הלן קלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלן קלר בצילום מ-1904

הלן אדמס קֶלֶראנגלית: Helen Adams Keller;‏ 27 ביוני 18801 ביוני 1968) הייתה סופרת ופעילה חברתית אמריקאית, שנודעה בזכות התמודדותה במגבלותיה בהיותה חירשת-עיוורת, מגיל צעיר מאוד.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלן קלר נולדה באלבמה, ארצות הברית. כשהייתה בת 19 חודשים חלתה והפכה לחירשת-עיוורת. התנהגותה נעשתה לבלתי נסבלת, כשהסובבים אותה נכשלו בהבנת רצונה, הייתה נכנסת להתקפי זעם: היא הייתה משתרעת על הרצפה, בועטת, מכה וצורחת. הלן נעשתה גם מאוד מפונקת, מכיוון שהוריה שריחמו עליה נתנו לה לעשות כאוות נפשה תמיד.

בשנת 1887, הוריה, ארתור ה. קלר וקייט אדמס קלר, יצרו קשר עם אלכסנדר גרהם בל, שעבד עם ילדים חירשים. הוא יעץ להם לפנות למכון פרקינס לעיוורים בבוסטון, מסצ'וסטס. מכון פרקינס שלח אל קלר את אן סאליבן (אנ') כמורה כדי שזו תנסה למצוא דרך לנפשה של קלר, זו הייתה תחילתן של 49 שנות עבודה משותפת. סאליבן הייתה בת 20, לקויית ראיה וחסרת ניסיון הוראה. הלן מתארת יום זה כיום המשמעותי בחייה "הגדול בימי חיי, הוא היום בו הגיעה אלי מורתי, אן מנספילד סאליבן, אני מלאה השתוממות בזכרי את הניגוד העצום שבין שתי הנפשות אשר נקשרו זו בזו ביום ההוא"[1]

סאליבן הסתירה את עובדת מוגבלותה הפיזית מסובביה ולא אפשרה להן לפגוע בהלן[2]. סאליבן תבעה וקיבלה רשות מאביה של קלר לבודד את הילדה משאר המשפחה, בבקתה. משימתה הראשונה הייתה לחנך את הילדה המפונקת למשמעת. סאליבן תקשרה עם קלר בעזרת מחוות במגע גופני (כמו הזזת ידה של קלר מחפץ שאסור לגעת בו) ובמישוש הפנים לגילוי הבעות הפנים. סאליבן ניסתה ללמד את קלר את שמותיהם של חפצים שונים כשהיא מאפשרת לקלר למשש את ידיה בזמן שהיא מאייתת את שמות החפצים בשפת הסימנים. במשך זמן רב ראתה קלר בסימנים אלה משחק בלבד משום שלא נחשפה לשפה כל שהיא מאז גיל 19 חודשים. הפריצה הגדולה של קלר בתקשורת עם סביבתה באה כשהבינה שתנועות מסוימות שמורתה עשתה בכף ידה סימלו את המושג "מים". לאחר מכן התישה את מורתה בתביעותיה לקבל את שמותיהם של כל העצמים המוכרים האחרים בעולמה (כולל בובתה היקרה לה מכל).

הלן קלר (במרכז) בביקורה בכפר העיוורים כפר אוריאל בשנת 1952. מימינה מזכירתה, פולי תומפסון, ומשמאלה ד"ר ניסן הגל, מנהל הכפר.

סאליבן הצליחה להעניק לקלר כלים לחשיבה וללמד אותה לכתוב בכתב רגיל. בין השנים 1888-1890, היא למדה כתב ברייל בבית הספר פרקינס (Perkins ), שהינו בית ספר טיפולי לעיוורים הממוקם בבוסטון מסצ'וסטס, ארצות הברית. ד"ר אלכסנדר גרהאם בל, ניסה להניא את אן סאליבן לאפשר להלן לימודי שפות. למעט השפה האנגלית שלטענתו, היא שפת הלימוד היחידה שיש ללמד חרשים. לאור הצלחתה של סאליבן עם הלן קלר, ד"ר אלכסנדר גרהאם בל רצה שסאליבן תלמד חרשים נוספים בבית הספר פרקינס[3]. סאליבן לא הייתה מוכנה להיפרד  מהלן ודחתה את הצעתו בתוקף.[2]בגיל שלוש עשרה הלן ידעה לקרוא ברייל בשפות רבות: אנגלית, גרמנית, צרפתית, יוונית ולטינית. לאחר מכן, למדה קלר לדבר בסיועה של גברת פולר, מנהלת בית ספר לילדים חרשים אילמים בבוסטון, בעזרת שיטת טדומה (Tadoma): נגיעה בשפתיהם של אחרים בזמן שדברו והרגשת התנודות. כשקלר הייתה בת 24 היא סיימה בהצטיינות את לימודיה בקולג' רדקליף, שם תרגמה בשבילה סאליבן כל מילה בכף ידה. בעזרת כוח הרצון העצום שלה הפכה הלן לנואמת בעלת שם עולמי ולסופרת. בשנת 1903 הלן פרסמה אוטוביוגרפיה, סיפור חיי (" Story of my life"). הספר הפך לרב מכר ותורגם לשפות רבות. יתר ספרייה שפורסמו לא זכו לאותה ההצלחה ונמכרו במספר עותקים מצומצם. קלר הרגישה שהתעניינות בה הייתה בעיקר סביב מחלתה והתמודדותה, בעוד שהיא עברה הלאה ורצתה לקדם נושאים אחרים שעניינו אותה.[4] קלר הפכה את המאבק למען המוגבלים באברי החישה למשימתה בחיים.

הלן קלר הייתה חברה במפלגה הסוציאליסטית של אמריקה (SPA) ופעלה וכתבה למען מעמד הפועלים משנת 1909 עד שנת 1921. כך היא נימקה את החלטתה להצטרף למפלגה הסוציאליסטית: " אני לא אוהבת את העולם כפי שהוא, אני מנסה להפוך אותו להיות טיפה יותר העולם שאני רוצה שיהיה לנו"[4]קלר הצטרפה לאיגוד פועלי התעשייה של העולם בשנת 1912, לאחר שחשה שהסוציאליזם הפרלמנטרי "טובע בביצה הפוליטית". היא כתבה על עליית הקומוניזם בזמן המהפכה ברוסיה. קלר פעלה במגוון רחב של תחומים. פעלה עבור זכות הצבעה לנשים ולקידום זכויות עובדים.[5]

בשנת 1920 נמנתה על מייסדי האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, וחמש שנים אחר כך הופיעה בפני כנס של ארגון ה-Lions וסיפקה חשיפה חשובה לפעולותיהם למען הקהילה, שנמשכות עד היום. בשנת 1960 יצא לאור ספרה "Light in my Darkness" (אנ') שבו תמכה בתורתו של עמנואל סוודנבורג.

קלר החלה לעבוד בארגון האמריקאי לעיוורים בשנת 1924, בו הייתה פעילה במשך ארבעים וארבע שנים, עד מותה.[6]

ב-1952 ביקרה קלר בישראל, ביקרה בכנסת[7] וסייעה לאגודת החרשים בישראל. ב-1953 הוקם "בית הלן קלר" בשכונת יד אליהו בתל אביב, שנקרא על שמה.

ב-1964 העניק לה הנשיא לינדון ג'ונסון את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

ב-1 ביוני 1968 הלכה לעולמה קלר בשנתה, 26 ימים לפני יום הולדתה ה-88.

חייה של הלן קלר היוו השראה לאנשים ברחבי העולם וסיפור חייה תואר בסרט ואף הומחז והוצג בברודוויי.[8]  

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קלר הלן, קורות חיי, עם עובד, 1955
  2. ^ Cleve, V &, Vickrey,J, Beyond the Miracle Worker: The Remarkable Life of Anne Sullivan Macy and Her Extraordinary Friendship with Helen Keller, The Journal of American History
  3. ^ Nielsen, & Kim E, THE GROWN-UP HELEN KELLER: "Good Will Ambassador to the World, Alabama Heritage
  4. ^ הלן קלר, קורות חיי, עם עובד, 1955
  5. ^ Clark, Brett & Foster J, Helen Keller and the touch of nature: an introduction to Keller's The World I Live in (Selections) / Exerpts from The World I Live in, Organization & Environment
  6. ^ . הורטון ר', סימונס ו', נשים ששינו את העולם, מטר, 2009
  7. ^ ראו אנשים ומעשים: מכתב מהלן קלר למ"מ יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק, דבר, 8 באוגוסט 1952.
  8. ^ keller,J., Helen Keller's Legacy: Attending the Opening of The Miracle Worker on Broadway, Journal of Visual Impairment & Blindness