דוד ניב (היסטוריון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד ניב
דוד ניב.jpg
דוד ניב
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 15 בדצמבר 1915
וולקוביסק, ברוסיה
פטירה 21 בספטמבר 1988 (בגיל 72)
עלה לישראל 1935
כינוי שאול
השתייכות אצ"ל, הצבא הבריטי
דרגה סמל
הנצחה
על שמו רחוב בפסגת זאב בירושלים

דוד ניב (ליניבסקי; 15 בדצמבר 1915 - 21 בספטמבר 1988) היה לוחם והיסטוריון של האצ"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר וולקוביסק שברוסיה. היה חבר ילדות של יצחק שמיר. בשנת 1930 הצטרף לארגון בית"ר. סיים גימנסיה עברית בביאליסטוק, ולאחר שנת לימודים באוניברסיטת ורשה עלה לארץ ישראל בשנת 1935.

שירת בפלוגת הגיוס של בית"ר בזכרון יעקב, ירושלים העתיקה (פלוגת הכותל) ובנחלת יצחק בדרך לירושלים. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט שירת שנה וחצי כנוטר במשטרת המנדט.

ב-1936 הצטרף לאצ"ל. כינויו במחתרת היה "שאול". תפקידיו היו הדרכה, הסברה וארגון. דרגתו הייתה סמל.

ב-1942 התגייס לצבא הבריטי. תפקידו היה ארגון "מזכירות החיילים", גוף שנוצר לשמש כמתווך בין אנשי אצ"ל שהתגייסו לצבא ושלטונות הצבא.

ב-1945 השתחרר מהצבא ובאוגוסט 1945 נעצר במעצר מנהלי לפי תקנות ההגנה (שעת חירום) ללא משפט בגלל עברו באצ"ל ונשלח למעצר במחנה המעצר בלטרון.

ב-20 בדצמבר 1945 הוטס בקבוצה של 55 עצירים, למחנה המעצר "סמבל" ליד אסמרה באריתריאה. הוא השתתף בחיי התרבות במחנה, כתב והלחין את השיר הם לא ישברו אותנו שהפך עד מהרה להמנון כל הגולים:

הם לא ישברו אותנו
אנו לא נכוף הגב
כל עוד זו הרוח בנו
וכל עוד פועם הצו...

ב-17 בינואר 1946 פתחו חיילי המשמר הסודניים באש על הגולים. שניים נהרגו ו-12 נפצעו. הוא נפצע קשה והיה מאושפז כשנה בבית חולים צבאי בריטי.

ב-12 במרץ 1947 הועבר עם כל הגולים למחנה גילגיל בקניה משם שוחרר ב-11 במרץ 1948 והוחזר ארצה. נשלח על ידי האצ"ל לאירופה בענייני רכש וארגון. עם שובו ארצה ב-1949, המשיך את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1953 הוענק לו תואר מוסמך בספרות ולשון עברית.

במשך הזמן מונה כנציב בית"ר בארץ וכראש ההנהגה העולמי של בית"ר. היה מנהל מדור העתונות של הקרן הקיימת לישראל ועורך בטאונה (1949–1960).

במאי 1962 ייסד את הרבעון "האומה", הבמה למחשבה לאומית של המסדר על שם זאב ז'בוטינסקי, והיה עורכו הראשון.

בשנים 19681980 היה עורך דברי הכנסת. פרסם מאמרים רבים בענייני חינוך, ספרות ולשון. יצירתו הגדולה והחשובה ביותר היא מערכות הארגון הצבאי הלאומי שראתה אור בשישה כרכים (1965-1976).

בשנת תשמ"א 1981 זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.

השאיר אלמנה, נעמי ניב, ושתי בנות: נאוה פוגל ומיכל סדן, וכן את תמי בתה של רעייתו נעמי.

ארכיונו הופקד בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

על שמו רחוב בשכונת פסגת זאב בירושלים. וכן רחוב בבאר שבע.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד ניב,‫ אז ועתה : מסות, הערות, שיחות, 1987 ‫
  • דוד ניב (עורך), קח עמך : מדריך בשאלות הסכסוך הערבי-ישראלי, 1984 ‫
  • דוד ניב (עורך), ראש פנה בת מאה תרמ"ב-תשמ"ב, 1983 ‫
  • דוד ניב, יעדי הצעירים :לאור משנתו של זאב ז’בוטינסקי, 1982 ‫

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]