות, וברבע הגמר הביסו את נבחרת טאיוואן 0-7 מחמישייה של מישל אקרס (שיא כיבושים למשחק אחד בגביע העולם לנשים). בחצי הגמר פגשה ארצות הברית את גרמניה, ניצחה אותה 2-5, והעפילה לגמר הטורניר נגד נורווגיה. במשחק הגמר ההיסטורי, שנערך אל מול קהל של 63,000 צופים בגואנגג'ואו, ניצחו האמריקאיות 1-2 וזכו בטורניר. חוליית ההתקפה האמריקאית, שכללה את מישל אקרס, קארין ג'נינגס ואפריל היינריקס (קפטנית הנבחרת), זכתה לכינוי "החרב בעלת שלושת הלהבים" על ידי התקשורת הסינית[4], והייתה אחראית ל-20 שערים מתוך ה-25 שכבשו האמריקאיות בזמן הטורניר. ג'נינגס אף זכתה בפרס השחקנית המצטיינת של הטורניר, ואילו אקרס סיימה כמלכת השערים שלו, עם עשרה כיבושים.

עם חזרתה של הנבחרת לארצות הברית, לא זכו השחקניות לתשומת לב תקשורתית או לחשיפה ציבורית - דבר שגרם לרבות מהן לחזור למשחקי המכללות שאליהם היו רגילות. באותם ימים, סבלה הנבחרת מחוסר משאבים, ולכן לא ערכה כלל אימונים או משחקים. רק תשעה חודשים לאחר גביע העולם, קיימה הנבחרת את משחקה הראשון בשנה, ובסך הכל שיחקה שני משחקים בלבד במהלך 1992 (בשניהם הם הפסידה).[5]

1993-1998: התבססות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיה האם (מימין) עם קריסטין לילי, 1998

בשנת 1993 קיימה הנבחרת משחקים רבים יותר באופן משמעותי מהשנה שקדמה לה, כאשר לשיא היא הגיעה ביולי, אז זכו האמריקאיות בגביע הזהב שהתקיים בלונג איילנד. שנה לאחר מכן, השתתפה הנבחרת במהדורה הראשונה של גביע אלגארבה, אך הפסידה 1-0 בגמר לנורווגיה. מאוחר יותר באותה שנה, הבטיחו האמריקאיות את השתתפותן בגביע העולם 1995, לאחר שזכו בגביע הזהב שנערך בקנדה.

בקיץ 1995 התקיים בשוודיה גביע העולם השני לנשים, אליו הגיעה הנבחרת כאחת מהפייבוריטיות לזכייה. את שלב הבתים סיימו האמריקאיות במקום הראשון עם 7 נקודות, וברבע הגמר הביסו 0-4 את יפן. בחצי הגמר פגשה ארצות הברית את יריבתה המושבעת נורווגיה, והפסידה לה 1-0. הנורווגיות המשיכו משם עד לזכייה בגביע. האמריקאיות לעומת זאת, סיימו את הטורניר במקום השלישי לאחר שניצחו 0-2 את סין. שנה לאחר מכן, נערך באולימפיאדת אטלנטה טורניר כדורגל הנשים הראשון בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. האמריקאיות סיימו את שלב הבתים במאזן מושלם של תשע נקודות וגברו בחצי הגמר 1-2 על נורווגיה. במשחק הגמר של הטורניר הן שיחקו נגד סין, ניצחו 1-2 וזכו במדליית הזהב. למרות שמשחק הגמר משך כ-76,489 צופים, הוא לא שודר בשום רשת שידור טלוויזיונית.

ב-21 במאי 1998 ערכה קשרית הנבחרת, קריסטין לילי, את משחקה ה-152 שלה בנבחרת, ובכך שברה את שיא המשחקים הבינלאומיים לנשים, בו החזיקה היידי סטור הנורווגית. בהמשך השנה, זכתה הנבחרת במדליית הזהב בטורניר הכדורגל של משחקי הרצון הטוב שנערכו בניו יורק. במהלך הטורניר, כבשה מיה האם את שערה ה-100 במדי הנבחרת, והחלה להתקרב לשיא השערים הבינלאומיים של אליזבטה ויניוטו האיטלקיה.

1999-2004: תור הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהכנה לגביע העולם שנערך ב-1999 בארצות הברית, ערכה הנבחרת סדרה של 19 משחקי ידידות, שנקראו "הדרך לפסדינה". במהלך משחקים אלו, הפסידו האמריקאיות בשני משחקים בלבד - אחד נגד סין ואחד נגד כוכבות העולם. אל גביע העולם הגיעה הנבחרת האמריקאית כנבחרת ותיקה, כאשר שש משחקניותיה זכו בגביע העולם של 1991 ושש נוספות כבר שיחקו בגביע העולם השני שלהן. משחק הפתיחה של הנבחרת נגד דנמרק, נערך באצטדיון ג'איינטס ומשך כ-78,972 צופים - שיא עולמי לאירוע ספורט נשים. את שלב הבתים סיימו האמריקאיות במאזן מושלם של שלוש ניצחונות, וברבע הגמר ובחצי הגמר, גברו על גרמניה וברזיל, בהתאמה. משחק הגמר של הטורניר, שנערך מול שיא חדש של 90,185 צופים, התקיים באצטדיון רוז בול שבקליפורניה, והפגיש את האמריקאיות עם נבחרת סין. במשחק עצמו, לא נכבש אף שער והנבחרת הלכו לדו-קרב בעיטות הכרעה, שם ניצחו האמריקאיות בפנדל המכריע מרגלי ברנדי צ'סטיין. לאחר הבקעת הפנדל, צ'סטיין הורידה את חולצתה ונתרה לבושה בחזיית ספורט בלבד - תמונה אשר הפכה לאחד מסמלי כדורגל הנשים ואף הופיעה על השער של ספורטס אילוסטרייטד.

נשיא ארצות הברית ביל קלינטון עם נבחרת ארצות הברית, לאחר הזכייה בגביע העולם ב-1999

גביע העולם הזה נחשב לנקודת מפנה בתולדות כדורגל הנשים[6], והתמיכה בו עלתה וצמחה ברחבי העולם, ובמיוחד בארצות הברית. לאחר הזכייה, ערכה הנבחרת סיבוב ניצחון של שלושה חודשים ב-12 ערים ברחבי המדינה, והצליחה למשוך קהל צופים רב למשחקים. בסיום השנה, זכתה הנבחרת כולה בפרס ספורטאי השנה של ספורטס אילוסטרייטד.

שנת 2000 הייתה השנה העמוסה ביותר בתולדות הנבחרת, לאחר שהיא ערכה 41 משחקים במהלכה. בשנה זו, זכו האמריקאיות בגביע אלגארבה ובגביע הזהב אך גם הפסידו 3-2 בגמר אולימפיאדת סידני לנורווגיה. בסיום האולימפיאדה, פרשה מישל אקרס מהנבחרת, ובכך הייתה לכדורגלנית הפעילה האחרונה ששיחקה עם הנבחרת במשחקיה הראשונים ב-1985. את הקריירה היא סיימה כסגנית מלכת השערים של הנבחרת (שנייה רק למיה האם) עם 105 שערים ו-37 בישולים.

בשנים 2001 ו-2002 זכתה חלוצת הנבחרת, מיה האם, בתואר כדורגלנית השנה בעולם מטעם פיפ"א, והייתה לכדורגלנית הראשונה שזוכה בפרס זה. גם חברתה לסגל, טיפני מילברט, הייתה מהמועמדות הסופיות לזכייה ב-2001, אך סיימה במקום השני.

על פי התכנון המקורי, גביע העולם 2003 היה אמור להיערך בסין, אך הועבר לארצות הברית בעקבות התפשטות מחלת הסארס במדינה. ארצות הברית נבחרה כמחליפה לאירוח התחרות, כיוון שצפוי היה שתצליח לארגן בזמן המועט שנותר לה את התחרות, זאת לאור האירוח המוצלח של גביע העולם הקודם. את שלב הבתים סיימה הנבחרת במאזן מושלם, וברבע הגמר ניצחה 0-1 את נורווגיה משער של אבי וומבאך. בחצי הגמר, נפגשה ארצות הברית עם גרמניה, אך לא הצליחה להתמודד מולה והובסה 3-0. בסופו של דבר, סיימה ארצות הברית במקום השלישי, לאחר ניצחון 1-3 על קנדה.

בקיץ 2004, לאחר שהנבחרת זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה, הודיעו מיה האם, ג'ולי פוודי, ג'וי פוסט וברנדי צ'סטיין על פרישתן מכדורגל פעיל. מהלך זה סימן את סוף "תור הזהב" של הנבחרת האמריקאית[7], שבתקופתו שלטה ארצות הברית בענף.

2005-2011: הקמה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2006 זכתה הנבחרת בגביע הזהב השישי שלה, לאחר ניצחון 1-2 בגמר על קנדה. בעקבות הזכייה, הבטיחו האמריקאיות את השתתפותן בגביע העולם שנערך שנה לאחר מכן בסין. בגביע העולם עצמו, הייתה קשרית הנבחרת, קריסטין לילי, לכדורגלנית הראשונה שמשחקת בחמישה גביעי עולם שונים. באותו טורניר, היא אף כבשה שער נגד אנגליה, והפכה לכובשת המבוגרת ביותר בתולדות גביע העולם לנשים (שיא שמאוחר יותר נשבר על ידי פורמיגה). במשחק חצי הגמר נגד ברזיל העדיף המאמן גרג ריאן את בריאנה סקארי, השוערת הוותיקה שלא שיחקה שלושה חודשים, רק משום שהיה לה עבר טוב נגד הברזילאיות[8]. זאת למרות שבשלב הבתים וברבע הגמר, הצדיקה השוערת הראשונה הופ סולו את מעמדה, כשספגה רק שני שערים בארבעה משחקים ושמרה בשלושה מהם על שער נקי. במשחק עצמו, האמריקאיות הפסידו 0-4, ורצף 51 המשחקים ללא הפסד של הנבחרת נקטע.

בתחילת 2008 מונתה פיה סונדהאגה השוודית למאמנת הנבחרת, והדריכה אותה בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת בייג'ינג. ב-21 באוגוסט, נערך גמר הטורניר, בשיחזור של חצי גמר המונדיאל משנה לפני כן - ארצות הברית נגד ברזיל. הפעם, ידן של האמריקאיות הייתה על העליונה וניצחון קטן של 0-1 בהארכה משער של קרלי לויד, הביא את מדליית הזהב לארצות הברית. שנתיים לאחר מכן, ב-5 בנובמבר 2010, במשחק נגד מקסיקו, ערכה קריסטין לילי את הופעתה ה-352 והאחרונה בנבחרת. בכך הפכה לילי לאדם (גבר או אישה) בעל מספר המשחקים הבינלאומיים הרב ביותר בתולדות משחק הכדורגל.

את שלב הבתים של גביע העולם שנערך בשנת 2011 בגרמניה, סיימה ארצות הברית במקום השני עם שש נקודות. במשחק רבע הגמר נגד ברזיל, כבשה אבי וומבאך את שער השוויון בדקה ה-122 של ההארכה - שער שנחשב לאחד השערים החשובים ביותר בתולדות הנבחרת האמריקאית. בסופו של דבר ניצחה ארצות הברית, והצליחה להעפיל עד למשחק הגמר - שם פגשה את יפן המפתיעה. למרות שפעמיים הובילו ביתרון של שער, לא הצליחו האמריקאיות לשמור על התוצאה ובסופו של דבר, הפסידו ליפן 1-3 בדו-קרב פנדלים. בטקס הסיום של הטורניר זכתה שוערת הנבחרת, הופ סולו, בפרס כפפת הזהב, המוענק לשוערת המצטיינת של האליפות.

2012-היום: החזרה לצמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת לונדון 2012, זכו האמריקאיות בפעם השלישית ברציפות במדליית הזהב. במשחק הפתיחה נגד צרפת כבשה אלכס מורגן צמד, ושער הניצחון שלה בדקה ה-123 בחצי הגמר נגד קנדה, הוכר על ידי פיפ"א כשער המאוחר ביותר שנכבש אי פעם בידי הנבחרת האמריקאית. בגמר הטורניר נגד יפן, ניצחה ארצות הברית 1-2 מצמד של קרלי לויד, שהפכה לכדורגלנית הראשונה שכובשת בשני גמרי אולימפיאדות שונים. באותה שנה זכתה חלוצת הנבחרת, אבי וומבאך, בפרס כדורגלנית השנה בעולם, לאחר שסיימה עם 20.67% מהקולות. בעקבות זכייתה, היא הפכה לאמריקאית הראשונה מזה עשר שנים שזוכה בתואר.

אל גביע העולם שנערך בשנת 2015 בקנדה, הגיעה הנבחרת האמריקאית כנבחרת בעלת ממוצע הגילאים הגבוה ביותר בתולדות גביע העולם לנשים - 29 שנים ו-5 חודשים. בעזרת הוותק הרב של שחקניותיה, זכתה הנבחרת בטורניר, לאחר שהביסה 2-5 את יפן בגמר. בעקבות הניצחון, הפכה ארצות הברית למדינה הראשונה שזוכה שלוש פעמים בגביע העולם לנשים. קרלי לויד, ששימשה כקפטנית בגמר במקומה של כריסטי ראמפון, הפכה לאדם הראשון מאז ג'ף הרסט במונדיאל 1966, שכובש שלושער בגמר גביע העולם. לאחר הטורניר הודיעה חלוצת הנבחרת, אבי וומבאך, על פרישה מהנבחרת כשלזכותה 184 שערים בינלאומיים - נתון המציב אותה במקום הראשון בכל הזמנים במספר השערים הבינלאומיים לגברים או נשים. באולימפיאדת ריו (2016) הודחה ארצות הברית כבר ברבע הגמר לאחר 1-1 בסיום 90 הדקות ובסיום ההערכה ולאחר הפסד:4-3 בפנדלים לנבחרת שוודיה, ובכך איבדה את תארה.

הישגי הנבחרת בטורנירים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ארצות הברית בטקס הנפת גביע העולם ב-2015

ארצות הברית היא שיאנית הזכיות בגביע העולם לנשים, כשלזכותה שלוש זכיות. בנוסף, היא הנבחרת שהשתתפה במספר המשחקים הרב ביותר (43), וכן הנבחרת שכבשה הכי הרבה שערים (112) וניצחה הכי הרבה (33). קשרית הנבחרת, קריסטין לילי, היא בעלת מספר המשחקים הרב ביותר בטורניר - 30, שנפרסו על פני חמישה טורנירים. כריסטי ראמפון, קפטנית הנבחרת בשני גביעי עולם, היא השחקנית המבוגרת ביותר ששיחקה במסגרת הגביע, בטורניר של 2015 כשהיא בת 40 ו-11 ימים. שוערת הנבחרת, בריאנה סקארי, היא השוערת בעלת מספר המשחקים הרב ביותר עם שער נקי - 10, שנערכו בשלושה גביעי עולם שונים.

שתיים משחקניות הנבחרת זכו בפרס כדור הזהב של הטורניר - קארין ג'נינגס ב-1991 וקרלי לויד ב-2015. שתיים נוספות זכו בפרס כדור הכסף - מישל אקרס ב-1991 ואבי וומבאך ב-2011, ושתיים גם זכו בכדור הארד - מישל אקרס ב-1999 והופ סולו ב-2011. מישל אקרס, שכבשה 10 שערים במהלך גביע העולם ב-1991, היא האמריקאית היחידה שזכתה בפרס נעל הזהב של הטורניר. קרלי לויד לעומתה, סיימה כמלכת השערים בגביע העולם ב-2015, אך זכתה בנעל הכסף מכיוון שהייתה בשוויון שערים עם סליה סאסיץ' הגרמנייה, אבל שיחקה יותר דקות ממנה. אבי וומבאך זכתה פעם אחת בנעל הכסף (2007) ופעם אחת בנעל הארד (2011), בעוד קארין ג'נינגס זכתה בנעל הארד גם כן ב-1991.

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
סיןFlag of the People's Republic of China.svg 1991 אלופה 6 6 0 0 25 5
שוודיהFlag of Sweden.svg 1995 מקום שלישי 6 4 1 1 15 5
ארצות הבריתFlag of the United States.svg 1999 אלופה 6 5 1 0 18 3
ארצות הבריתFlag of the United States.svg 2003 מקום שלישי 6 5 0 1 15 5
סיןFlag of the People's Republic of China.svg 2007 מקום שלישי 6 4 1 1 12 7
גרמניהFlag of Germany.svg 2011 סגנית 6 3 2 1 13 7
קנדהFlag of Canada.svg 2015 אלופה 7 6 1 0 14 3
סה"כ 7/7 43 33 6 4 112 35

המשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס חלוקת מדליות הזהב לנבחרת ארצות הברית במשחקים האולימפיים בלונדון 2012

ארצות הברית היא שיאנית הזכיות בטורניר הכדורגל של המשחקים האולימפיים, כשלזכותה ארבע מדליות זהב מתוך חמישה טורנירים. היא הגיעה לגמר הטורניר בכל אחד מחמשת האולימפיאדות, והפסידה רק בגמר של סידני 2000. בנוסף, היא הנבחרת שהשתתפה במספר המשחקים הרב ביותר (28), וכן הנבחרת שכבשה הכי הרבה שערים (58) וניצחה הכי הרבה (23). בלמית הנבחרת, כריסטי ראמפון, היא השחקנית בעלת מספר המדליות הרב ביותר - 4, כאשר שלוש מתוכן זהב ואחת כסף.

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
ארצות הבריתFlag of the United States.svg 1996 אלופה 5 4 1 0 9 3
אוסטרליהFlag of Australia.svg 2000 סגנית 6 4 1 1 9 5
יווןFlag of Greece.svg 2004 אלופה 6 5 1 0 12 4
סיןFlag of the People's Republic of China.svg 2008 אלופה 6 5 0 1 12 5
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg 2012 אלופה 6 6 0 0 16 6
סה"כ 5/5 29 24 3 2 58 23

גביע הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית היא שיאנית הזכיות בגביע הזהב של CONCACAF, כשלזכותה שבע זכיות, מתוך שמונה טורנירים בהם השתתפה. המאזן שלה בטורניר עומד על 32 ניצחונות, תיקו אחד והפסד אחד בלבד (ב-2010 למקסיקו). בנוסף, היא מחזיקה ביחס השערים הטוב ביותר מבין נבחרות האליפות, עם 173 שערי זכות ושישה שערי חובה בלבד.

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
האיטיFlag of Haiti.svg 1991 אלופה 5 5 0 0 49 0
ארצות הבריתFlag of the United States.svg 1993 אלופה 3 3 0 0 13 0
קנדהFlag of Canada.svg 1994 אלופה 4 4 0 0 16 1
קנדהFlag of Canada.svg 1998 לא השתתפה[9]
ארצות הבריתFlag of the United States.svg 2000 אלופה 5 4 1 0 24 1
ארצות הבריתFlag of the United States.svg קנדהFlag of Canada.svg 2002 אלופה 5 5 0 0 24 1
ארצות הבריתFlag of the United States.svg 2006 אלופה 2 2 0 0 4 1
מקסיקוFlag of Mexico.svg 2010 מקום שלישי 5 4 0 1 22 2
ארצות הבריתFlag of the United States.svg 2014 אלופה 5 5 0 0 21 0
סה"כ 8/9 34 32 1 1 173 6

גביע אלגארבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ארצות הברית נגד נורווגיה במסגרת גביע אלגארבה 2015

ארצות הברית היא שיאנית הזכיות בגביע אלגארבה, כשלזכותה עשר זכיות, כולל שלוש רצופות בין השנים 2003 ל-2005. חמש משחקניות הנבחרת זכו בפרס הכדורגלנית המצטיינת של הטורניר - טיפני מילברט (1999), שאנון בוקס (2004, 2006), קרלי לויד (2007), הופ סולו (2009) ומייגן ראפינו (2013). בנוסף, שחקנית הנבחרת שאנון מקמילן, מחזיקה בשיא השערים לטורניר אחד - שבעה, אותם כבשה בטורניר ב-2002.

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
1994 סגנית 3 2 0 1 6 1
1995 מקום רביעי 4 2 1 1 8 5
1996 לא נרשמה
1997 לא נרשמה
1998 מקום שלישי 4 3 0 1 10 6
1999 סגנית 4 2 1 1 8 4
2000 אלופה 4 4 0 0 11 1
2001 מקום שישי 4 1 0 3 5 9
2002 מקום חמישי 4 2 1 1 8 6
2003 אלופה 4 2 2 0 5 2
2004 אלופה 4 3 0 1 11 5
2005 אלופה 4 4 0 0 9 0
2006 סגנית 4 2 2 0 9 1
2007 אלופה 4 4 0 0 8 3
2008 אלופה 4 4 0 0 12 1
2009 סגנית 4 3 1 0 5 1
2010 אלופה 4 4 0 0 9 3
2011 אלופה 4 4 0 0 12 3
2012 מקום שלישי 4 3 0 1 11 2
2013 אלופה 4 3 1 0 11 1
2014 מקום שביעי 4 1 1 2 7 7
2015 אלופה 4 3 1 0 7 1
2016 לא נרשמה
סה"כ 19/22 79 56 11 12 172 62

מאמני הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשעה מאמנים ומאמנות אימנו את נבחרת ארצות הברית לאורך השנים. המאמן הראשון היה מייק ריאן, שאימן את הנבחרת בארבעת משחקי המונדיאליטו ב-1985, ולאחר מכן עזב. במקומו מונה אנסון דוראנס, שהיה ידוע בזכות הישגיו בקבוצת הנשים של אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל. דוראנס אימן את הנבחרת במשך שמונה שנים, ובזמן זה הוביל אותה לזכייה ראשונה בגביע העולם. רבות מחניכותיו של דוראנס בקרוליינה הצפונית הפכו עם השנים לשחקניות הנבחרת, כשביניהן אפשר למצוא את קרלה אוברבק, מיה האם, קריסטין לילי, קייט וייטהיל והת'ר אוריילי.

ב-1997 מונתה לורן גרג למאמנת הזמנית של הנבחרת, ובכך הפכה לאישה הראשונה שמאמנת אותה. בשנת 2000, לאחר עזיבתו של טוני דיצ'יקו, מונתה קפטנית הנבחרת לשעבר - אפריל היינריקס, למשרה הנחשקת. בגביע העולם ב-2003, הפכה היינריקס לכדורגלנית הראשונה שהשתתפה בטורנירי גביע העולם הן כשחקנית והן כמאמנת. בין השנים 2007 ל-2012, שימשה פיה סונדהאגה כמאמנת הנבחרת, והייתה למאמנת הלא-אמריקאית הראשונה שמאמנת אותה. אחת מעוזרותיה באותן שנים הייתה כוכבת העבר הנורווגית האגה רייסה.

מאמן שנים בנבחרת משחקים ניצחונות תיקו הפסדים % ניצחונות
אירלנדFlag of Ireland.svg ארצות הבריתFlag of the United States.svg מייק ריאן 1985 4 0 1 3 12.5
ארצות הבריתFlag of the United States.svg אנסון דוראנס 1986–1994 93 66 5 22 73.7
ארצות הבריתFlag of the United States.svg טוני דיצ'יקו 1994–1999 119 103 8 8 89.9
ארצות הבריתFlag of the United States.svg לורן גרג 1997, 2000 3 2 1 0 83.3
ארצות הבריתFlag of the United States.svg אפריל היינריקס 2000–2004 124 87 20 17 78.2
ארצות הבריתFlag of the United States.svg גרג ריאן 2005–2007 55 45 9 1 90
שוודיהFlag of Sweden.svg פיה סונדהאגה 2007–2012 107 91 10 6 89.7
סקוטלנדFlag of Scotland.svg טום סרמאני 2013–2014 23 17 4 2 82.6
אנגליהFlag of England.svg ארצות הבריתFlag of the United States.svg ג'יל אליס 2012, 2014–היום 48 36 9 3 84.4
סה"כ 576 447 67 62 83.4
נכון ל-16 בדצמבר 2015

סטטיסטיקות ונתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטי ראמפון, השחקנית הפעילה בעלת מספר ההופעות הרב ביותר בנבחרת

נכון ל-13 בפברואר 2016. שחקניות מודגשות הן שחקניות שעדיין פעילות.

שיאניות ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג שחקנית הופעות שערים שנים בנבחרת
1 קריסטין לילי 352 130 1987–2010
2 כריסטי ראמפון 311 4 1997–
3 מיה האם 275 158 1987–2004
4 ג'ולי פוודי 272 45 1987–2004
5 אבי וומבאך 255 184 2001–2015
6 ג'וי פוסט 239 27 1987–2004
7 הת'ר אוריילי 228 45 2002–
8 קרלי לויד 214 84 2005-
9 טיפני מילברט 204 100 1991–2005
10 קייט מרקגראף 201 1 1998–2010

שיאניות השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי וומבאך, מלכת השערים של הנבחרת
דירוג שחקנית הופעות שערים שנים בנבחרת
1 אבי וומבאך 255 184 2001–2015
2 מיה האם 275 158 1987–2004
3 קריסטין לילי 352 130 1987–2010
4 מישל אקרס 153 105 1985–2000
5 טיפני מילברט 204 100 1991–2005
6 קרלי לויד 214 84 2005-
7 סינדי פרלוו 158 75 1995–2006
8 שאנון מקמילן 176 60 1993–2005
9 אלכס מורגן 102 59 2010-
10 קארין ג'נינגס-גבארה 117 53 1987–1996

שיאניות הבישולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג שחקנית הופעות בישולים שנים בנבחרת
1 מיה האם 275 144 1987–2004
2 קריסטין לילי 352 105 1987–2010
3 אבי וומבאך 255 73 2001–2015
4 טיפני מילברט 204 61 1991–2005
5 ג'ולי פוודי 272 55 1988–2004
6 הת'ר אוריילי 228 54 2002–
7 שאנון מקמילן 176 50 1993–2005
8 קארין ג'נינגס-גבארה 117 47 1987–1996
9 אלי ואגנר 131 42 1998–2008
10 מייגן ראפינו 113 40 2008-

ה-11 של כל הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וי פוסט היא אחת משתי השחקניות היחידות ברשימה שנבחרו פה אחד

בדצמבר 2013 בחרה ועדה של 56 כדורגלני עבר, מנהלים ואנשי תקשורת, את 11 השחקניות הטובות ביותר בתולדות נבחרת ארצות הברית לפי עמדתן במגרש.[10] ההרכב כלל שוערת אחת, ארבע שחקניות הגנה, שלוש קשריות ושלוש חלוצות. מיה האם וג'וי פוסט הן השחקניות היחידות שנבחרו פה אחד, ואילו אלכס מורגן היא השחקנית הצעירה ביותר שנבחרה (בת 24 בזמן הבחירה). שחקניות שהיו פעילות בזמן בחירת ההרכב מסומנות בהדגשה.

עמדה כדורגלנית שנים בנבחרת מספר הצבעות
שוערת בריאנה סקארי 1994-2008 31
הגנה קרלה אוברבק 1988-2000 49
ג'וי פוסט 1987-2004 56
ברנדי צ'סטיין 1988-2004 31
כריסטי ראמפון 1997-היום 46
קישור מישל אקרס 1985-2000 55
קריסטין לילי 1987-2010 55
ג'ולי פוודי 1988-2004 40
התקפה מיה האם 1987-2004 56
אבי וומבאך 2001-2015 52
אלכס מורגן 2010-היום 15

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות נשים באתר פיפ"א
  2. ^ 2.0 2.1 החל מיולי 2003 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות נשים בכלל
  3. ^ Soccer star raising goals in women's sports, באתר CNN
  4. ^ השבוע לפני 20 שנה: כשארצות הברית זכתה במונדיאל, באתר הארץ
  5. ^ USA Women's National Team: All-time Results, 1985-present, באתר homepages.sover.net
  6. ^ 50 things you need to know about the FIFA Women's World Cup, באתר פיפ"א‏, 18 במרץ 2011
  7. ^ Retiring trio major players in golden era of U.S. women's soccer, באתר ESPN, דצמבר 2004
  8. ^ U.S. calls on veteran Scurry to play goal vs. Brazil, באתר ESPN‏, 26 בספטמבר 2006
  9. ^ הנבחרת לא השתתפה בטורניר, משום שהעפילה ישירות לגביע העולם בכדורגל נשים 1999 כמארחת.
  10. ^ US Soccer names WNT all-time Best XI, באתר equalizersoccer.com‏, 19 בדצמבר 2013