הוקר היינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוקר היינד
Hawker Hind K5414 (Shuttleworth Uncovered).jpg
הוקר היינד בצבעי חיל האוויר האפגני, אוסף שאטלוורט' (Shuttleworth Collection). ‏22 בספטמבר 2013
מאפיינים כלליים
סוג מפציץ קל/מטוס אימון
ארץ ייצור בריטניהבריטניה  בריטניה
יצרן הוקר איירקראפט
טיסת בכורה 12 בספטמבר 1934
תקופת שירות 1935 – 1957 (אפגניסטן)
צוות 2
יחידות שיוצרו 528
משתמש ראשי בריטניהבריטניה  בריטניה
משתמשים משניים Flag of Iran before 1979 Revolution.png איראן
אפגניסטןאפגניסטן  אפגניסטן
Flag of South Africa (1928–1994).svg דרום אפריקה
ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
הנעה
Rolls-Royce Kestrel V עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ההוקר היינדאנגלית: Hawker Hind; היינד באנגלית פירושו צבייה) היה מפציץ קל דו כנפי בריטי, אשר נבנה בידי חברת הוקר אייקראפט ושירת בחיל האוויר המלכותי מאמצע שנות ה-30 ובמהלך השנים שקדמו למלחמת העולם השנייה. ההיינד פותח מהמפציץ הקל הוקר הארט שנכנס לשירות ב-1931.

עיצוב ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה המשופרת למפציץ הוקר הארט, שפותחה על פי תנאי מכרז G.7/34, נרכשה על ידי חיל האוויר המלכותי כמטוס ביניים בזמן שמטוסים חד-כנפיים, כגון הפיירי באטל, עדיין היו בפיתוח והיה צורך בהרחבה מהירה של כוח המפציצים באמצעות שדרוג דגם קיים.

מבנה גוף ההיינד היה שילוב של צינורות פלדה חלולים ודוראלומיניום, הכנפיים היו מכוסות בד, בעוד הרכיב העיקרי שהבדיל אותו מההארט שקדם לו היה המנוע מסוג רולס-רויס קסטרל סימן V, והכנסת שיפורים מגרסאות מאוחרות של ההארט, כגון תא טייס אחורי נמוך יותר שפותח עבור ההוקר דמון, התקנת עמדה למטיל הפצצות והחלפת המחליק תחת הזנב בגלגל אחורי. אב הטיפוס (מס' ייצור K2915) נבנה בקצב מהיר בשל מחויבויותיה של הוקר לפרויקטים אחרים, וטיסת הבכורה נערכה ב-12 בספטמבר 1934[1]. שינויים נוספים הוכנסו לאחר מכן (מסעף צינורות מפלט בתצורת "קרני אייל", מדחף עשוי מתכת תוצרת פיירי-ריד ושיפורים במנוע) וההיינד מסדרת הייצור הראשונה (מס' K4636) המריא לראשונה ב-4 בספטמבר 1935[2].

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיינד החל בשירות מבצעי בטייסת מס' 21 בנובמבר 1935, 527 מטוסים מסוגו נבנו בתוך שנתיים ובסופו של דבר צייד 26 טייסות של פיקוד המפציצים ועוד 13 טייסות-עזר[3] של חיל האוויר המלכותי[4]. מטוסי היינד נמכרו גם למדינות אחרות, כגון אפגניסטן, אירלנד, לטביה, איראן, פורטוגל, דרום אפריקה, שווייץ וממלכת יוגוסלביה. ב-1937 החל תהליך של הוצאת ההיינד מטייסות המפציצים המבצעיות של חיל האוויר המלכותי והוא הוחלף בפיירי באטל ובבריסטול בלנהיים, בעוד טייסות העזר בהן שירת משנות את ייעודן והופכות לטייסות קרב או סיור ימי. מעט לפני פריצתה של מלחמת העולם השנייה עדיין שירת ההיינד בטייסת מס' 613 במשימות שיתוף פעולה קרקעי והוחלף בגרסה אחרת של ההארט, ההוקר הקטור, בנובמבר 1939[5].

להיינד נמצא תפקיד חדש, החל מ-1937, בתור מטוס אימון דו-מושבי למפציצים והיווה את השלב השני בהדרכת פרחי טייס לאחר הטיסות שביצעו בדה הבילנד טייגר מות'. שנה לאחר מכן הותקן בהיינד ציוד לטיסת מכשירים שהרחיב את תפקודו והוא המשיך לשרת כמטוס אימון במהלך כל מלחמת העולם השנייה[2]. גרסאות האימון של ההיינד פעלו גם בקנדה ובניו זילנד.

ב-1941 טסו מטוסי היינד דרום אפריקניים במשימות קרביות בתפקידם המקורי כמפציצים קלים כנגד הכוחות האיטלקיים במסגרת המערכה במזרח אפריקה. לפחות שני מטוסי היינד יוגוסלביים פעלו כנגד הגרמנים והאיטלקים במהלך המערכה בבלקנים באפריל 1941[6].

מטוסי היינד איראניים הופעלו כנגד כוחות בעלות הברית במהלך הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן. בסיסי חיל האוויר האיראני האימפריאלי נכבשו בידי בעלות הברית תוך זמן קצר, ומטוסי ההיינד הושמדו או פורקו בידי הבריטים.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר היינד עם מנוע מדגם בריסטול מרקיורי, בצבעי חיל האוויר האיראני
היינד סימן I
מפציץ קל דו-מושבי עבור חיל האוויר המלכותי, עם מנוע בוכנה מדגם רולס-רויס קסטרל בעל 640 כוחות סוס.
היינד אפגני
זהה להיינד סימן I. ארבעה מטוסים צוידו במנוע מדגם רולס-רויס קסטרל סימן V וארבעה נוספים צוידו במנוע מדגם רולס-רויס קסטרל UDR. ‏28 יחידות נבנו עבור אפגניסטן וסופקו ב-1938. ההיינד האחרון יצא משירות ב-1957.
היינד לטבי
מטוס אימון דו-מושבי, עם מנוע רדיאלי מדגם בריסטול מרקיורי סימן IX. שלוש יחידות נבנו עבור לטביה.
היינד איראני
גרסה מוסבת של ההיינד סימן I, עם מנוע מדגם בריסטול מרקיורי סימן VIII. ‏35 יחידות נבנו עבור איראן.
היינד פורטוגזי
זהה להיינד סימן I. שניים נבנו כמפציצים ושניים כמטוסי אימון. ארבע יחידות נבנו עבור פורטוגל.
היינד שווייצרי
גרסה לא חמושה לטיסות קישור. מטוס אחד נבנה עבור שווייץ ונכנס לשירות ב-1936[7].
היינד יוגוסלבי
גרסה מוסבת של ההיינד סימן I. שני מטוסים עם מנוע בוכנה מדגם רולס-רויס קסטרל סימן XVI, ובמטוס אחד הותקן מנוע מדגם גנום-רון מיסטרל (Gnome-Rhône Mistral). שלושה מטוסים נבנו עבור יוגוסלביה.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות בהן פעל ההוקר היינד

ההוקר היינד שירת במדינות הבאות:

מפרט טכני (היינד סימן I)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקר היינד בתצוגה האווירית של אוסף שאטלוורט'. 4 ביולי 2010

תכונות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 2
  • אורך: 8.92 מטר
  • מוטת כנפיים: 11.36 מטר
  • גובה: 3.23 מטר
  • שטח כנף: 32.3 מ"ר
  • משקל ריק: 1,452 ק"ג
  • משקל מקסימלי להמראה: 2,167 ק"ג
  • מנוע: בוכנה, 1 X רולס-רויס מקורר מים V12 קסטרל סימן V, ‏640 כ"ס

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מקסימלית: 298 קמ"ש בגובה 7,724 מטר
  • מהירות הזדקרות: 72 קמ"ש
  • טווח: 692 ק"מ
  • סייג רום: 8,050 מטר
  • עומס כנף: 37.1 ק"ג/מ"ר
  • כוח/מסה: 0.22 קילוואט/ק"ג
  • זמן נסיקה לגובה 10,000 רגל (3,048 מטר): 8 דקות ו-6 שניות

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקלעים: 1 X ‏7.7 מ"מ ויקרס, מקובע לירי קדימה, מסונכרן עם סיבוב המדחף. 1 X ‏7.7 לואיס על גבי כנה טבעתית בתא הטייס האחורי, ניתן להזזה
  • פצצות: עד 230 ק"ג על גבי מתלים תחת הכנפיים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הוקר היינד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jackson, Robert. 101 Great Bombers. The Rosen Publishing Group, 2010. ISBN 1435835948. עמוד 21
  2. ^ 2.0 2.1 Rickard, J. "Hawker Hind". 2 May 2007, History of War
  3. ^ יחידות מילואים של חיל האוויר המלכותי ששימשו לאימונים
  4. ^ Lake, Jon. The Great Book of Bombers. Zenith Imprint, 2002. ISBN 0760313474, עמודים 73-77
  5. ^ 613 Squadron History. RAF Home Page
  6. ^ Niehorster, Balkan Operations - Order of Battle, Royal Yugoslavian Air Force. 6th April 1941
  7. ^ Niehorster, Swiss Army Aircraft