קונדוליזה רייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קונדוליזה רייס
(14 בנובמבר 1954; ברמינגהאם שבאלבמה) (בת 60)
Condoleezza Rice cropped.jpg
קונדוליזה רייס
שם בשפת המקור Condoleezza Rice
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
מזכירת המדינה של ארצות הברית ה-66
תקופת כהונה 26 בינואר 2005 - 20 בינואר 2009 (4 שנים)
הקודם בתפקיד קולין פאוול
הבא בתפקיד הילרי קלינטון
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש
היועצת לביטחון לאומי ה-20
תקופת כהונה 20 בינואר 2001 - 26 בינואר 2005 (4 שנים)
הקודם בתפקיד סנדי ברגר
הבא בתפקיד סטפן הדלי
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש
קונדוליזה רייס ויו-יו מה, 2002

קונדוליזה רייסאנגלית: Condoleezza Rice; נולדה ב-14 בנובמבר 1954) היא דיפלומטית ומדענית מדינה אמריקאית. רייס כיהנה כמזכירת המדינה ה-66 של ארצות הברית והייתה השנייה לכהן בתפקיד בממשלו של ג'ורג' בוש הבן. רייס הייתה האישה האמריקאית אפריקאית הראשונה, וכן האדם השני ממוצא אמריקאי אפריקאי, לכהן בתור מזכיר המדינה של ארצות הברית (אחרי קולין פאוול) ומזכירת המדינה האישה השנייה (אחרי מדלין אולברייט). רייס גם כיהנה כיועצת לביטחון לאומי בתקופת כהונתו הראשונה של בוש. בטרם הצטרפה לממשלו של בוש היא הייתה פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד וגם כיהנה כפרובוסט האוניברסיטה בין השנים 1993 ל-1999. בטרם כך רייס שירתה במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית כיועצת לענייני הגוש המזרחי במהלך כהונתו של ג'ורג' בוש האב. במהלך תפקיד זה התמודדה רייס עם שינויים עולמיים כדוגמת התפרקות ברית המועצות ואיחודה מחדש של גרמניה.

לאחר השבעתה כמזכירת המדינה, רייס יזמה ודחפה את המדיניות של דמוקרטיה מתמירה, מדיניות של הרחבת מספר הממשלות הדמוקרטיות האחראיות ברחבי העולם, ובפרט במזרח התיכון. המדיניות הזאת התמודדה עם אתגרים גדולים כאשר תנועת החמאס זכתה ברוב בבחירות במדינה הפלסטינית וכן כאשר מדיניות בעלות השפעה כגון מצרים וערב הסעודית שמרו על ממשלים דיקטטורים לצד תמיכה מארצות הברית.

במרץ 2009, רייס שבה לאוניברסיטת סטנפורד כפרופסור למדע המדינה וכן כעמיתת מחקר למדיניות ציבורית במכון הובר.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונדוליזה רייס נולדה בברמינגהאם שבאלבמה, בתם היחידה של ג'ון ווסלי רייס ג'וניור, כומר פרסביטריאני ויועץ בתיכון, ואנג'לה רייס, מורה בתיכון למדע, למוזיקה ולרטוריקה.[2] השם "קונדוליזה" לקוח מהמונח המוזיקלי "קון דולצ'צה" (con dolcezza), שמשמעותו באיטלקית "במתיקות". למשפחתה של רייס שורשים בדרום ארצות הברית אשר מתועדים לתקופה הקודמת למלחמת האזרחים האמריקאית. רייס היא צאצאית לאנשים שהיו עובדי אדמה גם לאחר האמנציפציה. בתוכנית אירוח ב-PBS, רשת הטלוויזיה הציבורית הפדרלית בארצות הברית, שבה השתתפה רייס, התפרסם כי לפי הגנום המיטוכונדריאלי שלה, רייס היא 51% אפריקאית, 40% אירופאית ו-9% אסייתית או אינדיאנית אמריקאית.[3]

חינוך והתבגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס גדלה בעיר טסקלוסה ולימים סיפרה שחשה צורך להיות "טובה כפליים" בשל מוצאה.

רייס החלה ללמוד צרפתית, מוזיקה, החלקה על הקרח ובלט בגיל שלוש.[4] בגיל חמש עשרה היא החלה ללמוד נגינה בפסנתר במטרה להיות פסנתרית מקצועית.[5] היא ליוותה את הצ'לן יו-יו מה בנגינתו יצירה של יוהנס ברהמס באפריל 2002.[6]

תיכון וחינוך אוניברסיטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 משפחה של רייס עברה לדנוור. היא למדה בתיכון קתולי לבנות בלבד וסיימה את לימודיה בו בהצלחה בגיל 16 בשנת 1971. לאחר מכן היא נרשמה ללימודים אוניברסיטאים באוניברסיטת דנבר, בה אביה עבד בתור סגן דיקן.

בתחילת לימודיה רייס התמחתה במוזיקה. לאחר שנתה השנייה היא אף נסעה לקחת חלק בפסטיבל המוזיקה של אספן.[5] לימים רייס סיפרה כי פגשה שם סטודנטים מוכשרים ממנה ובעקבות זאת החלה לשקול מסלולי קריירה אחרים מפסנתרנות. רייס ממשיכה עד היום לנגן בפסנתר, כולל בלהקה קאמרית, אף שלא הייתה לפסנתרנית מקצועית.

לאחר שהתוודעה להרצאותיו של ג'וזף קורבל, דיפלומט צ'כי ואביה של מדלן אולברייט, החליטה רייס ללמוד יחסים בינלאומיים. ההחלטה נבעה מהעניין שקורבל יצר אצלה בברית המועצות וביחסים בינלאומיים. בשלב מאוחר יותר בחייה רייס תיארה את קורבל בתור דמות מרכזית בחייה.[7]

העיר טסקלוסה בה רייס גדלה

ב-1974, בגיל 19, רייס התקבלה לפיי בטא קפא, שהיא אגודת מצטיינים בתחומים ההומאנים והריאלים שנחשבת לאגודת המצטיינים היוקרתית ביותר בארצות הברית. באותה שנה קיבלה רייס תואר ראשון בהצטיינות יתרה במדע המדינה מאוניברסיטת דנבר. בזמן שהייתה באוניברסיטת דנבר היא הייתה חברה באלפא צ'י אומגה, אחווה נשית אשר מכוונת את בוגריה לעסוק בשירות לציבור.[8] בשנת 1975, בגיל 21, רייס קיבלה תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת נוטרדאם. היא החלה לעבוד במחלקת המדינה של ארצות הברית ב-1977, במהלך תקופת נשיאותו של ג'ימי קרטר בתור מתמחה במחלקה לענייני חינוך ותרבות. רייס המשיכה ללמוד רוסית באוניברסיטת מוסקבה בקיץ 1979, והייתה מתמחה בתאגיד ראנד בסנטה מוניקה שבקליפורניה.[9] ב-1981, בגיל 26, קיבלה רייס תואר דוקטורט בבית הספר ליחסים בינלאומיים ע"ש ג'וזף קורבל באוניברסיטת דנבר. עבודת התזה שלה התמקדה במדיניות צבאית ופוליטיקה בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית.[10]

בשנים 1980-1981 רייס הייתה עמיתה בתוכנית לבקרה ופירוק מנשק של אוניברסיטת סטנפורד. רייס הגיעה לסטנפורד על מלגה יוקרתית של קרן פורד במומחיות כפולה בלימודים סובייטים ובביטחון לאומי.[9] המלגה הקנתה לה לימודים מלאים באוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת קולומביה, במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס או באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. רייס טוענת שהיא יצרה קשר עם הרווארד ועם סטנפורד אך הרווארד התעלמו ממנה.[9] המלגה שלה בסטנפורד היא זאת שהחלה את הקישור האקדמי שלה לאוניברסיטה וזמנה בצפון קליפורניה.

עמדות פוליטיות בתקופה מוקדמת בחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס הייתה חברה במפלגה הדמוקרטית עד שנת 1982, אז עברה למפלגה הרפובליקנית. רייס טוענת כי החליפה את הנאמנות שלה בגלל חוסר ההסכמה שלה עם הנשיא הדמוקרטי שכיהן באותה תקופה, ג'ימי קרטר, בענייני מדיניות חוץ.[11] כמו כן רייס מציינת את ההשפעה שהיה לאביה הרפובליקאי עליה. בשנת 2000 רייס דיברה בוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקאית ואמרה כי "אבי הצטרף למפלגה שלנו בגלל הדמוקרטים שהעבירו את חוקי ג'ים קרואו באלבמה ב-1952 אשר לא אפשרו לו להצביע. הרפובליקאים הם אלה שאיפשרו לו להצביע בסופו של דבר."[12]

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט עילי על אוניברסיטת סטנפורד, בה רייס כיהנה בפרופסור ומאוחר יותר כפרובוסט

בשנת 1981 רייס זכתה לדרגה האקדמית של פרופסור עוזר באוניברסיטת סטנפורד בתחום מדע המדינה. בשנת 1987 היא קודמה לדרגת פרופסור חבר והחזיקה במעמד זה עד 1993. בתקופה זאת רייס התמחתה בתחומים הקשורים לברית המועצות. במסגרת התמחות זאת רייס הרצתה על הנושא בתוכנית המשותפת לאוניברסיטת סטנפורד ולאוניברסיטת קליפורניה בברקלי שהייתה בניהולו של ג'ורג' ברסלאור באמצע שנות ה-80.

בשנת 1985, במהלך פגישה של מומחים לבקרת נשק בסטנפורד, ההופעה האקדמית של רייס משכה את תשומת הלב של ברנט סקוקרופט, שהיה היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית בממשלתו של ג'רלד פורד.[13] עם בחירתו של ג'ורג' בוש האב לנשיא ארצות הברית ב-1988, סקוקרופט חזר לבית הלבן בתור היועץ לביטחון לאומי שלו בשנת 1989. כאשר התמנה לתפקיד זה הזמין את רייס לבוא לשרת בתור המומחית שלו לענייני ברית המועצות במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית. לפי ניקולס ברנס, הנשיא בוש האב היה "שבוי" על ידי רייס ונתמך על דעתה במגעיו עם מיכאיל גורבצ'וב ועם בוריס ילצין.[13]

מיכלית נפט, כמו זאת אשר נקראה על שם רייס

היות שרייס הייתה מאבדת את זכאותה לקבלת קביעות בסטנפורד אילו לא הייתה נוכחת במשך יותר משנתיים, היא חזרה לשם בשנת 1991. כאשר חזרה היא עברה לשרת תחת ג'ורג' שולץ, שהיה מזכיר המדינה בין השנים 1982 ו-1989, בתקופת כהונתו של רונלד רייגן. באותה תקופה שולץ היה עמית מחקר במכון הובר, מכון מחקר יוקרתי למדיניות ציבורית באוניברסיטת סטנפורד. שולץ כלל את רייס במועדון של אינטלקטואלים שנפגשו לארוחות צהריים מעת לעת כדי לדון בענייני חוץ.[13] בשנת 1992 שולץ, שהיה חבר הוועד המנהל של התאגיד שברון, המליץ על רייס בתור מועמדת לוועד המנהל. שברון ניסתה לקבל מכרז לפיתוח של קזחסטן בשווי של עשרה מיליארד דולר. רייס, שהייתה מומחית בברית המועצות, הכירה אישית את נשיא קזחסטן נורסולטן נזרבייב. היא נסעה לקזחסטן מטעם שברון ובשנת 1993 לכבוד עבודתה למען החברה, שברון קראו למכלית נפט ענקית במשקל 129,000 על שמה, SS Condoleeza Rice.[13] במהלך תקופה זאת רייס מונתה גם לוועדים המנהלים של טרנס-אמריקה (1991) והיולט פקארד (1992).

בשנת 1992 התנדבה רייס לקחת חלק בוועדה לחיפוש נשיא מחליף לסטנפורד. המחליף שנמצא, ג'ררד קספר, פגש את רייס במהלך תהליך החיפוש וכל כך התרשם מרייס עד כי מינה אותה בשנת 1993 להיות הרקטור של האוניברסיטה כולה.[13] רייס הייתה האישה הראשונה, אמריקאי-אפריקאי הראשונה והרקטור הצעירה ביותר בהיסטוריה של סטנפורד.[14] רייס קיבלה מינוי בתור עמיתת מחקר בכירה במכון הובר.

ב-1992, רייס הקימה את "המרכז לדור החדש". מטרת המרכז הייתה להעלות את מספרם של בוגרי התיכון בעיירות מזרח פאלו אלטו ומנלו פארק, אשר שתיהן נמצאות מדרום לסן פרנסיסקו.[15] לאחר תפקידה כמזכירת המדינה רייס שבה לאוניברסיטת סטנפורד למשרת פרופסור למדע המדינה וכן כעמיתת מחקר בכירה בענייני מדיניות ציבוריות במכון הובר.

קונדוליזה רייס במפגש הנוגע ליחסים בין ארצות הברית ורוסיה באוניברסיטת סטנפורד

קידום לדרגת פרובוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ררד קספר, נשיאה של סטנפורד בעת כהונתה של רייס בתור רקטור, אמר כי אוניברסיטת סטנפורד "היא בעלת מזל גדול בשכנוע אדם עם הכישורים היוצאים מן הכלל והיכולת המוכחת לתפקד ברגעים קריטיים כגון אלה של פרופסור רייס לקבל את התפקיד. כל דבר שהיא עשתה, היא עשתה מצוין; יש לי ביטחון מלא שהיא תמשיך בכך גם בתור פרובוסט."[16] תוך הכרה באופייה הייחודי של רייס, קספר אמר ל"ניו יורקר" ב-2002 כי "זה יהיה לא כן מצידי להגיד שהעובדה כי היא אישה, העובדה כי היא שחורה והעובדה כי היא צעירה לא היו בראשי"."[17]

בתור הפרובוסט של סטנפורד, רייס הייתה אחראית על ניהול תקציב האוניברסיטה המונה מספר מיליארדי דולרים. האוניברסיטה באותה עת הייתה שרועה בגרעון של 20 מיליון דולר. כאשר רייס נכנסה לתפקיד, היא הבטיחה שהתקציב יאוזן בתוך "שנתיים". קויט בלקר, סגן המנהל של המכון ללימודים בינלאומיים בסטנפורד, אמר כי באותה תקופה "הייתה אמונה מקובלת שהדבר לא ניתן לביצוע...שהגרעון היה מבני ושנאלץ ללמוד להתמודד איתו". שנתיים מאוחר יותר רייס הודיעה כי הגרעון חוסל ושהאוניברסיטה מחזיקה כעת עודף של מעל 14.5 מיליון דולר.[18]

רייס משכה ביקורת במהלך כהונתה בתור פרובוסט כאשר ניסתה להפסיק את הנוהל של העדפה מתקנת בהחלטות הנוגעות לקביעות. במסגרת זאת היא ניסתה בחוסר הצלחה לאחד בין המרכזים הקהילתיים האתנים השונים של האוניברסיטה.[19]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז קנדי לאומנויות הבמה. רייס היא חברה קבועה בדירקטריון המוסד.

רייס ניגנה בפסנתר בפני קהלים מאז שהייתה ילדה צעירה. בגיל 15 היא ניגנה יצירות של מוצרט בתזמורת הסימפונית של דנבר. בעת שהייתה מזכירת המדינה של ארצות הברית ניגנה באופן קבוע עם תזמורת קאמרית בוושינגטון.[6] רייס איננה מנגנת באופן מקצועי אך הופיעה באירועים דיפלומטיים בשגרירויות, וביניהם בהופעה מול המלכה אליזבת השנייה.[20] כמו כן רייס הופיעה יחד עם נגן הצ'לו הידוע יו-יו מה וכן עם הזמרת אריתה פרנקלין.[21] רייס ביצעה הופעת קמע בסדרה רוק 30 בפרק בעונה החמישית בתור עצמה. רייס אמר שהמלחין האהוב עליה הוא יוהאן בראהמס, וזאת מכיוון שהיא חושבת שהמוזיקה שלו היא "מלאת תשוקה אך איננה רגשנית". באופן משלים, ב-10 באפריל 2009 ב-The Tonight Show עם ג'יי לנו רייס אמרה כי הלהקה האהובה עליה היא לד זפלין.

מתוקף תפקידה כמזכירת המדינה רייס כיהנה בתור חברת הדירקטוריון של מרכז קנדי לאומנויות הבמה. לקראת סיום כהונתו בינואר 2009, מינה ג'ורג' ווקר בוש בתור נשיא ארצות הברית את רייס לחברה קבועה כדי למלא חור בדירקטוריון.

קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1986 בעת הייתה עמיתה ליחסים בינלאומיים במועצה ליחסי חוץ היא גם שירתה בתור עוזרת מיוחדת למפקד המטות המשולבים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

מיכאיל גורבצ׳וב, מדינאי סובייטי, מנהיגה האחרון של ברית המועצות.

מ-1989 ועד מרץ 1991 (התקופה שבה נפלה חומת ברלין וכן ימיה האחרונים של ברית המועצות) רייס שירתה בממשלתו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש בתור מנהלת המחלקה לעניינים מזרח אירופאים במועצה לביטחון לאומי וכן בתור עוזרת מיוחדת לנשיא לענייני ביטחון לאומי. בתפקיד זה רייס סייעה לפתח את המדיניויות של בוש ומזכיר המדינה באותה עת ג'יימס בייקר אשר תמכו באיחוד גרמניה. היא הרשימה את בוש, אשר בשלב מאוחר יותר הציג אותה למנהיג הסובייטי מיכאיל גורבצ'וב בתור זאת "אשר מספרת לי את כל שאני יודע על ברית המועצות".[22]

ב-1991 רייס שבה לתפקידה בתור מרצה בסטנפורד, על אף שהמשיכה לשמש כיעצת בתחום הגוש הסובייטי למספר לקוחות הן במגזר הפרטי והן במגזר העסקי. מאוחר יותר באותה שנה, מושל קליפורניה פיטר וילסון מינה אותה לוועדה דו-מפלגתית שנוצרה כדי לקבוע מחדש את גבולות אזורי ההצבעה במדינה.

ב-1997 רייס ישבה בוועדת ייעוץ פדרלאית לממשל ארצות הברית על שילוב מגדרי באימונים צבאיים.

במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, רייס לקחה שנת חופשה ללא תשלום מאוניברסיטת סטנפורד כדי לעבוד בתור היועצת של ג'ורג' ווקר בוש למדיניות חוץ. קבוצת יועצי מדיניות החוץ אותם הובילה רייס כינתה את עצמה הוולקנים. שם זה נעשה לכבוד פסל הוולקן, פסל זה מברזל יצוק נמצא בבירמינגהם אלבמה, עיר מולדתה של רייס. במהלך קמפיין זה רייס נתנה נאום מפורסם בוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקאית. במהלך נאום זה היא אמרה כי "...הכוחות המזוינים של ארצות הברית הם אינם כוח משטרה גלובלי. הם אינם מוקד החירום של העולם."[23]

יועצת לביטחון לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניצחונו של ג'ורג' ווקר בוש, ב-17 בדצמבר 2000 בוש מינה את רייס להיות היועצת לביטחון לאומי של ארצות הברית. בזאת רייס הפכה לאישה הראשונה לכהן בתפקיד זה.[24] רייס זכתה לכינוי "נסיכה לוחמת" אשר נועד לשקף את החוסן יוצא הדופן שלה לצד נימוסיה העדינים.[25]

ב-18 בינואר 2003, וושינגטון פוסט דיווח כי רייס הייתה מעורבת ביצירת מדיניותו של בוש במיון לפי גזע בקבלה לאוניברסיטאות. רייס התבטאה כי "בעוד שהעדפות ללא התייחסות לגזע היא עדיפה" ניתן לקחת בחשבון את הגזע כ"גורם אחד מני רבים" בתהליך הקבלה לאוניברסיטאות.[26]

טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסמה בן לאדן, טרוריסט סעודי ממוצא תימני-סורי, שהקים והנהיג אתארגון הטרור אל קאעידה.

במהלך קיץ 2001 רייס נפגשה עם דירקטור ה-CIA ג'ורג' טנט כדי לדון באפשרויות ובמניעה של מתקפות טרור כנגד מטרות אמריקאיות. ב-10 ביולי 2001 רייס נפגשה עם טנט במה שהוא כינה "פגישת חירום"[27] אשר נערכה בבית הלבן לבקשתו של טנט כדי לעדכן את רייס ואת הוועדה לביטחון לאומי בנוגע לאיום הפוטנציאלי של מתקפה של אל-קאעידה העומדת להתרחש. רייס הגיבה על ידי כך שביקשה מטנט להציג את אותו מידע למזכיר ההגנה באותו הזמן דונלד רמספלד ולתובע הכללי ג'ון אשקרופט. רייס תיארה את העדכון היומי של נשיא ארצות הברית של ה-6 באוגוסט 2001, הידוע בשם "בן לאדן נחוש לתקוף בארצות הברית", כמידע היסטורי. רייס ציינה כי העדכון "היה מבוסס על מידע מיושן".[28] ב-11 בספטמבר 2001, רייס הייתה מתוכננת לפרסם מדיניות לביטחון לאומי חדשה אשר כללה מערכת הגנה מפני טילים בתור אבן יסוד ואשר הקטינה את ההתייחסות לטרור שמקורו לא במדיניות.

כאשר נשאלה ב-2006 על פגישתה עם טנט ב-2001, רייס התבטאה כי אינה זוכרת פגישה מסוימת אך הדגישה כי נפגשה עם טנט מספר פעמים באותו הקיץ עם טנט בנוגע לאיומי טרור. יתרה מכך, היא ציינה כי זה "בלתי נתפס" עבורה שהיא התעלמה מאיומי טרור חודשיים לפני פיגועי 11 בספטמבר.[27]

ב-2003 רייס זכתה בפרס הסנטור ג'ון היינץ לשירות הציבור בידי בעל תפקיד נבחר או ממונה.[29] באוגוסט 2010, רייס זכתה בפרס האקדמיה של חיל האוויר האמריקאי לשנת 2009 על תרומות לביטחון והגנת ארצות הברית.[30]

זימון לתת עדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2004 רייס סירבה להעיד בפני הוועדה לחקר אירועי 11 בספטמבר. הבית הלבן טען לפריבילגיית הנהלה, זכות הניתנת לנשיא ארצות הברית לפי החוקה תחת הסעיף של הפרדת רשויות וכן מסורת מאירועים דומים בעבר. לאחר לחץ הנשיא בוש אפשר לרייס להעיד[31] כל עוד שהדבר לא יצור תקדים לכך שהצוות של הנשיא נאלץ להופיע בפני הקונגרס של ארצות הברית כאשר הלה דורשים זאת. הופעתה בפני הוועדה ב-8 באפריל 2004, התקבלה על ידי שלטונו של בוש חלקית מכיוון שהיא לא הופיעה ישירות בפני הקונגרס. בזאת היא הפכה ליועצת לביטחון לאומי הראשונה להעיד בענייני מדיניות.

באפריל 2007, רייס סירבה, על בסיס פריבילגיות הנהלה, זימון מבית הנבחרים של ארצות הברית בנוגע לטענה שקדמה למלחמת עיראק כי עיראק פעלה לקבל אבקה מרוכזת של אורנים מניז'ר.[32]

עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס הייתה מהתומכות הבולטות בממשל בפלישת ארצות הברית לעיראק ב-2003. ב-8 בדצמבר 2002 עיראק פרסמה את הצהרתה אודות נשק להשמדה המונית לאו"ם. בעקבות כך פרסמה רייס מאמר בניו יורק טיימס תחת הכותרת: "כיצד אנו יודעים שעיראק משקרת".[33] במאמר רייס האשימה את עיראק בהחזקת נשק להשמדה המונית. ב-10 בינואר 2003 בראיון ל-CNN עם וולף בליצר רייס הצהירה בנוגע לסדאם חוסיין כי "הבעיה כאן היא שתמיד תהיה איזשהי חוסר ודאות בנוגע לכמה מהר הוא מסוגל לייצר נשק גרעיני. אבל אנחנו לא רוצים שהאקדח המעשן יהיה פטריית עשן".[34]

באוקטובר 2003, רייס מונתה לניהול "הוועדה לייצוב עיראק", בכדי "להשקיט אלימות בעיראק ואפגניסטן ובכדי לזרז את הבנייה מחדש של שתי המדינות".[35] עד מאי 2004, הוושינגטון פוסט דיווח כי הוועדה הפכה ללא פעילה לחלוטין.[36]

בקמפיין לבחירות הנשיאותיות ב-2004 רייס הפכה ליועצת לביטחון לאומי הראשונה אשר השתתפתה בקמפיין עבור נשיא מכהן. היא הצהירה כי בעוד ש-"לסדאם לא היה דבר עם ההתקפות עצמן על ארצות הברית, עיראק של סדאם חוסיין הייתה חלק מהמזרח התיכון אשר ביעבע והיה לא יציב וכן היא הייתה חלק מהנסיבות שהובילו לבעיה ב-11 בספטמבר."[37]

לאחר הפלישה האמריקאית, כאשר התברר כי לא היו בידי עיראק כלי נשק גרעיניים להשמדה המונית, מבקרים קראו לטענותיה של רייס "הונאה", "תרמית" ו-"טקטיקת הפחדה דמגוגית".[38] הוושינגטון פוסט הוסיף וכתב כי "ייתכן כי היא פיספסה או התעלמה מספר אזהרות מסוכניות הביון אשר מחפשות לתת הסגות על טענות הנוגעות לתוכנית הנשק הגרעיני העיראקי, או שהיא נתנה הצהרות פומביות אשר היא ידעה כי אינן נכונות".[39]

אישור מתודות חקירה שנויות במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת מודיעין של הסנאט של ארצות הברית דיווח ב-17 ביולי 2002 כי רייס נפגשה עם דירקטור ה-CIA ג'ורג' טנט בכדי להעביר באופן אישי את התמיכה של הממשל של בוש בשימוש בטכניקת עינוי במים של מנהיג אל-קאעידה אבו זוביידה. הטלגרף כתב שי "ימים בודדים לאחר שרייס נתנה לטנט את הסכמתה, משרד המשפטים אישר את השימוש בעינוי במים במזכר סודי ב-1 באוגוסט".[40] טכניקה העינוי במים נחשבת לעינוי על ידי מספר רב של גורמים ובהם מומחים משפטיים,[41] בוגרי מלחמות,[42][43] שופטים צבאיים,[44] ארגוני זכויות אדם[45][46] וכן פוליטיקאים בכירים רבים ביניהם ברק אובמה.[47]

ב-2003 רייס, סגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני, והתובע הכללי של ארצות הברית ג'ון אשקרופט נפגשו עם ה-CIA שוב וקיבלו תדריך על השימוש בטכניקת עינוי במים וכן טכניקות אחרות אשר כוללות מניעת שינה במשך שבוע, עירום כפוי וכן שימוש בתנוחות לחץ. הדו"ח של הסנאט טוען כי בכירים בממשל של בוש "אישרו מחדש ל-CIA כי השימוש בטכניקות היה חוקי ושיקף את המדיניות של הממשל".[40]

הסנאט דיווח גם כי "ישנן עדויות כי רייס שיחקה תפקיד מרכזי יותר מאשר ניתן בעדות הכתובה לתת הוועדה של הסנאט לכוחות מזוינים בסתיו".[40] באותו הזמן, רייס הודתה בנוכחותה בפגישות עם ה-CIA אשר דנו בחקירות, אבל טענה כי לא הייתה יכולה לזכור את הפרטים וכן כי היא "לא כללה את התפקיד שהיה לה באישור הטכניקות בעדות הכתובה שלה בפני הוועדה."[48]

בשיחה שהייתה לרייס עם סטודנט בסטנפורד באפריל 2009, רייס אמרה כי היא לא אישה ל-CIA לעשות שימוש ב-"טכניקות חקירה מתקדמות". רייס טענה כי "לא אישרתי דבר. העברתי את האישור של הממשל לסוכנות (ה-CIA) כי ישנו אישור למדיניות, בכפוף לאישור של משרד המשפטים. זה מה שעשיתי".[49] היא הוסיפה כי "נאמר לנו כי שום דבר לא מפר את המחויבות שלנו לאמנת האו"ם כנגד עינויים. לכן על פי הגדרה אם זה אושר על ידי הנשיא, זה לא הפר את המחויבות שלנו לאמנה כנגד עינויים."[49]

מזכירת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם בחירת בוש לקדנציה שנייה נראה היה שרייס תדחוק את רגליו של מזכיר המדינה קולין פאוול ההססן יותר. אכן ב-16 בנובמבר 2004 בוש מינה את רייס להיות מזכירת המדינה של ארצות הברית למחליפתו של פאוול. ב-26 בינואר 2005 אישר הסנאט של ארצות הברית את מינויה ברוב 85-13.[50] הצבעות הנגד הגיעו ממתנגדים אשר האשימוה באחריות למחדל המודיעיני שהוביל למלחמת עיראק. מספר המתנגדים היה הגדול ביותר למינוי מזכיר מדינה מאגז 1825.[50] ההגיון שלהם היה כי רייס נהגה בחוסר אחריות כאשר השוותה את שלטונו של סדאם חוסיין לטרור אסלאמי. הסנאטור רוברט בירד הצביע נגד בתואנה כי "הנשיא מחזיק ביותר מדי כוח הנוגע ליציאה למלחמה מאשר החוקה מקנה לו."[51]

בתפקידה כמזכירת מדינה, רייס קידמה רבות את הפיתוח של ממשלות דמוקרטיות. רייס הצהירה כי המתקפה ב-11 בספטמבר 2001 מקורן היה ב-"דיכוי וייאוש" ולכן, על ארצות הברית לקדם רפורמה דמוקרטית ולתמוך בזכויות בסיסיות ברחבי המזרח התיכון.[52] היא ארגנה מחדש את מחלקת המדינה, כמו כן את המערך הדיפלומטי האמריקאי בכללותו.

כמזכירת המדינה טבעה רייס את הביטוי "מעוזי עריצות" בהתייחסה לאיראן, צפון קוריאה, קובה, זימבבואה, בורמה ובלארוס. היא הביעה דאגה מהנסיגה במצב הדמוקרטיה ברוסיה.

רייס נסעה רבות ויזמה מאמצים דיפלומטים רבים תחת שלטונו של בוש.[53] במסגרת נסיעות אלה רייס מחזיקה בשיא של מספר הקילומטרים הרב ביותר שבו נסע בעל תפקיד מזכיר המדינה.[54] הדיפלומטיה אותה הובילה רייס נשענה במידה רבה על תמיכה נשיאותית ונחשבת להיות המשך של הסגנון אשר אותו הגדירו קודמיה בתפקיד הנרי קיסינג'ר וג'יימס בייקר.[53]

עמדות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס ביקרה בישראל מספר פעמים והביעה תמיכה בתוכנית ההתנתקות, שאותה כינתה "צעד אמיץ". עוד כשכיהנה כיועצת לביטחון לאומי הייתה לה השפעה גדולה על אריאל שרון. כאשר פעל צה"ל מול הטרור באינתיפאדה השנייה הייתה ההערכה שפעולות הממשלה לא יחרגו מהמסגרת שתתיר רייס. הפרשן נחום ברנע כתב בנימת סרקזם: "עבור שרון אין אלוהים מבלעדי בוש, וקונדוליזה נביאתו" (על משקל השהאדה).

היחסים בין רייס לבין משפחת בוש חורגים מיחסים מקצועיים. רייס מבלה את חופשותיה עם הנשיא ורעייתו וקשורה איתם בידידות אמיצה.

רייס שימשה בעבר כחברת מועצת המנהלים של חברת הנפט האמריקאית "שברון". לאחר שמונתה כיועצת לביטחון לאומי, הוענק השם "קונדוליזה" לאחת ממכליות הנפט של החברה. השם הוחלף, לאחר שהבית הלבן ספג ביקורת על קשריו עם החברה, ובעקבות טענות שהשם חושף את המכלית לסכנת פיגועי טרור.

פעילות לאחר שלטון בוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום כהונתו של בוש, רייס שבה לאקדמיה והצטרפה למכון המחקר Council on Foreign Relations.[55]

ב-2011 היא השתתפה בפרק בעונה החמישית של הסיטקום רוק 30 כאשר היא מגלמת את עצמה. בפרק היא משתתפת בקרב מוזיקלי עם ג'ק דונאגיי, המגולם על ידי אלק בולדווין. על פי העלילה לדונאגיי הייתה מערכת יחסים עם רייס בנקודה לא ידועה בעבר.

ב-19 במרץ 2013 נודע כי רייס כותבת ספר אשר עתיד להתפרסם ב-2015.[56]

הוועדה לבחירת פלאייאוף של פוטבול אמריקאי למכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2013, רייס נבחרה להיות אחת מ-13 חברים קבועים של הוועדה לבחירת הפלאייאוף של פוטבול אמריקאי למכללות.[57] באוקטובר 2014, רייס חשפה כי היא צופה ב-"14 או 15 משחקים כל שבוע בטלוויזיה בימי שבת וכן במשחקים מוקלטים בימי ראשון."[58]

ספוקלציות בנוגע למרוץ לנשיאות ב-2008 ודעותיה על יורש[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו ספוקלציות בעבר כי רייס תשאף לקבל את המינוי למועמדת המפלגה הרפובליקאית בפריימריז ב-2008. רייס שללה את השמועות האלה כאשר הופיעה בתוכנית "פגוש את העיתונות". ב-22 בפברואר 2008 רייס השקיטה שמועות נוספות כי היא עשויה להיות המועמדת הרפובליקאית לסגנית הנשיאה באומרה "תמיד אמרתי שהדבר האחד שאני לא רואה את עצמי עושה הוא להתמודד על תפקיד שאליו יש להיבחר בבחירות בארצות הברית".[59] במהלך ראיון עם צוות העריכה של הוושינגטון טיימז ב-27 במרץ 2008 רייס הוזכרה על ידי שמונה אחוזים מהמשיבים הרפובליקאים להיות הבחירה הראשונה שלהם להיות השותפה של הסנאטור ג'ון מקיין, זאת מעט מאחור מייק האקבי ומיט רומני.[60]

באוגוסט 2008 הספוקלציות בנוגע לאפשרות שרייס תתמודד יחד עם ג'ון מקיין הסתיימו כאשר המושלת דאז של מדינת אלסקה, שרה פיילין נבחרה להיות שותפתו של מקקין. בדצמבר 2008 רייס שיבחה את ברק אובמה, דאז הנשיא הנבחר, על בחירתו בסנטורית של ניו יורק הילרי קלינטון להיות המחליפה של רייס בתור מזכירת המדינה. רייס אמרה כי קלינטון "נהדרת" ומאז בחירתה של קלינטו שוחחה עמה ואמרה עליה בנוסף כי היא "אדם עם אינטליגנצה והיא תעשה עבודה מצוינת".[61]

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניותה של רייס בתור מזכירת המדינה הסתכלה על לוחמה בטרור כעל עניין של מניעה ולא רק של ענישה. בראיון ב-18 בדצמבר 2005 רייס אמרה כי "אנחנו צריכים לזכור כי במלחמה בטרור, אנחנו לא מדברים על פעילות פלילית אשר ניתן לתת למישהו לבצע את הפשע ואז אפשר לאחר מעשה לעצור אותם ולתחקר אותם. אם הם מצליחים לבצע את הפשע, אז מאוד או אפילו אלפי אנשים ימות. לכן חייבים למנוע זאת ומודיעין הוא עמוד התווך במניעת המתקפות."[62]

רייס הייתה גם מבקרת תכופה של חוסר יכולתה של קהילת המודיעין לשתף פעולה ולחלוק מידע. היא האמינה כי שיתוף פעולה וחלוקת מידע הם חלק אינטגרלי במניעת טרור. בשנת 2000, כשנה לאחר שאוסאמה בן לאדן אמר לטיים מגזין "תוקפנות כלפי אמריקה היא חובה דתית"[63] ושנה לפני ה מתקפה של ה-11 בספטמבר, רייס הזהירה בראיון לרדיו בדטרויט כי:"חייבים לשפר את הארגון של סוכנויות הביון בכדי להתמודד עם איום הטרור על ארצות הברית. אחת הבעיות היא חלוקת האחריות בין ה-CIA וביון חוץ לבין ה-FBI וביון פנים". היא הוסיפה על זה כי "יש צורך בשיתוף פעולה טוב יותר מכיוון שאנחנו לא רוצים להתעורר בוקר אחד ולמצוא כי אוסמה בן לאדן הצליח לפגוע בנו על אדמתנו".[64]

רייס קידמה את הרעיון שלוחמה בטרור צריכה להכיל לא רק עימות עם ממשלות וארגונים אשר מקדמים ומגנים טרור, אלא גם עם אידאולוגיות אשר מחזקות טרור. בנאום אשר נתנה ב-29 ביולי 2005, רייס הדגישה כי "הביטחון של אמריקה מהתקפות טרור הוא יותר מאשר עניין של שמירת חוק. אנחנו חייבים להתעמת עם האידאולוגיה של שנאה בחברות זרות על ידי תמיכה בתקוה האוניברסלית לחופש ובקסם המובהק של דמוקרטיה."[65]

בינואר 2005, במהלך טקסי ההשבעה לקדנציה השנייה של בוש, רייס השתמשה לראשונה במושג "מעוזים של עריצות" בכדי להתייחס למדינות אשר היא תופסת כמאיימות על השלום וזכויות האדם בעולם. מושג זה כונה בעתיד כצאצא של המושג אותו טבע בוש, "ציר הרשע", אשר תיאר את עיראק, איראן וקוריאה הצפונית. היא זיהתה שישה מעוזים כאלה כאלה שעליהם היא טענה כי על ארצות הברית מוטלת החובה לפתח בהם חופש: קובה, זימבבואה, בורמה ובלארוס כמו גם איראן וקוריאה הצפונית.

הפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון ב-2005 רייס אמרה "אם חוזרים לשנת 2000 כאשר עזרתי לנשיא בקמפיין שלו. אמרתי שאני, למעשה, סוג של ליברטריאנית בסוגיה זאת. ובכך הכוונה היא שהייתי מודאגת מפעילות ממשלתית בסוגיה זאת. אני תומכת חזקה בבחירה של הורים - בהודעה של הורים. אני תומכת חזקה באיסור על הפלה בשלב מאוחר. אני חושבת שהדברים האלה הם הדברים שמאחדים אנשים ואני חושבת שזה המקום שאנחנו צריכים להיות בו. לעתים כיניתי את עצמי תומכת בבחירה של נשים בנוגע להפלה."[66] בראיון אחר באותה שנה היא הוסיפה כי היא לא רוצה שהממשלה הפדרלית "תדחוף את תפיסותיה לכאן או לכאן."[67]

רייס אמרה כי היא חושבת שלנשיא בוש "היה בדיוק במקום הנכון" בנוגע להפלות", וביארה כי "אנחנו חייבים לכבד את התרבות של החיים ואנחנו צריכים לנסות להביא אנשים לכבד זאת ולהפוך את זה לאירוע נדיר ככל הניתן". לעומת זאת, היא הוסיפה שהיא הייתה "מודאגת מתפקיד הממשלה" אבל "נטתה להסכים עם אלה אשר לא רצו במימון ממשלתי של הפלות, מכיוון שאני מאמינה שאין לחייב את אלה אשר מחזיקים בדעה מוסרית בצד השני לממן" את ההליך.[67]

תודעת העצמת נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2014 רייס הופיעה בפרסומות וידאו עבור קמפיין Ban Bossy. הקמפיין הופיע ברשתות חברתיות עם המטרה להסיר את המילה Bossy מהשימוש הנרחב שלה בעקבות התפיסה כיא היא פוגענית בנשים וילדות. מספר וידאוים עם דוברים מפורסמים כמו ביונסה, ג'ניפר גארנר לצד אתר אינטרנט אשר מספק חומרי לימוד, עצות מנהיגות ועצומה אינטרנטית אשר מאפשרת למבקרים להבטיח כי לא ישתמשו במילה.[68][69]

אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס חוותה יד ראשונה את האפליה בבירמינגהם באלבמה. היא הונחתה לשאת את ראשה בגאווה ולעשות שימוש בשירותים בבית מאשר להכפיף את עצמה לחוסר הכבוד שבשימוש בשירותים של "השחורים" בעיר. רייס משחזרת כיצד הוריה וחבריהם "סירבו להתיר למגבלות ולחוסר הצדק של זמנם להגביל את אופקינו".[70]ֿ

לעומת זאת רייס גם אמרה על מספר פעמים כי בהן סבלה מאפליה על בסיס הגזע שלה. מבין אירועים אלה רייס משחזרת כי הם כללו הורדה שלה בדרגה לעבודה במחסן בחנות במקום בחדר הלבשה רגיל, איסור ללכת לקרקס או לפארק השעשועים המקומי, איסור על כניסה לחדרי מלון ואפילו הגשה של אוכל רע במסעדות.[71] כמו כן, בזמן שהוריה של רייס שמרו כי הלה תמנע ממקומות בהם היא תחשף לאפליה, היא הייתה מודעת למאבק לזכויות אזרח ולבעיות בחוקיו של ג'ים קרואו. שכנתה של רייס מספרת כי "[קונדוליזה] הייתה נוהגת לקרוא ולומר דברים כמו 'ראית מה בול קונור עשה היום?' היא הייתה רק ילדה קטנה והיא הייתה עושה את זאת כל הזמן. אני הייתי צריכה לקרוא את העיתון באופן נרחב מכיוון שלא הייתי יודעת על מה היא עומדת לדבר איתי".[71] בול קונור היה האחראי לביטחון מטעם עיריית בירמינגהם במהלך המאבק לזכויות אזרח בארצות הברית והיה הסמל למדיניות הגזענית של הממשל וכן לשימוש באלימות ממשלתית כנגד פעילי זכויות האזרח. רייס בעצמה אמרה על התקופה שבה ערכו הפרדה בין גזעים "האירועים הנוראים הללו נצרבו לי בתודעה. פיספסתי ימים רבים בבית הספר המופרד שלי בגלל האיומים התדירים לפיגוע".[71]

במהלך התקופה האלימה במהלך מאבקה של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית אביה של רייס התחמש ושמר על הבית בזמן שקונדוליזה התאמנה בפסנתר. לפי פעילים בתנועה לזכויות האזרח, אביה של רייס כינה מנהיגים בתנועה "כושים בורים וחסרי דרך".[72] אביה של רייס גם הטיף לביתו ולתלמידיו כי על השחורים להוכיח את עצמם ראויים לקדמה ובפשטות יאלצו להיות "טובים כפליים" בכדי להתגבר על תופעות של אי צדק אשר מובנות במערכת.[73] רייס אמרה כי "ההורים שלי היו אסטרטגיים מאוד, אני הייתי עומדת להיות מוכנה מאוד, אני הייתי עומדת להיות כל הדברים אשר הסתכלו עליהם בכבוד בחברה הלבנה, כך שאני אהיה מוגנת מפני גזענות. אני ההייתי אמורה להיות יכולה להתמודד עם החברה הלבנה בתנאים שלי".[74] בזמן שמשפחת רייס תמכה במטרות של המאבק לזכויות האזרח, הם לא הסכימו עם הרעיון של השמת ביתם בסכנה.[71]

רייס הייתה בת שמונה כאשר חברתה לכיתה דניס מקנייר, שהייתה בת 11, נהרגה בפיגוע בכנסייה הבפטיסטית השחורה ברחוב מספר 16. הפיגוע בוצע על ידי גזענים לבנים ב-15 בספטמבר 1963. רייס העירה על נקודה זאת בחייה כי:

I remember the bombing of that Sunday School at 16th Street Baptist Church in Birmingham in 1963. I did not see it happen, but I heard it happen, and I felt it happen, just a few blocks away at my father's church. It is a sound that I will never forget, that will forever reverberate in my ears. That bomb took the lives of four young girls, including my friend and playmate, Denise McNair. The crime was calculated to suck the hope out of young lives, bury their aspirations. But those fears were not propelled forward, those terrorists failed.

– Condoleezza Rice, Commencement 2004, Vanderbilt University, May 13, 2004

רייס העירה כי העובדה שגדלה בתקופה של הפרדה גזעית הנחילה בה נחישות כנגד מצוקה ואת הצורך להיות "טובים כפליים" כנגד אנשים שאינם במיעוט.[75] הפרדה גזעית גם הקשיחה את עמדתה בנוגע לזכות לשאת נשק; רייס אמרה בראיונות כי אם רישום של נשקים היה מחויב בחוק, הנשק של אביה היה מוחרם ומשאיר אותם ללא הגנה כנגד פושטים של הקו קלוקס קלאן.[71]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס הופיעה ארבע פעמים ברשימת טיים 100, רשימת מאה האנשים הכי משפיעים בעולם של טיים מגזין. רייס היא רק אחת מתוך תשעה אנשים בעולם אשר ההשפעה שלהם הייתה רבה מספיק בכדי להופיע ברשימה באופן כה תדיר. אמנם הרשימה כוללת אנשים אשר יש להם את הפוטנציאל לשנות, לטובה ולרעה, את העולם. טיים מגזין האשים את רייס בכך שביזבזה את ההשפעה שלה כאשר ב-1 בפברואר 2007 אמר כי "ההישגים שלה כמזכירת המדינה היו צנועים, ואפילו אלה שהשיגה כבר החלו להתפוגג", כמו כן "היא הייתה איטית בזיויה הרמה שבה היוקרה של ארצות הברית התדרדרה".[76]

ב-2004 ו-2005 היא דורגה כאישה הכי חזקה בעולם על ידי מגזין פורבס וכאישה השנייה הכי חזקה בעולם בשנת 2006 (לאחר אנגלה מרקל, קאנצלרית גרמניה).[77]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס ספגה ביקורת בן בארצות הברית והן מחוצה לה על מעורבותה בממשלו של ג׳ורג׳ בוש. בפרט הביקורות התמקדו באישור שלה לשימוש בטכניקות עינוי של אסירים במים. כאשר באה לתת הרצאת אורח באוניברסיטת פרינסטון המתינו לה מפגינים.[78] כאשר באה לתת הרצאת אורח בבוסטון קולג׳ הדבר גרר את התפטרותו של חבר סגל.[79] בעקבות מחאה מקומית רייס ויתרה על הזכות לנאום בטקס סיום הלימודים באוניברסיטת ראטגרס.[80] רייס פגשה במפגינים גם כאשר נסעה לביקור בליברפול שבאנגליה.[81]

ביקורת מצד ברברה בוקסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברברה בוקסר, סנטורית דמוקרטית מקליפורניה ביקרה את רייס פעמים רבות על פעילותה הציבורית סביב המלחמה בעיראק. במהלך הופעתה של רייס בפני הקונגרס בטרם התמנתה לתפקיד מזכירת המדינה בינואר 2005 בוקסר אמרה לרייס כי "אני מאמינה, וזאת מנקודת מבטי האישית, שהנאמנות שלך למשימה שנתנו לך, לשווק את המלחמה, התגברה על הכבוד שנתת לאמת."[82]

ב-11 בינואר 2007 במהלך דיבייט על מלחמת עיראק אמרה בוקסר כי "העניין כאן הוא מי משלם את המחיר, מי משלם את המחיר? אני לא עומדת לשלם מחיר אישי. הילדים שלי מבוגרים מדי והנכד שלי צעיר מדי. את לא עומדת לשלם מחיר אישי, כפי שאני מבינה, בתוך משפחתך המיידית. אז מי עומד לשלם מחיר? הצבא האמריקאי ומשפחותיהם, ואני רק רוצה להחזיר אותנו לנקודה הזאת". דובר הבית הלבן כינה את הצהרתה של בוקסר כ-"קפיצה גדולה לאחור עבור פמיניזם"[83] רייס הגיבה מאוחר יותר להערתה של בוקסר באומרה "ואני חשבתי שמותר לא להביא ילדים לעולם, אני חשבתי שעדיין ניתן לקבל החלטות טובות בעבור המדינה שלך גם אם את רווקה ואין לך ילדים." בוקסר השיבה לתגובות בכך שאמרה "הם מגיבים לדבר לא קיים שלא אמרתי. אני אומר, שהיא כמוני, לשתינו יש משפחות שאינן בצבא."[84]

ביקורת שמרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הוושינגטון פוסט בסוף יולי 2008 ג'ון בולטון, מזכיר המדינה ושגריר ארצות הברית באו"ם לשעבר, התייחס לרייס ולבעלי בריתה בממשלו של בוש ואמר "ברגע שהקריסה מתחילה, למתנגדים יש הזדמנות אמיתית לזכות ביתרון. במושגים של נשיאותו של בוש כל כך הרבה מופעים של הסתייגות כל כך קרוב לסוף הורסים את האמינות...נדמה שאין שפל עמוק מספיק שהממשל הזה לא ישקע אליו בסוף ימיו."[85] לדעתו של בולטון, רייס ובעלי בריתה ויתרו על ערכי יסוד שמרניים אשר החזיקו בהם בעבר.

דונלד רמספלד, מזכיר ההגנה במהלך נשיאותו של בוש, ביקר את רייס מספר פעמים לאחר שתקופת כהונתם הסתיימה. בספרו אודות חייו הוא תיאר אותה כאקדמאית צעירה וחסרת ניסיון אשר לא ידעה את מקומה.[86]

דיק צ׳ייני, סגן נשיא ארצות הברית, הציע בספרו כי רייס הוליכה את הנשיא שולל בנוגע לדיפלומטיה גרעינית עם צפון קוריאה. אודות הנושא צ׳ייני אמר כי רייס הייתה תמימה וכינה את אמירותיה בעניין כ-"לחלוטין מוליכים שולל." צ׳ייני יצא כנגד רייס על התנגשויותיה עם יועצים בכירים בבית הלבן בנוגע לטון של הנשיא בנאומיו על עיראק ואמר שהיא, כמזכירת המדינה, למרבה הצער הסכימה כי ממשלו של בוש לא היה צריך להתנצל על אמירה שהנשיא נתן ב-2003 בנאום לקונגרס על החיפוש של צדאם חוסיין של אורניום צהוב. צ׳ייני כתב בספר שלו כי "היא נכנסה למשרד שלי, ישבה בכיסא ליד השולחן שלי, ובדמעות הודתה כי אני צדקתי". רייס הגיבה כי "התיאור הזה לא נשמע כמוני" ואמרה שהיא רואה בספר "מתקפה על האמינות שלי."[87]

נקודות מבט מתוך הקהילה השחורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות של רייס צנחה בעקבות המאבק לאשרר אותה לתפקיד מזכירת המדינה לאחר הוריקן קתרינה באוגוסט 2005. צמיחתה של רייס בממשלו של בוש בתחילה משכה גלי אהדה בתוך הקהילה השחורה. בסקר שנערך ב-2002 היועצת לביטחון לאומי דאז רייס קיבלה אחוזי אהדה של 41% בקרב משיבים שחורים אבל 40% נוספים לא הכירו את רייס מספיק טוב בכדי לדרג אותה והדמות הציבורית שלה נותרה אנונימית יחסית.[88] ככל שהחשיבות בתפקידה התגברה כך מבקרים בקרב הקהילה השחורה החלו להביע את חששם בנוגע לעמדותיה של רייס. ב-2005 בתור דעה בוושינגטון פוסט נשאלה השאלה "כיצד יש לרייס דעות בפוליטיקה עולמית אשר שונות באופן כל כך קיצוני מאלה של רוב השחורים האמריקאים?"[89]

באוגוסט 2005, המוסיקאי, שחקן ופעיל חברתי הארי בלפונטה התייחס לשחורים אשר עבדו בממשל של בוש בתור "עריצים שחורים".[90] התגובות לאמירה הזאת היו מגוונות באופיין.[88] רייס ביטלה את הביקורות האלה בראיון שנתנה ב-14 בספטמבר 2005 באומרה "למה שאדאג בנוגע למשהו כזה? המציאות היא שהייתי שחורה כל חיי. אף אחד לא צריך לומר לי כיצד להיות שחורה."[91]

מספר דמויות בכירות בקהילה השחורה בארצות הברית התבטאו בפומבי והגנו על רייס. ביניהם מייק אספי, שר החקלאות האמריקאית השחור הראשון,[92] אנדרו יאנג חבר קונגרס ושגריר ארצות הברית באו"ם, דלורס טאקר פעילה בתנועה לזכויות האזרח בארצות הברית בשנות ה-50,[93] קלרנס פייג אחד מהעורכים הבכירים של השיקגו טריביון,[94] קולברט קינג עיתונאי זוכה פרס פוליצר מהוושינגטון פוסט[95] ודורותי הייט פעילה חברתית בתנועה לזכויות האזרח בארצות הברית בפרט בתחום של נשים שחורות כמו כן זוכה במדליית החירות הנשיאותית ומדליית הזהב של הקונגרס.[82]

ביקורת על מינויה לדירקטוריון של דרופבוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באפריל 2014, Dropbox, שירות אינטרנטי חינמי, המאפשר למשתמשים לאחסן קבצים ולשתפם עם משתמשים אחרים ברשת ועם כל המחשבים שברשותם באמצעות מחשוב ענן, הודיע כי הוא ממנה את רייס לדירקטוריון שלה. המייסד ומהמנכ"ל של דרופבוקס דרו יוסטון אמר כי הצטרפותה של רייס תסייע לחברה "להגדיל את טביעת הרגל העולמית שלה". לעומת זאת, המינוי של רייס גרר תגובות כועסות מאקטיביסטים אינטרנטים אשר ציטטו את תמיכתה של היועצת לביטחון לאומי לשעבר, בהאזנות סתר של הסוכנות לביטחון לאומי במהלך כהונתו של ג׳ורג׳ בוש. פעילים אלה קראו לחרם על Dropbox ובפוסט בבלוג אשר הוביל את הקריאות לחרם בשם Drop-Dropbox.com כתבו "זה מטריד באופן עמוק, וכל אחד, וכל עסק, אשר מעריך אתיקה צריך להיות מוטרד". הפוסט המשיך ואמר "בהינתן כל מה שאנו יודעים כיום על תוכנית האזנות הסתר של הממשל, ותפקידה של רייס בתוכנית זאת, למה שנרצה מישהי כמוה מעורבת ב-Dropbox, ארגון שאנו סומכים עליו עם המידע האישי והעסקי החשוב לנו ביותר?"[96]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס מעולם לא נישאה ואין לה ילדים.[83] בשנות ה-70 היא יצאה והייתה מאורסת לתקופה קצרה לריק אפצ׳רצ׳, שחקן פוטבול אמריקאי. היא עזבה אותו, לפי הביוגרפיה שלה מכיוון ש-"היא ידעה שמערכת היחסים לא תעבוד".[97] אימה של רייס, אנג׳לה רייס, מתה מסרטן השד באוגוסט 1985 בגיל 61.[98] ביולי 1989, אביה ג׳ון ווסלע רייס, התחתן עם קלרה ביילי,[99] והוא נשאר נשוי לה עד מותו בדצמבר 2000 בגיל 77.[98]

ב-20 באוגוסט 2012, יצאה ההודעה כי רייס תהיה אחת משתי הנשים הראשונות שתתקבלנה בתור חברות במועדון הגולף הלאומי אוגוסטה (האישה השנייה היא דרלה מור, אשת עסקים אמריקאית).[100] מועדון הגוף נחשב לאחד הטובים בעולם והוא מארח את טורניר המאסטרס בקביעות מאז 1934. הוא המגרש היחיד שמארח את המאסטרס בקביעות באותו מגרש.

ב-2014, רייס זכתה להיות אחת מ-25 מהנשים המשפיעות ביותר בספורט לפי הדירוג של ESPN.[101]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנטוניה פליקס, קונדי – הסיפור של קונדוליזה רייס, הוצאת קוראים, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stanford University, Condi Rice website at Stanford University
  2. ^ Encyclopedia of World Biography, "Condoleezza Rice", ‏October 26, 2008
  3. ^ Nature, "Ancestry Testing Goes For Pinpoint Accuracy : Nature News & Comment", ‏June 6, 2012
  4. ^ Hawkins, B. Denise, "Condoleezza Rice's Secret Weapon", עותק ארכיוני מה-9 בינואר, 2008
  5. ^ 5.0 5.1 WQXR, Condoleezza Rice Gave Up the Piano for Politics, ‏October 21, 2012
  6. ^ 6.0 6.1 Anthony Tommasini, Condoleezza Rice on Piano, ‏April 9, 2006
  7. ^ Michael Dobbs, Josef Korbel's Enduring Foreign Policy Legacy; Professor Mentored Daughter Albright and Student Rice
  8. ^ Millennium Challenge Corporation, "Board of Directors"
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Rice, Condoleezza, Extraordinary Ordinary People: A Memoir of Family., Three Rivers Press., 2010
  10. ^ Rice, Condoleezza, The Politics of Client Command: Party-Military Relations in Czechoslovakia, 1948–1975, PhD dissertation. University of Denver., 1981
  11. ^ Dan Balz, The Republicans Showcase a Rising Star; Foreign Policy Fueled Rice's Party Switch and Her Climb to Prominence, ‏August 1, 2000
  12. ^ Condoleeza Rice, Text: Condoleezza Rice at the Republican National Convention, ‏August 1, 2000
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 Russel Baker, Condi and the Boys
  14. ^ CNN, [https://web.archive.org/web/20020223173824/http://edition.cnn.com/SPECIALS/2002/black.history/stories/13.rice/index.html Condoleezza Rice: U.S. national security adviser]
  15. ^ Don Kazak, "Condoleezza Rice to visit program she started", Palo Alto Online
  16. ^ John Jordan, Born Black in the U.S.A, Dorrance Publishing, 2014
  17. ^ "Condoleezza Rice". New Yorker. October 14, 2002. p. 181
  18. ^ James Robinson, 'Velvet-glove forcefulness' Six years of provostial challenges and achievements
  19. ^ Mark Z. Barabak, [http://articles.latimes.com/2005/jan/16/local/me-rice16 Not Always Diplomatic in Her First Major Post Condoleezza Rice, about to become secretary of State, was a divisive figure while at Stanford.], ‏January 16, 2005
  20. ^ The Telegraph, Condoleezza Rice plays piano for the Queen
  21. ^ Anne Midgette, Washington Post, Condoleezza Rice, Aretha Franklin: A Philadelphia show of a little R-E-S-P-E-C-T
  22. ^ Kettmann, Steve, "Bush's secret weapon", Salon.com
  23. ^ קונדוליזה רייס, נאומה של רייס בועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקאית, ‏1.8.2000
  24. ^ CNN Library, Condoleezza Rice Fast Facts
  25. ^ Forbes Magazine, 2005 Power Women - #1 Condoleeza Rice
  26. ^ CNN, Rice says race can be 'one factor' in considering admissions
  27. ^ 27.0 27.1 Philip Shenon, Mark Mazzetti, Records Show Tenet Briefed Rice on Al Qaeda Threat
  28. ^ The National Security Archive, Excerpts from April 8, 2004 Testimony of Dr. Condoleezza Rice Before the 9/11 Commission Pertaining to The President's Daily Brief of August 6, 2001
  29. ^ The Daily Show Biographies, Condoleezza Rice
  30. ^ U.S. Air Force Academy, Dr. Condoleezza Rice receives 2009 TD White Award
  31. ^ CNN Politics, Transcript of Rice's 9/11 commission statement, ‏May 19, 2004
  32. ^ The Washington Times, Rice says Saddam questions answered, ‏April 26, 2007
  33. ^ Condoleezza Rice, Why We Know Iraq Is Lying, ‏January 23, 2003
  34. ^ Wolf Blitzer, Search for the Smoking Gun, ‏January 10, 2003
  35. ^ David E. Sanger, White House to Overhaul Iraq and Afghan Missions, ‏October 6, 2003
  36. ^ Dana Millbank, Stabilization Is Its Middle Name, ‏May 18, 2004
  37. ^ CNN, Rice defends decision to go to war in Iraq, ‏October 22, 2004
  38. ^ CNN, Report: No WMD stockpiles in Iraq, ‏October 7, 2004
  39. ^ Dana Milbank and Mike Allen, Iraq Flap Shakes Rice's Image, ‏July 27, 2003
  40. ^ 40.0 40.1 40.2 Toby Harnden, Condoleezza Rice approved 'torture' techniques, ‏April 23, 2009
  41. ^ National Lawyers Guild, White paper on the law of torture and holding accountable those who are complicit in approving torture of persons in U.S. Custody, National Lawyers Guild International Association of Democratic Lawyers
  42. ^ Democracy NOW!, French Journalist Henri Alleg Describes His Torture Being Waterboarded by French Forces During Algerian War, ‏November 5, 2007
  43. ^ Newsweek Staff, Torture's Terrible Toll, ‏November 20, 2005
  44. ^ Nicole Bell, Retired JAGs Send Letter To Leahy: ‘Waterboarding is inhumane, it is torture, and it is illegal., ‏November 2, 2007
  45. ^ Goss Contradict U.S. Law and Practice, CIA Whitewashing Torture, ‏November 20, 2005
  46. ^ BBC News, UK 'must check' US torture denial, ‏July 19, 2008
  47. ^ Barak Obama, RAW DATA: Transcript of Obama's News Conference, ‏April 29, 2009
  48. ^ AP, http://www.foxnews.com/politics/2009/04/22/bush-adviser-rice-gave-ok-waterboard/, ‏April 22, 2009
  49. ^ 49.0 49.1 Glenn Kessler, Rice Defends Enhanced Interrogations, ‏April 30, 2009
  50. ^ 50.0 50.1 NBC News, Rice Sworn in as Secretary of State, ‏January 26, 2005
  51. ^ Tom Byrd, Remarks by Senator Byrd, ‏Jauary 25, 2005
  52. ^ Condoleezza Rice, Princeton University's Celebration of the 75th Anniversary Of the Woodrow Wilson School of Public and International Affairs, ‏September 30, 2005
  53. ^ 53.0 53.1 Saul Hudson, Rice travel diplomacy year – up close and personal, ‏December 11, 2005
  54. ^ Mark Landler, Scare Adds to Fears That Clinton’s Work Has Taken Toll, ‏January 4, 2013
  55. ^ Council on Foreign Relations, Membership Roster
  56. ^ Leslie Kaufman, Condoleezza Rice to Write Book for Henry Holt, ‏March 19, 2013
  57. ^ Zac Ellis, College Football Playoff officially unveils 13-member selection committee, ‏October 16, 2013
  58. ^ Heather Dinich, Condi Rice talks committee ins, outs, ‏October 8, 2014
  59. ^ Jason Reed, Rice says has no plan to run for vice president
  60. ^ Gallup, Gallup Polls on GOP VP Preferences, ‏April 4, 2008
  61. ^ Jennifer Parker, Rice on HIllary: 'She's Terrific', ‏December 12, 2008
  62. ^ U.S. State Department, Interview on Fox News Sunday with Chris Wallace, ‏December 18, 2005
  63. ^ Time Magazine, EXCLUSIVE INTERVIEW: Conversation with Terror
  64. ^ Daily Howler, Transcript of Condoleeza's Interview on WRJ
  65. ^ Condoleeza Rice, Remarks With Senator Richard Lugar on the U.S. Department of State and the Challenges of the 21st Century, ‏July 29, 2005
  66. ^ Mike Allen, 'Mildly Pro-Choice' Rice Won't Rule Out Presidential Bid, ‏March 13, 2005
  67. ^ 67.0 67.1 The Washington Times, 2008 run, abortion engage her politically, ‏March 11, 2005
  68. ^ Jolie Lee, Beyonce, Jennifer Garner, Jane Lynch join 'Ban Bossy" campaign, ‏March 10, 2014
  69. ^ Andrea Peyser, Facebook COO Sandberg’s ludicrous crusade against ‘bossy’, ‏March 17, 2014
  70. ^ January 20, 2005, "Birmingham native Condoleezza Rice confirmation vote delayed as next U.S. Secretary of State", Birmingham Time
  71. ^ 71.0 71.1 71.2 71.3 71.4 CNN, People in the News, Condoleeza Rice
  72. ^ J.L. Chestnut, Jr, Condi Rice's Disdain for the Civil Rights Movement
  73. ^ BBC, Profile: Condoleezza Rice
  74. ^ Dale Russakoff, Lessons of Might and Right - How Segregation and an Indomitable Family Shaped National Security Adviser Condoleezza Rice
  75. ^ Derrick Z. Jackson, A lesson from Condoleezza Rice
  76. ^ Elaine Shannon and Romesh Ratnesar, Rice's Toughest Mission, ‏February 1st, 2007
  77. ^ Elizabeth MacDonald and Chana R. Schoenberger, The World's Most Powerful Women, ‏August 31st, 2006
  78. ^ Michael Juel-Larsen, Students, community members protest Rice's Visit, ‏September 30th, 2005
  79. ^ Steve Almond, Condoleezza Rice at Boston College? I quit, ‏May 12th, 2006
  80. ^ Kelly Heyboer, Condoleezza Rice pulls out of giving Rutgers commencement speech, ‏May 3rd, 2014
  81. ^ BBC UK, Rice visit meets with protests, ‏March 31st, 2006
  82. ^ 82.0 82.1 Colbert I. King, Why the Crass Remarks About Rice?, ‏January 22, 2005
  83. ^ 83.0 83.1 Fox News, White House Spokesman Blasts Sen. Boxer's Exchange With Secretary Rice
  84. ^ Helene Cooper, Thom Shanker, Exchange Turns Into Political Flashpoint
  85. ^ Dan Eggen, U.S. Talks With Iran Exemplify Bush's New Approaches
  86. ^ Luiza Ch. Savage, Rumsfeld lashes out at John McCain, Condoleezza Rice, and others
  87. ^ Husna Haq, Condi Rice fires back at Dick Cheney
  88. ^ 88.0 88.1 Jonathan Tilove, For Black America, the Thrill of Powell and Rice is Gone
  89. ^ Eugene Robinso, What Rice Can't See
  90. ^ Marc Morano, Harry Belafonte Calls Black Republicans 'Tyrants', ‏August 8th, 2005
  91. ^ Bill O'Reilly, Fox News (From the United States State Department's Archives), Interview With Bill O'Reilly of the O'Reilly Factor on Fox News, ‏September 14th, 2005
  92. ^ Dick Morris, Mrs President
  93. ^ Susan Jones, CNN News, Black Democrats Don't Like Senate's Treatment of Rice
  94. ^ Clarence Page, The Jewish World Review, Why Condi's star is rising
  95. ^ Colbert I. King, Why the Crass Remarks About Rice?
  96. ^ Fox News, Condoleezza Rice's appointment to Dropbox board sparks Internet outcry, ‏April 11, 2014
  97. ^ Marcus Mabry, Twice As Good: Condoleezza Rice and Her Path to Power, Modern Times, 2007
  98. ^ 98.0 98.1 WIlliam Addams Reitwiesner, The Ancestors of Condoleezza Rice
  99. ^ The New York Times, John Wesley Rice Jr., 77, Father of Bush Adviser, ‏December 29, 2000
  100. ^ Associated Press, Augusta adds first woman members, ‏August 21, 2012
  101. ^ 2014 ESPNW IMPACT 25


מזכירי המדינה של ארצות הברית
תומאס ג'פרסוןאדמונד רנדולףטימות'י פיקרינגג'ון מרשלג'יימס מדיסוןרוברט סמית'ג'יימס מונרוג'ון קווינסי אדמסהנרי קליימרטין ואן ביורןאדוארד ליווינגסטוןלואיס מקלייןג'ון פורסית'דניאל ובסטראבל אפשורג'ון קלהוןג'יימס ביוקנןג'ון קלייטוןדניאל ובסטראדוארד אברטויליאם מרסילואיס קאסג'רמיה בלאקויליאם סיוארדאליהוא וושבורןהמילטון פישויליאם אברטסג'יימס בלייןפרדריק פרלינגהויסןתומאס בייארדג'יימס בלייןג'ון פוסטרוולטר גרשםריצ'רד אולניג'ון שרמןויליאם דייג'ון הייאליהוא רוטרוברט בייקוןפילאנדר נוקסויליאם ג'נינגס ברייאןרוברט לאנסינגביינברידג' קולביצ'ארלס אוונס יוזפרנק קלוגהנרי סטימסוןקורדל הולאדוארד סטטיניוסג'יימס פ. ברנסג'ורג' מרשלדין אצ'יסוןג'ון פוסטר דאלסכריסטיאן הרטרדין ראסקויליאם פירס רוג'רסהנרי קיסינג'רסיירוס ואנסאדמונד מאסקיאלכסנדר הייגג'ורג' שולץג'יימס בייקרלורנס איגלברגרוורן כריסטופרמדליין אולברייטקולין פאוולקונדוליזה רייסהילרי רודהם קלינטוןג'ון קרי החותם של משרד החוץ האמריקאי
היועצים לביטחון לאומי
רוברט קלטרדילון אנדרסוןויליאם ה. ג'קסוןרוברט קלטרגורדן גריימקג'ורג' באנדיוולט רוסטוהנרי קיסינג'רברנט סקוקרופטזביגנייב בז'ז'ינסקיריצ'רד ו. אלןויליאם פ. קלארקרוברט ס. מקפרלןג'ון מ. פוינדקסטרפרנק ס. קרלוצ'יקולין פאוולברנט סקוקרופטאנטוני לייקסנדי ברגרקונדוליזה רייססטיבן הדליג'יימס ג'ונסטום דונילוןסוזן רייס החותם של הבית הלבן