משה איסרליש
 | |
| דיוקן המיוחס לרמ"א משנות תר"ס, על ידי מאיר קונשטט | |
| לידה |
22 בפברואר 1530 אדר א' ה'ר"צ  קז'ימייז', ממלכת פולין |
|---|---|
| פטירה |
10 במאי 1572 (בגיל 42) י"ח באייר ה'של"ב  קרקוב, האיחוד הפולני-ליטאי |
| כינוי | הרמ"א |
| מקום קבורה |
 בית העלמין הרמ"א, קרקוב |
| מדינה |
האיחוד הפולני-ליטאי, פולין  |
| תקופת הפעילות |
? – 10 במאי 1572 |
| רבותיו |
שלום שכנא מלובלין |
| תלמידיו |
מרדכי יפה |
| חיבוריו | המפה, דרכי משה, תורת חטאת, שו"ת הרמ"א, מחיר יין |
| אב |
ישראל בן יוסף |
  | |
.jpg)
.jpg)
רבי משה איסרלישׂ,[1] הידוע בכינויו הרמ"א[2] (אדר א' ה'ר"ץ, 22 בפברואר 1530[3] – י"ח באייר ה'של"ב, 10 במאי 1572), היה מגדולי הפוסקים, ראש ישיבה, דיין, מקובל ופילוסוף. פסקיו התקבלו להלכה ולמעשה לדורות בכל מדינות אשכנז ופולין.[4]
חיבר חיבורים רבים בהלכה וכן חיבורים הגותיים, אך מפעלו הגדול, שסמכותו הוכרה לדורות בקרב יהודי אשכנז, הוא כתיבת ההגהות על "שולחן ערוך" של רבי יוסף קארו, הגהות שזכו לכינוי "המפה". חשיבותו של חיבור זה היא בהתאמות שהוא עורך לפסיקות השולחן ערוך, על-פי המסורות של קהילות אשכנז.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד לרבי ישראל איסרל, עשיר גדול ומראשי הקהילה[5], ולמלכה (בת-דודתו של מהר"ם מפדואה) בקרקוב (קז'ימייז') שבדרום ממלכת פולין. הוסמך לרבנות בגיל שלוש-עשרה[דרוש מקור], ולמד בישיבה אצל רבי שלום שכנא מלובלין, שם נחשב לעילוי שבין תלמידי הישיבה, והיה לתלמידו המובהק. לאחר שרבו לקחו כחתן לבתו, הרמ"א שב לעיר הולדתו קרקוב.
בשנת שי"ב (1552) הרמ"א הקים בקרקוב ישיבה גדולה, שמשכה אליה מאות תלמידים מכל רחבי אירופה. הרמ"א עמד בראש בישיבה במשך כעשרים שנה, ובהיותו עשיר תמך ביד רחבה בתלמידיו. משנת שי"ג (1553) כיהן כראש בית דין קרקוב, אלא שבענוותנותו חתם את שמו אחרון לאחר הדיינים רבי יוסף כץ ורבי משה לנדאו.
בשנת ה'שי"ב נפטרה אשתו הראשונה ממגפה. הוא נשא לאשה את בתו של ר' מרדכי כ"ץ (אחותו של רבי יוסף כץ בעל ה'שארית יוסף').[6] לפי גרסה אחרת הרמ"א נשא לאשה את מרת קרענדל, בתו של רבי משה עברליש, מחשובי קרקוב וחמיו של בעל השארית יוסף.[7]
הרמ"א נודע כלמדן מופלג, ובהיותו בגילאי העשרים, הקהילה היהודית בקרקוב מינתה אותו לרבה[5]. בימיו יהדות פולין שגשגה מאוד, ואף זכתה לאוטונומיה רוחנית, כלכלית, תרבותית ומנהלית.
סמכותו בהלכה לא נצטמצמה לקרקוב או לפולין, אלא לכל עדות אשכנז. הוא נשא ונתן בענייני הוראה עם קרוביו מהר"ם מפדובה ובנו רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן, עם קרובו המהרש"ל (שהיו כותבים איש לרעהו באהבה ובכבוד, ורק בסוף ימיו נחלקו), ועם רבי יוסף קארו. והשיב לשאלות חכמים מקהילות קרובות ורחוקות.
שנת לידתו ופטירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחיבור "טורי זהב" על שולחן ערוך נכתב כי הרמ"א נפטר בשנת של"ג[8] בל"ג בעומר,[9] אולם תלמידו של הרמ"א רבי דוד גנז כותב בספרו "צמח דוד",[10] וכן כתב יחיאל מתתיהו צונץ בספרו "עיר הצדק"[11] על פי הרשום במצבה, כי נפטר בשנת של"ב (1572).
ידועה האגדה לפיה הרמ"א חי 33 שנה, נפטר בל"ג בעומר (היום השלושים ושלושה בספירת העומר שחל בי"ח באייר) וחיבר שלושים ושלושה ספרים, וכן מובא בקונטרס בית ישראל על ספר חכמת אדם.[12]
לעומת זאת כותב תלמידו בספר צמח דוד[10] שהרביץ תורה בעיר קרקוב "כמו עשרים שנה"[דרושה הבהרה], וכן הוכיח צונץ מדברי הרמ"א שמעיד על עצמו[13] כי כיהן כרב העיר בשנה שלאחר פטירת אמו, וכפי שמופיע בלוח הזיכרון בבית הכנסת החדש בקרקוב, נבנה בית הכנסת מכספי עזבונה של אם הרמ"א בשנת שי"ג (1553).[14] לכן לא ניתן לאחר את לידתו אחרי שנת ה'ר"צ (1530)[דרושה הבהרה]. כך גם מסקנתו של רבי אפרים זלמן מרגליות בספרו מעלות היוחסין, שדן שם באריכות בגיל הסתלקותו ובמשפחתו של הרמ"א. הוא מציין שאמנם נפטר בצעירותו, אך לכל הפחות יש לומר שהתקרב לגיל 40 ומסתבר שנולד בסביבות ה'ר"צ. יתרה מכך הרמ"א כבר חותם על חרם בשנת ה'ש"י,[15] הרי שכבר היה רב עיר בשנה זו[דרושה הבהרה].
הרמ"א נקבר בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב, קברו שוכן מאחורי בית כנסת הרמ"א בקרקוב ונמצא במרחק של שני מטרים מחלון עזרת הנשים. על מצבתו נכתב: "ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל".
במשך מאות שנים, מדי שנה בשנה, בל"ג בעומר, יום פטירתו, היו נאספים אלפי יהודים מפולין ומגליציה על קברו של הרמ"א כדי להתייחד עם זכרו ולהתחמם לאור תורתו,[16] ורבה של קרקוב היה נושא דרשת מוסר.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרמ"א היו שלוש בנות ובן אחד.
בתו - דרעזיל, נישאה לר' שמחה-בונם בן אברהם מייזליש מקראקוב. בת ר' שמחה-בונם נישאה ליצחק בן יוסף, שנקרא יצחק בונמ'ס על שם חותנו. בנם הוא הרב משה אב"ד לובלין בעל "מהדורא בתרא" שנשא את בת המהרש"א.[17]
תלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרמ"א היו תלמידים רבים, בהם:
- רבי יהושע ולק בעל הסמ"ע
- רבי מרדכי יפה בעל "הלבושים"
- רבי מנחם דוד ב"ר יצחק
- רבי אברהם הורוביץ אבי השל"ה
- רבי בנימין סלניק בעל "משאת בנימין"
- רבי יהודה ליב חנליש
- רבי דוד גנז בעל "צמח דוד"
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בשני מפעלי החיבור ההלכתיים הגדולים שלו, מצא הרמ"א שרבי יוסף קארו הספרדי הקדימו. ראשית בחיבור מקיף על ספר ארבעה טורים, הוא "דרכי משה", שבא לכתוב בקצרה את חידושי הפוסקים והתשובות ביחד.[18] במהלך הכתיבה נודע לרמ"א כי רבי יוסף קארו כתב חיבור דומה ואף שאפתני יותר, הלא הוא ה"בית יוסף". בעקבות ידיעה זו שינה הרמ"א את מתכונת הכתיבה של ה"דרכי משה" וקיצר אותה. בשלב השני ביקש הרמ"א להוציא חיבור פסקני וקצר יותר של "דרכי משה", אולם גם אז נודע לו שרבי יוסף קארו הקדימו, בכתבו את ה"שולחן ערוך".[19]
המפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המפה
משרבה פרסומו של השו"ע, אף כי זכה להתנגדות רבה באירופה, פרסם הרמ"א בשנת ש"ל את הגהותיו על חיבורו הגדול של הרב קארו, הידועות כ"המפה" ומוסיפות במקום שפסיקתה ומנהגיה של יהדות אשכנז חולקים על פסיקת ה"שולחן ערוך". מחלוקת זו נובעת הן מהמעמד החשוב של המנהג באשכנז, בעוד רבי יוסף קארו פסק לפי כללים, והן עקב הבדלים בין הפסיקה שזכתה לרוב בין שלושת עמודי ה"שולחן ערוך", הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, לבין הפסיקה באשכנז ופולין שהושפעה מפוסקים נוספים, כמו בעלי התוספות. על מחויבות האשכנזים לאורך הדורות לפסיקותיו של הרמ"א נודעת אמרת החת"ם סופר: ”ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א”.
לאחר מותו נוספו להגהות מראי מקומות וביאורי מילים הנראים כחלק מדברי הרמ"א, אך למעשה לא נכתבו על ידו.[20]
בימי חייו ספג ביקורת לא מעטה מפוסקי אשכנז על כך שהעדיף את מנהג פולין והזניח את המקובל במרכז אירופה. רבי חיים בן בצלאל מחה על כך "שכמו כן הוא הכרח גדול להודיע חילופי מנהגי בני אשכנז ממנהגי מדינת פולין שאם הרב לא רצה לבטל מנהגו מפני מנהג ארץ ישראל, כל שכן שאין לבני אשכנז לבטל מנהגם מפני מנהג מדינת פולין וכן כתב בתשובת מהרי"ל בסי' ק' בשם הרא"ש שאין לבטל מסורת אשכנז בשביל שאר מדינות כי התורה ירושה להם לאשכנזים מימות החורבן... והנה הרב עצמו לא כתב בהקדמת ספרו רק ממנהג בני מדינתו ולא זכר מנהג אשכנז כלל."[21]
הרמ"א כפילוסוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר "תורת העולה" הציג הרמ"א פרשנות פילוסופית ייחודית להלכות בית המקדש. לצד נטייתו לפילוסופיה, האמין הרמ"א גם בקבלה וראה אפשרות ליצור הרכבה בין שני התחומים הנלחמים לכאורה זה בזה, כלומר בין הספירות בקבלה לבין תורת התארים הפילוסופית. זאת, תוך עירוב שני תחומי הידע באסטרונומיה, תוך ניתוח מידות המקדש והקורבנות כמקיימים זיקה הן עם מבנה העולמות העליונים, והן עם מבנה ה'אקלימים' והיא 'גלגלים'.[22]
בעניין אחר כתב על מחלוקת מסוימת שבין המקובלים והפילוסופים כי "אלו ואלו דברים חיים", תוך טענה כי "חוכמת הקבלה היא חוכמת הפילוסופיה רק שבשני לשונות ידברו".[23] האמין בספר הזוהר, ולימד אותו, לצד מורה הנבוכים, בישיבתו, אך לא פסק לפיו.
הרמ"א כמקובל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תורת חטאת - על דיני איסור והיתר, ספר זה נדפס עם פירושים רבים. רבי חיים בן בצלאל אחי המהר"ל חיבר את ספר ויכוח מים חיים להתווכח איתו ורבי יוסף שאול נתנזון יצא להגנתו בספר "תורת משה". התורת חטאת אף הותקף בחריפות על ידי המהרש"ל.
- דרכי משה - חיבור על ספר ארבעה טורים הכולל את קיצור דברי הבית יוסף, דברי פוסקים נוספים שלא הובאו בבית יוסף, ואת הכרעותיו של הרמ"א עצמו. את הגהותיו בשולחן ערוך כתב הרמ"א על פי ספר זה.[25]
- שו"ת הרמ"א - תשובותיו בענייני הלכה, וכן דרשה לסיום מסכת במהדורות הראשונות בספר מובאות גם תשובות מהרש"ל ומהר"ם פאדובה.
- תורת העולה - ספר מחקר פילוסופי בטעמי בית המקדש והלכות קורבנות.[26]
- מחיר יין - נכתב בימי גלותו בשידלוב כמשלוח מנות לאביו, פירוש סימבולי על מגילת אסתר, המדמה את היצר הרע להמן ומבאר את דרך ההתמודדות של האדם עמו.
- פירוש על אגדות הש"ס - הספר אבד.
- חידושים על הש"ס - נשארו רק קטעים.
הערות לספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף לספריו, כתב הערות לספרים רבים, בהם:
הערות לספר הזוהר,[27] לספר המרדכי,[28] לספר יסוד עולם המובא בספר יוחסין,[29] לסדר הגט, לספר איסור והיתר,[30] לפירוש המזרחי,[31] וכן כתב הערות למורה נבוכים,[32] ומפרשו האפודי, לספר 'מהלך הכוכבים' שהיה ספר הלימוד הקלאסי באותה תקופה ללימודי אסטרונומיה, ולספר 'עיון הכוכבים המשרתים' שניהם מאת ג'ורג' פורבאך.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרמ"א
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אשר זיו, רבינו משה איסרליש (רמ"א), הוצאת ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תשל"ב.
- יהושע הורוביץ, רבי משה איסרליש - הרמ"א, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974.
- יונה בן ששון, משנתו העיונית של הרמ"א, הוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ"ד.
- דוד ויסברוד (הלחמי), ארזי הלבנון, ע' 16-9, תל אביב תשט"ו.
- בן ציון כ"ץ, רבנות, חסידות, השכלה, ע' 28-14, תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשט"ז.
- מאיר צש'רנסקי, העבר הישראלי, כרך ה', ע' סד-סו, תל אביב: בית יעקב תש"כ?.
- עמנואל בר, שרי האלף, ע' 26-21, תל אביב תשס"ד (2004).
- איסר קליגר, רבי משה איסרליש - הרמ"א, הליכות, תשרי תשל"ג, ע' 19-20.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב אלבוים, פתיחות והסתגרות: היצירה הרוחנית-הספרותית בפולין ובארצות אשכנז בשלהי המאה השש-עשרה, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1990.
- אברהם מאיר רפלד, "הלכתא כבתראי" אצל חכמי אשכנז ופולין במאות הט"ו-ט"ז: מקורות וספיחין, סידרא, כרך ח (תשנ"ב), ע' 140-119.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה בן ישראל (רמ"א) איסרלש (1525?-1572), דף שער בספרייה הלאומית- רשימת מאמרים על משה איסרליש באתר רמב"י
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תורת חטאת, ורשה תרסד, באתר היברובוקס
- תורת העולה, פראג של, באתר היברובוקס
- תורת העולה ומחיר יין בוויקיטקסט, טקסט מלא
על הרמ"א ותורתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ש. א. הורודצקי, לקורות הרבנות, ע' 116-81, ורשה: תושיה תרע"ד. (באתר היברובוקס)
- ש. א. הורודצקי, שלוש מאות שנה של יהדות פולין, ע' 36-21, תל אביב: דביר תש"ו.
- שמואל אבא הורודצקי, רבי משה איסרלש (הרמ"א), הצפה (ורשה), 15 במאי 1903
- ד"ר יהושע הורוביץ, ה"שולחן ערוך" ורבי משה איסרליש (הרמ"א), באתר "דעת"
- אשר זיו, רבינו משה איסרלש (הרמ"א) זצ"ל (ארבע מאות שנה לפטירתו), באתר "דעת"
- שבח קנעביל, תולדות גדולי הוראה, ירושלים תשמ"ג עמ' 72-63, באתר היברובוקס
- יחיאל מתתיהו צונץ, תולדות הרמ"א, ובירור שנת לידתו ופטירתו, עיר הצדק, למברג 1874, באתר אוצר החכמה
- לתולדות ה"שלחן ערוך" והתפשטותו., השילוח, 1 בדצמבר 1898
- א. לוי, ה"מרחיבים" וה"מפסיקים"., השילוח, 1 בספטמבר 1901
- אפרים טובנהויז, רבנו משה איסרליש - הרמ"א זצ"ל, שערים, 21 במאי 1954
- אפרים טובנהויז, הרמ"א ז"ל, שערים, 8 ביוני 1954
- אפרים טובנהויז, הרמ"א, שערים, 18 ביוני 1954
- דביר ורשבסקי, 'זאת תורת העולה'- אמונת החידוש במשנתו של רמ"א, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כו, תשפ"א, עמ' 185–216
- דוד הלחמי, רבי משה איסרליש - הרמ"א, שערים, 3 במאי 1953
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' משה איסרלש", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1077-1071, באתר היברובוקס
- "איסרלש, משה (הרמ"א)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 298–302, באתר היברובוקס
- "משה בן ישראל איסרלס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- משה איסרליש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- נוסח מצבתו של רמ"א, אפיטף מועתק ע"י יחיאל מתתיהו צונץ בספר עיר הצדק: בבתי הקברות הישן בעיר קראקא, לבוב 1874. פריט א, באתר היברובוקס
- שלמה אנגלארד, כתב יחוס עתיק לצאצאי משפחות הרמ"א והש"ך, ישורון, חלק יג עמ' תשי"א
יעקב צ. מאיר, כך הפך "שולחן ערוך" לחיבור דו-תרבותי, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2015
אלכס טל, הרמ"א והחכמות החיצוניות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, אוקטובר 2010
מיהו מקובל? רבי משה איסרליש (רמ"א) כמקרה מבחן, עודד ישראלי, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 52:41)- משה איסרליש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| תקופת חייו של הרב משה איסרליש על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נהגה איסרל'ס, כלומר - הבן של איסרל. השם איסרל מתייחס לשם אביו, ישראל-איסר.
- ^ בקרב תפוצות יהודי ספרד יש הקוראים לו בשם מור"ם, כלומר 'המורה שלהם', של בני אשכנז, לעומת רבי יוסף קארו המכונה 'מרן', המורה שלנו, בני ספרד. עיינו למשל בספר זוכר ברית אבות בהקדמה, וכן בשו"ת תורות אמת לרבי רפאל בירדוגו.
- ^ מנחם אלון, "פרק 36 - פעלם הקודיפיקטיבי של מרן רבי יוסף קארו ורבינו משה איסרליש", המשפט העברי, עמ' 1122.
- ^ שו"ת "חכם צבי" סימן סא, שו"ת "תשובה מאהבה" יורה דעה סימן ש"כ.
- ^ 1 2 עמנואל בר, שרי האלף, תל אביב, תשס"ד, עמ' 22-21
- ^ כך מקובל, וראו למשל: אשר זיו, הרמ"א, (מוה"ק, תשי"ז) עמ' 22.
- ^ הרב שלמה אנגלארד, ישורון יג (תשס"ג), עמ' תשיט.
- ^ ט"ז אורח חיים, סימן תכ, באתר HebrewBooks
- ^ ט"ז אורח חיים תרע, ה.
- ^ 1 2 חלק ראשון עמ' 57, באתר HebrewBooks.
- ^ עמ' 3.
- ^ כך הביא אגדה זו בספר עיר הצדק עמ' 3 "ימיו היו ל"ג שנה, ויעש ל"ג ספרים, ומת בל"ג בעומר שנת של"ג ול"ג מדות ומעלות טובות סיפרו לפני מיטתו", אבל שם הוכיח כי חי יותר מל"ג שנה, חיבר ט"ז (16) חיבורים, ונפטר בשנת של"ב.
- ^ דרכי משה על טור יורה דעה, סימן שצ"א, אות ב, באתר HebrewBooks.
- ^ עיר הצדק, עמ' 3
- ^ שו"ת הרמ"א סימן י
- ^ הרב ד"ר אשר זיו, רבינו משה איסרלש (הרמ"א) זצ"ל.
- ^ ראו מגילת יוחסין של משפחת מייזלס, ערך רבי דב בער מייזלס, המהרד"ם.
- ^ כך כתב בהקדמה לספרו.
- ^ הקדמה לדרכי משה
- ^ יהושע הורביץ, ה"שולחן ערוך" ורבי משה איסרליש (הרמ"א), מחניים, צ"ז תשכ"ה (עמ' 35-39), באתר "דעת"
- ^ ויכוח מים חיים, עמ' ו' א'.
- ^ מעוז כהנא, תרנגולת בלי לב - דת ומדע בכתיבה הרבנית במאה השמונה עשרה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשפ"א, עמ' 20-23
- ^ שו"ת הרמ"א סימן ז
- ^ מידע בנושא ניתן למצוא כאן - מיהו מקובל? רבי משה איסרליש (רמ"א) כמקרה מבחן, עודד ישראלי, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 52:41)
- ^ שו"ת הרמ"א ל"ה, קל"א
- ^ תורת העולה, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית.
- ^ מצוטטות בתוך פירושו של ר' אליהו לואנץ באור זהר, מכון שערי זיו שע"י ישיבת שער השמים, תשנ"ח
- ^ מובאות בסוף כל ש"ס שבמהדורת וילנא, וכן בספרי מרדכי נפרדים, יש לציין שד"ר אשר זיו פקפק במהימנותם וציין להגהות אחרות הקיימות בכתב יד.
- ^ נדפסו במהדו' ספר יוחסין החל ממהדורה שנייה ואילך
- ^ הגהות אלו במהדורות הרגילות
- ^ נדפס גם בחומש עם פרוש העמק דבר תש"ל סוף חלק א
- ^ ההגהות נדפסו במספר מקומות, אוצר החכמה לר"י כהן צדק חוברת ב וג, סיני כרך לט תשט"ז, עמ' עה-עח, וראו עוד בקובץ ישורון כרך ט' תשס"א עמ' תשנ"ו-תשס"ז. ההגהות התחילו להתפרסם מחדש ממספר מקורות במהדרות מורה נבוכים של יהודה זייבלד.