הלוך הלכה החבריא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

הלוך הלכה החבריא הוא מופע שהועלה בישראל בשנת 1969 והציג, במלל ובשירה, טקסטים של סופרים ומשוררים מברית המועצות, וזאת במחאה על הדיכוי של חופש היצירה שאפיין את ברית המועצות באותה תקופה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום מלחמת העולם השנייה החמירו שוב בברית המועצות שיטות של דיקטטורה אכזרית ותהליך ההסתגרות בפני העולם המערבי (מסך הברזל לפי הביטוי החדש שהשתמש בו צ'רצ'יל). במסגרת תהליך זה דוכא ללא רחמים חופש המחשבה ואנשים רבים שהואשמו, במקרים רבים, באופן שרירותי לחלוטין, בעוינות כלפי המשטר, נשלחו למאסר בבתי כלא או בגולאגים. עם אנשי הרוח שנרדפו ונענשו נמנו כמו בשנות ה-1930-1940 מספר רב של אמנים ומדענים שביקשו להתמסר לאמנות ובהתאמה למדע, בהתאם לצו מצפונם.[1] בין האמנים הידועים שסבלו מנחת זרועו של המשטר היו יבגני יבטושנקו, אלכסנדר סולז'ניצין, בלה אחמדולינה, בוריס פסטרנק, אנדריי סיניאבסקי, יולי דניאל ויוסף ברודסקי. הדיכוי והרדיפות המשיכו בצורה מתונה יותר אפילו אחרי תהליך הדה-סטליניזציה שהונהג בעת מנהיגותו של ניקיטה חרושצ'וב. עם הקבוצות המדוכאות נמנתה גם קבוצה גדולה מיהודי ברית המועצות, שהמשטר סירב לאפשר להם זכויות כמו לימוד עברית ופולחן דת חופשי. ההנהגה הסובייטית סירבה לאפשר להם גם לעלות לישראל ואף הענישה את חלקם במאסר ובהגליה.

פעילות זו של המשטר כלפי אנשי הרוח וכלפי היהודים הביאה לגל מחאה בישראל, שקרא מצד אחד לפתיחת שערי ברית המועצות לעליית היהודים (תחת הכותרת "שלח את עמי"), ומצד שני קרא לשלטונות להפסיק את דיכוי האמנים.[2]

על המופע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהקריאה לחופש היצירה ברית המועצות, נכתב ב-1969 מופע שהתבסס על כתבים שכתבו האמנים הסובייטיים ממותו של יוסיף סטלין (1953) ועד תקופת המופע. חלק מהחומר למופע פורסם כבר במערב, וחלקו הוברח ארצה ונחשף לראשונה במסגרת המופע. לגבי מספר שירים במופע נכתב ששם הכותב אסור לפרסום כדי ששלטונות המדינה לא יפגעו בו.

השותפים ליצירת המופע היו:

מופע הבכורה הועלה ב-21 באוגוסט 1969 בחיפה בנוכחותה של הזמרת נחמה ליפשיץ.[3] המופע הועלה ברחבי הארץ כ-250 פעמים, ואף יצא תקליט עם שירי המופע.[4] באמצע 1970, עם סיום חוזה התעסוקה, נתגלעה מחלוקת בין השחקנים להפקה כשהשחקנים מעוניינים להמשיך בהופעות בעוד שהתיאטרון והפקה רצו לסגור את המופע. ניסיונם של השחקנים להמשיך בהופעות גרר תביעה משפטית על רקע של פגיעה בזכויות היוצרים, שאותן החזיק התיאטרון. בסופו של דבר הגיעו כל הצדדים להסכמה וההופעות נמשכו.

השירים הבולטים במופע היו:

  • "בדומיה" - מילים: יבגני יבטושנקו, לחן: אדוארד קולמנובסקי, סולן: ליאור ייני[5]
  • "עץ תפוח" - מילים: איסקובסקי מיכאיל וסילייביץ', לחן: מאטוויי בלאנטר, סולן: אמנון ברנזון[5]
  • "הבללייקה" לחן: א. ולאדימירצב, סולן: ליאור ייני
  • "שונרא" - מילים: מיכאל טאניץ', לחן: יורי סאולסקי, סולנית: תמי ספיבק[6]

מופע ההמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1976 הועלה מופע המשך ל"הלוך הלכה החבריא". מופע זה התמקד ב-3 משוררים רוסים: בולאט אוקוג'אבה, אלכסנדר גאליץ' וולדימיר ויסוצקי, והמחאה, שתפסה מקום מרכזי במופע הראשון, תפסה מקום משני בלבד במופע ההמשך.

המעורבים בהפקה זו היו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המשטר הסובייטי "גייס" אנשי רוח שיאדירו את מעשי השלטון, אולם לא כל האמנים הסכימו למכור את עצמם תמורת החופש, וגם כאלה ששיתפו פעולה נפלו קרבן לפאראנויה ולשנאה של סטלין ומרעיו
  2. ^ מאחר שחלק מהאמנים המדוכאים היו גם יהודים, השתלבו שתי המחאות למחאה אחת.
  3. ^ "הלוך הלכה החבריא" בהצגת בכורה בחיפה, על המשמר, 24 באוגוסט 1969.
  4. ^ הלוך הלכה החבריא באתר סטריאו ומונו.
  5. ^ 5.0 5.1 איתמר זהר, כשזמרים ישראלים מחו נגד דיכוי היצירה בברית המועצות, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2018
  6. ^ דוד אסף‏, גלגולו של ניגון: השונרא ביש המזל, בבלוג "עונג שבת", 13 ביוני 2013