המזרחי (מפלגה)
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מנהיגים |
יצחק יעקב ריינס |
| תקופת הפעילות |
1902–1956 (כ־54 שנים) |
| אפיון | מפלגה דתית לאומית |
| אידאולוגיות |
ציונות דתית |
| כנסות | מועצת המדינה הזמנית, 1, 2, 3 |
| ממשלות | הממשלה הזמנית, 1, 2, 3 |
| אותיות | ב |
| שיא כוחה | 4 מנדטים (הכנסת הראשונה) |
| נוצרה מתוך | תנועת המזרחי |
| התמזגה לתוך | החזית הדתית המאוחדת, מפד"ל |
| ארגונים בינלאומיים |
החזית הדתית המאוחדת, מפד"ל |
  | |
המזרחי (פירושו - מרכז רוחני) הייתה תנועה פוליטית ומפלגה בישראל, והיא אחת ממפלגות אבותיה של מפלגת הבית היהודי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועת המזרחי נוסדה בשנת 1902 בווילנה כארגון ציוני דתי ביוזמתו של הרב יצחק יעקב ריינס בתגובה להחלטתו של הקונגרס הציוני העולמי לכלול את החינוך בתחומי פעילותה של ההסתדרות הציונית העולמית, שכן עלה החשש שהרוב החילוני יכתיב את מדיניות החינוך של התנועה הציונית.[1] בנוסף היה לה גם איגוד מקצועי, הפועל המזרחי, אשר ההחל בשנת 1921. במנדט הבריטי, התפתחה התנועה למפלגה, המזרחי.
לבחירות לאספה המכוננת היא התמודדה במסגרת רשימה משותפת בשם החזית הדתית המאוחדת, לצד הפועל המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. המפלגה זכתה ב-16 מנדטים, מתוכם מפלגת המזרחי היוותה ארבעה, והפכה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת, אחרי מפא"י ומפ"ם. היא הוזמנה להצטרף לממשלת הקואליציה על ידי דוד בן-גוריון.
לחזית הדתית המאוחדת היה חלק מרכזי בהפלת הממשלה הראשונה, עקב אי הסכמה עם מפא"י בסוגיות החינוך במחנות העולים החדשים ובמערכת החינוך הדתית וכן דרישותיה לסגור את משרד האספקה והקיצוב ואיש עסקים שמונה לשר המסחר והתעשייה. בן-גוריון התפטר ב-16 באוקטובר 1950. אך קמה הממשלה השנייה, עם אותם שותפים ושרים קואליציוניים כמו קודם.
בבחירות לכנסת השנייה, התמודדה המפלגה לבדה לכנסת וזכו בשני מושבים בלבד. הם הצטרפו לקואליציה שהרכיבה את הממשלה השלישית, ושני חברי הכנסת שלה הפכו לשרים - דוד צבי פנקס הפך לשר התחבורה, ומרדכי נורוק לשר שירותי הדואר. עם זאת, כאשר הממשלה השלישית קרסה, גם פנקס וגם נורוק איבדו את תפקידי השרים שלהם, אף על פי שהמפלגה נשארה בקואליציות של הממשלות הרביעית, החמישית והשישית.
לקראת בחירות 1955 שילבה המפלגה את תאומה האידאולוגית, הפועל המזרחי, והקימה את החזית הדתית לאומית שוב. המפלגה החדשה זכתה ב-11 מושבים (אם כי רק שניים הוחזקו בידי חברי מזרחי), מה שהפך אותה לרביעית בגודלה, ושוב היו שותפות קואליציוניות בשתי ממשלות הכנסת השלישית. בשנת 1956, איחוד שתי המפלגות נעשה קבוע, והשם שונה למפלגה הדתית לאומית (או מפד"ל).
נציגי המפלגה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הכנסת
מספר חברי הכנסת |
חברי כנסת |
|---|---|
| הראשונה (1949–1951) (4) | יהודה לייב פישמן מימון, מרדכי נורוק, דוד צבי פנקס, אברהם-חיים שאג |
| השנייה (1951–1955) (2) | מרדכי נורוק, דוד צבי פנקס (הוחלף על ידי ישראל שלמה בן-מאיר) |
| השלישית (1955–1956) (2) | מרדכי נורוק, ישראל שלמה בן-מאיר |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היסטוריית המפלגה, באתר הכנסת (באנגלית)