משרד הכלכלה והתעשייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: טקסט פרסומי; יש לעדכן העברת תחום העבודה למשרד אחר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
משרד הכלכלה והתעשייה
Calcala.png
ממשלה ממשלת ישראל ישראלישראל
שר משה כחלון
מועד כניסת השר לתפקידו 1 באוגוסט 2016
מנכ"ל עמית לנג
שנת הקמה 1949
שמות קודמים משרד התעשייה
משרד המסחר והתעשייה
משרד התעשייה, המסחר והתיירות
משרד התעשייה והמסחר
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (התמ"ת)
http://www.economy.gov.il

משרד הכלכלה והתעשייה הוא שמו הנוכחי של משרד ממשלתי שהוקם בשנת 1949 בשם "משרד התעשייה", שבתוכו היו גם אגפי המסחר והתעסוקה. תחומי הפעילות של המשרד, וגם שמו, השתנו פעמים רבות במשך שנות קיומו, בדרך כלל לא משיקולי מדיניות, אלא משיקולים של חלוקת כוח וסמכויות בין שרים.

תוכן עניינים

שם המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרד שינה את שמו פעמים אחדות, שינויים המשקפים שינויים בתחומי האחריות של המשרד, שנעשו משיקולים פוליטיים ומשיקולים פונקציונליים. עם הקמתו נקרא המשרד "משרד התעשייה", בהמשך וברוב שלושים שנותיו הראשונות נקרא המשרד בשם "משרד המסחר והתעשייה". בשנת 1978 שונה שמו ל"משרד התעשייה, המסחר והתיירות", וכעבור שלוש שנים הופרד ממנו משרד התיירות, והמשרד שינה שמו ל"משרד התעשייה והמסחר" (ובקיצור: "משרד התמ"ס"), שינוי הרומז למתן עדיפות לתעשייה על פני המסחר. בשנת 2003, עם מינויו של אהוד אולמרט לשר העומד בראש המשרד, הורחב המשרד באמצעות צירופו של משרד העבודה (שהיה קודם לכן חלק ממשרד העבודה והרווחה), ושם המשרד שונה ל"משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה" (ובקיצור רוֹוֵחַ: "משרד התמ"ת"). בשנת 2013, עם הקמת הממשלה ה-33 ומינויו של נפתלי בנט לשר העומד בראש המשרד, שונה שמו ל"משרד הכלכלה" ללא שינוי בסמכויותיו. מטרת קיצור שם המשרד הייתה להעיד על הניתוק מהתעשיינים או מכך שאין העדפה לתחום זה על פני יתר תחומי העיסוק של המשרד. מדובר במהלך שנועד לטשטש את תחומי העשייה של המשרד שעלולים להישמע "אפורים" ולתת לו נופך משמעותי יותר. בנובמבר 2015, עם מינוי לממלא מקום שר הכלכלה, יזם בנימין נתניהו את שינוי שם המשרד ל"משרד הכלכלה והתעשייה"[1].

תפקידי המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המשרד כאשר נקרא "משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה"

המשרד הוא אחד המשרדים הכלכליים ובו מרוכזים כלים לעידוד הצמיחה הכלכלית של ישראל. הוא מתמקד במיצוי פוטנציאל הון האנושי והשבחתו, באכיפת הציות לחקיקה ובייזום חקיקה חדשה. תפקידי המשרד השתנו במהלך השנים, בעיקר על פי שיקולים קואליציוניים, ובהתאם לכך השתנה גם שמו. בין השאר, נקרא המשרד: "משרד המסחר והתעשייה" וכן "משרד התעשייה, המסחר והתיירות". עם הקמת ממשלתו השנייה של אריאל שרון, בתחילת 2003, נמסר המשרד לידיו של אהוד אולמרט, והועבר אליו גם הטיפול בענייני עבודה, שהיה קודם לכן בידי משרד העבודה והרווחה. בעקבות זאת שונה שם המשרד לשמו הקודם, "משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה". ב-2013 שונה שם המשרד ל"משרד הכלכלה".

עבודת המשרד מתמקדת ביצירת מקומות עבודה תוך מתן קדימות לאזורי עדיפות לאומית ולאוכלוסיות מיוחדות כגון: חרדים, מיעוטים, הורים יחידים ומוגבלים תוך שימוש בזרועות המשרד בנושאי תעסוקה ותעשייה. כמו כן, עוסק המשרד בהגדלת היצוא כמוביל צמיחה במשק, בהרחבת היקף ההשקעות בתעשייה, במחקר ופיתוח תעשייתי, בפיתוח כלי מימון וסיוע לתעשייה, לעסקים ולמשקיעים, בהגברת המודעות הצרכנית ובשמירה על כללי סחר הוגנים, בהגדלת הפריון באמצעות פיתוח הון אנושי ומערכת חינוך והכשרה טכנולוגית, בהקמת מעונות יום ומשפחתונים, בהגברת האכיפה בתחום חוקי עבודה ובענייני בטיחות בעבודה.

אחת מיחידות הסמך של המשרד היא שירות התעסוקה.

מספר נושאים מרכזיים, עומדים בראש סדר העדיפויות של פעילות משרד הכלכלה:

  • יצירת מקומות עבודה שמקורם בצרכים כלכליים ועסקיים יציבים, תוך מתן עדיפות לאזורי הפריפריה ולישובים בהם שיעור האבטלה גבוה.
  • סיוע בפיתוחה וביסוסה של תעשייה יעילה ורווחית, בעלת כושר תחרות, שתוכל להיות גורם מוביל בצמיחה מואצת של המשק הישראלי.
  • פיתוח הפעילות הכלכלית הבינלאומית של ישראל ובמיוחד פיתוח כלים להגברת היצוא במטרה להבטיח השקעות זרות מאסיביות בישראל והעמקת העניין והאטרקטיביות של המשק הישראלי.
  • הרחבת שיתוף הפעולה והסחר הכלכלי עם מדינות האזור למיצוי היתרונות היחסיים של כל מדינה.
  • פיתוח מערכת חינוך והכשרה טכנולוגית מגוונת. פיתוח הון אנושי במטרה להגדיל את התשתית האנושית על פי צורכי התעשייה והמשק.
  • ייזום מדיניות ותוכניות להחלפת עובדים זרים בעובדים ישראליים בענפי הבנייה, החקלאות והתעשייה.
  • יזום מדיניות לשילוב והגדלת שיעור התעסוקה של אוכלוסיות מיוחדות כגון: חרדים, מיעוטים, הורים יחידים ומקבלי הבטחת הכנסה, אוכלוסיות שהשמתן קשה, נכים ומוגבלים.
  • קידום המחקר והפיתוח התעשייתי, כאמצעי לפיתוח תעשייה עתירת ידע שתקדם את היתרונות היחסיים של ישראל, ותאתר את התחומים החדשניים בהתפתחות העולמית.
  • הגברת התחרותיות במשק ומניעת הנזקים הנגרמים למשק מהתארגנות קרטלית ומונופוליסטית.
  • עידוד הציבור למודעות צרכניות ושמירה על כללי סחר הוגנים, שיבטיחו את רווחת הפרט ויגבירו את רמת התחרותיות במשק.
  • הגברת אכיפה של חוקי עבודה במטרה להבטיח שכר ותנאי עבודה הולמים.
  • פיתוח כלי מימון חוץ תקציביים – שימוש מושכל בתקציב המדינה ליצירת תמריצים להשתתפות שוק ההון במימון מיזמי פיתוח ותעשייה.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות מטה

  • לשכת שר
  • לשכת המנהל הכללי
  • לשכת המשנה למנכ"ל והממונה על התעסוקה
  • אגף אסטרטגיה ותכנון מדיניות
  • אגף הכספים - חשבות
  • ביקורת פנימית
  • דוברות, פרסומים ופניות ציבור
  • הלשכה המשפטית
  • מחקר וכלכלה
  • מערכות מידע ומיחשוב
  • תכנון, בקרה, מעקב ומכרזים
  • תקציבים תמחיר ופיקוח על המחירים

מחוזות המשרד

  • מחוז באר שבע והדרום
  • מחוז חיפה והצפון
  • מחוז ירושלים
  • מחוז תל אביב והמרכז

שרי המשרד לדורותיהם וסגניהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תפקיד תחילת כהונה סיום כהונה סיעה
פרץ ברנשטיין שר המסחר והתעשייה 14/05/1948 10/03/1949 הציונים הכלליים
אליעזר קפלן שר המסחר והתעשייה 10/03/1949 01/11/1950 מפא"י
יעקב גרי שר המסחר והתעשייה 01/11/1950 08/10/1951 לא היה ח"כ
דב יוסף שר המסחר והתעשייה 08/10/1951 24/12/1952 מפא"י
פרץ ברנשטיין שר המסחר והתעשייה 24/12/1952 29/06/1955 הציונים הכלליים
פרץ נפתלי שר המסחר והתעשייה 29/06/1955 03/11/1955 מפא"י
פנחס ספיר שר המסחר והתעשייה 03/11/1955 25/05/1965 מפא"י
חיים יוסף צדוק שר המסחר והתעשייה 25/05/1965 22/11/1966 מפא"י
זאב שרף שר המסחר והתעשייה 22/11/1966 15/12/1969 מפא"י
יוסף ספיר שר המסחר והתעשייה 15/12/1969 06/08/1970 גח"ל
פנחס ספיר שר המסחר והתעשייה 01/09/1970 05/03/1972 מפא"י
חיים בר לב שר המסחר והתעשייה 05/03/1972 20/06/1977 המערך
יגאל הורביץ שר התעשייה, המסחר והתיירות 20/06/1977 01/10/1978 הליכוד
גדעון פת שר התעשייה, המסחר (והתיירות עד 1981) 15/01/1979 13/09/1984 הליכוד
אריאל שרון שר התעשייה והמסחר 13/09/1984 20/02/1990 הליכוד
משה נסים שר התעשייה והמסחר 07/03/1990 13/07/1992 הליכוד
מיכאל חריש שר התעשייה והמסחר 13/07/1992 18/06/1996 מפלגת העבודה הישראלית
נתן שרנסקי שר התעשייה והמסחר 18/06/1996 06/07/1999 ישראל בעלייה
רן כהן שר התעשייה והמסחר 06/07/1999 24/06/2000 מרצ
אהוד ברק שר התעשייה והמסחר 24/09/2000 07/03/2001 ישראל אחת
דליה איציק שרת התעשייה והמסחר 07/03/2001 02/11/2002 ישראל אחת, העבודה-מימד
אריאל שרון שר התעשייה והמסחר 02/11/2002 15/12/2002 הליכוד
דני נוה שר התעשייה והמסחר 15/12/2002 28/02/2003 הליכוד
אהוד אולמרט שר התעשייה, המסחר והתעסוקה 28/02/2003 04/05/2006 הליכוד
אלי ישי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה 04/05/2006 31/03/2009 ש"ס
בנימין בן אליעזר שר התעשייה, המסחר והתעסוקה 31/03/2009 19/01/2011 מפלגת העבודה
שלום שמחון שר התעשייה, המסחר והתעסוקה 19/01/2011 18/03/2013 העצמאות
נפתלי בנט שר הכלכלה 18/03/2013 14/05/2015 הבית היהודי
אריה דרעי שר הכלכלה 14/05/2015 03/11/2015 מפלגת ש"ס
בנימין נתניהו ממלא מקום שר הכלכלה 03/11/2015 01/02/2016 הליכוד
שר הכלכלה והתעשייה 01/02/2016 01/08/2016
משה כחלון שר הכלכלה והתעשייה 01/08/2016 מכהן כולנו
סגני שר במשרד
סגן השר סיעה תחילת הכהונה סוף הכהונה
זלמן סוזאיב הציונים הכלליים 1953 1955
אריה לובה אליאב המערך 1966 1967
יצחק פרץ הליכוד 1977 1979
מאשה לובלסקי העבודה 1992 1996
אלי בן מנחם ישראל אחת 2000 2001
מיכאל רצון הליכוד 2003 2004
אלי אפללו הליכוד 2005 2006
אורית נוקד העבודה 2009 2011

מנכ"לי המשרד לדורותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תחילת כהונה סיום כהונה הערות
היינץ גרינבאום[2] 1948 1949
גרשון מירון[3] 1950 1950
הרמן הולנדר[4] 1951 1951 איש המזרחי
יעקב פיקר 1952 1952 מונה בידי דב יוסף, כיהן פחות משלושה חודשים
שאול ליפשיץ[5] 1953 1954
יוסף גליקמן[6] 1954 1958
מיכאל צור 1958 1966
דוד גולן[7] 1966 1969
גדעון להב[8] 1970 1973
משה מנדלבאום 1974 1977
עמוס מר-חיים 1977 1979
שוקי פורר 1983 1986
נתן שרוני 1992 1994
יוסי שניר 1994 1996
שוקי גלייטמן 1996 1997
דב מישור 1997 1999
ראובן חורש 1999 2001
אמיר חייק 2001 2003
רענן דינור 2003 2006
גבריאל מימון 2006 2009
שרון קדמי 2009 2013
עמית לנג 2013

יחידות המשרד ויחידות הסמך[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשרד מספר יחידות סמך ויחידות פנים משרדיות העוסקות במגוון נושאים הנוגעים, רובם ככולם, להיבטים הכלכליים והחברתיים המרכזיים במדינת ישראל.

מרכז ההשקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השר שלום שמחון וראש העיר חיפה, בטקס השקת הקרן לעידוד תעשיית הקולנוע בחיפה, 2012

מרכז ההשקעות פועל מכוח החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 ומעודד הקמה והרחבה של מפעלים תעשייתיים ומבנים לתעשייה על ידי מתן מעמד של "מפעל מאושר" לתוכנית השקעות. הגוף המחליט במרכז ההשקעות הוא המינהלה שבה חברים נציגי משרדי הכלכלה, האוצר, התיירות, החקלאות, משרד ראש הממשלה ונציג הציבור. לקבל מעמד של "מפעל מאושר" על המפעל למלא את התנאים הבאים: "25% או יותר מכלל הכנסתו בשנת המס ממכירות המפעל הן ממכירות בשוק מסוים המונה 12 מיליון תושבים לפחות" - ושאר התנאים מפורטים בסעיף 18א (ג) לחוק. מעמד זה מאפשר ליזם ליהנות מהטבות באחד ממסלולי ההטבות הקבועים בחוק. על פי החוק לעידוד השקעות הון נקבעו מספר אזורי עדיפות לאומית, הסיוע שונה מאזור לאזור, בהתאם להוראות החוק. יזם שאושרה תוכניתו, ייהנה מההטבות ומהזכויות לאורך כל תקופת ההטבות.

הקריטריונים הכלליים המנחים את מנהלת מרכז ההשקעות למתן מעמד של "מפעל מאושר" הם:

  • כדאיות למשק הלאומי.
  • יכולת תחרות בשווקים בינלאומיים.
  • שימוש בטכנולוגיות חדשניות.
  • יצירת מקומות תעסוקה.
  • ערך מוסף גבוה.
  • מתן פתרון נאות לצרכים המיוחדים של כלכלת מדינת ישראל.

בנוסף לכך, מרכז ההשקעות מרכז מגוון מסלולים התומכים בהעסקת עובדים ובעידוד השקעות בפריפריה.

הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים

הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים נועדה לרכז את פעילות הממשלה בתחום עסקים קטנים ובינוניים, לגבש מדיניות ולתאם את פעולתם של הגופים השונים העוסקים בתחום זה. הסוכנות מציעה מגוון כלי סיוע, ומייצגת את העסקים הקטנים בפני הממשלה והכנסת. המטרה העיקרית של הסוכנות היא לסייע ליזם ולבעל העסק להתגבר על מכלול החסמים והקשיים העומדים בדרכו.

הסוכנות פועלת בכמה מישורים שבאים לתת מענה לשלושה כשלי שוק שמאפיינים מגזר זה: רמת נגישות נמוכה למימון, ידע חסר ונטל ביורוקרטי. בתחום המימון מפעילה הסוכנות כלים כמו הקרן לעסקים קטנים ובינוניים בערבות מדינה, שמופעלת בשיתוף עם החשב הכללי במשרד האוצר; קרן לעידוד השיווק לחו"ל, קרן לנשים ממגזר המיעוטים בשיתוף משרד ראש הממשלה וקרנות קורת; קרן לפיתוח מוצרים עתירי עיצוב ועוד. על מנת להתגבר על מחסור בידע עסקי בקרב עסקים קטנים, מפעילה הסוכנות תוכנית ייעוץ עסקי לעסקים וליזמים, וכן מספקת מדריכים מקצועיים באתר האינטרנט שלה. תוכניות נוספות של הסוכנות מתקיימות ברמה האזורית באמצעות מוקדי שטח, שהם עמותות שמהוות זרוע מבצעת של הסוכנות וממומנות על ידה. מגוון הכלים המוצעים במוקדי השטח כוללים: קורסים והדרכות, ליווי יזמים בצעדיהם הראשונים, סיוע בהכנת תוכנית עסקית ובמציאת מקורות מימון. וכן תוכניות מיוחדות כמו סיוע בכניסה למעגל התעסוקה באמצעות יזמות, העמדת חממות עסקיות לעסקים צעירים, סיוע בהרחבת מעגלי השיווק וההפצה של עסקים בפריפריה.

לצד כלי הסיוע פועלת הסוכנות גם בתחום המדיניות, ומסייעת לעסקים קטנים ובינוניים להתגבר על הנטל הביורוקרטי. הסוכנות מבצעת ניטור של חקיקה ורגולציה, ובוחנת את השפעתה על מגזר העסקים הקטנים. הסוכנות נותנת המלצות להתאמת המדיניות או החקיקה ליכולותיהם של עסקים קטנים, ומציגה את עמדה בוועדות הכנסת. הסוכנות מקדמת נושאי מדיניות גם באופן יזום, ועמדה מאחורי תיקון חוק מס ערך מוסף שהרחיב את מעגל העסקים הזכאים לדווח מע"מ על בסיס מזומן, והפך אותו לחובה.

המינהל לאזורי פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינהל לאזורי פיתוח מופקד על פיתוח ויצירת מקורות תעסוקה ביישובי הפריפריה. הפעילות העיקרית הינה:

  • פיתוח תשתיות לפארקי תעשייה ושיווקם ליזמים-הקמת פארקי תעשייה מודרניים בפריפריה יוצרת סביבת עבודה מושכת ומתחרה. זמינות המגרש והקצאתו ליזם בפטור ממכרז מעניקות לפריפריה יתרון יחסי במשיכת היזמים. המדיניות קובעת התמקדות בפיתוח פארקי תעשייה מרחביים המשותפים למספר רשויות מקומיות שכנות, כדי לנצל ביעילות את משאבי התקציב והקרקע. בהתאם למדיניות זו מופעלות 29 מינהלות לפארקי התעשייה, בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות.
  • טיפול ממוקד במספר מוגדר של יישובים באזורי הפיתוח-זוהי תוכנית סיוע משלימה חדשה וחלופית למענקים שניתנו בעבר ליזמים ע"פ החוק לעידוד השקעות הון. התוכנית הראשונה, "עידוד 99", התמקדה ב-21 יישובים ובמהלך שנת 2002 הצטרפו עוד 28 יישובים. במסגרתה בוצעו פרויקטים תשתיתיים בתחומים אלה:שיפור רמת השירותים והפיתוח הכלכלי, פיתוח תחומי המסחר והתיירות, קידום צורכי הקהילה והחברה והשבחת ההון האנושי.

לשכת המדען הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המדען הראשי במשרד הכלכלה

מכוח החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה ממונה על ביצוע המדיניות הממשלתית לתמיכה במו"פ תעשייתי והיא הגוף המרכזי העוסק בתמיכה במו"פ בישראל. מטרת המדען הראשי היא לפתח את הטכנולוגיה בישראל כאמצעי לעידוד יזמות טכנולוגיות, מיצוי הפוטנציאל המדעי, הגברת בסיס הידע של התעשייה במדינת ישראל, עידוד מו"פ בעל ערך מוסף גבוה ועידוד שיתוף פעולה במו"פ הן ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית. בלשכת המדען הראשי מגוון תוכניות סיוע שפועלות על בסיס תקציב שנתי.

לשכת המדען הראשי מספקת לתעשייה קשת רחבה של תוכניות לקידום יזמות וחדשנות טכנולוגית, שמטרתן לשמור על היתרון התחרותי של התעשייה הישראלית בעולם. בין היתר, מוצעים תנאי מימון אטרקטיביים, יצירת שיתופי פעולה ייחודיים בין חברות בתעשייה ובינן לבין קבוצות מחקר באקדמיה, יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים ותמיכה ברעיון מהשלב הבסיסי ביותר שלו - על מנת לסייע לתעשייה בהשתתפות בסיכונים הכרוכים בהשקעה במו"פ.

לשכת המדען הראשי נוסדה בשנת 1971, ומאז היא מעודדת ומקדמת יזמות, ממנפת כישורים מדעיים ויכולות טכנולוגיות ומעודדת מחקר ופיתוח פורצי דרך בישראל לחיזוק כושר התחרות של התעשייה הישראלית בשווקים הגלובליים. לשכת המדען הראשי (המינהל למחקר ופיתוח תעשייתי) במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה פועלת מתוקף החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד - 1984.

לשכת המדען הראשי אינה פועלת כגורם עסקי. היא מפעילה מנגנון תמיכה ייחודי המציע כמה יתרונות בולטים שאינם קיימים במסלולי תמיכה אחרים במשק:

  • מודל המימון המציע השתתפות בסיכונים הכרוכים בתהליך הפיתוח, אך לא ברווחים או בהצלחות עתידיות (פרט להחזר תמלוגים).
  • שיתופי פעולה ייחודיים בין חברות מובילות בתעשייה ובינן לבין קבוצות מחקר באקדמיה למיצוי מרבי של פוטנציאל הידע הקיים ולחלוקת מיומנויות התורמים לכלל המשתתפים בתוכנית ולשיפור כושר התחרות - תוכניות אלו מופעלות על ידי מנהלת מגנ"ט וביניהן ניתן למצוא את תוכניות כגון "מאגד מגנט", "מגנט"ון", נופר ומימ"ד.
  • שיתופי פעולה בין חברות ישראליות לבין חברות מובילות בעולם ליצירת קשרים עסקיים ולחשיפה לשותפים בינלאומיים פוטנציאליים.
  • תוכניות תמיכה המאפשרות עיסוק במו"פ גנרי ארוך טווח לפיתוח מוצרים עתידיים וטכנולוגיות חדשניות המקנים לחברות יתרון תחרותי, מאפשרים חדירה לשווקים חדשים ומחזקים את הצמיחה הכללית במשק הישראלי.
  • מסלולי תמיכה ייחודיים ליזמים מתחילים ולחברות צעירות המעניקים סיכוי למיזם ראשוני עוד טרם השלב של הוכחת היתכנות, לרבות מתן סיוע מרבי וללא השתתפות ברווחים עתידיים או במניות החברה שתוקם. הכלים העיקריים בתוכנית זו כוללים את: תוכנית החממות טכנולוגיות, תוכנית תנופה והמסלול לתמיכה בחברות צעירות.

החל משנת 2011, המדען הראשי של משרד הכלכלה הוא אבי חסון[9].

מינהל סחר חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורס הנספחים המסחריים של משרד התמ"ת, אוגוסט 2012

מינהל סחר חוץ אמון על ניהול מדיניות הסחר הבינלאומית של מדינת ישראל. תחומי הפעילות העיקריים כוללים פעולות לקידום הסחר והיצוא, ייזום ותחזוקת הסכמי סחר לשיפור תנאי הסחר של ישראל, עידוד ומשיכת השקעות זרות ויצירת שיתופי פעולה אסטרטגיים עם חברות זרות. במקביל לפעילות בישראל, המינהל מפעיל מערך של נציגים כלכליים אשר מהווים את הזרוע הביצועית של המשרד בשוקי חו"ל. המבנה הארגוני של המינהל לסחר חוץ והחלוקה התפקודית משקפים את ייחודו במסגרת המערכת המנהלית של המשרד. מדובר ביחידה אשר על מנת לבצע את משימותיה, מחד גיסא, מהווה הגורם המרכזי בעיצוב מדיניות סחר החוץ של ישראל ובקידום ותחזוקה של מערך הסכמי הסחר של ישראל ומאידך גיסא, מפעילה מערכת של נציגים כלכליים בנציגויות ישראל בחו"ל ומהווה גוף ממונה מדריך ומסייע להם. מינהל סחר חוץ משמש נקודת קשר של המשרד ושל מערכת סחר החוץ הישראלי כולה עם הנציגים הזרים בארץ ועם אורחים רשמיים מחו"ל.

לשם קידום ותחזוקה של הסכמים בינלאומיים קיימת במינהל לסחר חוץ המחלקה למדיניות מסחרית והסכמים בינלאומיים הכוללת מספר יחידות:

  • המחלקה להסכמים מולטילטראליים - מובילה את הפעילות מול הארגונים המעצבים את המדיניות וכללי הסחר בעולם, בהם ה-WTO.
  • המחלקה להסכמים בילטראליים - מנהלת משא ומתן על הסכמי סחר חדשים של מדינת ישראל במטרה למנוע אפליה של התעשייה הישראלית בשווקים הבינלאומיים. בנוסף, עוסקת המחלקה בתחזוק הסכמים קיימים בין המדינות ובניהול מערכת הקשרים וההסכמים מול האיחוד האירופי.
  • המחלקה למדיניות יבוא ו-OECD - עוסקת בגיבוש מדיניות היבוא לישראל ובפישוט תהליכי יבוא ויצוא. בנוסף, עוסקת המחלקה בפעילות מול ארגון ה-OECD.

העיסוק במגוון תחומי קידום היצוא נעשה באמצעות דסקים אזוריים ורשת נספחים מסחריים ברחבי העולם. במינהל לסחר חוץ קיימים הדסקים הגאוגרפיים הבאים: אירופה, אמריקה, אסיה-פסיפיק ואפריקה, הודו-סין ומזה"ת וצפון אפריקה. הדסקים הגאוגרפיים עוסקים בקביעת מדיניות, סיוע לקידום יחסי הכלכלה והסחר, הכוונת הנציגים הכלכליים תוך הגשת סיוע ייעוצי/מנהלי/טכני, תקציב ובקרת הפעילויות של הנציגים, ארגון וטיפול במשלחות נכנסות ויוצאות, ועדות מעורבות, טיפוח הקשרים עם השגרירויות הרלוונטיות בארץ ועם גורמים ישראלים, ממשלתיים ופרטיים, הפועלים באזורים עליהם ממונים הדסקים, הכנת סקירות כלכליות ומסחריות וארגון ביקורי שר ושל גורמים רשמיים אחרים באזורים בהם מטפל הדסק. פעילויות קידום היצוא כוללות בנוסף גם הפקת חומרי הסברה להצגת הפוטנציאל הכלכלי-תעשייתי של ישראל, סיוע ליצואנים בודדים בפעילותם בחו"ל ובחדירה לשווקים חדשים, אירוח עיתונאים זרים בארץ וליווי ביקורם בתעשייה, קידום השתתפות ישראלית בתערוכות מסחריות ענפיות בעולם וקידום השתתפות זרה בתערוכות ובביתנים ישראלים בארץ ובחו"ל.

המשרד מחזיק 41 נספחויות מסחריות במרכזי הסחר העיקריים בעולם המשמשים כזרוע קדמית של כל הגופים העוסקים בקידום היצוא ובקשרים הכלכליים. המינהל לסחר חוץ אחראי על הכשרת וניהול מערך הנספחים, בארץ ובחו"ל.

הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי (רשפ"ת)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי (רשפ"ת) מופקדת על ניהול רכש הגומלין של מדינת ישראל. בהתאם לכך פועלת רשפ"ת לייזום, מעקב, בקרה ותיאום פעילויות של שיתוף פעולה תעשייתי הנובעות מהתחייבויותיהן של חברות זרות לרכש גומלין בישראל. הרשפ"ת מוסמכת לדרוש מחברות זרות שזכו במכרזים ממשלתיים וציבוריים לבצע רכש גומלין בארץ בהיקף של 35% לפחות מערך העסקה (או 20% למדינות החברות בהסכם ה-GPA). מטרת פעילותה של רשפ"ת היא מינוף ההוצאה הממשלתית ליצירת הזדמנויות עסקיות ותעסוקתיות, להבאת טכנולוגיות חדישות מחו"ל, להגברת השקעות זרות במחקר ופיתוח, להגברת היצוא ולפתיחת שווקים חדשים. כמו כן, פועלת רשפ"ת באמצעות הכלים שבידיה לחיזוק תעשיות ועסקים בפריפריה ובאזורי עדיפות לאומית ול"פתיחת הדלת" לתעשיות בינוניות וקטנות ליהנות מרכש גומלין.

שיתוף הפעולה התעשייתי מבוצע באופנים שונים ובהם: קניית מוצרים ושירותים כחול-לבן, קבלנות משנה מקומית, שתוף פעולה במו"פ, השקעות וסיוע שיווקי של החברה המחויבת ליצואן הישראלי בחו"ל. הרשות קשורה בהסכמי שיתוף פעולה תעשייתי עם כ-200 חברות ותאגידים זרים, בתחומי הביטחון, תעופה, אנרגיה ואקולוגיה, חשמל ואלקטרוניקה, מחשבים, ציוד רפואי, רכב ותחבורה ועוד. לרשפ"ת קשר ישיר למקבלי ההחלטות ואנשי הרכש באותן החברות והתאגידים.

הרשות מקיימת באופן שוטף מפגשים בין התעשיות הזרות והישראליות, מקבלת דרישות טכניות והצעות לשיתוף פעולה מהחברות הזרות, מקשרת מפעלים ישראלים עם אנשי הקשר שמונו לצורך ביצוע רכש גומלין מטעם החברות הזרות ומקיימת מעקב ובקרה אחר ביצוע ההתחייבויות לרכש גומלין. הרכש מהמפעלים הישראלים מבוצע על בסיס תחרותי במחיר, בכושר הייצור והאספקה, ובאיכות בהתאם לדרישת החברות הזרות.

המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי (IEICI)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי (IEICI) נוסד כארגון ללא כוונת רווח בשנת 1958, תוך יצירת שותפות של ממשלת ישראל והמגזר הפרטי. המכון מקדם את היצוא התעשייתי ויצוא השירותים של ישראל וכן מפתח יחסי סחר, שיתופי פעולה ושותפויות אסטרטגיות עם חברות מחו"ל. מכון היצוא מעניק שירותים לאלפי יצואנים ואנשי עסקים בישראל. מכון היצוא מקדם את היצוא על ידי יוזמות בינלאומיות ותוכניות ייחודיות במדינות רבות, באמצעות הנציגים הרשמיים של ישראל - נספחי מסחר וכלכלה ונציגי פיתוח עסקי מקומיים. המכון מקיים קשרי עבודה עם הנציגים הדיפלומטיים ונספחי המסחר הזרים המכהנים בישראל, ועם ארגוני סחר בינלאומיים ברחבי העולם. המכון מספק שירותי מידע וייעוץ, קשרים וסיוע מקיפים בקידום היצוא של חברות ישראליות וכן שירותים משלימים עבור קהיליית העסקים הבינלאומית. המכון יוזם ומארגן משלחות עסקיות יוצאות ונכנסות. יוזם, מקים ומנהל ביתנים לאומיים וביתני מידע בתערוכות ובירידי סחר בינלאומיים ברחבי העולם, בהם הוא מציג את יכולותיה של ישראל במגוון תחומים.

המכון פועל באמצעות שתי חטיבות פיתוח עסקי - "חטיבת ענפים טכנולוגיים" ו"חטיבת מוצרי צריכה":

  • "חטיבת ענפים טכנולוגיים" מכוונת את פעילותה להרחבת ההזדמנויות העסקיות עבור היצואנים הישראליים בתחומים הטכנולוגיים, עם דגש על יצירת קשרים עסקיים איכותיים. הפעילות השוטפת כוללת ייזום מפגשים עסקיים אפקטיביים, הסכמים לשיתופי פעולה והעברת ידע, פעילות שיווקית בתערוכות, מפגשים עסקיים וחיבור בלתי אמצעי בין חברות ישראליות לגורמים עסקיים ומוסדיים בעולם, פתיחת דלתות בפני אינטגרטורים, הבאת קניינים, עיתונאים זרים, כנסים וסמינרים ברחבי העולם. הענפים המיוצגים בחטיבה הם: אלקטרוניקה, תקשורת, תוכנה, ניו-מדיה, קולנוע וטלוויזיה, תעופה וחלל, ביטחון המולדת, מכשור ומחשוב רפואי, ביוטכנולוגיה, ביו-פארמה, אגרוטכנולוגיה, טכנולוגיות מים וסביבה, בנייה, רכב, ופרויקטים בינלאומיים. בחטיבה פועלת "היחידה למדינות היעד", המרכזת את פעילות מכון היצוא בסין, הודו ובברזיל. בחטיבה פותחו שירותים ייחודיים לסיוע ליצואנים אל מול השווקים הללו הכוללים שירותי ייעוץ, הכנה לפגישות וסיוע במעקב לאחר הפגישות, הבנת התרבות העסקית ועוד.
  • "חטיבת מוצרי הצריכה" מהווה צומת של מידע עסקי רב-חשיבות ליצואן. החטיבה ממוקדת ביצירה והרחבת הזדמנויות עסקיות ליצואנים הישראליים, תוך יצירת קשרים עם הנהלות של רשתות קמעונאיות מובילות וחיבור לקניינים מובילים בתחום, מפגשים עסקיים בתערוכות בינלאומיות, קישור לסוכנים ומפיצים, חשיפה במדיה תקשורתית ובקרב לקוחות פוטנציאלים. החטיבה יוזמת ומציעה ליצואנים ליטול חלק בפעולות שיווק כגון ביקורי קניינים ועיתונאים ומפגשים עם לקוחות באתרים שונים בחו"ל. הענפים המיוצגים בחטיבה הם: אריזה, פלסטיקה, טקסטיל ואופנה, תכשיטים, יודאיקה וחפצי-חן, מזון, יין ומשקאות, קוסמטיקה וטואלטיקה ומוצרים לבית ולמשפחה.

היחידה להיטלי סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה להיטלי סחר מופקדת על ביצוע הוראותיו של חוק היטלי סחר (התשנ"א-1991). היחידה עוסקת בשלושה סוגי היטלים: היטל היצף, היטל משווה והיטל ביטחה.

"היטל היצף" הוא היטל על יבוא בהיצף הגורם נזק ממשי לענף יצרני בארץ. "היטל משווה" הוא היטל המוטל על יצוא לישראל המסובסד על ידי ממשלה זרה. "היטל ביטחה" מוטל, בין השאר, כאשר יש נזק רציני מיבוא לענף יצרני בארץ ובהתחשב בתועלת למשק הנובעת מהיבוא.

הטלתם של היטלים אלה מעוגנת בהסכמים בן לאומיים במסגרת ארגון הסחר העולמי (WTO) וכפופה למגבלות ולתנאים הקבועים בהסכמים אלה. כמו כן, מעוגנים ההיטלים בהסכמי סחר דו-צדדיים בין ישראל לבין מדינות שונות. המופקדים מכוח החוק על ביצוע היטל היצף והיטל משווה הם הממונה על היטלי סחר במשרד משרד הכלכלה, הוועדה המייעצת לשר הכלכלה בעניין היטלים אלו, והשר עצמו. על פי החוק, תלונות מוגשות לחקירת לממונה על היטלי סחר. תלונות מוגשות על ידי יצרנ/ים מקומיים, המייצגים ענף יצרני בארץ, נגד יבואנ/ים ונגד יצרנ/ים זרים בשל יבוא מוצר/ים במחירי היצף או במחיר נתמך הגורמים נזק לתעשייה מקומית. תלונה חייבת להיות מבוססת על ראיות לכאורה להיצף או סבסוד, ועליה לכלול מידע, המבוסס על נתונים (מפורטים בשאלון למתלונן), על הנזק הנגרם לתעשייה המקומית. הממונה על היטל היצף והיטל משווה חוקר את התלונה ומעביר את ממצאי בדיקתו לוועדה המייעצת. הוועדה מעבירה את מסקנותיה לשר הכלכלה, המחליט, לאחר ששקל את המלצות הוועדה, אם להטיל היטל על היבוא. מכוח חוק יסודות התקציב התשמ"א 1991, החלטת שר הכלכלה טעונה הסכמת שר האוצר ואישור ועדת הכספים של הכנסת.

מינהל תכנון מחקר וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינהל מחקר וכלכלה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה משמש כגורם מקצועי מייעץ להנהלת המשרד ויחידותיו ומפיץ מידע לציבור בתחומי אחריות המשרד. בין התחומים הללו – השקעות, סחר פנים, צרכנות, סחר חוץ, שוק העבודה, הכשרות מקצועיות, אכיפת חוקי עבודה, תחומי מעסיקים ותעסוקת אוכלוסיות מיוחדות, כגון ערבים, חרדים, אנשים עם מוגבלות והורים יחידים. המינהל עוסק באיסוף מידע, ניתוחו וביצוע מחקרים כלכליים וחברתיים בנושאים הנדרשים על ידי הנהלת המשרד והדרג המקצועי הבכיר, זאת לצורך קביעת מדיניות, הבנה מעמיקה של מגמות ותהליכים רלוונטיים או לצורך ביצוע מקצועי ויסודי של משימות; ייצוג המשרד בוועדות מקצועיות וגופים חוץ משרדיים ובינלאומיים; ביצוע מטלות שוטפות שמטרתן לספק ליחידות המשרד נתונים והערכות הנדרשים לביצוע תפקידן.

תפקידי המינהל: איסוף מידע וניתוחו, ביצוע סקרים בנושאים כלכליים וחברתיים הנדרשים על ידי הנהלת המשרד ויחידותיו, זאת לצורך הבנה מעמיקה של תהליכים ומגמות, סיוע ליחידות המשרד בביצוע משימותיהן על ידי הפקת נתונים וכן לצורכי קביעת מדיניות. עוד מתפקידו הוא ייצוג המשרד בוועדות מקצועיות ובגופים חוץ משרדיים ובינלאומיים וניסוי תוכניות חדשות.

מינהל המחקר פועל בשיטה של הפקת תוצרים הנחלקים לחמישה סוגים: כתבי עמדה, מחקר, סקירה, דפי מידע ואוגדני נתונים. פרסומי המינהל בנושאים השונים מתבססים הן על מקורות נתונים ממלכתיים והן על תשתית נתונים ייעודית הנאספת על ידי המינהל. המינהל הקים מאגר מידע על שוק העבודה בישראל, הכולל מערכים סטטיסטיים, מידע מינהלי מהאגפים התפעוליים של המשרד וכן שילוב בסיסי מידע של ספקים חיצוניים. המאגרים הכוללים קובצי נתונים, שהעיקריים שבהם מתייחסים לתחום סחר חוץ, צרכנות, מעסיקים, הכשרה מקצועית ומעונות ילדים.

החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ הוקמה על ידי הממשלה, כדי לתת ליצואן שירותי ביטוח וערובת חיוניים ולסייע לו לבצע באופן יעיל ותקין את עסקאות היצוא שלו. המטרה העיקרית של שירותים אלו היא אבטחת היצואן כנגד סיכון של אי-קבלת התמורה מהלקוחות בחו"ל. החברה מספקת ליצואן מידע מקצועי על אודות האשראי של לקוחותיו בחו"ל וסיוע בקבלת המימון הדרוש לביצוע עסקאותיו על ידי העברת זכויות הפוליסה לטובת הבנק המממן או על ידי מתן ערבויות ישירות לבנקים.

הסיכונים המכוסים על ידי החברה כוללים:שישה סיכונים מסחריים הנובעים מפשיטת רגל של הקונה או מאי-תשלום התמורה בעד הסחורה תוך חודשים ממועד הפירעון המוסכם ולאחר שהקונה אישר את קבלת הסחורה ללא השגות. סיכונים מדיניים-כלכליים הנובעים ממלחמה, מלחמת אזרחים, מהפכה והתפרעויות בארצו של הקונה, מאיחור או מאי-העברתה של התמורה הנובעים ממחסור במטבע חוץ או מהגבלות אחרות בארצו של הקונה וביטול רישיון היבוא של הקונה או הטלת הגבלות יבוא אחרות לאחר משלוח הסחורה. נוסף לפוליסות ביטוח האשראי למיניהן מספקת החברה גם פוליסות לביטוח אספקת נכסי השקעה, שירותים, עבודות קבלניות, ציוד קבלני והשקעות בארצות חוץ.

סחר פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת הממונה על התקינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינהל הממונה על התקינה אחראי על ביצוע מדיניות תקינה לאומית להבטחת ייצור ושווק מוצרים בריאותיים ואיכותיים, להגברת כושר התחרות של התעשייה המקומית והבטחת עמידתה של מדינת ישראל בהתחייבויותיה הבינלאומיות, כולל פרק TBT בהסכמי GATT . נוסף לכך, אחראי המינהל על הסיוע ובקרה על פעולות התקינה במכון התקנים ועל פעולות ההסמכה ברשות הסמכת המעבדות, וכמו כן על גיבוש ויישום מדיניות התקינה של המשרד. הממונה על התקינה מונה על ידי המנכ"ל כאחראי לעדכון השוטף של התוספת השנייה לצו ייבוא חופשי. במסגרת העדכון השוטף משמש הממונה על התקינה מתאם בין-משרדי להכללת דרישות תקינה רשמית ודרישות טכניות אחרות בתוספת השנייה, ואחראי על הפעילות המשרדית בנושא זה.

בתחומי אחריותו נמצאים, בין היתר: ייזום וביצוע שינויים במעמד סטטוטורי של התקנים: הכרזת הרשמיות או הסרת הרשמיות של התקנים. אישור רוויזיות בתקנים רשמיים, קבלת פניות בנושא הנ"ל מגורמים בתעשייה, בממשלה, מהצרכנים, מהיבואנים וכו'. ביצוע התייעצויות טרם השינוי של המעמד הסטטוטורי של התקן. הכנת פטורים זמניים מדרישות התקן - לחתימת השר. מתן המלצות למינהלים המקצועיים במשרד לגבי מתן פטור -2ד' מדרישות העמידה בבדיקות ההתאמה לתקנים. אכיפת תקנים רשמיים וביצוע נטילות המוצרים לצורך כך. מתן כתבי הסמכה לאנשי המשרד ומחוצה לו. מתן אישורים למעבדות - על פי חוק התקנים. רשות מינהלת תו תקן.

הממונה על הגנת הצרכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממונה על הגנת הצרכן מפקח על ביצוע הוראות חוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981 ומטפל בתלונות שראה בהן ממש על הפרת הוראות חוק זה או על פגיעה אחרת בצרכן. הממונה על הגנת הצרכן עומדת בראשות ה"רשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן".

הנושאים העיקריים בחוק הגנת הצרכן:

  • איסור הטעיית הצרכנים
  • איסור ניצול מצוקתם
  • איסור פרסומת מטעה
  • כללים בנוגע למכירות באשראי
  • חובות גילוי ומידע לצרכן
  • כללים בדבר פרסומת המכוונת לקטינים
  • חובות וכללים בדבר סימון טובין
  • חובות וכללים בדבר הצגת מחירי מוצרים ושירותים
  • חובות בדבר מתן מידע לצרכנים והגנות בסוגי עסקאות מיוחדות:
  • עסקאות ברוכלות (מכירות מדלת אל דלת)
  • עסקאות בדירות נופש
  • עסקאות מכר מרחוק (עסקאות שאין בהן קשר ישיר בין מוכר לקונה המתבצעות בעקבות פנייה של עוסקים לצרכנים באמצעי פרסום שונים, וההתקשרות נעשיתבטלפון או בכל אמצעי אלקטרוני אחר, ללא נוכחות משותפת של הצדדים).
  • מידע בדבר קרינה בלתי מייננת מטלפון נייד.

בסמכות הממונה על הגנת הצרכן לקבוע מדיניות, ליזום חקיקה, לבצע סקרים בענייני צרכנות ולטפל בכל תחום הקשור להגנת הצרכן ואשר לא הוטל בדין על רשות אחרת. הוראות חוק הגנת הצרכן חלות על כל מגזרי המשק למעט בנקאות וביטוח. לממונה סמכויות אדמיניסטרטיביות למניעת כשלים ביישום החוק. אל יחידת הממונה על הגנת הצרכן מגיעות תלונות ופניות מציבור הצרכנים. תלונה המגלה עבירות על החוק מועברת לבדיקה במחוזות במשרד הכפופים למינהל סחר פנים. בסיום החקירות, מועבר התיק ללשכה המשפטית, לשם קבלת החלטה, האם להגיש כתב אישום בגין הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, או לנקוט צעדים אחרים בהתאם להוראות החוק.

המועצה הישראלית לצרכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצראלי, סמל מוצרי ה"כחול-לבן"

המועצה הישראלית לצרכנות, היא חברה ממשלתית הפועלת שלא למטרות רווח מאז 1970, ומתוקצבת על ידי המדינה מתקציב משרד הכלכלה. המועצה הישראלית לצרכנות היא הגוף הצרכני הגדול והמשמעותי ביותר בישראל. המועצה מטפלת בתלונות ציבור, כשהטיפול מתרכז בהיבט האזרחי שנועד לפצות את הצרכנים על הנזק שנגרם להם ומאפשר יצירת בסיס מידע על פגיעות בצרכנים, עוולות צרכניות ופערים בחקיקה שפוגעים בציבור.

המידע העולה מפניות הציבור וממגוון מקורות נוספים משמש את המועצה בניתוב פעילויותיה בתחום המאקרו: ייזום שינוי חקיקה; שינוי מדיניות עסקים; קידום העניין הצרכני מול משרדי הממשלה והפעלת האכיפה הפלילית; קידום תקינה צרכנית במכון התקנים; הגשת תביעות משפטיות, תביעות ייצוגיות ועתירות לבג"ץ; ייצוג האינטרסים הצרכניים בבית הדין לחוזים אחידים; הגברת המודעות הצרכנית ועוד. המחוקק מייחס חשיבות לפן האזרחי של הגנת הצרכן והעניק למועצה לצרכנות, באמצעות חוקים שונים, מעמד המאפשר לה להגיש תביעות ייצוגיות, להביע עמדות בבית הדין לחוזים אחידים ולערער על החלטות הממונה על ההגבלים העסקיים. בפעולתה, שמה המועצה דגש על איתור כשלי שוק, שמחדל הרשויות בהם הוא בעל פוטנציאל פגיעה רב בציבור, מבחינה כלכלית ולעתים אף בטיחותית, ומפעילה לחץ על הרגולטורים לתיקון המחדלים, למשל עתירת המועצה בעניין מרווח השיווק בדלק, הפיקוח על מחירי ספרי הלימוד ותחום הגז.

כדי לקדם את הגנת הצרכן פועלת ותפעל המועצה לצרכנות בין היתר בדרכים הבאות:

  • הקמת מועדון צרכנים, שבאמצעותו יצטרף ציבור הצרכנים למאבקים עקרוניים שהמועצה יוזמת לקידום האינטרס הצרכני. המועצה גם תפיץ לחברי המועדון מידע על תחקירים ובדיקות שהיא עורכת. נכון להיום חברים במועדון הצרכנים עשרות אלפי חברים.
  • ביצוע תחקירים ובדיקות.
  • טיפול פרטני בפניות צרכנים ואיתור בעיות עקרוניות בתחומים השונים.
  • פעילות הסברה ומידע לציבור בתחומים שונים.
  • פעילות עניפה בתחום המשפטי.

מכון התקנים הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכון התקנים הישראלי

מכון התקנים הישראלי (מת"י) הוא תאגיד ממלכתי הפועל על פי חוק התקנים תשי"ג - 1953[10]. המכון אחראי להכנת תקנים לאבטחת איכותם ובטיחותם של מוצרים. עצמאותו של המכון נשמרת עקב היותו נושא את עצמו מבחינה תקציבית, ורוב פעילויותיו ממומנות מכספים המתקבלים בתמורה לשירותים שהוא מעניק ללקוחותיו. על קביעת מדיניות המכון אחראים גופים ציבוריים שבהם מיוצגים המגזר היצרני, המגזר העסקי, רשויות המדינה, גופי מדע ומחקר, לשכת המהנדסים.

פעילות מכון התקנים כוללת שלושה תחומים עיקריים: תקינה, בדיקות (בתחום התעשייה ובתחום הבניין) ואישור מוצרים ותהליכים ומערכות איכות.

עיקרי השירותים שנותן מכון התקנים הישראלי: הכנת תקנים ומפרטים ישראליים. פורסמו כ-3,000 תקנים.

  • בדיקת התאמתם של מוצרים לתקנים (ישראליים ובינלאומיים). בדיקות אלה מבוצעות במעבדות הפועלות במכון בתחומים האלה:בנייה, חומרי בניין, קרקע ודרכים, הידראוליקה ואנרגיה, תקשוב, כימיה מזון וטקסטיל, חשמל ואלקטרוניקה, מכניקה, כיול.
  • הענקת תווי תקן (תווי איכות ותווי בטיחות) ותווים ירוקים למוצרים שונים המעידים שהמוצרים מתאימים לתקנים המתייחסים אליהם. למעלה מ-1,500 מוצרים מסומנים בתווים אלה.
  • אישור מערכות איכות במפעלי תעשייה ובארגוני שירות בהתאם לדרישות המופיעות בסדרת התקנים ת"י ISO-900. כ-6,000 ארגונים קיבלו אישור ממכון התקנים.
  • סיוע ליצואנים במידע לגבי הדרישות הקיימות בארצות היעד וכן בהשגת האישורים הנדרשים בחו"ל.
  • הדרכה - ימי עיון, סמינרים - בנושאים הקשורים לאיכות ולפעילות מכון התקנים.

המכון פעיל במישור הבינלאומי במטרה להביא להתאמה של התקנים הישראלים לתקנים הנהוגים באירופה ובארצות-הברית ולהכרה של גורמי תקינה בעולם במערכות ההסמכה של מכון התקנים הישראלי. המכון חבר בארגוני התקינה הבינלאומיים ISO ו-IEC ושותף פעיל בוועדות התקינה הבינלאומיות של ארגונים אלו. עד היום חתם המכון למעלה מ-60 הסכמי הכרה הדדיים עם גופים שונים בעולם.

הרשות להגבלים עסקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרשות להגבלים עסקיים

הרשות להגבלים עסקיים היא גוף עצמאי הפועל על פי דין, ובראשה עומד מנהל הרשות, שהוא הממונה על הגבלים עסקיים, שר הכלכלה הוא השר האחראי על ביצועו של חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. הרשות מופקדת על אכיפת החוק בתחום של התערבות המדינה לשימורה של התחרות במשק. הרשות עוסקת בפעילות שמבצעים עסקים במשק ועניינה במניעת השתלטות על שווקים. במסגרת פעולה זו מתייחסת לשלושה סוגים של הגבלים עסקיים: הסדר כובל, מונופולין (לרבות קבוצת ריכוז) ומיזוגים.

תעסוקה ופיתוח הון אנושי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 הועברו לסמכות המשרד נושאי התעסוקה, שהיו במסגרת משרד העבודה והרווחה. בעקבות החלטת הממשלה מ-31 ביולי 2016 הועברו הסמכויות בנושאי התעסוקה למשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

רגולציה ואכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינהל הסדרה ואכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינהל הסדרה ואכיפה פועל ליישום הוראות חוקי העבודה במדינת ישראל. המינהל, כגורם מקצועי ומוסמך אחד, מרכז תחתיו סמכויות להסדרת שוק העבודה בישראל. למינהל הסדרה ואכיפה סמכויות אכיפה מנהליות ופליליות שפועל באמצעות שלושה הליכים:

  • מתן רישיונות והיתרים המחויבים על פי הוראת חוקי עבודה.
  • הליך אכיפה מנהלי והליך אכיפה פלילי: למינהל סמכויות חקירה של הפרות על הוראות חוקי העבודה. מטרת המינהל היא מיצוי הליכי חקירה כנגד מעסיקים הנחשדים בביצוע העבירות באמצעות מתן התראות והטלת עיצומים כספיים בהליכים מנהליים או קנסות מנהליים וכתבי אישום בהליכים פליליים.

האגף לאיגוד שיתופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגף לאיגוד שיתופי מופקד על כל האגודות השיתופיות הרשומות בישראל מכוח פקודת האגודות השיתופיות ותקנות שהותקנו על פיה. האגודה השיתופית היא אחת מבין חמשת התאגידים מתחום המשפט הפרטי. השקפת היסוד הקיימת בבסיס התאגדות האגודה השיתופית היא הרצון לניהול עצמי, בדרך דמוקרטית, לרווחת כל החברים על פי עקרונות הקואופרציה.

עיקר תפקודי האגף לאיגוד שיתופי:

  • רישום אגודות
  • אישור תיקון תקנוני אגודות, לרבות תיקון שם האגודה
  • סיווג אגודות שיתופיות
  • פיקוח על אגודות שיתופיות
  • עריכת חקירה ובדיקה באגודות
  • עדכון פנקס החברים
  • מינוי ועד ממונה
  • הטלת עיקול זמני על נכסים
  • הקפדה על עריכת ביקורת חשבונות באגודה
  • בדיקת פנקסי האגודה
  • טיפול בהפיכת אגודה לחברה
  • אישור מיזוג אגודות שיתופיות
  • פירוק אגודות
  • הגשת תביעות נגד אגודות שאינן מקיימות את הוראות הדין
  • יישוב סכסוכים בין חברי האגודות לאגודת ובין חברים בינם לבין עצמם (בהתאם לתקנון כל אגודה)
  • רישום שיעבודים
  • ביטול רישום האגודה

האגף מקיים משימות חינוכיות והסברתיות לרבות השתתפות בעריכת מחקרים ופרסומים בנושא הקואופרציה, השתתפות בכנסים בינלאומיים בנושא הקואופרציה וייצוג המדינה בכנסים אלו.

היחידה ליחסי עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה ליחסי עבודה פועלת מתוקף שני חוקים עיקריים: חוק יישוב סכסוכי עבודה[11] וחוק ההסכמים הקיבוציים.

עיקרי פעילות היחידה:

  • מניעת שביתות, ויישוב סכסוכי עבודה בדרכי תיווך, גישור ובוררות, על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז - 1957[11].
  • רישום הסכמים קיבוציים מיוחדים והסכמים קיבוציים כלליים על פי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957.
  • ייזום מתן צווי הרחבה של הסכמים קיבוציים כלליים על מנת להחיל את הוראות ההסכמים גם על עובדים ומעסיקים בלתי מאורגנים.
  • מתן אישורים לפי חוק פיצויי פיטורין התשכ"ג - 1963 בדבר תשלומים לקופות פנסיה, ביטוח וכיוצא בזה במקום תשלום פיצויים (סעיף 14 לחוק), וכן אישורים על הכללת פיצויי פיטורים בשכר עבודה (סעיף 28 לחוק).
  • ייזום ועידוד סקרים ומחקרים אפליקטיביים בתחום יחסי העבודה לשם איתור מוקדי מתח במערכת יחסי העבודה ולשם הבנת תהליכים במערכת זו.
  • מתן ייעוץ בנושאי עבודה.
  • עובדי היחידה מקבלים בסניפיה השונים (תל אביב, חיפה וירושלים) קהל רב ונותנים ייעוץ לאלפי אזרחים בשנה - עובדים ומעסיקים, בנושאים הקשורים בחוקי עבודה. בנושאים אלה אף מפיצה היחידה חוברות מידע לציבור הרחב ומתאפשרת גישה למידע זה אף דרך האינטרנט.
  • טיפול מול הלשכה המשפטית של המשרד בחקיקת עבודה ותיאום בין המשרד למערכת בתי הדין לעבודה.

מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקח בטיחות של מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית בעת ביקור פיקוח ואכיפה באתר שיגור זיקוקי דינור

מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית מקיים פעילות שוטפת בנושאים של בטיחות ובריאות תעסוקתית למניעת תאונות עבודה ובמטרה לשמור על בריאותם של העובדים בענפי המשק השונים בישראל. המסגרת החוקית העיקרית שעל בסיסה פועל המינהל מושתתת על פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל - 1970, חוק ארגון הפיקוח על העבודה התשי"ד – 1954 ותקנות משלימות נוספות. פעילות האכיפה והפיקוח נעשית באמצעות מפקחי עבודה, בעלי השכלה הנדסית /טכנולוגית, המוסמכים על ידי השר.

מסגרת הפעילות של המינהל כוללת את הפעילויות הבאות:

  • מניעת תאונות עבודה או מחלות מקצוע וזיהוי הסיכונים הקיימים במקומות העבודה, אשר עלולים להביא לפגיעה בעובדים, תוך נקיטת כל הצעדים הנדרשים כדי לשלוט בסיכונים ולהפחיתם ככל הניתן. האחריות במקום העבודה מוטלת בדרך כלל על המעביד או על בעל מקום העבודה ועליהם למנוע אירועים ומצבים העלולים לגרום לפגיעה כלשהי בעובדים.
  • קביעת דרישות למינוי אנשים כשירים לתפקידים שונים ולמסירת מידע לעובדים על סיכונים במקומות עבודתם.
  • מתן היתרים, אישורים ורישוי לשימוש בחומר נפץ, בזיקוקין דינור, אחסנת גז ונפט, רישוי עסקים ועוד.
  • בדיקה של מתקנים ומכונות בני סיכון, פיקוח על מעליות, בדיקות סביבתיות במקומות העבודה ועוד.
  • מינוי גופים מוסמכים למתן שירותים בתחומים שצויינו לעיל.
  • קידום פעולה מונעת ומחקר בבריאות ובבטיחות בעבודה.
  • ייזום והשתתפות בהכנת תקנים בעלי היבטים בטיחותיים במסגרת מכון התקנים הישראלי.

רשם המהנדסים והאדריכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלקה לרישום מהנדסים ואדריכלים היא הגוף המנהלי, שבאמצעותו ובסיועו פועלים רשם המהנדסים והאדריכלים ומועצת ההנדסה והאדריכלות על-פי חוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח – 1958. המחלקה אחראית לטיפול המנהלי והארגוני בכל סמכויות שר התעשייה המסחר והתעסוקה, המהנדסים והאדריכלים ומועצת ההנדסה והאדריכליות, המעוגנות בחוק האמור ובתקנותיו, שעיקרן:

  • רישום מהנדסים ואדריכלים בפנקס המהנדסים והאדריכלים – טיפול בקשות לרישום של מוסדות בישראל ובחו"ל, באישורן או דחייתן על ידי הרשם.
  • רישוי (שלב הסמכה מתקדם ובכיר) של מהנדסים ואדריכלים רשומים לאחר תקופה הנדרשת כחוק טיפול בקשות לרישוי, באישורן או דחייתן על ידי הרשם.
  • הנפקת תעודות רישום/רישוי, חידוש תוקפן.
  • קבלת קהל ומתן מידע בכתב ובע"פ על נוהלי הרישום.
  • פתיחת מדורים וענפים בפנקס המהנדסים והאדריכלים, עריכת כל שינוי בהם ופרסומם, וקריטריונים לסיווג נרשמים במדורים ובענפים חשובים על-פי לימודיהם.
  • סיוע מנהלי וארגוני למועצת ההנדסה והאדריכלות ולוועדותיה השונות.
  • טיפול מנהלי בתחום סמכויות הרשם להכרה במסלולים הנדסיים ממכללות בישראל ובמוסדות להשכלה גבוהה בארץ ובחו"ל.
  • תיאום ממשקי פעילות משותפים עם המועצה להשכלה גבוהה, מוסדות אקדמיים, ממשלה וארגוני מהנדסים ואדריכלים.
  • מתן תשתית מנהלתית ולוגיסטית לוועדת האתיקה למהנדסים ואדריכלים המופעלת על-פי הנ"ל.
  • פועלת ליישום החוק "מורשה להיתר", חוק הנגישות ויישום דוח ועדת החקירה הממלכתית בטיחות מבנים ומקומות המשמשים את הציבור (דוח זיילר) וכן הכשרת מורשי נגישות.

האגף לכח אדם בשעת חירום[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, באמצעות חוק שרות עבודה בשע"ח תשכ"ז-1967, מגדיר את המשק המוכרז כחיוני ומתפקידו להכין את כח האדם המיועד להפעלת המפעלים החיוניים. בשעת חירום מהווה מרכיב כ"א, נוכח המחסור הקשה בו, למעלה מ-80% מהבעיה הלאומית. כח אדם צעיר ומקצועי (הנמצא לעתים במחסור גם ברגיעה) מגויס לצה"ל. תפקיד היחידה למצות את כח האדם הנותר ולהביא לשימוש מרבי בו, במטרה ל"צר את התפוקות הנדרשות.

בשע"ח נושא האגף באחריות להפעלת מערך כ"א במפעלים החיוניים בכל הנוגע ל:

  • ביצוע גיוס המפעלים החיוניים וכח האדם במשק.
  • ויסות כח אדם בין המפעלים החיוניים ובתוכם.
  • הכנת תגבורות לפי תוכניות פעילות בהתאם לנסיבות משתנות.
  • טיפול בנושאי כ"א גם במפעלים שלא הוכרזו כמפעלים חיוניים.

האגף מקיים קשר הדוק עם גופים ומוסדות הנוגעים בהכנת המשק לשעת חירום, כגון:משרדי הממשלה, מוסדות ורשויות מל"ח בכל הדרגים, מוסדות מערכת הביטחון וצה"ל, חברות ממשלתיות ופרטיות שלהן נגיעה בתכנון המשק לשעת חירום.

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינהל היהלומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות המינהל היא במימוש אופטמלי של הכלים העומדים לרשות המשרד לקידום ופיתוח התעשיות והסחר בענפי היהלומים אבני חן ותכשיטים. המינהל מסייע להנהלת המשרד בגיבוש ותכנון המדיניות התעשייתית לענפים אלה תוך שימוש בידע המצוי והיכרות עם הצרכים והיעדים של ענפים אלה בתחומי ההשקעות, הטכנולוגיה, המחקר ופיתוח, התעסוקה ושיווק בחו"ל. במסגרת מינהל יהלומים אבני חן ותכשיטים פועלים משרדי המפקח על היהלומים. המפקח על היהלומים שואב את סמכויותיו מתוקף "צו הפיקוח על היהלומים יבואם ויצואם 1979". בנוסף לסמכויותיו למתן רישיונות עיסוק ביהלומים ליצרנים, סוחרים, וצורפים, מפעיל המפקח על היהלומים תחנת מכס בלעדית בארץ ליבוא ויצוא יהלומים ואבנים יקרות. המינהל בוחן וממליץ במסגרת החוק לעידוד השקעות הון על תוכניות השקעה להקמה והרחבה של מלטשות ושל מפעלי תכשיטים, ומעביר המלצותיו למרכז השקעות.

המינהל מסייע ליצרנים בארץ לחדור לשוקי חוץ וממליץ על סיוע כספי במסגרת הקרן לעידוד השיווק לחו"ל. כמו כן מעודד המינהל בשיתוף עם מכון היהלומים ומכון היצוא השתתפות של חברות ומפעלים בתערוכות וירידים מקצועיים בתחומי היהלומים והתכשיטים. המינהל בשיתוף עם מכון התקנים ממונה על תקינה של תכשיטי זהב וכסף.שם ביצוע כל המטלות והיעדים מקיים המינהל קשר הדוק עם מוסדות וארגונים ענפיים בארץ ובחו"ל. עובדי המינהל חברים בוועדות ציבוריות שמטרתן קידום ענף היהלומים וענף התכשיטים. כמו כן מייצגים את עמדת הממשלה בתהליך קימברלי שמטרתו למנוע סחר ביהלומי קונפליקט.

המוסד לבטיחות ולגיהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסד לבטיחות ולגיהות הוא תאגיד ציבורי ששירותיו ניתנים ללא כוונות רווח (מלכ"ר), הפועל מתוקף חוק "ארגון הפקוח על העבודה תשי"ד 1954". מטרתו של המוסד לבטיחות ולגיהות כמוגדר בחוק : "לקדם את תנאי הבטיחות בעבודה והגיהות המקצועית". עיקר הפעולות שהוגדרו על ידי המחוקק: לנהל פעולות הסברה והדרכה; לערוך ולפרסם מחקרים; לסייע לבחירת נאמני בטיחות ולהקמתן של ועדות בטיחות, להדריכם ולעודדם בפעולתם; לסייע לשירות הפיקוח בפעולותיו; לייעץ לשר העבודה בעניינים הנוגעים לבטיחות ולגיהות.

עיקרי השירותים שנותן המוסד לבטיחות וגיהות:

  • ייעוץ וקידום פעולות לסילוק מפגעי בטיחות וגיהות במקומות עבודה · הדרכת ועדות בטיחות והקמת ועדות חדשות · הכנת תוכניות בטיחות למפעלים ולמוסדות
  • ביצוע סקרי סיכונים · עריכת בדיקות בתחום הגיהות התעסוקתית
  • קיום של מגוון פעולות הדרכה בקרב עובדים בתעשייה, בחקלאות, בבניין ובשירותים
  • הוצאה לאור של חומרי הדרכה והסברה
  • קיום פעולות הסברה · הפעלת מרכז מידע בתחומי הבטיחות והגיהות
  • הפעלת אתר אינטרנט

מינהל סביבה ופיתוח בר קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינהל סביבה ופיתוח בר קיימא הוקם בשנת 2009 על בסיס מינהל כימיה וסביבה. המינהל משמש גוף המקשר בין פעילויות המשרד לתעשייה בתחומי אחריותו, והוא מהווה כתובות לפניות התעשייה בכל נושא שבו עוסק משרד הכלכלה. התעשייה שבאחריות המינהל כוללת מגוון רב של עסקים, הן עתירי מו"פ והן מסורתיות, החל בכימיה בסיסית, חומרי ביניים, ייצור בשיטות ביוטכנולוגיות, מוצרים שונים ובהם תרופות, חומרי הדברה, דשנים, קוסמטיקה ועוד. תחומי תעשייה נוספים כוללים פלסטיק וגומי על מוצריהם השונים וכן מוצרי בנייה ותעשיית העץ, הנייר והדפוס.

המינהל מרכז את ההיבטים של איכות הסביבה בקשר לתעשייה, מטפל באמנות סביבתיות בינלאומיות, משתתף בחקיקה מקומית הנובעת מדרישות סביבתיות וכן מבטיח שזרועות הסיוע השונות של המשרד יתחשבו, בין השאר, בגורמי הסביבה.

פעילות המינהל כוללת חוות דעת והמלצות בנושאי הסיוע השונים של המשרד: השקעות, סיוע שיווקי, הקצאת קרקע, טיפול בנושאי מכסים והגנה על תוצרת הארץ. המינהל הוא כתובת למידע כללי לגבי התעשיות בתחום טיפולו ולמידע ספציפי לגבי מפעלים, חומרי גלם, יבוא ויצוא. ממוני המינהל הם הרשות המוסמכת ליבוא ויצוא, של מוצרים החייבים ברישוי.

מינהל מוצרי צריכה ותעשיות עתירות ידע וטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מינהל מוצרי צריכה והתעשיות" הוקם כתוצאה ממיזוג מינהל הטקסטיל ותעשיות קלות עם מינהל תעשיות המזון. המינהל המאוחד המטפל במגוון רחב של מוצרים שהמאפיין אותם הוא ברובם מוצרים סופיים לשימוש צרכני. תחום המוצרים כולל את תעשיות המזון, מוצרים מן החי והצומח, משקאות תשומות לטקסטיל, בדים ואשפרה, ביגוד ומוצרי טקסטיל מוגמרים אחרים, נעליים ומוצרי עור; תעשיות קלות כגון אופטיקה, צורכי משרד, צעצועים, קלטות לתקליטורים וסלילים לרשמי קול, מוצרי יודאיקה, תשמישי קדושה ועוד. המינהל מופקד על התחומים הבאים:

  • תעשיות ההיי-טק בתחום הרכיבים האלקטרוניים, ההרכבות האלקטרוניות, מנועים חשמליים ואביזרים לחלוקת חשמל, ציוד חשמלי ומכשירי חשמל, מזגנים, ציוד התראה ואבטחה, מכונות דפוס, ציוד בקרה ובדיקה, ציוד בקרה צבאי. מערכות סולריות, וקבלנות משנה לענף האלקטרוניקה
  • מערכות טלקומוניקציה וציוד אלקטרוני, מערכות מחשבים, תוכנה ותקשורת אינטרנט
  • ציוד אלקטרו-אופטי, מוצרי אלקטרוניקה לשוק הביטחוני
  • מכשור רפואי וקוסמטי מכני והאלקטרוני
  • תעשיות המתכת הבסיסית וחומרי הגלם, מוצרי מתכת
  • צינורות ומוצרי פח, פרופילים מפלדה ואלומיניום, תעשיות כבלים וחוטים
  • כלי הובלה (ביבשה, בים, ובאוויר), מכונות וציוד תעשייתי וחקלאי, זיווד, עיבוד שבבי

המינהל מטפל בבקשות בתחומים הנ"ל לסיוע בהשקעות המופנות למרכז ההשקעות, בבקשות לסיוע בשיווק המופנות לקרן השיווק לחו"ל, בבקשות להקצאות קרקע, ובמדיניות רישוי היבוא.

המינהל מטפל בכל ההיבטים של ייצור, יצוא ויבוא, תקנים ביקורת איכות וצרכנות בתחומי מוצרים אלו. מילוי משימות אלו מחייב קיום קשר שוטף עם גורמים שונים נוסף ליצרנים וליבואנים, כגון: רשות המזון שליד משרד הבריאות, מכון התקנים, המכס, משרד החקלאות, משרד העבודה, מכון היצוא ומחלקת הכשרות ברבנות הראשית. תעשיות המזון והטקסטיל הן רגישות ביותר לסחר חוץ. ההתחייבות שקיבלה המדינה על עצמה במסגרת הסכמי גאט"ט, הקהילייה, הסכמי סחר חופשי עם ארצות הברית ועם ארצות אחרות מחד גיסא וההגנה המסורתית שממנה נהנות תעשיות אלו בארצות חוץ מאידך גיסא, מחייבות מאמץ ניכר וכולל על מנת להבטיח תחרות הוגנת ומניעת אפליה, פעולות אלו כוללות, בין היתר, בדיקות ומניעת היצף ויבוא מסובסד ומאבק בצעדים מפלים נגד יבוא מישראל בחו"ל.

המינהל מעורב גם ביישום טכנולוגיות חדשות, בבדיקה ובהערכה של תוכניות השקעה ומו"פ, בבקרה ובאכיפה של תקנות למניעת הגבלים עסקיים ובפיקוח מחירים במוצרים בסיסיים.

מרחב תקינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקולות, מידות וסטנדרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפקח על משקלות, מידות וסטנדרטים פועל לאכיפת פקודת המשקולות והמידות התש"ז (1947).עיקרי תפקידו הם פיקוח על אמצעי מדידה שהלקוח משלם על פיהם כגון מאזניים בשווקים, תחנות דלק, מוני דלק, מאזני גשר ומשקולות. היחידה למשקולות ומידות מאשרת אך ורק שימוש במכשירים, שנבדקו על ידה והעומדים בתקנות, ואוכפת דרישה זו בכל תחומי מדינת ישראל. היחידה עוקבת אחר המכשור המיובא, המיוצר בארץ והמצוי בשימוש ברחבי המדינה. כמו כן, היחידה מפקחת על תקינותו של המכשיר ומבצעת אימות דיוק תקופתי באמצעות צוותים מיומנים העובדים בהתאם לתקנים הבינלאומיים שפותחו לצורך זה.

המעבדה לאומית לפיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעבדה הלאומית לפיזיקה מחזיקה את אבות המידה של מדינת ישראל – מכשירי מדידה מדויקים בתחומים: אורך, מסה, טמפרטורה, מתח והתנגדות חשמליים, לחץ, וואקום, כמות החומר, זמן ותדר.

בשנת 1985 חתמה מדינת ישראל על "אמנת המטר". עקרון אמנת המטר הוא שתוצאות מדידות שהתקבלו במדינות שחתמו על אמנה זו תהיינה עקיבות לאבות מידה לאומיים ובינלאומיים. אבות מידה ע"פ אמנת המטר מוחזקים בכל מדינה במכון לאומי למטרולוגיה (מדידות), בישראל – במעבדה הלאומית לפיזיקה. מתוך כך נגזרת הפונקציה העיקרית של המעבדה: מצד אחד - כיול מכשירי מדידה של מעבדות כיול ובדיקה הנותנות שירות לתעשייה ולמסחר בארץ, ומצד שני - השוואת אבות מידה של מדינת ישראל לאבות מידה של מדינות שחתמו על אמנת-המטר כדי להבטיח שוויון מידות. תפקיד זה של המעבדה הוא אחד ממרכיבי התשתית לתעשייה ולמסחר במדינת ישראל.

תוצאות מדידה ובדיקה שאינן עקיבות לאבות מידה לאומיים או בינלאומיים לא מתקבלות היום כאמינות בתעשייה ובמסחר. הזמן של מדינת ישראל נקבע ע"פ חוק במעבדה הלאומית לפיזיקה בעזרת מערכת מיוחדת שמשווה מספר פעמים ביום את תוצאות מדידת הזמן בארץ עם תוצאות מדידת זמן של מעבדות לאומיות אחרות בעולם. המעבדה הלאומית לפיזיקה משתתפת בפיתוח אבות מידה חדשים, לדוגמה בתחום כמות החומר: מערכות למדידת חומציות ומוליכות בתמיסות, חומרי ייחוס וכו'. כמו כן מארגנת המעבדה השוואות בינמעבדתיות בארץ (מבחני מיומנות) בתחומים שונים של מדידה, כיול ובדיקה.

הרשות הלאומית להסמכת מעבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות הלאומית להסמכת מעבדות פועלת מתוקף חוק שחוקקה הכנסת. שר התעשייה והמסחר אחראי להפעלת החוק. הרשות הלאומית להסמכת מעבדות היא תאגיד סטטוטורי המנוהל על ידי מועצה בת שבעה חברים. הרשות בוחנת ומסמיכה מעבדות. ההסמכה מהווה כלי להערכת היכולת הטכנית של המעבדה לבצע סוגי בדיקות, מדידות וכיולים מסוימים. תעודת הסמכה של הרשות מספקת הכרה רשמית ביכולתה המקצועית של המעבדה.

מעבדות יכולות לקבל הסמכה לכל הבדיקות והכיולים שהן מבצעות או לחלק מהם בהתאם לשיקול דעתן. מעבדה המבקשת הסמכה מציגה בפני הרשות את נתוניה ומפרטת את כל הבדיקות או את הכיולים שברצונה לכלול במסגרת ההסמכה. תהליך ההסמכה כולל מבדק יסודי של כל האלמנטים במעבדה המשפיעים על דיוק תוצאות הבדיקות שהיא מבצעת. אלמנטים אלו כוללים, בין היתר, כח אדם, הכשרה מקצועית, פיקוח מקצועי, בקרת איכות, ציוד, תיעוד ודיווח תוצאות הבדיקות ובנוסף בחינת תנאי הסביבה אשר במסגרתם פועלת המעבדה. מבדק ההסמכה כולל: בחינת מערכת האיכות המתועדת של המעבדה והנהלים המקצועיים שהיא פועלת לפיהם ומבדק במעבדה לבחינת יכולתם של עובדי המעבדה לבצע את הבדיקות או את המדידות שעבורן התבקשה הסמכה. לאחר שהוכחה היכולת של המעבדה על פי אמות המידה הבינלאומיות, ניתנת לה הסמכה.

מעבדה מוסמכת עובדת הסמכה חוזרת כעבור שלוש שנים. בין שני מבדקי הסמכה נמצאת המעבדה בפיקוח הרשות הלאומית להסמכת מעבדות. הפיקוח מקנה לרשות אמון שהמעבדה ממשיכה לעמוד בדרישות שלפיהן הוסמכה. הפיקוח מבוסס על מבדקים יזומים ועל מבדקי פתע של הרשות במעבדה, על עריכת בדיקות או כיולים לפריטים הניתנים למעבדה על ידי הרשות וכן על ניתוח סטטיסטי של התוצאות המתקבלות על ידי המעבדה. הרשות מהווה גורם אובייקטיבי שאליו יכולים לפנות לקוחות המעבדות, אם יש להם טרוניה או תלונה באשר לתפקודה המקצועי של המעבדה. הרשות הלאומית להסמכת מעבדות מפקחת על מתקני מחקר המבצעים עבודה פרה-קלינית לצורך רישום תרופות, מוצרי קוסמטיקה, חומרי הדברה, תוספי מזון ורעלים. הרשות מייצגת בכך את מדינת ישראל וחתומה על הסכם הכרה הדדית עם השוק האירופי. משמעות ההכרה ההדדית היא הכרה אם תוצאות המיוצרות במתקני המחקר בארץ עומדות בכללי ה-Good Laboratory Practice ‏(GLP). לרשות הסכם הבנות דומה עם משרד איכות הסביבה האמריקאי (ה-EPA).

הרשות הוזמנה להיות משקיפה בארגון המדינות המפותחות ובעתיד תהיה חברה מן המניין בוועדת ה-OECD העוסקת ב-GLP. הרשות משמשת נציגתה הבלעדית של המדינה להכרה הדדית ברשויות הסמכה של מדינות אחרות או של ארגונים בינלאומיים. בדרך זו משמשת הרשות מנוף בידי המדינה לקידום הסחר הבינלאומי של ישראל.

נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה הוקמה בשנת 2008, בעקבות תיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה לפיו הוסמכה הנציבות לפקח על מילוי הוראות החוק, ואף להגיש במקרים המתאימים הליכים משפטיים נגד מעסיקים שיפרו את הוראות החוק. הנציבה הארצית הראשונה היא עו"ד ציונה קניג-יאיר, לשעבר מנהלת המחלקה המשפטית של שדולת הנשים, ותחתיה יפעלו נציבים מחוזיים. מטרת הנציבות היא להיות מקור מידע למעסיקים/ות ועובדים/ות בנושא שוויון בעבודה ודלתותיה יהיו פתוחות לפניות. חשיבות רבה יש לשיתוף פעולה בין הגורמים השונים במשק: מעסיקים/ות ועובדים/ות, ארגוני החברה האזרחית, משרדי הממשלה השונים והנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה נועדה לתת מענה של ממש לקשיים המתגלים בשטח בכל הנוגע לאכיפה, למאבק באפליה ולחיוב מעסיקים לפעול על פי החוק.

בצד תפקידיה בתחום החינוך, קידום והעלאת המודעות לזכויות העובדים והעובדות, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה אמונה גם על אכיפה אזרחית של חוקי השוויון בעבודה. הנציבות מסייעת בטפול בתלונות של פרטים כנגד מעסיקים/ות ובמקרים מתאימים אף מגישה תביעה אזרחית בשם הפרט בבית הדין לעבודה.

סמכויות נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה-

  • נקיטת פעולות הסברה והדרכה לשם העלאת המודעות הציבורית - הפקת חוברות הסברה למעסיקים/ות וחוברות "דע/י את זכויותיך" לעובדים/ות, פעילות הסברה והדרכה במקומות עבודה, שיתוף פעולה מתמשך עם המעסיקים/ות וקמפיינים תקשורתיים.
  • טיפול בתלונות עובדים/ות בגין אפליה בעבודה - ייעוץ ראשוני, החלטה על דרכי פעולה, קיום בירור מול המעסיק/ה, הפנייה לגישור ועוד.
  • הוראה בצו למעסיק/ה להעביר נתונים - בהתאם להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, על מעסיקים/ות להעביר נתונים לרבות נתוני שכר.
  • הגשת תביעות משפטיות בבתי הדין לעבודה – הנציבות מוסמכת להגיש תביעות בעקבות תלונות של עובדים/ות או תלונות של הנציבות כנגד מעסיקים/ות.
  • הגשת בקשה לביה"ד לקבלת צו כללי – צו המורה למעסיק/ה לנקוט פעולות כלליות הנוגעות לעובדים ולעובדות שלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]