דורות מגופי פיקוד ובקרה
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה פרטית |
| מייסדים | קיבוץ דורות |
| תקופת הפעילות | 1946–הווה (כ־78 שנים) |
| עובדים | כ - 200 (2009) |
| www.dorot.com | |
  | |
דורות מגופי פיקוד ובקרה הוא מפעל המגופים הוותיק בישראל ועוסק בייצור ושיווק מגופים מכנים והידראוליים, מדי מים ומשחררי אוויר לתעשייה, חקלאות, לכיבוי אש, ולמערכות להולכת מים. החברה מייצאת מוצרים לשבעים מדינות. לדורות מספר חברות בת במקסיקו, באיטליה בסין, ארצות הברית ובאוסטרליה, כמו כן לחברה כ 70 נציגויות בעולם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1946, הושלם קידוח הבאר הראשונה בקיבוץ דורות. מיד לאחר מכן עלה הצורך בברזים עבור השקיית השדות, גן הירק והמטעים המתוכננים, אך לא היה תקציב לרכישת הברזים. בנוסף, הרגישו חברי הקיבוץ צורך להקים מפעל, כי לא האמינו שיוכלו להתפרנס אך ורק מחקלאות. לקודחי הבאר הייתה מסגריה ברחובות, והם יעצו לקיבוץ לקנות פיטינגים (מחברים) ולהתקינם לברזים על ידי יציקת ברונזה כמנגנון בתוכם. לשם ביצוע ומימוש הדבר היה צורך לרכוש כלים כגון מחרטה, מקדחה וכלים נוספים, אך מאחר שלקיבוץ לא הייתה כל אפשרות לבצע רכישה כזאת, הוחלט להטיל על הגזבר למכור משאית לשם מימון הרכישה. בסופו של דבר, ובסיוע הקודחים מרחובות, עלה בידי הקיבוץ לרכוש מסגריה שלמה מבעל עסק שפרש. עקב תקנות חמורות של משרד המסחר והתעשייה של ממשלת המנדט הבריטי להעביר ציוד תעשייתי ממקום למקום, נאלצו חברי הקיבוץ להבריח לקיבוץ את הציוד והכלים בשעות הערב במכונית מכוסה בברזנט. הציוד הותקן בצריף פח ליד החשמליה, והוחל בעבודות שונות במסגרות עבור המשק.
עובדי המסגריה רכשו פיטינגים של 2 צול, תכננו את פנים הברז ואת היציקה והתחילו בייצור ברזים של 2 צול. הברזים הראשונים היו עבור הקיבוץ והוטל על אחד החברים לנסות ולשווק אותם גם בתל אביב.
קיבוץ נגבה היה בין ראשוני הקונים, ולאחר מכן נתקבלו הזמנות גם מהמשביר. מכיוון שהתחילו אז להשקות בסקינרים מתוצרת גבעת ברנר, התעורר צורך לברזי ברונזה. לאחר תכנון וייצור של ברז כזה רשם אותו הקיבוץ כפטנט.
פרוץ מלחמת העצמאות הפסיקה כמעט את כל העבודות במפעל ורק לאחר המלחמה הוחל מחדש בייצור ברזים ושוקתות לרפתות, להן היה ביקוש רב. הקיבוץ רכש מחרטה נוספת וציוד לייצור ברזים משוכללים יותר.
בסוף 1947 הוקם הבניין הראשון להרכבה, מה שחייב הוספת עובדים וציוד, אך חברי הקיבוץ לא התגייסו ברצון לעבודה.
ב- 1950 הוקם בית יציקה, מיושן אמנם, אך כזה שאפשר להגדיל את היקף הייצור ולהתחיל לייצא ברזים לחו"ל ובעיקר לאפריקה.
ב- 1980 הוקם בית יציקה חדש בטכנולוגיה ייחודית, והוא שרת את המפעל נאמנה במשך 20 שנה.
בתחילת שנות ה-80 נעשו ניסיונות מחודשים לייצוא, אולם רוב המוצרים הקלאסיים לא התאימו למטרה זו והיה צורך להתאים את המפעל לדרישות השוק. בתקופה זו החל הפיתוח של הברזים ההידראוליים. לא עוד מנגנון מכני לפתיחה וסגירה ידנית, אלא מערכת המנצלת את אנרגיית המים להפעלת ברזים להשקיה סדרתית ולחיבור למערכות בקרה ממוחשבות.
בשנות ה-90, הורחבו שוקי היצוא וכן נחתם הסכם עם חברת נטפים לשיווק מוצרי דורות בשוק החקלאי בארצות הברית. בנוסף פותחו מערכות תמך, חוזקה מחלקת הפיתוח, נבנתה מבדקה חדשה והורחבו משמעותית אולם ההרכבה והמחסנים. המפעל טיפס מדרגה נוספת במעלה הפיכתו מבית מלאכה למפעל תעשייה מודרני.
בשנת 2000 נסגר בית היציקה עקב תחרות עזה מול ייצור זול יותר במדינות מתפתחות, והפעילות עברה בחלקה לסין. באוגוסט 2007 נרכש גרעין השליטה על ידי חברת Miya, חברת החזקות המים של קבוצת אריסון, בבעלות שרי אריסון.
המסגרייה הקטנה של שנות ה-40 הפכה למפעל מוביל בתחומו בשנות הפיתוח המואץ של ההתיישבות בישראל. בכל השנים הללו עוסק המפעל ביציקה ובכבישה, בעיבוד שבבי, בהרכבה, בבדיקה ובשיווק בארץ ובעולם. מגוון המוצרים של דורות גדל וכיום מכיל גם מגופים שייעודם לאו דווקא לשוק החקלאי, אלא לאספקת מים למערכות עירוניות, כיבוי אש, למפעלי תעשייה, משחררי אוויר ומדי מים בשיטת AMR ועוד.
מוצרים ופתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דורות מתמחה בתחומי הולכת מים, כיבוי אש וחקלאות כאשר היא מספקת מגופי בקרה הידראולים, משחררי אוויר, מדי מים ומגופים מכניים.
נוכחות גלובאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
דורות נותנת מענה ושירות ברחבי העולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר חברת דורות מגופי בקרה (אנגלית/ספרדית/רוסית/איטלקית)