גזל (משפט עברי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איסור גזל
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ט, י"ג; ויקרא, ה', כ"ג
משנה תורה הלכות גזילה ואבידה, פרקים א'-ט'
שולחן ערוך חושן משפט, סימנים שנ"ט-שע"ז
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רמ"ה, עשה קצ"ד
ספר החינוך, מצווה רכ"ט, מצווה ק"ל

גזל הוא מצוות לא תעשה מן התורה שעניינו הוא לקיחת חפץ מבעליו בכוח, שלא ברשות הבעלים. התורה מצווה על כך בספר ויקרא: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל" (ספר ויקרא, פרק י"ט)

עשה 'והשיב את הגזילה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור גזל הוא לאו הניתק לעשה, לפיכך אדם שגזל ועבר על הלאו מחויב במצוות עשה של 'והשיב את הגזילה'. המקור לדין זה גם הוא בספר ויקרא: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" (ספר ויקרא, פרק ה', פסוק כ"ג).

בזמן שבית המקדש במקרים מסוימים (כגון אם כפר בגזילתו ונשבע לשקר) מתחייב היה הגזלן להשיב את הגזילה בתוספת חומש, וגם להביא קרבן אשם הנקרא "אשם גזלות".

במקרה והחפץ השתנה בזמן שנמצא אצל הגזלן, דהיינו שאכלו אותו או שינו את צורתו (ואפילו היה הדבר באונס), הרי החפץ שייך לגזלן, והגזלן חייב לשלם את תמורתו לבעליו (ולא את החפץ עצמו).

חז"ל אמרו ש"השואל שלא מדעת כגזלן"- דהיינו אדם שלקח חפץ שלא ברשות הבעלים, אפילו על מנת להחזירו אחר-כך לבעלים, הרי זה גזל. אולם במקרים מסוימים כלל זה לא מוחלט (לדוגמה: ניחא ליה לאיניש ליעבד מצווה בממוניה או זכין לאדם שלא בפניו).

העדר חיוב קנסות בגזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לגנב המתחייב בקנס על גניבתו, כגון תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה, גזלן אינו מתחייב בתשלומין אלה. בטעם הדבר כתב הרמב"ם במורה נבוכים:

אבל מה שאין הגזלן מתחייב שום דבר נוסף על דרך הקנס... הוא מחמת מיעוט מציאות הגזל, כי פגע הגניבה יותר מצוי מן הגזל, כי הגניבה אפשרית בכל מקום, והגזל לא יתכן בתוך הערים כי אם בקושי. ועוד שהגניבה אפשרית בדבר הגלוי ובדבר שנזהרו להסתירו ולשמרו, והגזל אינו אפשרי אלא בדבר שהוא נראה וגלוי, ואפשר לאדם להשמר מן הגזלן ויזהר ויתכונן לו ואי אפשר כיוצא בכך עם הגנב. ועוד שהגזלן ידוע ואפשר לתבעו ולהשתדל להחזיר מה שלקח, אבל הגנב אינו ידוע. ולכן מחמת כל הסיבות הללו דן את הגנב בקנס ולא דן כן את הגזלן

מורה נבוכים חלק ג פרק מא

גניבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גניבה (משפט עברי)

מלבד איסור גזילה, ישנו איסור נוסף והוא איסור גניבה, התורה מצווה על איסור נוסף: "לא תגנבו" (ויקרא, י"ט).

ההבדל בין גניבה לגזילה הוא בכך שגניבה נעשית בהיחבא ובלא ידיעת הבעלים, ואילו גזילה נעשית בכוח ובידיעת הבעלים.

בזמן שהייתה סנהדרין אדם שגנב ונתפס היה צריך לשלם לבעלים תשלומי כפל על הדבר הנגנב, דהיינו פי שניים מערך הגניבה.

המקור לדין זה הוא בספר שמות בפרשת משפטים: "אם המצא תמצא בידו הגניבה". דין נוסף הנאמר בגניבה, שאם החפץ הגנוב היה שור או שה, והגנב מכר או שחט אותו, צריך הגנב לשלם לבעלים "תשלומי ארבעה וחמישה", דהיינו בשה צריך לשלם פי ארבעה משוויו, ובשור פי חמישה. בגזילה לעומת זאת אין דין תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמישה. חז"ל ביארו את הטעם שדין הגנב חמור יותר, משום שגנב מראה שהוא ירא מבני האדם יותר מאשר את אלוהים, והרי זה זלזול בכבוד שמים, לעומת זאת גזלן אינו ירא כלל.

גזל הרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוספתא במסכת בבא קמא נאמר: "חמור גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו, הגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזילן".[1] על פי התלמוד, גזלני הרבים, כגון רועים שרועים בשדות של אחרים או גובי מסים שנוטלים ממון יותר ממה שהיו צריכים, "תשובתן קשה", כיוון שאינם יודעים למי להחזיר, אך למרות זאת תיקנו חכמים שיחזירו למי שיודעים בוודאות שגזלו ממנו, ובשאר הכסף יעשו פעולות לטובת הציבור ("צורכי רבים") שייתכן וגם הנגזלים ייהנו מהן.[2][3] הלכה זאת נפסקה בשולחן ערוך בהלכות גזילה.[4] במקום אחר נכתב בשולחן ערוך שסוחר שרימה את לקוחותיו במידות ובמשקלות אינו יכול לעשות "תשובה הגונה".[5]

והסביר זאת הרב יהושע פלק כץ (הסמ"ע), שאמנם בעשיית צורכי הרבים יש "קצת תשובה" ותיקון לחטאו, אך אין בה כדי תיקון שלם, כיוון שאינו יכול להשיב לבעלים את ממונם כראוי. לדבריו, במובן זה חמור מעשהו של אדם זה יותר משאר עבירות, "אפילו גדולות כעריות ועבודה זרה", כיון שהם חטאים שבין אדם למקום ויש להם תשובה ב"חרטה ובוידוי ובסיגופים".

עם זאת, בספר ערוך השולחן הובאו דברי חיזוק ועידוד לאדם שבא לעשות תשובה על גזל הרבים: "כשיעשה צורכי רבים יסבב ה' שכל אחד מהנגזלים או מיורשיהם יהנה כפי ערך גזילתו ושימחלו לו, והבא להיטהר מסייעין אותו מן השמים".[6]

התלמוד מביא כדוגמה ל"צורכי הרבים" חפירת בורות מים לטובת הציבור, כיון שהם "דבר הצריך לכל" (רש"י) וקיים סיכוי שהנגזלים יהנו מהם. החפץ חיים בספרו "אהבת חסד" כותב בשם השל"ה שיכול לעשות צורכי רבים על ידי תרומה של ספרים לבית המדרש או לבית הכנסת. הרב משה פיינשטיין פוסק שיש לעשות זאת באופן שלא ייראה כאילו הוא נותן מתנה מיוזמתו ויגרום לכך שיכירו לו על כך טובה ויכבדו אותו, אלא ייתן בעילום שם וכדומה.[7]

גזל הגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גזל הגר

גזל הגר הוא רכוש שנגזל מגר צדק ולאחר פטירתו אין לו יורשים להשיב להם את הגזילה.

על אף שרכושו של גר שאין לו יורשים הוא הפקר, אבל במקרה של גזלה, נאמר בתורה שהגזלן לא יזכה מן ההפקר ברכושו של הגר הנמצא בידו, אלא הרכוש הגזול ימסר למשמרת הכהונה שעבודתה נקבעת שבוע שבו מת הגר. חיוב נתינת גזל הגר הוא אחת מהעשרים וארבע מתנות הכהונה.

סוגי גזילה אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גזל שינה

ישנו סוג גזילה נוסף, שאינו נחשב כ"גזל" במשמעותו ההלכתית, וידוע בשם "גזל שינה", ועניינו הוא כשאדם מפריע לאחר לישון על ידי רעש וכדומה. לדעת הפסוקים אין איסור זה נכלל באיסור גזל, מאחר שאינו נוטל ממון חבירו לרשותו, ובפסוקים נקטו איסורים אחרים שעובר כגון ואהבת לרעך כמוך וכדומה.

איסור גזילה נוסף נאמר בתלמוד על מי שיאנו משיב שלום לחבירו:

וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר (ישעיהו ג, יד) ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם:

בספר הזוהר,[דרוש מקור] מופיע היתר "לגנוב" דברי תורה, וכנראה הכוונה היא שמותר להעתיק בכתב יד (אך לא בדפוס), טקסט תורני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוספתא, בבא קמא, י
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ד, עמוד ב'.
  3. ^ על פי מסקנת הסוגיה במסכת בבא קמא, הפתרון של עשיית "צורכי הרבים" מתאים רק עבור מי שגזל מהרבים באופן אקראי, אך לגבי אנשים שעוסקים בגזל באופן קבוע כמו שאלו שהוזכרו בגמרא (רועים, גובים וכו') קיימים עקרונות הלכתיים ומוסריים נוספים, ולכן תקנת "צורכי הרבים" תהיה נכונה עבורם רק בחלק מהמקרים (ב"ח, חושן משפט, שסו, ב).
  4. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שס"ו, סעיף ב'; ראו גם: משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ד', הלכה ג'.
  5. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רל"א, סעיף י"ט.
  6. ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שס"ו, סעיף ג'. ראו גם: פלא יועץ,תשובה
  7. ^ ניר אביב, גזל הרבים וגזלן שאינו יודע למי להשיב, באתר ישיבה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.