דייוויד קסידי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דייוויד קסידי
David Cassidy
The Partridge Family David Cassidy 1972.jpg
תמונה מתוך "משפחת פרטרידג'" מ-1972
לידה 12 באפריל 1950
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בנובמבר 2017 (בגיל 67)
פורט לודרדייל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה David Bruce Cassidy עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת מוזיקת פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר-יוצר
בן/בת זוג Kay Lenz עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קייטי קסידי עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר אינטרנט
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דייוויד ברוס קסידיאנגלית: David Bruce Cassidy;‏ 12 באפריל 1950 - 22 בנובמבר 2017)[1] היה שחקן, זמר-יוצר וגיטריסט אמריקאי. הוא מוכר בעיקר מהופעתו בתפקיד קית' פרטרידג', בנה של שירלי פרטרידג' (שגילמה אמו החורגת שירלי ג'ונס) בסיטקום המוזיקלי משנות השבעים של המאה העשרים "משפחת פרטרידג'". בזכות הסדרה הפך קסידי להיות לזמר פופ מצליח ואחד מאלילי הנוער המפורסמים ביותר בשנות השבעים. מאז קידם את הקריירה שלו הן במשחק והן בשירה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסידי נולד ב-1950 בניו יורק, בנם של הזמר והשחקן ג'ק קסידי (אנ') ושל השחקנית אוולין וורד (אנ'). אביו היה ממוצא אירי וגרמני, ואמו ממוצא אמריקאי-בריטי וכן ממוצא אירי ושווייצרי.[2]

מכיוון שהוריו הרבו לצאת לסיבובי הופעות, הוא בילה את ילדותו עם סבו וסבתו מצד אמו שחיו בשכונה של המעמד הבינוני בווסט אורנג' שבניו ג'רזי. ב-1956 גילה קסידי מילדי השכנים שהוריו התגרשו שנתיים לפני כן, ולא סיפרו לו. הוריו החליטו על כך משום שהוא היה בגיל צעיר כל כך, שעדיף לא לדבר על כך בשביל היציבות הרגשית שלו. הם הרבו לצאת להופעות בתיאטרון, והחיים בביתם נותרו כשהיו.

ב-1956 התחתן אביו עם הזמרת והשחקנית שירלי ג'ונס, ונולדו להם שלושה בנים, אחים שלו, שון (1958), פטריק (1962) וריאן (1966). ב-1968 אחרי שסיים את בחינות בית הספר התיכון, עבר דייוויד לביתם של ג'ק קסידי ושירלי ג'ונס באירווינגטון שבניו יורק, שם התגורר גם אחיו. קסידי חי שם כשהוא מחפש תהילה כשחקן/מוזיקאי ובינתיים עבד בחדר הדואר של חברת טקסטיל. הוא עזב את הבית כשהקריירה שלו החלה לשגשג.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסידי בשנת 1974
קסידי בהופעה בהמבורג ב-1973

הופעת הבכורה המקצועית של קסידי הייתה ב-2 בינואר 1969 במחזמר "The Fig Leaves Are Falling" בברודוויי, שירד מהבמות אחרי ארבע הצגות. אבל מנהל הליהוק ראה את ההצגה וביקש מקסידי לערוך מבחן בד. ב-1969 עבר קסידי ללוס אנג'לס.

אחרי שחתם על חוזה על סרטי יוניברסל ב-1969, השתתף קסידי בפרקים בסדרות הטלוויזיה "איירונסייד", "ד"ר מרקוס ולבי", "אדם-12" וב"בוננזה". ב-1970 לוהק לתפקיד קית' פרטרידג', בנה של שירלי פרטרידג', שגילמה אמו החורגת של קסידי שירלי ג'ונס. ליוצר הסדרה, ברנרד סלייד, ולמפיקים, פול יונגר ויט ורוברט קלייבר, לא היה אכפת אם קסידי יוכל לשיר או לא, רק העובדה שהוא נראה טוב תבטיח הצלחה לסדרה. זמן קצר אחרי תחילת הצילומים שכנע קסידי את המפיק המוזיקלי וס פארל, שהוא שר היטב, והוא קודם לתפקיד הזמר בלהקה. אחרי שהסינגל "I Think I Love You" (אני חושב שאני אוהב אותך) הפך ללהיט החל קסידי לעבוד על אלבום סולו משלו. בשנה הראשונה הפיק סינגל בשם "Cherish" (מתוך אלבום באותו שם), שהגיע למקום התשיעי במצעדי הפזמונים בארצות הברית, למקום השני בבריטניה, ולמקום הראשון באוסטרליה ובניו זילנד. קסידי יצא לסיבוב הופעות במופע שכלל שירים מתוך הסדרה "משפחת פרטרידג'" ושירים משלהו. על אף ששאף להיות מוזיקאי רוק מכובד בנוסח מיק ג'אגר או אליס קופר, המסלול שלו לכוכבות עבר בשורות אלילי הנוער, דבר שתיעב בהמשך חייו.

עשרה אלבומים של "משפחת פרטרידג'" וחמישה אלבומי סולו הופקו בתקופה ששודרה הסדרה, כשרובם נמכרו ביותר ממיליון עותקים. הקריירה הבינלאומית של קסידי האפילה על ההצלחה של "משפחת פרטרידג'". הוא זכה להצלחה מידית והופיע בקונצרטים גדולים ברחבי העולם, שגרמו להיסטריה המונית, והתקשורת טבעה את המונח "קסידימניה". בסוף שבוע אחד ב-1972 נמכרו כל הכרטיסים לשני קונצרטים שלו באצטדיון אסטרודום ביוסטון שבטקסס לקהל של 56,000 איש. כל הכרטיסים לקונצרט שלו במדיסון סקוור גארדן אזלו ביום אחד, והסתיימו במהומות אחרי ההופעה. בסיור ההופעות שלו בבריטניה אזלו כל הכרטיסים לשישה קונצרטים שערך באצטדיון ומבלי במשך סוף שבוע אחד ב-1973. ב-1974 כשהופיע באוסטרליה גרם להיסטריה המונית, שנשמעו קריאות להרחקתו מהמדינה, במיוחד אחרי הטירוף שנגרם בקונצרט באצטדיון הקריקט של מלבורן.

נקודת מפנה בהופעות החיות של קסידי הייתה מהומה שהתרחשה כשהופיע באצטדיון וייט סיטי בלונדון ב-26 במאי 1974. עשרות אנשים מתוך האלפים שמילאו את האצטדיון ניסו לטפס על מחסום עץ שקרס. בעקבות הבהלה נפצעו כשמונה מאות איש ונערה בת 14 נפצעה קשה, ונפטרה בבית החולים אחרי ארבעה ימים. המופע היה האחד לפני האחרון במסע הופעות עולמי. לתקרית הייתה השפעה רבה על קסידי.[3][4][5]

בשלב זה החליט קסידי לפרוש גם מסיורי הופעות וגם ממשחק ב"משפחת פרטרידג'", ולהתרכז בכתיבה ובהקלטת שירים. ההצלחה הבינלאומית שלו נמשכה בעיקר בבריטניה, גרמניה, וביפן, כשהוציא לאור שלושה אלבומים בחברת RCA. קסידי היה הראשון שהקליט את הלהיט "I Write The Songs", לפני שהשיר הפך למוכר בביצוע של בארי מנילו. את ההקלטות הפיק חבר להקת נערי החוף ברוס ג'ונסטון.

ב-1978 כיכב קסידי בפרק בסדרה "Police Story" בשם ""A Chance To Live" עליו היה מועמד לפרס אמי.[6] רשת NBC יצרה סדרה המבוססת על הדמות בשם "David Cassidy: Man Undercover" שבוטלה אחרי עונה אחת.

ב-1985 נמשכה הצלחתו המוזיקלית עם הוצאת הסינגל "The Last Kiss" בחברת התקליטית אריסטה רקורדס שהגיע למקום השישי בבריטניה. השיר יצא במסגרת האלבום "Romance" ואת קולות הרקע סיפק ג'ורג' מייקל. האלבום הגיע למעמד של תקליט זהב באירופה ובאוסטרליה, וקסידי יצא לסיבוב הופעות בבריטניה. בעקבות סיבוב ההופעות יצא ב-1986 אלבום ההופעה "Greatest Hits Live".

ב-1990 חזר קסידי למצעד הפזמונים האמריקאי עם הסינגל "Lyin' To Myself" שיצא בחברת אניגמה רקורדס. ב-1998 הקליט להיט של מוזיקה עכשווית למבוגרים בשם "No Bridge I Wouldn't Cross" מתוך האלבום "Old Trick New Dog". האלבום "Then and Now" משנת 2001 הגיע למעמד אלבום פלטינה והגיע למקום החמישי במצעד האלבומים בבריטניה, בפעם הראשונה מאז 1974.

בתיאטרון שיחק קסידי במחזות מוזיקליים. ב-1981 השתתף בסיבוב הופעות עם המחזמר "Little Johnny Jones" מאת ג'ורג' מ. קוהאן שהופק לראשונה ב-1904. קטעים ממופע זה כלולים בסרט "יאנקי דודל דנדי" בכיכובו של ג'יימס קאגני. על הופעתו זו קיבל קסידי ביקורות שליליות והוא הוחלף באליל נוער אחר דוני אוסמונד כשהמחזה הוצג בברודוויי.[7] קסידי עצמו החליף שחקן אחר בתפקיד הראשי בהפקה בברודוויי ב-1982 של המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת". בווסט אנד הלונדון שיחק קסידי במחזמר "Time", וחזר לברודוויי להופיע במחזמר "אחים בדם" לצדם של פטולה קלארק ושל אחיו למחצה שון קסידי.

ב-1990 הופיע במופע חימום לקונצרט של קסידי מי ששיחק את אחיו בסדרה "משפחת פרטרידג'" השחקן דני בונדוס. ב-1995 החל קסידי להנחות את התוכנית "8-Track Flashback" של ערוץ VH1 שרצה על 1998. ב-1996 החליף את מייקל קרופורד במופע EFX בלאס וגאס, ויצר את אחד המופעים הפופולריים ביותר, עד שנאלץ לפרוש בגלל פגיעה ברגלו באחת ההופעות. עוד יצר קסידי את המופע "The Rat Pack is Back" שזכה להצלחה. בשנת 2000 כתב והופיע במופע בשם "At the Copa" יחד עם שינה איסטון, בו שיחק בתפקיד ג'וני פלמינגו הצעיר וגם המבוגר. ב-2005 שיחק קסידי בסרט "פופסטאר" בתפקיד המנהל של הדמות שגילם ארון קרטר. ב-2006 השתתף קסידי בתוכנית ההתרמה "Children in Need" של ה-BBC.

ב-2009 כיכב קסידי לצדו של אחיו פטריק בסדרה קצרת הימים שיצר אחיו שון בשם "Ruby & The Rockits" של ערוץ ABC Family. ב-2011 היה קסידי אחד המתמודדים בתחרות "Celebrity Apprentice" שבה הופיעה לבקשתו בתו קייטי קסידי. הוא היה הראשון שהודח מהתחרות.

קסידי כתב ממואר בשם "Could It Be Forever? My Story" שיצא לאור בבריטניה במרץ 2007, ובו פרטים אישיים על חייו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באפריל 1977 נשא קסידי לאשה את השחקנית קיי לנץ, ממנה התגרש ב-28 בדצמבר 1983.

ב-1984 התחתן עם מריל טנץ, שהייתה מגדלת סוסים. הם הכירו ב-1974 בלקסינגטון שבקנטקי. נישואים אלה הגיעו לקיצם ב-1985 או 1986.

ב-1986 נולדה לקסידי בת, השחקנית קייטי קסידי, מיחסיו עם שרי ויליאמס בנדון.

ב-30 במרץ 1991 התחתן בפעם השלישית עם סו שיפרין. ב-1991 נולד בנם של בני הזוג, בו. באוגוסט 2013 פורסם שבני הזוג נפרדו.

ב-20 בפברואר 2017 הודיע קסידי שהוא סובל מדמנציה,[8] ושהוא מתכוון להפסיק להופיע בשנת 2017.[9] ב-18 בנובמבר 2017 נמסר שקסידי אושפז בשל כשל איברים, והוא במצב קריטי.[10] קסידי נפטר ב-21 בנובמבר 2017 בגיל 67.[11]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1969 The Survivors מייק בפרק "Chapter Seven"
1969 איירונסייד Ironside דני גודסון בפרק "Stolen on Demand"
1970 Adam-12 טים ריצ'מונד בפרק "Log 24 A Rare Occasion"
1970 בוננזה Bonanza בילי בורג'ס בפרק "The Law and Billy Burgess"
1970 ד"ר מרקוס ולבי Marcus Welby, M.D. מייקל אמברוז בפרק "Fun and Games and Michael Ambrose"
1970 Medical Center ריק למברט בפרק "His Brother's Keeper"
1970 The Mod Squad ברד ג'ונסון בפרק "The Loser"
1970 ה-FBI The F.B.I. לארי ונטוורת' בפרק "Fatal Impostor"
1970–1974 משפחת פרטרידג' The Partridge Family קית' פרטרידג' 96 פרקים
1978 Police Story השוטר דן שי בפרק "A Chance to Live"
1978–1979 אדם הפועל תחת מסווה David Cassidy: Man Undercover השוטר דן שי 10 פרקים; מלחין של נעימת הנושא
1980 ספינת האהבה The Love Boat טד הרמס סדרת טלוויזיה (פרק אחד)
1980 The Night the City Screamed דייוויד גרילי סרט טלוויזיה
1980/1983 אי החלומות Fantasy Island ג'רמי טוד / דני קולייר סדרת טלוויזיה (2 פרקים)
1982 מאט יוסטון Matt Houston ג'ון גורדון בויד בפרק "Joey's Here"
1983 Parade of Stars ג'ורג' מ. קוהאן סרט טלוויזיה
1983 Tales of the Unexpected דונלד / דייוויד בפרק "Heir Presumptuous"
1988 אלפרד היצ'קוק מגיש Alfred Hitchcock Presents ג'ואי מיטשל בפרק "Career Move"
1990 Instant Karma רנו
1990 The Spirit of '76 אדם-11
1991 Blossom בתפקיד עצמו
1991 הברק The Flash סם סקודר / Mirror Master בפרק "Done with Mirrors"
1992 המופע של בן סטילר The Ben Stiller Show דייוויד קסידי בפרק "With Flea"
1995 המופע של ג'ון לרוקט The John Larroquette Show ג'פרסון קלי בפרק "Wrestling Matches"; מלחין נעימת הנושא
2003 מלקולם באמצע Malcolm in the Middle בון וינסנט בפרק "Vegas"
2003 סוכנות הביון The Agency אוורט פרייס בפרק "War, Inc."
2004 קים פוסיבול Kim Possible רונלד פונד (דיבוב) בפרק "Oh Boyz"
2005 פחות ממושלמת Less than Perfect וינס בפרק "Playhouse"
2005 Popstar גרנט
2009 Ruby & The Rockits דייוויד גאלאגר 10 פרקים
2011 Celebrity Apprentice בתפקיד עצמו / מתחרה 2 פרקים
2013 CSI CSI: Crime Scene Investigation פיטר קו בפרק "Last Woman Standing"

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים
שנה שם לייבל מיקום במצעדים[12]
1972 Cherish תקליטי בל ארצות הברית מקום 15; בריטניה מקום 2; נורווגיה מקום 6; יצא בגרמניה בשם I Am A Clown
1972 Rock Me Baby תקליטי בל ארצות הברית מקום 41; בריטניה מקום 2; גרמניה מקום 9
1973 Dreams are Nuthin' More than Wishes תקליטי בל בריטניה מקום 1; אוסטרליה מקום 10
1974 Cassidy Live! תקליטי בל בריטניה מקום 9; הוקלט בהופעה חיה בבריטניה במאי 1974
1975 The Higher They Climb תקליטי RCA בריטניה מקום 22
1976 Home Is Where the Heart Is תקליטי RCA
1976 Getting It in the Street תקליטי RCA יצא בגרמניה וביפן. בארצות הברית יצא רק ב-1979.
1985 Romance אריסטה רקורדס בריטניה מקום 20; גרמניה מקום 22; אוסטרליה מקום 50
1986 His Greatest Hits - Live סטארבלנד רקורדס הוקלט בהופעה חיה ברויאל אלברט הול בלונדון (אוקטובר 1985)
1990 David Cassidy אניגמה רקורדס ארצות הברית מקום 136
1991 Best of David Cassidy קורב רקורדס ביפן בלבד
1992 Didn't You Used to Be? תקליטי האחים סוקטי
1998 Old Trick New Dog סלמג'מה רקורדס
2008 Live in Concert וורנר
תקליטי אוסף
שנה שם לייבל מיקום במצעדים
1974 Greatest Hits תקליטי בל
1975 David Cassidy Forever תקליטי בל
1977 Bravo präsentiert David Cassidy אריסטה גרמניה בלבד
1998 David Cassidy's Partridge Family Favorites סלמג'מה רקורדס אוסף משירי דייוויד קסידי ו"משפחת פרטרידג'"
1996 When I'm a Rock 'n' Roll Star Razor & Tie אוסף (1975–1976)
2001 Then and Now Universal Music ארצות הברית מקום 147; בריטניה מקום 5; אוסטרליה מקום 46; הקלטות מחודשות
2003 A Touch of Blue Universal Music בריטניה מקום 61; אלבום בונוס
2006 Could It Be Forever - The Greatest Hits Sony BMG בריטניה מקום 52; כולל להיטי "משפחת פרטרידג'"
2007 David Cassidy Part II - The Remix 180 Music רמיקס דאנס
סינגלים
  • 1971: "Cherish" (US #9, AU #1)/ All I Wanna Do (Is Touch You) (B-side non-LP)
  • 1972: "Could It Be Forever" (US #37, UK #2, AU #11)/ Blind Hope
  • 1972: "How Can I Be Sure" (US #25, UK #1, AU #16, DE #33)/ Ricky's Tune
  • 1972: "Rock Me Baby" (US #38, UK #11, AU #15, DE #9)/ Two Time Loser
  • 1973: "I Am a Clown" / "Some Kind of A Summer" (UK #3, AU #32, DE #12)
  • 1973: "Daydream" / Can't Go Home Again" (AU #98)
  • 1973: "Daydreamer" / "The Puppy Song" (UK #1, GR #27, AU #10, ZA #1)
  • 1974: "If I Didn't Care" (UK #9, DE #43, AU #20) / "Frozen Noses" (A-side from "Greatest Hits"; B-side non-LP)
  • 1974: "Please Please Me" (UK #16, AU #43)/ "CC Rider Blues/Jenny Jenny"
  • 1975: "I Write the Songs" / "Get It Up for Love" (UK #11, AUS #85, ZA #7)
  • 1975: "Darlin'" (UK #16, GR #38, ZA #1)/ "This Could Be The Night"
  • 1976: "Tomorrow" / "Half Past Our Bedtime" (ZA #10)
  • 1976: "Breakin' Down Again" / "On Fire"
  • 1976: "Gettin' It in the Streets" / "I'll Have To Go Away" (GR #10; USA #95)
  • UFO (u Fine One)ay (Saying Goodbye)" (US #105)
  • 1977: "Saying Goodbye Ain't Easy (We'll Have to Go Away)" / "Rosa's Cantina"
  • 1978: "Strengthen My Love" Partridge Family/My Three Sons Thanksgiving reuinion single
  • 1979: "Hurt So Bad" / "Once A Fool" (both from the Curb album Best of David Cassidy)
  • 1985: "The Last Kiss" (UK #6, DE #10, AU #60)
  • 1985: "Romance (Let Your Heart Go)" (UK #54, DE #41)
  • 1985: "Someone"
  • 1985: "She Knows All About Boys / Tenderly" (Pan European #1)
  • 1986: "Live EP"
  • 1990: "Lyin' to Myself" (US #14)
  • 1992: "For All the Lonely"
  • 1998: "I Think I Love You" (new version)
  • 1998: "No Bridge I Wouldn't Cross" (US #21 [AC])
  • 2011: "UFO (You Fine One)[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דייוויד קסידי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "David Cassidy Biography (1950-)". FilmReference.com. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2014. 
  2. ^ "Megan Smolenyak: Should David Cassidy Have Let His Roots Show on Celebrity Apprentice?". Huffington Post. 7 במרץ 2011. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2012. 
  3. ^ "Cassidy Concert, Girl 14 Dies". The Age. 30 במאי 1974. בדיקה אחרונה ב-11 בינואר 2014. 
  4. ^ "Cassidy Fan Dies". The Sydney Morning Herald. 31 במאי 1974. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  5. ^ "Crushed To Death at a David Cassidy Concert". The Independent (London). 23 במאי 1999. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  6. ^ Awards for "Police Story" (1973), Internet Movie Database
  7. ^ The Broadway League (21 במרץ 1982). "''Little Johnny Jones'' (1982 revival)". Internet Broadway Database. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2010. 
  8. ^ "David Cassidy reveals he has dementia". NY Daily News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2017. 
  9. ^ "Former teen heartthrob David Cassidy reveals dementia, quits touring". 
  10. ^ Starkey, Adam (18 בנובמבר 2017). "David Cassidy in ‘critical condition’ with organ failure". Metro. בדיקה אחרונה ב-18 בנובמבר 2017. 
  11. ^ Chuck, Elizabeth (21 בנובמבר 2017). "David Cassidy, 1970s teen idol, has died at 67". NBC News. בדיקה אחרונה ב-21 בנובמבר 2017. 
  12. ^ 12.0 12.1 Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (מהדורה 19th). London: Guinness World Records Limited. עמ' 97. ISBN 1-904994-10-5.