דייוויד קסידי

דייוויד קסידי
David Cassidy
	תמונה מתוך "משפחת פרטרידג'" מ-1972
לידה	12 באפריל 1950; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	21 בנובמבר 2017 (בגיל 67); פורט לודרדייל, ארצות הברית
שם לידה	David Bruce Cassidy
סוגה מועדפת	מוזיקת פופ
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1969
עיסוק	זמר-יוצר
מקום לימודים	בית הספר התיכון יוניברסיטי; תיכון אלכסנדר המילטון ;
בן או בת זוג	קיי לנז (1977–1983)
צאצאים	קייטי קסידי
	אתר אינטרנט
	פרופיל ב-IMDb

דייוויד ברוס קסידי (באנגלית: David Bruce Cassidy;‏ 12 באפריל 1950 - 22 בנובמבר 2017)^[1] היה שחקן, זמר-יוצר וגיטריסט אמריקאי. הוא מוכר בעיקר מהופעתו בתפקיד קית' פרטרידג', בנה של שירלי פרטרידג' (שגילמה אמו החורגת שירלי ג'ונס) בסיטקום המוזיקלי משנות השבעים "משפחת פרטרידג'". בזכות הסדרה הצליח קסידי כזמר פופ והיה אליל נוער מפורסם בשנות השבעים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסידי נולד ב-1950 בניו יורק, בנם של הזמר והשחקן ג'ק קסידי (אנ') ושל השחקנית אוולין וורד (אנ'). אביו היה ממוצא אירי וגרמני, ואמו ממוצא אמריקאי-בריטי וכן ממוצא אירי ושווייצרי.^[2]

מכיוון שהוריו הרבו לצאת לסיבובי הופעות, הוא בילה את ילדותו עם סבו וסבתו מצד אמו שחיו בשכונה של המעמד הבינוני בווסט אורנג' שבניו ג'רזי. ב-1956 גילה קסידי מילדי השכנים שהוריו התגרשו שנתיים לפני כן, ולא סיפרו לו. הוריו החליטו על כך משום שהוא היה בגיל צעיר כל כך, שעדיף לא לדבר על כך בשביל היציבות הרגשית שלו. הם הרבו לצאת להופעות בתיאטרון, והחיים בביתם נותרו כשהיו.

ב-1956 התחתן אביו עם הזמרת והשחקנית שירלי ג'ונס, ונולדו להם שלושה בנים, אחים שלו, שון (1958), פטריק (1962) וריאן (1966). ב-1968 אחרי שסיים את בחינות בית הספר התיכון, עבר דייוויד לביתם של ג'ק קסידי ושירלי ג'ונס באירווינגטון שבניו יורק, שם התגורר גם אחיו. קסידי חי שם כשהוא מחפש תהילה כשחקן/מוזיקאי ובינתיים עבד בחדר הדואר של חברת טקסטיל. הוא עזב את הבית כשהקריירה שלו החלה לשגשג.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת הבכורה המקצועית של קסידי הייתה ב-2 בינואר 1969 במחזמר "The Fig Leaves Are Falling" בברודוויי, שירד מהבמות אחרי ארבע הצגות. אבל מנהל הליהוק ראה את ההצגה וביקש מקסידי לערוך מבחן בד. ב-1969 עבר קסידי ללוס אנג'לס.

אחרי שחתם על חוזה על סרטי יוניברסל ב-1969, השתתף קסידי בפרקים בסדרות הטלוויזיה "איירונסייד", "ד"ר מרקוס ולבי", "אדם-12" וב"בוננזה". ב-1970 לוהק לתפקיד קית' פרטרידג', בנה של שירלי פרטרידג', שגילמה אמו החורגת של קסידי שירלי ג'ונס. ליוצר הסדרה, ברנרד סלייד, ולמפיקים, פול יונגר ויט ורוברט קלייבר, לא היה אכפת אם קסידי יוכל לשיר או לא, רק העובדה שהוא נראה טוב תבטיח הצלחה לסדרה. זמן קצר אחרי תחילת הצילומים שכנע קסידי את המפיק המוזיקלי וס פארל, שהוא שר היטב, והוא קודם לתפקיד הזמר בלהקה. אחרי שהסינגל "I Think I Love You" (אני חושב שאני אוהב אותך) הפך ללהיט החל קסידי לעבוד על אלבום סולו משלו. בשנה הראשונה הפיק סינגל בשם "Cherish" (מתוך אלבום באותו שם), שהגיע למקום התשיעי במצעדי הפזמונים בארצות הברית, למקום השני בבריטניה, ולמקום הראשון באוסטרליה ובניו זילנד. קסידי יצא לסיבוב הופעות במופע שכלל שירים מתוך הסדרה "משפחת פרטרידג'" ושירים משלהו. על אף ששאף להיות מוזיקאי רוק מכובד בנוסח מיק ג'אגר או אליס קופר, המסלול שלו לכוכבות עבר בשורות אלילי הנוער, דבר שתיעב בהמשך חייו.

עשרה אלבומים של "משפחת פרטרידג'" וחמישה אלבומי סולו הופקו בתקופה ששודרה הסדרה, כשרובם נמכרו ביותר ממיליון עותקים. הקריירה הבינלאומית של קסידי האפילה על ההצלחה של "משפחת פרטרידג'". הוא זכה להצלחה מידית והופיע בקונצרטים גדולים ברחבי העולם, שגרמו להיסטריה המונית, והתקשורת טבעה את המונח "קסידימניה". בסוף שבוע אחד ב-1972 נמכרו כל הכרטיסים לשני קונצרטים שלו באצטדיון אסטרודום ביוסטון שבטקסס לקהל של 56,000 איש. כל הכרטיסים לקונצרט שלו במדיסון סקוור גארדן אזלו ביום אחד, והסתיימו במהומות אחרי ההופעה. בסיור ההופעות שלו בבריטניה אזלו כל הכרטיסים לשישה קונצרטים שערך באצטדיון ומבלי במשך סוף שבוע אחד ב-1973. ב-1974 כשהופיע באוסטרליה גרם להיסטריה המונית, שנשמעו קריאות להרחקתו מהמדינה, במיוחד אחרי הטירוף שנגרם בקונצרט באצטדיון הקריקט של מלבורן.

נקודת מפנה בהופעות החיות של קסידי הייתה מהומה שהתרחשה כשהופיע באצטדיון וייט סיטי בלונדון ב-26 במאי 1974. עשרות אנשים מתוך האלפים שמילאו את האצטדיון ניסו לטפס על מחסום עץ שקרס. בעקבות הבהלה נפצעו כשמונה מאות איש ונערה בת 14 נפצעה קשה, ונפטרה בבית החולים אחרי ארבעה ימים. המופע היה האחד לפני האחרון במסע הופעות עולמי. לתקרית הייתה השפעה רבה על קסידי.^[3]^[4]^[5]

בשלב זה החליט קסידי לפרוש גם מסיורי הופעות וגם ממשחק ב"משפחת פרטרידג'", ולהתרכז בכתיבה ובהקלטת שירים. ההצלחה הבינלאומית שלו נמשכה בעיקר בבריטניה, גרמניה, וביפן, כשהוציא לאור שלושה אלבומים בחברת RCA. קסידי היה הראשון שהקליט את הלהיט "I Write The Songs", לפני שהשיר הפך למוכר בביצוע של בארי מנילו. את ההקלטות הפיק חבר להקת הביץ' בויז ברוס ג'ונסטון.

ב-1978 כיכב קסידי בפרק בסדרה "Police Story" בשם ""A Chance To Live" עליו היה מועמד לפרס אמי.^[6] רשת NBC יצרה סדרה המבוססת על הדמות בשם "David Cassidy: Man Undercover" שבוטלה אחרי עונה אחת.

ב-1985 נמשכה הצלחתו המוזיקלית עם הוצאת הסינגל "The Last Kiss" בחברת התקליטית אריסטה רקורדס שהגיע למקום השישי בבריטניה. השיר יצא במסגרת האלבום "Romance" ואת קולות הרקע סיפק ג'ורג' מייקל. האלבום הגיע למעמד של תקליט זהב באירופה ובאוסטרליה, וקסידי יצא לסיבוב הופעות בבריטניה. בעקבות סיבוב ההופעות יצא ב-1986 אלבום ההופעה "Greatest Hits Live".

ב-1990 חזר קסידי למצעד הפזמונים האמריקאי עם הסינגל "Lyin' To Myself" שיצא בחברת אניגמה רקורדס. ב-1998 הקליט להיט של מוזיקה עכשווית למבוגרים בשם "No Bridge I Wouldn't Cross" מתוך האלבום "Old Trick New Dog". האלבום "Then and Now" משנת 2001 הגיע למעמד אלבום פלטינה והגיע למקום החמישי במצעד האלבומים בבריטניה, בפעם הראשונה מאז 1974.

בתיאטרון שיחק קסידי במחזות מוזיקליים. ב-1981 השתתף בסיבוב הופעות עם המחזמר "Little Johnny Jones" מאת ג'ורג' מ. קוהאן שהופק לראשונה ב-1904. קטעים ממופע זה כלולים בסרט "יאנקי דודל דנדי" בכיכובו של ג'יימס קאגני. על הופעתו זו קיבל קסידי ביקורות שליליות והוא הוחלף באליל נוער אחר דוני אוסמונד כשהמחזה הוצג בברודוויי.^[7] קסידי עצמו החליף שחקן אחר בתפקיד הראשי בהפקה בברודוויי ב-1982 של המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת". בווסט אנד הלונדון שיחק קסידי במחזמר "Time", וחזר לברודוויי להופיע במחזמר "אחים בדם" לצדם של פטולה קלארק ושל אחיו למחצה שון קסידי.

ב-1990 הופיע במופע חימום לקונצרט של קסידי מי ששיחק את אחיו בסדרה "משפחת פרטרידג'" השחקן דני בונדוס. ב-1995 החל קסידי להנחות את התוכנית "8-Track Flashback" של ערוץ VH1 שרצה על 1998. ב-1996 החליף את מייקל קרופורד במופע EFX בלאס וגאס, ויצר את אחד המופעים הפופולריים ביותר, עד שנאלץ לפרוש בגלל פגיעה ברגלו באחת ההופעות. עוד יצר קסידי את המופע "The Rat Pack is Back" שזכה להצלחה. בשנת 2000 כתב והופיע במופע בשם "At the Copa" יחד עם שינה איסטון, בו שיחק בתפקיד ג'וני פלמינגו הצעיר וגם המבוגר. ב-2005 שיחק קסידי בסרט "פופסטאר" בתפקיד המנהל של הדמות שגילם ארון קרטר. ב-2006 השתתף קסידי בתוכנית ההתרמה "Children in Need" של ה-BBC.

ב-2009 כיכב קסידי לצדו של אחיו פטריק בסדרה קצרת הימים שיצר אחיו שון בשם "Ruby & The Rockits" של ערוץ ABC Family. ב-2011 היה קסידי אחד המתמודדים בתחרות "Celebrity Apprentice" שבה הופיעה לבקשתו בתו קייטי קסידי. הוא היה הראשון שהודח מהתחרות.

קסידי כתב ממואר בשם "Could It Be Forever? My Story" שיצא לאור בבריטניה במרץ 2007, ובו פרטים אישיים על חייו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באפריל 1977 נשא קסידי לאשה את השחקנית קיי לנץ, ממנה התגרש ב-28 בדצמבר 1983.

ב-1984 התחתן עם מריל טנץ, שהייתה מגדלת סוסים. הם הכירו ב-1974 בלקסינגטון שבקנטקי. נישואים אלה הגיעו לקיצם ב-1985 או 1986.

ב-1986 נולדה לקסידי בת, השחקנית קייטי קסידי, מיחסיו עם שרי ויליאמס בנדון.

ב-30 במרץ 1991 התחתן בפעם השלישית עם סו שיפרין. ב-1991 נולד בנם של בני הזוג, בו. באוגוסט 2013 פורסם שבני הזוג נפרדו.

ב-20 בפברואר 2017 הודיע קסידי שהוא סובל מדמנציה,^[8] ושהוא מתכוון להפסיק להופיע בשנת 2017.^[9] ב-18 בנובמבר 2017 נמסר שקסידי אושפז בשל כשל איברים, והוא במצב קריטי.^[10] קסידי נפטר ב-21 בנובמבר 2017 בגיל 67.^[11]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	שם	שם באנגלית	תפקיד	הערות
1969		The Survivors	מייק	בפרק "Chapter Seven"
1969	איירונסייד	Ironside	דני גודסון	בפרק "Stolen on Demand"
1970		Adam-12	טים ריצ'מונד	בפרק "Log 24 A Rare Occasion"
1970	בוננזה	Bonanza	בילי בורג'ס	בפרק "The Law and Billy Burgess"
1970	ד"ר מרקוס ולבי	Marcus Welby, M.D.	מייקל אמברוז	בפרק "Fun and Games and Michael Ambrose"
1970		Medical Center	ריק למברט	בפרק "His Brother's Keeper"
1970		The Mod Squad	ברד ג'ונסון	בפרק "The Loser"
1970	ה-FBI	The F.B.I.	לארי ונטוורת'	בפרק "Fatal Impostor"
1970–1974	משפחת פרטרידג'	The Partridge Family	קית' פרטרידג'	96 פרקים
1978		Police Story	השוטר דן שי	בפרק "A Chance to Live"
1978–1979	אדם הפועל תחת מסווה	David Cassidy: Man Undercover	השוטר דן שי	10 פרקים; מלחין של נעימת הנושא
1980	ספינת האהבה	The Love Boat	טד הרמס	סדרת טלוויזיה (פרק אחד)
1980		The Night the City Screamed	דייוויד גרילי	סרט טלוויזיה
1980/1983	אי החלומות	Fantasy Island	ג'רמי טוד / דני קולייר	סדרת טלוויזיה (2 פרקים)
1982	מאט יוסטון	Matt Houston	ג'ון גורדון בויד	בפרק "Joey's Here"
1983		Parade of Stars	ג'ורג' מ. קוהאן	סרט טלוויזיה
1983		Tales of the Unexpected	דונלד / דייוויד	בפרק "Heir Presumptuous"
1988	אלפרד היצ'קוק מגיש	Alfred Hitchcock Presents	ג'ואי מיטשל	בפרק "Career Move"
1990		Instant Karma	רנו
1990		The Spirit of '76	אדם-11
1991		Blossom	בתפקיד עצמו
1991	הברק	The Flash	סם סקודר / Mirror Master	בפרק "Done with Mirrors"
1992	המופע של בן סטילר	The Ben Stiller Show	דייוויד קסידי	בפרק "With Flea"
1995	המופע של ג'ון לרוקט	The John Larroquette Show	ג'פרסון קלי	בפרק "Wrestling Matches"; מלחין נעימת הנושא
2003	מלקולם באמצע	Malcolm in the Middle	בון וינסנט	בפרק "Vegas"
2003	סוכנות הביון	The Agency	אוורט פרייס	בפרק "War, Inc."
2004	קים פוסיבול	Kim Possible	רונלד פונד (דיבוב)	בפרק "Oh Boyz"
2005	פחות ממושלמת	Less than Perfect	וינס	בפרק "Playhouse"
2005		Popstar	גרנט
2009		Ruby & the Rockits	דייוויד גאלאגר	10 פרקים
2013	CSI	CSI: Crime Scene Investigation	פיטר קו	בפרק "Last Woman Standing"

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים

שנה	שם	לייבל	מיקום במצעדים^[12]
1972	Cherish	תקליטי בל	ארצות הברית מקום 15; בריטניה מקום 2; נורווגיה מקום 6; יצא בגרמניה בשם I Am A Clown
1972	Rock Me Baby	תקליטי בל	ארצות הברית מקום 41; בריטניה מקום 2; גרמניה מקום 9
1973	Dreams are Nuthin' More than Wishes	תקליטי בל	בריטניה מקום 1; אוסטרליה מקום 10
1974	Cassidy Live!	תקליטי בל	בריטניה מקום 9; הוקלט בהופעה חיה בבריטניה במאי 1974
1975	The Higher They Climb	תקליטי RCA	בריטניה מקום 22
1976	Home Is Where the Heart Is	תקליטי RCA
1976	Getting It in the Street	תקליטי RCA	יצא בגרמניה וביפן. בארצות הברית יצא רק ב-1979.
1985	Romance	אריסטה רקורדס	בריטניה מקום 20; גרמניה מקום 22; אוסטרליה מקום 50
1986	His Greatest Hits - Live	סטארבלנד רקורדס	הוקלט בהופעה חיה ברויאל אלברט הול בלונדון (אוקטובר 1985)
1990	David Cassidy	אניגמה רקורדס	ארצות הברית מקום 136
1991	Best of David Cassidy	קורב רקורדס	ביפן בלבד
1992	Didn't You Used to Be?	תקליטי האחים סוקטי
1998	Old Trick New Dog	סלמג'מה רקורדס
2008	Live in Concert	וורנר

תקליטי אוסף

שנה	שם	לייבל	מיקום במצעדים
1974	Greatest Hits	תקליטי בל
1975	David Cassidy Forever	תקליטי בל
1977	Bravo präsentiert David Cassidy	אריסטה	גרמניה בלבד
1998	David Cassidy's Partridge Family Favorites	סלמג'מה רקורדס	אוסף משירי דייוויד קסידי ו"משפחת פרטרידג'"
1996	When I'm a Rock 'n' Roll Star	Razor & Tie	אוסף (1975–1976)
2001	Then and Now	Universal Music	ארצות הברית מקום 147; בריטניה מקום 5; אוסטרליה מקום 46; הקלטות מחודשות
2003	A Touch of Blue	Universal Music	בריטניה מקום 61; אלבום בונוס
2006	Could It Be Forever - The Greatest Hits	Sony BMG	בריטניה מקום 52; כולל להיטי "משפחת פרטרידג'"
2007	David Cassidy Part II - The Remix	180 Music	רמיקס דאנס

סינגלים

1971: "Cherish" (US #9, AU #1)/ All I Wanna Do (Is Touch You) (B-side non-LP)
1972: "Could It Be Forever" (US #37, UK #2, AU #11)/ Blind Hope
1972: "How Can I Be Sure" (US #25, UK #1, AU #16, DE #33)/ Ricky's Tune
1972: "Rock Me Baby" (US #38, UK #11, AU #15, DE #9)/ Two Time Loser
1973: "I Am a Clown" / "Some Kind of A Summer" (UK #3, AU #32, DE #12)
1973: "Daydream" / Can't Go Home Again" (AU #98)
1973: "Daydreamer" / "The Puppy Song" (UK #1, GR #27, AU #10, ZA #1)
1974: "If I Didn't Care" (UK #9, DE #43, AU #20) / "Frozen Noses" (A-side from "Greatest Hits"; B-side non-LP)
1974: "Please Please Me" (UK #16, AU #43)/ "CC Rider Blues/Jenny Jenny"
1975: "I Write the Songs" / "Get It Up for Love" (UK #11, AUS #85, ZA #7)
1975: "Darlin'" (UK #16, GR #38, ZA #1)/ "This Could Be The Night"
1976: "Tomorrow" / "Half Past Our Bedtime" (ZA #10)
1976: "Breakin' Down Again" / "On Fire"
1976: "Gettin' It in the Streets" / "I'll Have To Go Away" (GR #10; USA #95)
UFO (u Fine One)ay (Saying Goodbye)" (US #105)
1977: "Saying Goodbye Ain't Easy (We'll Have to Go Away)" / "Rosa's Cantina"
1978: "Strengthen My Love" Partridge Family/My Three Sons Thanksgiving reuinion single
1979: "Hurt So Bad" / "Once A Fool" (both from the Curb album Best of David Cassidy)
1985: "The Last Kiss" (UK #6, DE #10, AU #60)
1985: "Romance (Let Your Heart Go)" (UK #54, DE #41)
1985: "Someone"
1985: "She Knows All About Boys / Tenderly" (Pan European #1)
1986: "Live EP"
1990: "Lyin' to Myself" (US #14)
1992: "For All the Lonely"
1998: "I Think I Love You" (new version)
1998: "No Bridge I Wouldn't Cross" (US #21 [AC])
2011: "UFO (You Fine One)^[12]