דיטריך אקרט

דיטריך אקרט
Dietrich Eckart

לידה	23 במרץ 1868 נוימרקט אין דר אברפלאץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	26 בדצמבר 1923 (בגיל 55) ברכטסגאדן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
מקום קבורה	ברכטסגאדן
מפלגה	המפלגה הנאצית

דיטריך אֶקָרט (בגרמנית: Dietrich Eckart‏; 23 במרץ 1868 - 26 בדצמבר 1923) היה עיתונאי, מחזאי, משורר ופוליטיקאי גרמני. ממבשרי הנאציזם וממקימי מפלגת הפועלים הגרמנית, שהייתה גלגולה המוקדם של המפלגה הנאצית.

ביוגרפיה

אֶקָרט נולד לאנה וכריסטיאן אקרט, נוטריון ועורך דין, בנוימרקט שבממלכת בוואריה. משפחתו הייתה קתולית אדוקה. אמו מתה כשהיה בן עשר. דיטריך הצעיר גורש ממספר בתי ספר ובשנת 1895 מת גם אביו והוריש לו כסף רב. הוא למד משפטים באוניברסיטת ארלנגן-נירנברג, ומאוחר יותר עבר ללמוד רפואה באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, והיה חבר נלהב בקורפוס הסטודנטים הגרמני. בתקופה זו הוא התמכר לשתייה. לבסוף החליט ב-1891 להתחיל לעבוד כעיתונאי, מחזאי ומשורר. הוא עבר לברלין בשנת 1899, שם הוא כתב מספר מחזות, לעיתים קרובות אוטוביוגרפיים, והפך לבן חסותו של הרוזן גיאורג פון הולסן-האסלר (1858–1922), המנהל האמנותי של התיאטרון הפרוסי המלכותי.

בברלין, הפך אקרט למחזאי ידוע, והחל להביע דעות אנטישמיות וגזעניות. ב-1912 הוא העלה גרסה חדשה למחזה "פר גינט" מאת הנריק איבסן. אצל אקרט מרמזים הטרולים במחזה ליהודים, בעוד הנער הנורווגי גיבור העלילה מגלם את האירופאי הטוב. מחזותיו העניקו לאקרט כסף רב, וכן מעמד חברתי וקשרים. בתקופה זו הוא החל לפתח אידאולוגיה פולקיסטית. ב-1913 התחתן עם רוז מארקס, אלמנה אמידה מבאד בלנקנבורג, וחזר למינכן.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הפך אקרט לעורכו של כתב העת האנטישמי "Auf gut Deutsch", והחל לעבוד עם אלפרד רוזנברג וגוטפריד פדר. הוא ביקר בחריפות את המהפכה הגרמנית ואת רפובליקת וויימאר שקמה בעקבותיה, וראה בחוזה ורסאי בגידה. הוא סייע בהפצת אגדת תקיעת הסכין בגב, על פיה גרמניה מעולם לא הובסה במלחמה אלא נבגדה בידי היהודים וגורמי השמאל. הוא אף היה מקורב לאגודת תולה, אולם מעולם לא היה חבר בה באופן רשמי. אקרט רצה להפיץ את רעיונותיו לכל שכבות האוכלוסייה, ולפיכך בינואר 1919 הקים יחד עם פדר, אנטון דרקסלר וקרל הרר את מפלגת הפועלים הגרמנית (DAP). עד מהרה הצטרף אדולף היטלר למפלגה והפך לחבר פעיל בה. בפברואר 1920 שינתה המפלגה את שמה ל"מפלגת הפועלים הגרמנית הנציונל-סוציאליסטית" (NSDAP); הידועה יותר בתור המפלגה הנאצית. הוא היה המו"ל המקורי של עיתון המפלגה, הפלקישר באובכטר, והיה זה שכתב את שיר הלכת שהפך להמנון הבלתי רשמי של האס-אה, Deutschland erwache ("גרמניה התעוררי").

אקרט ראה בהיטלר מעין משיח שיגאל את גרמניה. הוא הפך למורה הרוחני של היטלר, חלק עמו רעיונות וסייע לו לסדר את האידאולוגיה הנאצית. הוא גם הכיר להיטלר את אלפרד רוזנברג והלנה בקשטיין, ופתח בפניו את כתבי יוסטון סטיוארט צ'מברלין. ביוני 1921, כאשר היטלר ואקרט היו במסע התרמה בברלין, פרץ מרד בתוך המפלגה הנאצית במינכן. חברי הוועד הפועל שלה רצו להתמזג עם המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית (DSP). היטלר חזר למינכן ב-11 ביולי והתפטר בכעס. חברי הוועדה הבינו שהתפטרות הדמות הציבורית המוכרת ביותר שלהם ודוברם המוביל תביא לקריסת המפלגה. אקרט התבקש על ידי הנהגת המפלגה לדבר עם היטלר, ולהבהיר את התנאים לחזרתו של היטלר. היטלר הודיע שיחזור בתנאי שיחליף את דרקסלר כיו"ר המפלגה, וכי מטה המפלגה יישאר במינכן. הוועדה הסכימה והיטלר חזר למפלגה ב-26 ביולי 1921.

ב-9 בנובמבר 1923 השתתף אקרט בפוטש במרתף הבירה שהיטלר הוביל יחד עם אריך לודנדורף. בעקבות כישלון הפוטש, הוא נעצר ונכלא בכלא לנדסברג יחד עם היטלר ופקידי מפלגה אחרים. בשל היותו דמות ציבורית מוכרת שוחרר זמן קצר לאחר מכן. ב-26 בדצמבר של אותה שנה מת מהתקף לב בברכטסגאדן.

לאחר עליית הנאצים לשלטון, הם קראו רחובות וכבישים על שמו של אקרט, הקימו קרן לשימור זכרו, ובנו אנדרטאות לזכרו. היטלר הקדיש לו את הכרך השני של "מיין קמפף". הרגימנט ה-5 של יחידות גולגולת המת נקרא דיטריך אקרט על שמו. ב-1935 פרסם אלפרד רוזנברג אוסף של כתביו.

כתביו

• Dietrich Eckart: "Der Bolschewismus von Moses bis Lenin". Zwiegespräch zwischen Adolf Hitler und mir, München, 1924 (PDF)
• Dietrich Eckart: "Bolshevism from Moses to Lenin: A Dialogue Between Adolf Hitler and Me", English translation (PDF)
• Dietrich Eckart: "El Bolchevismo de Moisés a Lenin: Un diálogo entre Adolfo Hitler y yo", Traducción al español (PDF)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיטריך אקרט בוויקישיתוף

• דיטריך אקרט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)