רמ"א

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משה איסרליש)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק ברבי משה איסרליש. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רמ"א (פירושונים).
ציור של רבי משה איסרליש
מצבתו של הרמ"א בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב. 2016
בית כנסת הרמ"א ברובע היהודי בעיר קרקוב

רבי משה בן ישראל איסרלישׂ (ה'ר"צ 1530[1] - י"ח אייר ה'של"ב 1572; נודע בכינויו הרמ"א, בקרב תפוצות יהודי ספרד יש הקוראים לו בשם מור"ם[2]), פוסק, ראש ישיבה, מקובל ופילוסוף. גדול פוסקי אשכנז במאה ה-16.

חיבר חיבורים רבים בהלכה, אך מפעלו הגדול שסמכותו הוכרה לדורות בקרב יהודי אשכנז, היה כתיבת חיבורו ההלכתי "המפה". חשיבותו של חיבור זה היא בהגהות על ה"שולחן ערוך" של רבי יוסף קארו ובהתאמות שנכללו בו, על-פי המסורות הנבדלות של קהילות אשכנז.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי ישראל ולמלכה (בת-דודתו של מהר"ם מפדואה) בקז'ימייז' שבדרום פולין, הוסמך לרבנות בגיל 13, ולמד בישיבה אצל רבי שלום שכנא מלובלין, שלאחר מכן היה חותנו בזיווג ראשון. כיהן כדיין בבית הדין בקרקוב, יחד עם גיסו רבי יוסף כץ, ורבי משה לנדאו, וכראש ישיבה שהקים בעיר.

הרמ"א היה רבה הראשי[דרוש מקור] של הקהילה היהודית בקז'ימייז'. בימיו יהדות פולין שגשגה מאוד, ואף זכתה לאוטונומיה רוחנית, כלכלית, תרבותית ומנהלית.

המהרש"ל היה קרוב משפחתו, והוא הרבה להתכתב עמו.

שנת לידתו ופטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיבור טורי זהב על שולחן ערוך, נכתב כי הרמ"א נפטר בשנת של"ג[3] בל"ג בעומר[4], אבל תלמידו של הרמ"א רבי דוד גנז כותב בספרו צמח דוד[5], וכן בספר עיר הצדק של יחיאל צונץ[6] על פי הרשום במצבה, כי נפטר בשנת של"ב (1572).

באשר לשנת לידתו, ידועה האגדה לפיה הרמ"א חי 33 שנה, נפטר בל"ג בעומר (היום השלושים ושלושה בספירת העומר שחל בי"ח באייר) וחיבר שלושים ושלושה ספרים, וכן מובא בקונטרס בית ישראל על ספר חכמת אדם[7]. לעומת זאת כתב תלמידו בספר צמח דוד[5] שהרביץ תורה בעיר קרקוב כמו עשרים שנה, וכן הוכיח צונץ, מדברי הרמ"א שמעיד על עצמו[8] כי כיהן כרב העיר בשנה שלאחר פטירת אמו, וכפי שמופיע בלוח הזיכרון בבית הכנסת החדש בקרקוב, נבנה בית הכנסת מכספי עזבונה של אם הרמ"א בשנת שי"ג (1553)[9]. לכן לא ניתן לאחר את לידתו אחרי שנת ה'ר"צ (1530). כך גם מסקנתו של הגאון ר אפרים זלמן מרגליות בספרו מעלות היוחסין, שדן שם באריכות בגיל הסתלקותו ובמשפחתו של הרמ"א. הוא מציין שאמנם נפטר בצעירותו, אך לכל הפחות צריך לומר שהתקרב לגיל 40 ומסתבר שנולד בסביבות רצ.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחותו: מרים אשת רבי פנחס הורוביץ[10].
חתנו: רבי שמחה בונם מייזלס
רבי משה אב"ד לובלין בעל "מהדורא בתרא" חתן המהרש"א, היה בנו של רבי יצחק בונמס מפינסק בנו של רבי שמחה בונם הנ"ל, (ראה מגילת יוחסין של משפחת מייזלס, עיין ערך רבי דב בער מייזלס המהרד"ם) ומכאן שהיה נינו של הרמ"א.

כתיבת ההגהות על השולחן ערוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוסח שעל גבי מצבתו. 2016

בשני מפעלי החיבור ההלכתיים הגדולים שלו, מצא הרמ"א שרבי יוסף קארו, הספרדי, הקדימו. ראשית בחיבור מקיף על ספר ארבעה טורים, הוא "דרכי משה", שבא להשלים את אשר החסיר ר' יעקב בן הרא"ש. במהלך הכתיבה נודע לרמ"א כי רבי יוסף קארו כותב חיבור דומה ואף שאפתני יותר, הלא הוא ה"בית יוסף". בעקבות ידיעה זו שינה הרמ"א את מתכונת הכתיבה של ה"דרכי משה" וקיצר אותה. בשלב השני ביקש הרמ"א להוציא חיבור פסקני וקצר יותר של "דרכי משה", אולם גם אז נודע לו שרבי יוסף קארו הקדימו, בכתבו את ה"שולחן ערוך". משרבה פרסומו של השו"ע, אף כי זכה להתנגדות רבה באירופה, פרסם הרמ"א בשל"א את הגהותיו על חיבורו הגדול של הבית יוסף, הידועות כ"מפה" ומוסיפות במקום שפסיקתה ומנהגיה של יהדות אשכנז חולקים על פסיקת ה"שולחן ערוך". מחלוקת זו נובעת הן מהמעמד החשוב של המנהג באשכנז בעוד רבי יוסף קארו פסק לפי כללים, והן עקב הבדלים בין הפסיקה שזכתה לרוב בין שלושת עמודי ה"שולחן ערוך", הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, לבין הפסיקה באשכנז ופולין שהושפעה מפוסקים נוספים, כמו בעלי התוספות. על מחויבות האשכנזים לאורך הדורות לפסיקותיו של הרמ"א נודעת אמרת החת"ם סופר: "ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א".

בימי חייו ספג ביקורת לא מעטה מפוסקי אשכנז על כך שהעדיף את מנהג פולין והזניח את המקובל במרכז אירופה. רבי חיים בן בצלאל מחה על כך "שכמו כן הוא הכרח גדול להודיע חילופי מנהגי בני אשכנז ממנהגי מדינת פולין שאם הרב לא רצה לבטל מנהגו מפני מנהג א"י כ"ש שאין לבני אשכנז לבטל מנהגם מפני מנהג מדינת פולין וכן כתב כתשובת מהרי"ל כסי' ק' בשם הרא"ש שאין לבטל מסורת אשכנז בשביל שאר מדינות כי התורה ירושה להם לאשכנזים מימות החרבן... והנה הרב עצמו לא כתב בהקדמת ספרו רק ממנהג בני מדינתו ולא זכר מנהג אשכנז כלל."[11]

הרמ"א נקבר בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב, קברו שוכן מאחורי בית כנסת הרמ"א בקרקוב ונמצא במרחק של שני מטרים מחלון עזרת הנשים.

הרמ"א כפילוסוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "תורת העולה" הוא נתן פרשנות פילוסופית ייחודית להלכות בית המקדש. מצד שני, האמין גם בקבלה וראה אפשרות ליצור הרכבה בין שני התחומים הנלחמים זה בזה, לכאורה, לפי תפיסתו, כלומר, בין הספירות בקבלה לבין תורת התארים הפילוסופית. האמין בספר הזוהר, אך לא פסק לפיו.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תורת חטאת - על דיני איסור והיתר.
  • דרכי משה - חיבור על ספר ארבעה טורים הכולל את קיצור דברי הבית יוסף, דברי פוסקים נוספים שלא הובאו בבית יוסף, ואת הכרעותיו של הרמ"א עצמו, ואת הגהותיו בשולחן ערוך כתב הרמ"א על פי ספר זה[12]. חלק יורה דעה נדפס בשנת תנ"ב בזולצבאך, וחלק אורח חיים בתק"כ בפיורדא. מדפיסי הטור בדפוס ברלין (תס"ב-תס"ג) החליטו להוסיף את ספר דרכי משה על גיליון הטור שהדפיסו, אך להשמיט ממנו את כל הקטעים הקיימים כבר בבית יוסף, והדפיסו רק את הדברים הנוספים על הבית יוסף בצורת הערות על הטור והבית יוסף. בצורה הזו (שכונתה "דרכי משה הקצר") המשיכו כל המדפיסים שאחריהם להדפיס את הספר. צורת הדפסה זו גרמה לשיבושים רבים ולחוסר הבנה בין מפאת שינוי סדרו המקורי של הספר ובין מפאת שלפעמים הושמטו בטעות גם מדברי הדרכי משה עצמו. בשנים האחרונות נדפס הספר המקורי כולו מכתבי יד תחת השם "דרכי משה השלם", ואחר כך הודפס גם במהדורות החדשות של הטור. חשיבותו של ספר זה רבה להבנת צורת הפסיקה של רמ"א בהגהותיו על השלחן ערוך.
  • שו"ת הרמ"א - תשובותיו בענייני הלכה.
  • תורת העולה, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית - ספר פילוסופיה דתית.
  • מחיר יין (מחיר יין, באתר HebrewBooks) - פירוש סימבולי על מגילת אסתר, נכתב בימי גלותו בשידלוב

כן חיבר פירוש למסכתות התלמוד, לאגדות התלמוד לספר הזוהר, ולספר 'מהלך הכוכבים' של גורג' פורבך. ספריו אלו לא ראו אור. חיבר חיבורים נוספים, אך אלו לא השתמרו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשר זיו, הרמ"א: רבי משה איסרלש, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מחבר:רמ"א
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רמ"א


תקופת חייו של הרב רמ"א על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם אלון, "פרק 36 - פעלם הקודיפיקטיבי של מרן רבי יוסף קארו ורבינו משה איסרליש", המשפט העברי, עמ' 1122
  2. ^ עיין לדוגמה בספר זוכר ברית אבות בהקדמה, וכן בשו"ת תורות אמת לרבי רפאל בירדוגו.
  3. ^ ט"ז אורח חיים, סימן תכ, באתר HebrewBooks
  4. ^ ט"ז אורח חיים תרע, ה.
  5. ^ 5.0 5.1 חלק ראשון עמ' 57, באתר HebrewBooks
  6. ^ עמ' 3
  7. ^ כך הביא אגדה זו בספר עיר הצדק עמ' 3 "ימיו היו ל"ג שנה, ויעש ל"ג ספרים, ומת בל"ג בעומר שנת של"ג ול"ג מדות ומעלות טובות סיפרו לפני מיטתו", אבל שם הוכיח כי חי יותר מל"ג שנה, חיבר ט"ז (16) חיבורים, ונפטר בשנת של"ב
  8. ^ דרכי משה על טור יורה דעה, סימן שצ"א, אות ב, באתר HebrewBooks
  9. ^ עיר הצדק, עמ' 3
  10. ^ רבי חיים יוסף דוד אזולאי בספרו שם הגדולים ייחד לה ערך בפני עצמו (מערכת גדולים אות מ סימן צב)
  11. ^ ויכוח מים חיים, עמ' ו' א'..
  12. ^ שו"ת הרמ"א ל"ח, קל"א


אחרונים
חכמי יהדות אשכנז הרמ"א (רבי משה איסרליש) • רבי שלמה לוריא • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אריה לייב הלר (ה"קצות") • רבי אברהם דנציג (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שלחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש")
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • הרב שמואל הלוי וואזנר
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רמ%22א&oldid=22825904"