גזל שינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדם ישן

גזל שינה הוא איסור הלכתי מוסרי, המתייחס להפרעה לשינה של אדם אחר. אף שזהו איננו גזל במובן הרגיל - הביטוי המקובל הוא "גזל שינה". לדעת רוב הרבנים המקור לאיסור הוא מהמצווה "ואהבת לרעך כמוך", מאיסור הונאת דברים ומסיבות נוספות.

מקור שם האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי "גזל שינה" מוזכר לראשונה, בהקשר אחר, בספר משלי, בפסוק ”כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ, וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא יַכְשִׁילוּ“ (פרק ד', פסוק ט"ז)[1]

אמנם לא קיים בדברי חז"ל איסור מפורש על גזל שינה, אלא שרבנים מהדורות האחרונים, בעיקר מתנועת המוסר, טבעו את הביטוי וסמכו את האיסור על מקורות שונים.[2]

הביטוי בהקשר של האיסור מוזכר לראשונה בשם החפץ חיים שהיה אומר ש”המקיץ את חברו משנתו הינו גזלן, שגזל ממנו את מנוחתו, וזהו גזילה שאין לה השבה“[3]

שורשי האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות טביעת הביטוי "גזל שינה", אין במניעת שינה של אדם, אפילו באופן ישיר, איסור גזל, משום שגזל הוא דווקא כאשר הגזלן נוטל לעצמו חפץ ממישהו אחר, ואילו המונע שינה מחברו אינו מקבל לעצמו דבר.[4]

ואהבת לרעך כמוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהציווי "ואהבת לרעך כמוך" נצטוונו לאהוב כל אדם מישראל, שלא לעשות לחברינו דבר ששנוא עלינו, ושלא לפגוע ולצער אדם מישראל, ולכן ברור שאסור להעיר אדם ולצער אותו.[5][6]

אונאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרב יעקב ישעיה בלוי, למרות שאין איסור גזל ממש בגזל שינה, יש בזה איסור "לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק כ"ז). על פי הגמרא בבבא מציעא שכתוב בה ”תנו רבנן: לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ - באונאת דברים הכתוב מדבר.“, כלומר שהאיסור הוא גם בהונאת דברים (ולא רק בהונאת ממון), כלומר קיים איסור כללי מהתורה לצער אדם בדיבור.[7]

היזק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו"ת משנה הלכות כותב ש”אין זה ענין של גזל, אלא מזיק את חבירו מה שמעוררו“, הוא סומך על הגמרא בבבא בתרא שמובא בה שאם אדם רוצה לפתוח חנות בחצר - אז השכן שלו ”יָכוֹל לִמָּחוֹת בְּיָדוֹ, וְלוֹמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מָקוֹל הַנִּכְנָסִין וּמְקוֹל הַיּוֹצְאִין“ (דף כ', עמוד ב'), ומסביר המאירי שזה משום "היזק שינה" - שמפריעים לו לישון. וכן מהמשנה במסכת שבת (דף כ"ט, עמוד ב') שכתוב בה שמי שמכבה נר בשבת בשביל חולה שישן - פטור. מכאן לומדים שיש חשיבות גדולה מאוד לשינה.[8]

כחלק מאיסור צער בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשו"ת קרן לדוד דן שיש קל וחומר מאיסור צער בעל חיים, שלדעת רבים אסור מהתורה לגרום צער לכל בעל חיים, מכאן קל וחומר שאסור לצער גם אדם.[9]

פרטי דינים באיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימוד תורה בקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי שבט הלוי, מותר לאדם ללמד תינוקות של בית רבן תורה בביתו, ואין השכנים יכולים למחות ולומר שזה מפריע להם לישון, שהרי אי אפשר ללמד ילדים בלי מעט הגבהת הקול. אולם, לסתם תלמיד חכם שלומד תורה בבית המדרש - לא הותר להגביה קולו כל כך עד שיפריע השינה מהשכנים, כי אפשר ללמוד בקול גם בלי להפריע.[4]

אבל המשנה הלכות, חולק עליו, וכותב ש”תלמיד חכם, או אפילו הרבה תלמידי חכמים, הלומדים בביה"מ דרך לימודם, אפילו בקול שמעורר השכנים - אין בזה איסור כל שהוא דרך לימוד, ואפילו רועש כקול הר סיני [כל שלא מתכוין ח"ו להפריע ובלומד תורה עסקינן]“[10], וכן מביאים בשם החזון איש - שאי אפשר למחות ביד מי שלומד תורה בקול בלילה, אבל בכל אופן ראוי להתרגל בלילה ללמוד בנחת ולא ברעש.[11]

להעיר כדי לקיים מצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מקרים בהם היקיצה היא לתועלת האדם, לדוגמה, דבר מצווה שהאדם הישן צריך לעשות, במקרים כאלו התירו הפוסקים במפורש להעיר אדם ישן.

לגבי קיום מצווה מהתורה, כפסוק ראשון של קריאת שמע, פוסק השו"ע: ”אם היה ישן, מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש, מכאן ואילך: אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש, שאף על פי שהוא קורא מתנמנם - יצא.“ (אורח חיים, סימן ס"ג, סעיף ה')

ולכן לגבי פרסומי ניסא של הדלקת נרות חנוכה, פוסק המשנה ברורה: ”אם בא לביתו קודם עלות השחר ומצא בני ביתו ישנים - מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה.“ ( סימן תרע"ב, סעיף קטן י"א)[12]

להעיר כדי להפריש מאיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכהן אסור מהתורה להטמא למתים. ולכן אם כהן ישן ומת עמו באוהל - אסור לו להשאר בחדר, ופוסק הרמ"א שחובה להעירו בשביל להגיד לו לצאת מהחדר.[13]

ומעיר על זה הש"ך שלפי זה משמע שרק באיסור מהתורה חובה להעיר אותו, אבל באיסור דרבנן לא.[14][15]

בנוגע להערת אדם שישן מחוץ לסוכה, לפי הבן איש חי והרב עובדיה יוסף: ”הרואה את חבירו שנרדם לאונסו חוץ לסוכה - טוב להקיצו ולעוררו בנחת“, אולם הרב שלמה זלמן אוירבך חולק וכותב שלא צריך להעירו, כי הוא ישן שנחשב לשוטה שפטור ממצוות סוכה.[12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההקשר הוא לגבי רשעים, שמרוב שהם עסוקים בלעשות רע הם לא ישנים, ולכן "ונגזלה שנתם"
  2. ^ שו"ת - האם יש מושג של גזל שינה? באתר הידברות
  3. ^ מייזעלס, אברהם, שיגרא דלישנא, באתר אוצר החכמה, ישראל, משה מאיר בן דוד, החפץ חיים חייו ופעלו - ג, ג, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
  4. ^ 1 2 חלק ז' סימן רכ"ד, שו"ת שבט הלוי, באתר פרוייקט השו"ת.
  5. ^ גניבה\גזל (שו"ת), הרב שלמה אבינר
  6. ^ גזל שינה, אתר דין - שאל את הרב, ‏1 במרץ 2013
  7. ^ בלויא, יעקב ישעיה, פתחי חושן <מהדורה חדשה> - גניבה והונאה, גניבה והונאה, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
  8. ^ חלק יד סימן קצט, שו"ת משנה הלכות, אתר פרוייקט השו"ת
  9. ^ גרינוואלד, אליעזר דוד בן עמרם, קרן לדוד - או"ח, או"ח, באתר אוצר החכמה
  10. ^ חלק י"ד סימן ר', שו"ת משנה הלכות, באתר פרוייקט השו"ת
  11. ^ יוסף, יצחק בן עובדיה, ילקוט יוסף - סוכה, סוכה, באתר אוצר החכמה, עמוד 72
  12. ^ 1 2 מאמר בנושא גזל שינה, הרב ישועה רטבי, ישיבת מצפה יריחו
  13. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ב, סעיף א'
  14. ^ שפתי כהן על שולחן ערוך, ס"ק ג', טקסט דיגיטלי באתר ספריא
  15. ^ חברת אהבת שלום, אליבא דהלכתא - קג, קג, באתר אוצר החכמה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.