מרדכי נורוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי נורוק
מרדכי נורוק
מרדכי נורוק בשנת 1951
תאריך לידה 7 בנובמבר 1884
תאריך עלייה 1947
תאריך פטירה 8 בנובמבר 1962 (בגיל 78)
ממשלות 3
כנסות 1 - 5
סיעה חזית דתית מאוחדת, המזרחי, מפד"ל
תפקידים בולטים

מרדכי (מקס) נוּרוֹקלטבית: Mordehajs Nuroks; כ' בחשוון ה'תרמ"ה, 7 בנובמבר 18848 בנובמבר 1962) היה רב, פעיל ציוני, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורוק נולד בטוקום (Tukums) שבלטביה לרב צבי ולדבורה לבית ליכטנשטיין. אביו שימש רב הערים טוקום ומיטאו, ונורוק למד תחתיו לימודים תורניים והוסמך לרבנות. במיטאו סיים את לימודיו התיכוניים ולאחר מכן למד באוניברסיטאות בסנקט פטרבורג, בגרמניה ובשווייץ. הוא ומשפחתו עברו לעיר מיטאו, לאחר שאביו נהיה רב העיר. בשנות חייו האחרונות של אביו סייע לו בהנהגת הקהילה היהודית, ולאחר פטירתו בשנת 1913 נבחר כממלא מקומו. בין פעולותיו בשנים אלו הביא לאישור מגורי יהודים בפלך קורלנד שבו חי ופעל, מחוץ לתחום המושב, וייסד בו רשת קופות מלווה ובתי ספר דתיים. בשנת 1902 השתתף בוועידת ציוני רוסיה במינסק, ולאחריה יצר לראשונה קשר עם בנימין זאב הרצל. בשנה שלאחר מכן השתתף כציר בקונגרס הציוני השישי מטעם תנועת "המזרחי".

במלחמת העולם הראשונה הקים בקורלנד בית חולים לפצועי המלחמה. ב-1915 עבר לסנקט פטרבורג, ומשם למוסקבה, שם פעל למען היהודים שגורשו מאזור החזית. בתקופת מהפכת 1917 המשיך לפעול למען יהדות רוסיה, והיה בין מייסדי מפלגת מסורת וחרות לליכוד היהודים הדתיים וגיוסם לפעולות התנועה הציונית[1][2]. לאחר האיסור על עיסוק בשאלת הלאומיות היהודית חזר לקדם מפעלי עזרה וסיוע ופעל במסגרת הוועד הציבורי היהודי והג'וינט. נבחר לנשיאות הארגון המשותף למוסדות הסעד היהודיים ברוסיה. כן עסק נורוק בהחזרת פליטים לעיירותיהם, ובמיוחד להחזרת יהודי קורלנד למקומם[3]. בתקופה זו נבחר אחיו אהרון דב נורוק, רב העיר ליבאו, לאספה המכוננת של לטביה.

ב-1921 עבר לריגה בירת לטביה, והיה מראשי יהדות לטביה. בשנת 1922 נבחר לסאימה הלטבי, ועמד בראש גוש המיעוטים, אשר בשנת 1926 הביא להפלת הממשלה. לאחר הקמת ממשלה חלופית עמד נורוק בראש גוף ביצועי משותף לסוציאל-דמוקרטים ולפרוגרסיבים, ותיקן תקנות הנוגעות לחינוך לאומי ורכישת קרקעות בידי מיעוטים. בשנים אלו השתתף בוועידות הארגון הבין-פרלמנטרי, ומשנת 1921 חזר והשתתף בקונגרסים ציוניים. בשנת 1923 נבחר לחבר הוועד הפועל הציוני ובמהלך השנים היה יו"ר הוועדה המדינית בוועד ומשנת 1929 חבר הוועד המנהל של הסוכנות היהודית. במספר קונגרסים ניתנה בידו זכות נשיאת נאום הסיכום. מלבד זאת היה נורוק פעיל במוסדות "המזרחי" וחבר מרכז התנועה העולמי. בשנת 1921 ייסד בלטביה ובאסטוניה את קרן היסוד, ושימש נשיא הקרן בלטביה וחבר הדירקטוריון העולמי. בפעילויותיו השונות קידם את יסודות התנועה הציונית ובשנת 1932 ביקר בארץ ישראל במסגרת משלחת של ממשלת לטביה. היה חבר נשיאות הקונגרס היהודי העולמי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עסק בפעולות למען פליטים, וקידם פעולות הצלה והעברת יהודי לטביה לשוודיה. עיכובים שונים הביאו להרג רבים מיהודי לטביה, ובהם אשתו דבורה ושני ילדיהם אליהו וצבי-ברוך. במאי 1941 נורוק נאסר על ידי הסובייטים[4]. נורוק הוגלה לסיביר, ונכלא למשך 14 חודשים (19411942)[5]. בתום המלחמה עבר לפולין וממנה לשוודיה ולנורווגיה. ב-1947 עלה לארץ ישראל והיה לחבר בוועד הציוני העליון לשעת חירום.

לקראת הבחירות לכנסת הראשונה עסק בהקמת החזית הדתית המאוחדת ונבחר מטעמה כחבר הכנסת. החל מהבחירות הבאות נבחר מטעם המזרחי, וכיהן כחבר כנסת עד לפטירתו במהלך הכנסת החמישית, ב-1962. ב-1952 שימש שר הדואר (שהפך לימים למשרד התקשורת). מתוקף היותו זקן חברי הכנסת, קיבל מידי הנשיא יצחק בן צבי את ניהול ישיבת הפתיחה של הכנסת השלישית. היה מועמד לנשיאות המדינה בבחירות הנשיאותיות ב-1952. בפעילותו בכנסת היה יו"ר ועדה לפניות הציבור ויו"ר ועדת משנה להעלאת ארונו של הרצל. נשלח כנציג במשלחת הראשונה מטעם הכנסת לארגון הבין-פרלמנטרי. את נאומיו בכנסת נהג לפתוח באומרו: בית גבוה (שלא כמקובל: כנסת נכבדה). ב-1954 היה נורוק אמור להיות אחד מעדי התביעה הראשיים במשפטו של סגן שר הסעד מטעם המזרחי ישראל שלמה בן-מאיר, בהאשמות שחיתות. משפט זה עמד להתקיים בעקבות גילויים שארגון שורת המתנדבים חשף כנגד סגן השר. השופט החוקר קבע באותו עניין כי: "צר לי להעיר כי ד"ר נורוק לא עשה כמיטב יכולתו לעזור לבית המשפט בחקירה זו. נראה לי כי על ידי מאמץ קל היה מצליח ד"ר נורוק להעלות בזכרונו ולמסור פרטים בעלי חשיבות בקשר להאשמות המפורטות בכתב האישום."[6] בעקבות זאת נמנעה הגשת כתב האישום כנגד סגן השר.

נורוק כתב מאמרים רבים בעברית, ביידיש, בגרמנית וברוסית. מרדכי נורוק נפטר בתל אביב ונטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

על שמו נקראו רחובות בירושלים, נתניה, בני ברק, הרצליה, אשקלון וראשון לציון.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ועידת ציוני רוסיה במינסק: אלול תרס"ב, אבגוסט (ספטמבר) 1902 / דו"ח מהוועידה מאת הציר מרדכי נורוק (התרגום לעברית והמבוא מאת ישראל קלויזנר), ירושלים: הספרייה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשכ"ג.
  • דברי חכמים: אוצר לפתגמים ומימרות מהספרות העברית לכל רבדיה ותקופותיה בצירוף תרגום אנגלי / ראובן אלקלעי בהשתתפות מרדכי נורוק, [גבעתים]: מסדה, [תשמ"ד]. (מהדורה נוספת: ירושלים, 1970)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]