דייוויד קסידי
תמונה מתוך "משפחת פרטרידג'" מ-1972 | |
לידה |
12 באפריל 1950 ניו יורק, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
21 בנובמבר 2017 (בגיל 67) פורט לודרדייל, ארצות הברית |
שם לידה | David Bruce Cassidy |
סוגה מועדפת | מוזיקת פופ |
מדינה | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1969 |
עיסוק | זמר-יוצר |
מקום לימודים | |
בן או בת זוג | קיי לנז (1977–1983) |
צאצאים | קייטי קסידי |
אתר אינטרנט | |
פרופיל ב-IMDb | |
דייוויד ברוס קסידי (באנגלית: David Bruce Cassidy; 12 באפריל 1950 - 22 בנובמבר 2017)[1] היה שחקן, זמר-יוצר וגיטריסט אמריקאי. הוא מוכר בעיקר מהופעתו בתפקיד קית' פרטרידג', בנה של שירלי פרטרידג' (שגילמה אמו החורגת שירלי ג'ונס) בסיטקום המוזיקלי משנות השבעים "משפחת פרטרידג'". בזכות הסדרה הצליח קסידי כזמר פופ והיה אליל נוער מפורסם בשנות השבעים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קסידי נולד ב-1950 בניו יורק, בנם של הזמר והשחקן ג'ק קסידי (אנ') ושל השחקנית אוולין וורד (אנ'). אביו היה ממוצא אירי וגרמני, ואמו ממוצא אמריקאי-בריטי וכן ממוצא אירי ושווייצרי.[2]
מכיוון שהוריו הרבו לצאת לסיבובי הופעות, הוא בילה את ילדותו עם סבו וסבתו מצד אמו שחיו בשכונה של המעמד הבינוני בווסט אורנג' שבניו ג'רזי. ב-1956 גילה קסידי מילדי השכנים שהוריו התגרשו שנתיים לפני כן, ולא סיפרו לו. הוריו החליטו על כך משום שהוא היה בגיל צעיר כל כך, שעדיף לא לדבר על כך בשביל היציבות הרגשית שלו. הם הרבו לצאת להופעות בתיאטרון, והחיים בביתם נותרו כשהיו.
ב-1956 התחתן אביו עם הזמרת והשחקנית שירלי ג'ונס, ונולדו להם שלושה בנים, אחים שלו, שון (1958), פטריק (1962) וריאן (1966). ב-1968 אחרי שסיים את בחינות בית הספר התיכון, עבר דייוויד לביתם של ג'ק קסידי ושירלי ג'ונס באירווינגטון שבניו יורק, שם התגורר גם אחיו. קסידי חי שם כשהוא מחפש תהילה כשחקן/מוזיקאי ובינתיים עבד בחדר הדואר של חברת טקסטיל. הוא עזב את הבית כשהקריירה שלו החלה לשגשג.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הופעת הבכורה המקצועית של קסידי הייתה ב-2 בינואר 1969 במחזמר "The Fig Leaves Are Falling" בברודוויי, שירד מהבמות אחרי ארבע הצגות. אבל מנהל הליהוק ראה את ההצגה וביקש מקסידי לערוך מבחן בד. ב-1969 עבר קסידי ללוס אנג'לס.
אחרי שחתם על חוזה על סרטי יוניברסל ב-1969, השתתף קסידי בפרקים בסדרות הטלוויזיה "איירונסייד", "ד"ר מרקוס ולבי", "אדם-12" וב"בוננזה". ב-1970 לוהק לתפקיד קית' פרטרידג', בנה של שירלי פרטרידג', שגילמה אמו החורגת של קסידי שירלי ג'ונס. ליוצר הסדרה, ברנרד סלייד, ולמפיקים, פול יונגר ויט ורוברט קלייבר, לא היה אכפת אם קסידי יוכל לשיר או לא, רק העובדה שהוא נראה טוב תבטיח הצלחה לסדרה. זמן קצר אחרי תחילת הצילומים שכנע קסידי את המפיק המוזיקלי וס פארל, שהוא שר היטב, והוא קודם לתפקיד הזמר בלהקה. אחרי שהסינגל "I Think I Love You" (אני חושב שאני אוהב אותך) הפך ללהיט החל קסידי לעבוד על אלבום סולו משלו. בשנה הראשונה הפיק סינגל בשם "Cherish" (מתוך אלבום באותו שם), שהגיע למקום התשיעי במצעדי הפזמונים בארצות הברית, למקום השני בבריטניה, ולמקום הראשון באוסטרליה ובניו זילנד. קסידי יצא לסיבוב הופעות במופע שכלל שירים מתוך הסדרה "משפחת פרטרידג'" ושירים משלהו. על אף ששאף להיות מוזיקאי רוק מכובד בנוסח מיק ג'אגר או אליס קופר, המסלול שלו לכוכבות עבר בשורות אלילי הנוער, דבר שתיעב בהמשך חייו.
עשרה אלבומים של "משפחת פרטרידג'" וחמישה אלבומי סולו הופקו בתקופה ששודרה הסדרה, כשרובם נמכרו ביותר ממיליון עותקים. הקריירה הבינלאומית של קסידי האפילה על ההצלחה של "משפחת פרטרידג'". הוא זכה להצלחה מידית והופיע בקונצרטים גדולים ברחבי העולם, שגרמו להיסטריה המונית, והתקשורת טבעה את המונח "קסידימניה". בסוף שבוע אחד ב-1972 נמכרו כל הכרטיסים לשני קונצרטים שלו באצטדיון אסטרודום ביוסטון שבטקסס לקהל של 56,000 איש. כל הכרטיסים לקונצרט שלו במדיסון סקוור גארדן אזלו ביום אחד, והסתיימו במהומות אחרי ההופעה. בסיור ההופעות שלו בבריטניה אזלו כל הכרטיסים לשישה קונצרטים שערך באצטדיון ומבלי במשך סוף שבוע אחד ב-1973. ב-1974 כשהופיע באוסטרליה גרם להיסטריה המונית, שנשמעו קריאות להרחקתו מהמדינה, במיוחד אחרי הטירוף שנגרם בקונצרט באצטדיון הקריקט של מלבורן.
נקודת מפנה בהופעות החיות של קסידי הייתה מהומה שהתרחשה כשהופיע באצטדיון וייט סיטי בלונדון ב-26 במאי 1974. עשרות אנשים מתוך האלפים שמילאו את האצטדיון ניסו לטפס על מחסום עץ שקרס. בעקבות הבהלה נפצעו כשמונה מאות איש ונערה בת 14 נפצעה קשה, ונפטרה בבית החולים אחרי ארבעה ימים. המופע היה האחד לפני האחרון במסע הופעות עולמי. לתקרית הייתה השפעה רבה על קסידי.[3][4][5]
בשלב זה החליט קסידי לפרוש גם מסיורי הופעות וגם ממשחק ב"משפחת פרטרידג'", ולהתרכז בכתיבה ובהקלטת שירים. ההצלחה הבינלאומית שלו נמשכה בעיקר בבריטניה, גרמניה, וביפן, כשהוציא לאור שלושה אלבומים בחברת RCA. קסידי היה הראשון שהקליט את הלהיט "I Write The Songs", לפני שהשיר הפך למוכר בביצוע של בארי מנילו. את ההקלטות הפיק חבר להקת הביץ' בויז ברוס ג'ונסטון.
ב-1978 כיכב קסידי בפרק בסדרה "Police Story" בשם ""A Chance To Live" עליו היה מועמד לפרס אמי.[6] רשת NBC יצרה סדרה המבוססת על הדמות בשם "David Cassidy: Man Undercover" שבוטלה אחרי עונה אחת.
ב-1985 נמשכה הצלחתו המוזיקלית עם הוצאת הסינגל "The Last Kiss" בחברת התקליטית אריסטה רקורדס שהגיע למקום השישי בבריטניה. השיר יצא במסגרת האלבום "Romance" ואת קולות הרקע סיפק ג'ורג' מייקל. האלבום הגיע למעמד של תקליט זהב באירופה ובאוסטרליה, וקסידי יצא לסיבוב הופעות בבריטניה. בעקבות סיבוב ההופעות יצא ב-1986 אלבום ההופעה "Greatest Hits Live".
ב-1990 חזר קסידי למצעד הפזמונים האמריקאי עם הסינגל "Lyin' To Myself" שיצא בחברת אניגמה רקורדס. ב-1998 הקליט להיט של מוזיקה עכשווית למבוגרים בשם "No Bridge I Wouldn't Cross" מתוך האלבום "Old Trick New Dog". האלבום "Then and Now" משנת 2001 הגיע למעמד אלבום פלטינה והגיע למקום החמישי במצעד האלבומים בבריטניה, בפעם הראשונה מאז 1974.
בתיאטרון שיחק קסידי במחזות מוזיקליים. ב-1981 השתתף בסיבוב הופעות עם המחזמר "Little Johnny Jones" מאת ג'ורג' מ. קוהאן שהופק לראשונה ב-1904. קטעים ממופע זה כלולים בסרט "יאנקי דודל דנדי" בכיכובו של ג'יימס קאגני. על הופעתו זו קיבל קסידי ביקורות שליליות והוא הוחלף באליל נוער אחר דוני אוסמונד כשהמחזה הוצג בברודוויי.[7] קסידי עצמו החליף שחקן אחר בתפקיד הראשי בהפקה בברודוויי ב-1982 של המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת". בווסט אנד הלונדון שיחק קסידי במחזמר "Time", וחזר לברודוויי להופיע במחזמר "אחים בדם" לצדם של פטולה קלארק ושל אחיו למחצה שון קסידי.
ב-1990 הופיע במופע חימום לקונצרט של קסידי מי ששיחק את אחיו בסדרה "משפחת פרטרידג'" השחקן דני בונדוס. ב-1995 החל קסידי להנחות את התוכנית "8-Track Flashback" של ערוץ VH1 שרצה על 1998. ב-1996 החליף את מייקל קרופורד במופע EFX בלאס וגאס, ויצר את אחד המופעים הפופולריים ביותר, עד שנאלץ לפרוש בגלל פגיעה ברגלו באחת ההופעות. עוד יצר קסידי את המופע "The Rat Pack is Back" שזכה להצלחה. בשנת 2000 כתב והופיע במופע בשם "At the Copa" יחד עם שינה איסטון, בו שיחק בתפקיד ג'וני פלמינגו הצעיר וגם המבוגר. ב-2005 שיחק קסידי בסרט "פופסטאר" בתפקיד המנהל של הדמות שגילם ארון קרטר. ב-2006 השתתף קסידי בתוכנית ההתרמה "Children in Need" של ה-BBC.
ב-2009 כיכב קסידי לצדו של אחיו פטריק בסדרה קצרת הימים שיצר אחיו שון בשם "Ruby & The Rockits" של ערוץ ABC Family. ב-2011 היה קסידי אחד המתמודדים בתחרות "Celebrity Apprentice" שבה הופיעה לבקשתו בתו קייטי קסידי. הוא היה הראשון שהודח מהתחרות.
קסידי כתב ממואר בשם "Could It Be Forever? My Story" שיצא לאור בבריטניה במרץ 2007, ובו פרטים אישיים על חייו.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-3 באפריל 1977 נשא קסידי לאשה את השחקנית קיי לנץ, ממנה התגרש ב-28 בדצמבר 1983.
ב-1984 התחתן עם מריל טנץ, שהייתה מגדלת סוסים. הם הכירו ב-1974 בלקסינגטון שבקנטקי. נישואים אלה הגיעו לקיצם ב-1985 או 1986.
ב-1986 נולדה לקסידי בת, השחקנית קייטי קסידי, מיחסיו עם שרי ויליאמס בנדון.
ב-30 במרץ 1991 התחתן בפעם השלישית עם סו שיפרין. ב-1991 נולד בנם של בני הזוג, בו. באוגוסט 2013 פורסם שבני הזוג נפרדו.
ב-20 בפברואר 2017 הודיע קסידי שהוא סובל מדמנציה,[8] ושהוא מתכוון להפסיק להופיע בשנת 2017.[9] ב-18 בנובמבר 2017 נמסר שקסידי אושפז בשל כשל איברים, והוא במצב קריטי.[10] קסידי נפטר ב-21 בנובמבר 2017 בגיל 67.[11]
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
---|---|---|---|---|
1969 | The Survivors | מייק | בפרק "Chapter Seven" | |
1969 | איירונסייד | Ironside | דני גודסון | בפרק "Stolen on Demand" |
1970 | Adam-12 | טים ריצ'מונד | בפרק "Log 24 A Rare Occasion" | |
1970 | בוננזה | Bonanza | בילי בורג'ס | בפרק "The Law and Billy Burgess" |
1970 | ד"ר מרקוס ולבי | Marcus Welby, M.D. | מייקל אמברוז | בפרק "Fun and Games and Michael Ambrose" |
1970 | Medical Center | ריק למברט | בפרק "His Brother's Keeper" | |
1970 | The Mod Squad | ברד ג'ונסון | בפרק "The Loser" | |
1970 | ה-FBI | The F.B.I. | לארי ונטוורת' | בפרק "Fatal Impostor" |
1970–1974 | משפחת פרטרידג' | The Partridge Family | קית' פרטרידג' | 96 פרקים |
1978 | Police Story | השוטר דן שי | בפרק "A Chance to Live" | |
1978–1979 | אדם הפועל תחת מסווה | David Cassidy: Man Undercover | השוטר דן שי | 10 פרקים; מלחין של נעימת הנושא |
1980 | ספינת האהבה | The Love Boat | טד הרמס | סדרת טלוויזיה (פרק אחד) |
1980 | The Night the City Screamed | דייוויד גרילי | סרט טלוויזיה | |
1980/1983 | אי החלומות | Fantasy Island | ג'רמי טוד / דני קולייר | סדרת טלוויזיה (2 פרקים) |
1982 | מאט יוסטון | Matt Houston | ג'ון גורדון בויד | בפרק "Joey's Here" |
1983 | Parade of Stars | ג'ורג' מ. קוהאן | סרט טלוויזיה | |
1983 | Tales of the Unexpected | דונלד / דייוויד | בפרק "Heir Presumptuous" | |
1988 | אלפרד היצ'קוק מגיש | Alfred Hitchcock Presents | ג'ואי מיטשל | בפרק "Career Move" |
1990 | Instant Karma | רנו | ||
1990 | The Spirit of '76 | אדם-11 | ||
1991 | Blossom | בתפקיד עצמו | ||
1991 | הברק | The Flash | סם סקודר / Mirror Master | בפרק "Done with Mirrors" |
1992 | המופע של בן סטילר | The Ben Stiller Show | דייוויד קסידי | בפרק "With Flea" |
1995 | המופע של ג'ון לרוקט | The John Larroquette Show | ג'פרסון קלי | בפרק "Wrestling Matches"; מלחין נעימת הנושא |
2003 | מלקולם באמצע | Malcolm in the Middle | בון וינסנט | בפרק "Vegas" |
2003 | סוכנות הביון | The Agency | אוורט פרייס | בפרק "War, Inc." |
2004 | קים פוסיבול | Kim Possible | רונלד פונד (דיבוב) | בפרק "Oh Boyz" |
2005 | פחות ממושלמת | Less than Perfect | וינס | בפרק "Playhouse" |
2005 | Popstar | גרנט | ||
2009 | Ruby & the Rockits | דייוויד גאלאגר | 10 פרקים | |
2013 | CSI | CSI: Crime Scene Investigation | פיטר קו | בפרק "Last Woman Standing" |
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלבומים
שנה | שם | לייבל | מיקום במצעדים[12] |
---|---|---|---|
1972 | Cherish | תקליטי בל | ארצות הברית מקום 15; בריטניה מקום 2; נורווגיה מקום 6; יצא בגרמניה בשם I Am A Clown |
1972 | Rock Me Baby | תקליטי בל | ארצות הברית מקום 41; בריטניה מקום 2; גרמניה מקום 9 |
1973 | Dreams are Nuthin' More than Wishes | תקליטי בל | בריטניה מקום 1; אוסטרליה מקום 10 |
1974 | Cassidy Live! | תקליטי בל | בריטניה מקום 9; הוקלט בהופעה חיה בבריטניה במאי 1974 |
1975 | The Higher They Climb | תקליטי RCA | בריטניה מקום 22 |
1976 | Home Is Where the Heart Is | תקליטי RCA | |
1976 | Getting It in the Street | תקליטי RCA | יצא בגרמניה וביפן. בארצות הברית יצא רק ב-1979. |
1985 | Romance | אריסטה רקורדס | בריטניה מקום 20; גרמניה מקום 22; אוסטרליה מקום 50 |
1986 | His Greatest Hits - Live | סטארבלנד רקורדס | הוקלט בהופעה חיה ברויאל אלברט הול בלונדון (אוקטובר 1985) |
1990 | David Cassidy | אניגמה רקורדס | ארצות הברית מקום 136 |
1991 | Best of David Cassidy | קורב רקורדס | ביפן בלבד |
1992 | Didn't You Used to Be? | תקליטי האחים סוקטי | |
1998 | Old Trick New Dog | סלמג'מה רקורדס | |
2008 | Live in Concert | וורנר |
- תקליטי אוסף
שנה | שם | לייבל | מיקום במצעדים |
---|---|---|---|
1974 | Greatest Hits | תקליטי בל | |
1975 | David Cassidy Forever | תקליטי בל | |
1977 | Bravo präsentiert David Cassidy | אריסטה | גרמניה בלבד |
1998 | David Cassidy's Partridge Family Favorites | סלמג'מה רקורדס | אוסף משירי דייוויד קסידי ו"משפחת פרטרידג'" |
1996 | When I'm a Rock 'n' Roll Star | Razor & Tie | אוסף (1975–1976) |
2001 | Then and Now | Universal Music | ארצות הברית מקום 147; בריטניה מקום 5; אוסטרליה מקום 46; הקלטות מחודשות |
2003 | A Touch of Blue | Universal Music | בריטניה מקום 61; אלבום בונוס |
2006 | Could It Be Forever - The Greatest Hits | Sony BMG | בריטניה מקום 52; כולל להיטי "משפחת פרטרידג'" |
2007 | David Cassidy Part II - The Remix | 180 Music | רמיקס דאנס |
- סינגלים
- 1971: "Cherish" (US #9, AU #1)/ All I Wanna Do (Is Touch You) (B-side non-LP)
- 1972: "Could It Be Forever" (US #37, UK #2, AU #11)/ Blind Hope
- 1972: "How Can I Be Sure" (US #25, UK #1, AU #16, DE #33)/ Ricky's Tune
- 1972: "Rock Me Baby" (US #38, UK #11, AU #15, DE #9)/ Two Time Loser
- 1973: "I Am a Clown" / "Some Kind of A Summer" (UK #3, AU #32, DE #12)
- 1973: "Daydream" / Can't Go Home Again" (AU #98)
- 1973: "Daydreamer" / "The Puppy Song" (UK #1, GR #27, AU #10, ZA #1)
- 1974: "If I Didn't Care" (UK #9, DE #43, AU #20) / "Frozen Noses" (A-side from "Greatest Hits"; B-side non-LP)
- 1974: "Please Please Me" (UK #16, AU #43)/ "CC Rider Blues/Jenny Jenny"
- 1975: "I Write the Songs" / "Get It Up for Love" (UK #11, AUS #85, ZA #7)
- 1975: "Darlin'" (UK #16, GR #38, ZA #1)/ "This Could Be The Night"
- 1976: "Tomorrow" / "Half Past Our Bedtime" (ZA #10)
- 1976: "Breakin' Down Again" / "On Fire"
- 1976: "Gettin' It in the Streets" / "I'll Have To Go Away" (GR #10; USA #95)
- UFO (u Fine One)ay (Saying Goodbye)" (US #105)
- 1977: "Saying Goodbye Ain't Easy (We'll Have to Go Away)" / "Rosa's Cantina"
- 1978: "Strengthen My Love" Partridge Family/My Three Sons Thanksgiving reuinion single
- 1979: "Hurt So Bad" / "Once A Fool" (both from the Curb album Best of David Cassidy)
- 1985: "The Last Kiss" (UK #6, DE #10, AU #60)
- 1985: "Romance (Let Your Heart Go)" (UK #54, DE #41)
- 1985: "Someone"
- 1985: "She Knows All About Boys / Tenderly" (Pan European #1)
- 1986: "Live EP"
- 1990: "Lyin' to Myself" (US #14)
- 1992: "For All the Lonely"
- 1998: "I Think I Love You" (new version)
- 1998: "No Bridge I Wouldn't Cross" (US #21 [AC])
- 2011: "UFO (You Fine One)[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של דייוויד קסידי
- דייוויד קסידי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דייוויד קסידי, באתר AllMovie (באנגלית)
- דייוויד קסידי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- דייוויד קסידי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- דייוויד קסידי, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
- דייוויד קסידי, באתר ספוטיפיי
- דייוויד קסידי, באתר AllMusic (באנגלית)
- דייוויד קסידי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- דייוויד קסידי, באתר דיזר
- דייוויד קסידי, באתר Discogs (באנגלית)
- דייוויד קסידי, באתר Songkick (באנגלית)
- דייוויד קסידי, באתר Genius
- דייוויד קסידי, באתר בילבורד (באנגלית)
- דייוויד קסידי במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- 700 פצועות בהופעת זמר הפופ דייוויד קסידי, דבר, 28 במאי 1974
- דייוויד קסידי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "David Cassidy Biography (1950-)". FilmReference.com. נבדק ב-2014-02-11.
- ^ "Megan Smolenyak: Should David Cassidy Have Let His Roots Show on Celebrity Apprentice?". Huffington Post. 7 במרץ 2011. נבדק ב-5 במאי 2012.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Cassidy Concert, Girl 14 Dies". The Age. 30 במאי 1974. נבדק ב-11 בינואר 2014.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Cassidy Fan Dies". The Sydney Morning Herald. 31 במאי 1974. נבדק ב-3 באוגוסט 2009.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Crushed To Death at a David Cassidy Concert". The Independent. London. 23 במאי 1999. נבדק ב-3 באוגוסט 2009.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Awards for "Police Story" (1973), Internet Movie Database
- ^ The Broadway League (21 במרץ 1982). "''Little Johnny Jones'' (1982 revival)". Internet Broadway Database. נבדק ב-14 באוקטובר 2010.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "David Cassidy reveals he has dementia". NY Daily News (באנגלית). נבדק ב-21 בפברואר 2017.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Former teen heartthrob David Cassidy reveals dementia, quits touring".
- ^ Starkey, Adam (18 בנובמבר 2017). "David Cassidy in 'critical condition' with organ failure". Metro. נבדק ב-18 בנובמבר 2017.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Chuck, Elizabeth (21 בנובמבר 2017). "David Cassidy, 1970s teen idol, has died at 67". NBC News. נבדק ב-21 בנובמבר 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ 1 2 Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (19th ed.). London: Guinness World Records Limited. p. 97. ISBN 1-904994-10-5.