דמיטרי דונסקוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דמיטרי דונסקוי
Дмитрий Иванович Донской
דמיטרי דונסקוי
לידה 12 באוקטובר 1350
מוסקבה
פטירה 19 במאי 1389 (בגיל 38)
מוסקבה
מדינה נסיכות מוסקבה
מקום קבורה קתדרלת המלאך מיכאל
עיסוק מדינאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג יבדוקיה, בת נסיך סוזדל
שושלת רוריק
אב איוואן השני
אם אלכסנדרה ולימינובה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים 12 ילדים
נסיך ולדימיר
תקופת כהונה 13611389 (כ־28 שנים)
הקודם דמיטרי מסוזדל
הבא ואסילי הראשון
נסיך מוסקבה
תקופת כהונה 13611389 (כ־28 שנים)
הקודם איוואן השני
הבא ואסילי הראשון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דמיטרי דונסקוירוסית: Дмитрий Иванович Донской‏; 12 באוקטובר 1350 - 19 במאי 1389) היה נסיך ולדימיר ונסיך מוסקבה. בתקופתו התחזק מאוד מעמדה של נסיכות מוסקבה והושג ניצחון צבאי חשוב בקרב קוליקובו.

תחילת השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של דמיטרי דונסקוי במצודת העיר קולומנה

בזמן מות אביו איוואן השני, נסיך מוסקבה בשנת 1359, היה דמיטרי בן 9 בלבד. השליט דה-פקטו של נסיכות מוסקבה היה הארכיבישוף המטרופוליטני אלכסיי, שהיה אדם בעל כישרונות פוליטיים ונשאר יועצו של דמיטרי גם בבגרותו.

באותה תקופה צפון-מזרח רוסיה כללה 3 נסיכויות חזקות עם מרכזים במוסקבה, טבר וסוזדל. הנסיך הראשי היה בעל התואר של נסיך ולדימיר שהוענק על ידי חאן אורדת הזהב. בשנת 1359 ניתן תואר זה לדמיטרי מסוזדל אך אצולת מוסקבה המשיכה לפעול להעברת התואר לנסיך דמיטרי. בשנת 1361, בגיל 11, נסע דמיטרי לאורדת הזהב במטרה לקבל את התואר נסיך ולדימיר. לאחר מסע שתדלנות ותוך ניצול מאבקי כוח פנימיים בחצר החאן התואר הועבר לנסיך דמיטרי, והנסיך חזר למוסקבה. אומנם בתחילת 1363 התואר הועבר לנסיך מסוזדל, אך האחרון לא הצליח לממש אותו וגורש מולדימיר על ידי כוחות צבאיים של נסיכות מוסקבה. בהמשך התפתח מאבק פנימי בנסיכות סוזלד והנסיך דמיטרי מסוזדל נאלץ לבקש עזרה מדמיטרי. במסגרת עזרה זו נחתם בשנת 1365 הסכם בו הנסיך מסוזדל ויתר על השאיפות לקבל תואר נסיך ולדימיר. בשנת 1366 דמיטרי אף התחתן עם בתו של נסיך סוזדל.

מאבקים עם טבר וליטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-14 הנסיך דמיטרי ניצל להתבססות בשלטון ולרפורמות בניהול המדינה והצבא. באותה התקופה הוחל בבניית הקרמלין מאבן במוסקבה. בנייה זו הסתיימה בשנת 1367 ואיפשרה לעמוד במצור הליטאי בשנים 1368 ו-1370.

באותה תקופה התחדש המאבק עם נסיכי טבר. מיכאל, נסיך טבר, הוזמן למוסקבה ונעצר, אך שוחרר לאחר התערבות משלחת מאורדת הזהב. לאחר שחרורו כרת מיכאל ברית עם נסיך ליטא, והכוחות המשותפים החלו לנוע לכיוון מוסקבה. בקרב שהתרחש ב-21 בנובמבר 1368 הכוחות של נסיכות מוסקבה נחלו תבוסה והחל מצור על העיר. העיר עמדה במצור אך הפרברים שלה נבזזו על ידי הכוחות של נסיכות טבר וליטא. בהמשך היו פשיטות הדדיות מתמשכות ללא הכרעה. בתחילת 1371 נסע מיכאל לחאן אורדת הזהב וחזר עם פקיד בכיר מאורדת הזהב שדרש מדמיטרי לבוא למשכנו. דמיטרי סירב לנסוע אך הזמין את נציג אורדת הזהב למוסקבה ונתן לו סכומי כסף גדולים. בשנת 1371 הוא נסע לאורדת הזהב ותמורת 10,000 רובל קנה מהחאן את בנו של הנסיך מטבר שהוחזק בחצר החאן כבן ערובה. המאבק נפסק למספר שנים.

בשנת 1371 היה ויכוח על גבולות נסיכות מוסקבה עם הנסיך ריאזן. במספר מהלכים צבאיים הרחיב דמיטרי בהצלחה את גבולות הנסיכות שלו. בשנת 1372 נחתם חוזה שלום עם הדוכסות הגדולה של ליטא. בהתאם לחוזה זה הפסיקו הליטאים לתמוך בנסיכות טבר. הסכם זה חיזק את המעמד של נסיכות מוסקבה ועצר את התקדמות ליטא לשטחים הסלבים.

בשנים 13741375 התעוררו חילוקי דעות בין דמיטרי לבין החאן של אורדת הזהב. מיכאל נסיך טבר ניצל זאת והחל את המאבק מחדש. הפעם תמכו רוב נסיכי רוסיה בדמיטרי ומוסקבה עמדה במצור במשך חודש. ב-3 בספטמבר 1375 נערך הסכם שלפיו הנסיך מטבר ויתר סופית על שאיפותיו לקבלת תואר נסיך ולדימיר ואף הבטיח לעזור במאבקי המשך נגד אורדת הזהב, אם כי בהמשך לא עמד בהבטחה זו.

מאבקים עם אורדת הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליטים של אורדת הזהב והמפקד הצבאי ממאי במיוחד היו מודאגים מהתחזקות נסיכות מוסקבה. בשנת 1377 ערך ממאי פשיטה על ניז'ני נובגורוד ובקרב על נהר פיאנה הכוחות הרוסים נחלו תבוסה כואבת. בשנת 1378 שלח ממאי צבא לפשוט על מוסקבה. הכוחות נפגשו על נהר בוז'ה ב-11 באוגוסט 1378 והקרב הסתיים בניצחון של הרוסים.

בקיץ 1380 ממאי החל בפשיטה נוספת על נסיכות מוסקבה. הקרב המכריע התרחש באזור נהר דון. קרב קוליקובו הסתיים בניצחון מוחץ של הרוסים. הליטאים, שהיו לכאורה בעלי ברית של אורדת הזהב עמדו לא רחוק ממקום הקרב אך לא התערבו. החל ממועד זה הנסיך שינה את שמו לדמיטרי דונסקוי.

בשנת 1381 דרש החאן החדש טוכטמיש מדמיטרי להגיע לחצרו. דמיטרי סירב ואף הפסיק את העברת התשלומים השנתיים. בשנת 1382 החלו הכוחות של אורדת הזהב להתקדם לכיוון הנסיכות וב-26 באוגוסט נכבשה מוסקבה ונהרסה, ותושבים רבים נלקחו בשבי. הנסיך דמיטרי מיהר לחצר החאן והצליח לשכנע אותו לא לקחת ממנו את תואר נסיך ולדימיר.

השלכות שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך 30 שנות שלטונו הפך דמיטרי למנהיג מדיניות המאבק הצבאי כנגד אורדת הזהב. כמו כן הוא הרחיב מאוד את שטחה של נסיכות מוסקבה ולמעשה סיים את התהליך של הכללת נסיכות ולדימיר בתוך נסיכות מוסקבה. בתקופתו התגברו המחשבות על איחוד הנסיכויות הרוסיות עם חיזוק נסיכות מוסקבה וחיזוק שלטון הנסיך הגדול. שטחה של נסיכות מוסקבה בתקופת שלטונו הוכפל.

בעיר מוסקבה נבנה קרמלין חדש מאבן ומספר מנזרי-מבצר להגנת העיר. דמיטרי החליט שנסיכים לא יגורו יותר בערים שלהם, אך יעברו לגור במוסקבה בחצר נסיך מוסקבה. בתקופתו החלה הטבעת מטבעות מכסף בנסיכות.

דמיטרי הנהיג רפורמות בארגון הצבא שהצדיקו את עצמם בקרב קוליקובו.

למספר שנים היה סמל הניצחון רוסי על אורדת הזהב, אף על פי שלא הצליח להשתחרר סופית מהתלות בה.

בשנת 1988 הוכרז קדוש. בשנת 2002 הקימה הכנסייה הרוסית מסדר על שמו.

בשנת 2002 נקראה צוללת על שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דמיטרי דונסקוי בוויקישיתוף
שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
דניאל | יורי | איוואן הראשון "שק הכסף" | סמיון איוואנוביץ' | איוואן השני "האדום" | דמיטרי דונסקוי | וסילי הראשון | וסילי השני | איוואן השלישי "הגדול" | וסילי השלישי | איוואן הרביעי "האיום"