האינקוויזיציה של גואה
האינקוויזיציה של גואה הייתה סניף של האינקוויזיציה הפורטוגזית, שפעל מאזור גואה בתת-היבשת ההודית והיה אחראי גם על חלקים אחרים שהיו תחת שלטון פורטוגזי באסיה. האינקוויזיציה הוקמה ב-1560, 40 שנה לאחר הכיבוש הפורטוגזי של גואה. בראשית דרכה התמקדה ב"נוצרים החדשים", כלומר באנוסים היהודים, שברחו מחצי האי האיברי להודו הרחוקה בחיפוש אחרי חופש דת, אבל בהמשך, לאחר מאמצים לנצר את כל אוכלוסיית האזור, התמקדו חקירות האינקוויזיציה באוכלוסייה המקומית בכלל, בעיקר ההינדואית. האינקוויזיציה דוכאה חלקית בין 1774 ל-1778, ובוטלה ב-1812.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1448 הגיע וסקו דה גאמה, שליחו של מלך פורטוגל, לחופי הודו, במטרה לחתום חוזי סחר ביבשת. לאחר שובו לאירופה, פרסם האפיפיור ניקולאוס החמישי, בשם הקיסרות הרומית הקדושה, בולה אפיפיורית שהעניקה לפורטוגל אחריות, מונופול ופטרונות על הפצת האמונה הנוצרית־הקתולית באסיה, וכן זכויות בלעדיות על המסחר באזור. התוצאה הייתה כיבוש פורטוגזי של חופיה המערביים של הודו, ובחירה בעיר הנמל גואה כעיר המרכזית.
שנים ספורות קודם לכן, לאחר הגזירות על יהודי פורטוגל, נהרו לגואה יהודים אנוסים, והקימו בה קהילה גדולה יחסית. הודו הייתה יעד אטרקטיבי בעבור האנוסים מכמה סיבות: היכולת לחזור ליהדות בלי חשש לחייהם, קיומן של קהילות יהודיות עתיקות ומבוססות בהודו והאפשרות לעסוק במסחר (בתבלינים, יהלומים ועוד), שממנו הודרו עם תחילת פעילותה של האינקוויזיציה.[1]
כאשר גילו הרשויות הפורטוגזיות את נוכחותם של "הנוצרים החדשים" בגואה, נשלחו מכתבי תלונה חריפים לממלכה. בין המוחים בלט במיוחד הארכיבישוף הראשון של גואה, דום גשפאר דה לאו פריירה, אשר מתח ביקורת חריפה על נוכחות הנוצרים החדשים והיה בעל השפעה מכרעת בקידום הדרישה להקמת האינקוויזיציה במקום.[2]
במקביל, עודדו השלטונות הפורטוגליים התנצרות של ההינדים והמוסלמים המקומים. עד שנת 1548, נבנו בגואה 14 כנסיות.[3]
בשנת 1542 הגיע לגואה גם פרנסיסקו חאווייר, ממייסדי מסדר הישועים.[3] חאווייר הנהיג פעילות מיסיונרית רחבת היקף באסיה, והיה מעורב באופן נרחב בפעילות המיסיונרית בהודו הפורטוגזית. בשנת 1546 הציע חאווייר למלך ז'ואאו השלישי להקים אינקוויזיציה בגואה. הוא אף הציע להעניש את מושל פורטוגל בגואה "אם לא ינקוט צעדים להגדלה משמעותית של אמונתנו".[4] האינקוויזיציה הוכרזה אמנם 14 שנה אחר כך, שנים לאחר שעזב את גואה, והחוקים העיקריים שלה יושמו רק בשנת 1567, אבל רוחו של חאוויר ודאי שרתה על ההחלטה.[5]
לקראת אינקוויזיציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד בטרם הוקמה האינקוויזיציה באופן רשמי, ניסתה הממשלה המקומית בגואה להעמיד מקומיים לדין בגין עבירות דתיות, להעניש את המורשעים, ולפעול נגד תופעות של ייהוד.
ב-1519 אסר המלך מנואל הראשון על יהודים לשמש שופטים או יועצים בגואה, בהמשך – עוד לפני החלת האינקוויזיציה נערך פעמיים לינץ' באנוסים, בעידוד השלטונות.[4] בשנת 1539, 21 שנה לפני ההכרזה הרשמית על הקמת האינקוויזיציה, הוצא להורג "נוצרי חדש", ששמו אינו נזכר ברשומות הכנסייה, בגין עבירת דת של "אמירות כופרות". בשנת 1543 הוצא להורג בחניקה אנוס נוסף, רופא בשם ז’רונימו דיאש, ולאחר מכן נשרף על המוקד. ב-1545 נתפס אחד מחשובי הנוצרים החדשים, לאחר עדות שעל פיה נמצא בביתו ספר תורה. אפילו שהחוקרים לא מצאו שום סימן לספר התורה, האיש נכלא ל-12 שנה, ואז נשלח להישפט בפורטוגל.[6]
משפטה של אישה יהודייה מגואה, בשם קלדיירה, תרם ללא ספק להקמה הרשמית של לשכת האינקוויזיציה בגואה. קלדיירה ותשעה־עשר נוצרים חדשים נוספים נעצרו בשנת 1557 באשמת התייהדות, ביקור בבתי כנסת ואכילת מצות. בנוסף, הואשמה קלדיירה בחגיגת חג הפורים במקביל לחג ההולי ההינדואי. בסופו של דבר נשלחו כל הנאשמים מגואה לליסבון כדי להישפט בידי האינקוויזיציה הפורטוגלית, ושם נגזר על קלדיירה עונש מוות.[7]
גם חלקם של ההינדים לא שפר עליהם:
אפילו שבשלב הראשון ההטבלה לנצרות מצד ההינדים הייתה וולונטרית, המיסיונרים שנשלחו להטביל את ההינדים, לחצו להקמת אינקוויזיציה, כי הבינו שהמקומיים אימצו את הנצרות ממניעים חומריים, כגון קבלת עבודה או מתנות. רוב המומרים החדשים לפני הגזירות היו בני הקאסטות הנמוכות, שראו בכך דרך לשפר את מעמדם החברתי, או עבדים שהוחזקו בידי הינדואים ומוסלמים התנצרו כדי להשתחרר. לאחר הטבילה המשיכו מומרים חדשים אלה לקיים את דתם הקודמת בסתר, בדומה ליהודים האנוסים.
ב־8 במרץ 1546, 14 שנה לפני היות האינקוויזיציה, הוציא מלך פורטוגל ז’ואאו השלישי צו האוסר על קיום ההינדואיזם בגואה, מורה על הריסת מקדשים הינדואיים, אוסר על חגיגה פומבית של חגים הינדואיים, מורה לגרש כוהני דת הינדואיים, ומטיל עונשים חמורים על מי שיצרו תמונות ופסלים בעלי אופי הינדואי.[7]
ובהמשך, גורשו מן המדינה גם כל הקאדים המוסלמים[4] ועל כל המסגדים המוסלמים הוטלו, ב-1550, מיסי דת מיוחדים.[8]
הקמת האינקוויזיציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1560 נשלח מפורטוגל האינקוויזיטור הראשון של גואה, אלקסו דיאז פלקאו (Aleixo Díaz Falcão). למקום מושבו של משרד האינקוויזיציה נבחר ארמונו של מוחמד עאדל שאה, השליט המוסלמי האחרון של גואה.[9]
האינקוויזיציה של גואה אימצה את ההנחיות שנקבעו בוועידת טרנטו (1545–1563), הנחיות שכללו מתקפה על מנהגים הינדואיים (ציון של חגים ומנהגים מסורתיים מקומיים, למשל, זוהה ככפירה), הטפה פעילה להגדלת מספר המתנצרים, מאבק ב״אויבי הנצרות הקתולית״, ושמירה על טוהר האמונה הקתולית. המסורת המקומית היחידה שאומצה על ידי השלטון הפורטוגזי הייתה שיטת הקאסטות, שלא הייתה רחוקה מן החלוקה המעמדית באירופה בעת ההיא.[10]
ואלה היו הצווים שעליהם הכריזה האינקוויזיציה של גואה:
- יגורשו כל הקאדים (שופטי השריעה המוסלמיים).[10]
- ייאסר על לא־נוצרים לכהן במשרה ציבורית מכל סוג שהוא.
- ילדים הינדואים שאביהם נפטר יימסרו על פי החוק לידי הישועים לצורך המרת דתם לנצרות.
- פקידים הינדואים בכל מועצות הכפר יוחלפו בנוצרים.
- נשים הינדואיות שהתנצרו יורשו לרשת את מלוא הרכוש של הוריהן.
- בעלי קרקעות נוצרים יורשו לקבל החלטות בענייני הכפר ללא נוכחות בעלי קרקעות הינדואים; על בעלי קרקעות הינדואים, לעומת זאת, ייאסר לקבל החלטות כלשהן ללא נוכחות כל עמיתיהם הנוצרים. בכפרים בגואה שבהם היה רוב נוצרי, ייאסר על הינדואים להשתתף באסיפות הכפר.
- חברים נוצרים יהיו חותמים ראשונים על כל מסמך רשמי, ואילו הינדואים יחתמו לאחר מכן .
- בהליכים משפטיים לא יתקבלו הינדואים כעדים, ורק עדויות של עדים נוצרים ייחשבו קבילות.
- מקדשים הינדואיים יהרסו וייאסר על הינדואים לבנות מקדשים חדשים או לשפץ מקדשים קיימים. תוקם יחידה של ישועים להריסת מקדשים שנבנו לפני המאה ה־16.
- ייאסר על כוהני דת הינדואיים להיכנס לגואה הפורטוגלית לצורך עריכת טקסי נישואין הינדואיים.[3]
רדיפת יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית שלטונה של פורטוגל בגואה, נהרו אליה אנוסים רבים, שביקשו לעצמם חופש דת. אבל די מהר מצאו את עצמם שוב תחת שליטת האינקוויזיציה. עם תחילת פעילותה, הוצא צו האוסר על כניסת יהודים נוספים לשטחים הפורטוגזיים בהודו. מפירי הצו היו צפויים לעונשים שכללו מעצר, החרמת רכוש ומאסר.[11]
רדיפת היהודים התרחבה מהר מאוד גם לשטחים שבשליטה הפורטוגזית בקוצ'ין. בית הכנסת של יהודי קוצ'ין — בית הכנסת פארדסי — הושמד.[7]
אפילו שגם המוסלמים, ההינדואים והנוצרים שהשתייכו לכנסייה הסורית-אורתודוקסית נרדפו על ידי האינקוויזיציה, רדיפת היהודים הייתה קיצונית הרבה יותר. הרשומות מראות שמכלל המורשעים על ידי האינקוויזיציה ב-80 השנה הראשונות לפעולתה היוו האנוסים רק 9 אחוזים. אבל מכלל המוצאים להורג הם היו 69 אחוזים.[4] בין השנים 1590-1561 נשפטו 321 "נוצרים חדשים" בעוון שמירת הדת היהודית. בין השנים 1591–1623 – 21 אנשים. הפער אינו תוצאה של יד רכה יותר של החוקרים, אלא של השמדה. ב-30 השנה הראשונות לפעילות האינקוויזיציה, מלחמתה ביהודים הייתה מוצלחת במיוחד: חברי הקהילה היהודית נכלאו, הוצאו להורג, הושתקו, גורשו, או התבוללו.[7]
רדיפת הינדואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי הכמורה שהגיעו מפורטוגל לגואה פעלו להמרה המונית של הינדואים לנצרות. בשיתוף פעולה עם מיסיונרים ישועים ופרנציסקנים, גויסו המנהל האזרחי הפורטוגלי וכוחות הצבא כדי להרוס את היסודות התרבותיים והמוסדיים של ההינדים ושל דתות הודיות אחרות. הפעולה כללה השמדה שיטתית של מקדשים הינדואיים ובודהיסטיים,[12] איסור על טקסים דתיים, בהם חתונות הינדואיות פומביות,[13] איסור על החזקה של פסלים ותמונות של אלים. הינדואים שנחשדו בהחזקת אלילים נעצרו ונכסיהם הוחרמו. מחצית מן הרכוש שהוחרם ניתנה כגמול למלשינים, והמחצית השנייה הועברה לכנסייה.[14]
בשנת 1620 הוצא צו שאסר על הינדים לקיים את טקסי נישואין.[15] ביוני 1684 פורסם צו שאסר על שימוש בשפה המקומית (קונקאנית) וחייב את התושבים לדבר פורטוגזית. החוק קבע ענישה חמורה לכל מי שהשתמש בשפות המקומיות. גם ספרים שנכתבו בשפות המקומיות הושמדו.[16]
על פי ההערכות, בשש השנים הראשונות לפעילות האינקוויזיציה נהרסו 160 מקדשים, ובשנה אחר כך - כ־300 מקדשים הינדואיים נוספים. מכתב מלכותי משנת 1569, מדווח שכל המקדשים ההינדואיים במושבותיה של פורטוגל בהודו הועלו באש ונהרסו כליל. גם תיקון מקדשים שניזוקו נאסר, וכן הקמת מקדשים חדשים.[14]
יותר מ-75% מתיקי האינקוויזיציה של גואה דנו בפולחן הינדואי פומבי; רק כשני אחוזים עסקו בכפירה או בסטייה דתית.[17]
נתונים סטטיסטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים הראשונות להקמתה, בין השנים 1561 ל־1623 טיפלה האינקוויזיציה של גואה בכ־3,800 תיקים של נאשמים מקומיים. כלומר, מכלל אוכלוסיית גואה, שמנתה בשנות ה־80 של המאה ה־16 כ־60,000 נפש, נידוני יותר משישה אחוזים.[10] כמות האסירים הייתה כזאת, שהאינקוויזיציה דרשה שוב ושוב לאורך השנים הוספת תאי מאסר.[9]
בין השנים 1560 ל־1774 הורשעו בבתי הדין של האינקוויזיציה 16,172 בני אדם.[18] תועדו 71 טקסי כפרה פומביים (Auto-da-fé), שלאחריהם הוטלו על המורשעים עונשים שונים, שהחמור בהם היה שריפה על המוקד. במשך כ-250 שנות פעילותה בגואה, הוציאה האינקוויזיציה להורג בשריפה על המוקד 57 בני אדם, ונשרפה דמותם של 64 נוספים, שהורשעו בהיעדרם או שמתו בכלא, מהם 105 גברים ו־16 נשים. מספר הנידונים לעונשים אחרים עמד על 4,046, מהם 3,034 גברים ו־1,012 נשים.[19]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תולדות האינקוויזיציה של גואה שנכתבו על ידי מונסיור דלון Dellon, Gabriel, b. 1649., Wharton, Henry, 1664-1695 (תורגם מצרפתית לאנגלית)
- דיכוי הבודהיזם על ידי האינקוויזיציה (Senaka Weeraratna, 2005)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Jews & New Christians in Portuguese Asia 1500-1700, Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA
- ↑ Ora Limor, Guy G. Stroumsa, Contra Iudaeos: Ancient and Medieval Polemics Between Christians and Jews, Mohr Siebeck, 1996, ISBN 978-3-16-146482-9. (באנגלית)
- 1 2 3 Aniruddha Ray, Towns and Cities of Medieval India: A Brief Survey, Taylor & Francis, 2016-09-13, ISBN 978-1-351-99731-7. (באנגלית)
- 1 2 3 4 "Goa Inquisition | Catholicism, India, Portugal, Conversion, & Colonialism | Britannica". Encyclopedia Britannica (באנגלית).
- ↑ Henry James Coleridge, The Life and Letters of St. Francis Xavier, Burns and Oates, 1872. (באנגלית)
- ↑ António José Saraiva, The Marrano Factory: The Portuguese Inquisition and Its New Christians 1536-1765, BRILL, 2001, ISBN 978-90-04-12080-8. (באנגלית)
- 1 2 3 4 Hannah Chapelle Wojciehowski, Group Identity in the Renaissance World, Cambridge University Press, 2011-08-22, ISBN 978-1-107-00360-6. (באנגלית)
- ↑ \ Délio de Mendonça, Conversions and Citizenry Goa under Prtugal 1510-1610, 2002, עמ' 382-385
- 1 2 William Wilson Hunter, The Imperial Gazetteer of India, Trubner & Co, 1886, עמ' 254-253
- 1 2 3 Lauren Benton, Law and Colonial Cultures: Legal Regimes in World History, 1400-1900, Cambridge University Press, 2002, ISBN 978-0-521-00926-3. (באנגלית)
- ↑ Liam Matthew Brockey, Portuguese Colonial Cities in the Early Modern World, Ashgate Publishing, Ltd., 2008, ISBN 978-0-7546-6313-3. (באנגלית)
- ↑ Jorge Manuel Flores, Re-exploring the Links: History and Constructed Histories Between Portugal and Sri Lanka, Otto Harrassowitz Verlag, 2007, ISBN 978-3-447-05490-4. (באנגלית)
- ↑ Anant Kakba Priolkar; Gabriel Dellon; Claudius Buchanan, he Goa Inquisition: being a quatercentenary commemoration study of the Inquisition in India, Bombay University Press, 1961, עמ' 114-149
- 1 2 Andrew Spicer, Parish Churches in the Early Modern World, Routledge, 2016-12-05, ISBN 978-1-351-91276-1. (באנגלית)
- ↑ Rediff On The NeT: Kanchan Gupta on the Goa Inquisition, www.rediff.com
- ↑ Teotónio R. de Souza, Goa Inquisition for Colonial Disciplining, Herald CX no. 72, 2010, עמ' 8
- ↑ Ulrich L. Lehner, The Catholic Enlightenment: The Forgotten History of a Global Movement, Oxford University Press, 2016, ISBN 978-0-19-023291-7. (באנגלית)
- ↑ Teotonio R de Souza, Goa to Me, Concept Publishing Company, 2016, עמ' 112-113
- ↑ Alan Machado Prabhu, Sarasvati's Children: A History of the Mangalorean Christians, I.J.A. Publications, 1999, עמ' 121
