קונדוליזה רייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קונדוליזה רייס
(14 בנובמבר 1954; ברמינגהאם שבאלבמה) (בת 60)
Condoleezza Rice cropped.jpg
קונדוליזה רייס
שם בשפת המקור Condoleezza Rice
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
מזכירת המדינה של ארצות הברית ה-66
תקופת כהונה 26 בינואר 2005 - 20 בינואר 2009 (4 שנים)
הקודם בתפקיד קולין פאוול
הבא בתפקיד הילרי קלינטון
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש
היועצת לביטחון לאומי ה-20
תקופת כהונה 20 בינואר 2001 - 26 בינואר 2005 (4 שנים)
הקודם בתפקיד סנדי ברגר
הבא בתפקיד סטפן הדלי
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש
קונדוליזה רייס ויו-יו מה, 2002

קונדוליזה רייסאנגלית: Condoleezza Rice; נולדה ב-14 בנובמבר 1954) היא דיפלומטית ומדענית מדינה אמריקאית, שכיהנה כמזכירת המדינה של ארצות הברית וכיועצת לביטחון לאומי בממשלו של ג'ורג' בוש הבן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונדוליזה רייס נולדה בברמינגהאם שבאלבמה, בתם היחידה של ג׳ון ווסלי רייס ג׳וניור, כומר פרסביטריאני ויועץ בתיכון, ואנג׳לה רייס, מורה בתיכון למדעים, מוזיקה ורטוריקה.[1] השם "קונדוליזה" לקוח מהמונח המוזיקלי "קון דולצ'צה" (con dolcezza), שמשמעותו באיטלקית "במתיקות". למשפחתה של רייס שורשים בדרום ארצות הברית אשר מתועדים לתקופה הקודמת למלחמת האזרחים האמריקאית. רייס היא צאצאית לאנשים שהיו עובדי אדמה גם לאחר האמנציפציה. בתוכנית אירוח ב-PBS, רשת הטלוויזיה הציבורית הפדרלית בארצות הברית, שבה השתתפה רייס, התפרסם כי לפי הגנום המיטוכונדריאלי שלה, רייס היא 51% אפריקאית, 40% אירופאית ו-9% אסייתית או אינדיאנית אמריקאית.[2]

חינוך והתבגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס נולדה שנה לאחר פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית שאסרה על הפרדה גזעית בבתי הספר, אך מקובל לטעון כי האפליה הגזעית נותרה על כנה בדרום ארצות הברית. רייס גדלה בעיר טסקלוסה ולימים סיפרה שחשה צורך להיות "טובה כפליים" בשל מוצאה.

רייס החלה ללמוד צרפתית, מוזיקה החלקה על הקרח ובלט בגיל שלוש.[3] בגיל חמש עשרה היא החלה לקחת שיעורים בנגינה על פסנתר כאשר המטרה שלה הייתה להפוך לפסנתרית מבצעת.[4] בעוד רייס לא רצתה להפוך לפסנתרנית מקצועית, היא עדיין התאמנה רבות וניגנה יחד עם להקה קאמרית. היא ליוותה את הצ׳לן יו-יו מה בנגינתו יצירה של יוהנס ברהמס באפריל 2002.[5]

תיכון וחינוך אוניברסיטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 משפחה של רייס עברה לעיר דנבר שבמדינת קולורדו. היא למדה בתיכון קתולי לבנות בלבד וסיימה את לימודיה בו בהצלחה בגיל 16 בשנת 1971. לאחר מכן היא נרשמה ללימודים אוניברסיטאים באוניברסיטת דנבר, שבה אביה עבד בתור סגן דיקן.

בתחילת לימודיה רייס התמחתה במוזיקה. לאחר שנתה השנייה היא אף נסע לקחת חלק בפסטיבל המוזיקה של אספן.[4] לימים רייס סיפה כי פגשה שם סטודנטים מוכשרים ממנה ובעקבות מפגשים אלה היא הטילה ספק ביכולותיה להפוך את הפסנתרנות לקריירה, ובעקבות כך החלה לשקול מסלולי קריירה אחרים.

לאחר שהתוודעה להרצאותיו של ג'וזף קורבל, דיפלומט צ׳כי ואביה של מדלן אולברייט, לימים מזכירת המדינה האמריקאית, החליטה רייס ללמוד יחסים בינלאומיים. ההחלטה נבעה מהעניין שקורבל יצר אצלה בברית המועצות וביחסים בינלאומיים. בשלב מאוחר יותר בחייה רייס תיארה את קורבל בתור דמות מרכזית בחייה.[6]

ב-1974, בגיל 19, רייס התקבלה לפיי בטא קפא, שהיא אגודת מצטיינים בתחומים ההומאנים והריאלים שנחשבת לאגודת המצטיינים היוקרתית ביותר בארצות הברית. באותה שנה קיבלה רייס תואר ראשון בהצטיינות יתרה במדע המדינה מאוניברסיטת דנבר. בזמן שהייתה באוניברסיטת דנבר היא הייתה חברה באלפא צ׳י אומגה, אחווה נשית אשר מכוונת את בוגריה לעסוק בשירות לציבור.[7] בשנת 1975, בגיל 21, רייס קיבלה תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת נוטרדאם. היא החלה לעבוד במחלקת המדינה של ארצות הברית ב-1977, במהלך תקופת נשיאותו של ג׳ימי קרטר בתור מתמחה במחלקה לענייני חינוך ותרבות. רייס המשיכה ללמוד רוסית באוניברסיטת מוסקבה בקיץ 1979, והייתה מתמחה בתאגיד ראנד בסנטה מוניקה שבקליפורניה.[8] ב-1981, בגיל 26, קיבלה רייס תואר דוקטורט בבית הספר ליחסים בינלאומיים ע"ש ג׳וזף קורבל באוניברסיטת דנבר. עבודת התזה שלה התמקדה במדיניות צבאית ופוליטיקה במה שהייתה אז המדינה הקומוניסטית בצ׳כוסלובקיה.[9]

בשנים 1980-1981 רייס הייתה עמיתה בתוכנית לבקרה ופירוק מנשק של אוניברסיטת סטנפורד. רייס הגיעה לסטנפורד בעקבות כך שזכתה במלגה יוקרתית של קרן פורד במומחיות כפולה בלימודים סובייטים ובביטחון לאומי.[8] המלגה הקנתה לה לימודים מלאים באוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת קולומביה, במכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס או באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס. רייס טוענת שהיא יצרה קשר עם הרווארד ועם סטנפורד אך הרווארד התעלמו ממנה.[8] המלגה שלה בסטנפורד היא זאת שהחלה את הקישור האקדמי שלה לאוניברסיטה וזמנה בצפון קליפורניה.

עמדות פוליטיות בתקופה מוקדמת בחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס הייתה חברה במפלגה הדמוקרטית עד שנת 1982, כאשר החליפה את הנאמנות שלה למפלגה הרפובליקנית. רייס טוענת כי החליפה את הנאמנות שלה בגלל חוסר ההסכמה שלה עם הנשיא הדמוקרטי המכהן באותה תקופה, ג'ימי קרטר, בענייני מדיניות חוץ.[10] כמו כן רייס מציינת את ההשפעה שהיה לאביה הרפובליקאי עליה. בשנת 2000 רייס דיברה בוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקאית ואמרה כי "אבי הצטרף למפלגה שלנו בגלל הדמוקרטים שהעבירו את חוקי ג'ים קרואו באלבמה ב-1952 אשר לא אפשרו לו להצביע. הרפובליקאים הם אלה שאיפשרו לו להצביע בסופו של דבר."[11]

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 רייס זכתה לדרגה האקדמית של פרופסור עוזר על ידי אוניברסיטת סטנפורד בתחום מדע המדינה. בשנת 1987 היא קודמה לדרגת פרופסור חבר והחזיקה במעמד זה עד 1993. בתקופה זאת רייס התמחתה בתחומים הקשורים לברית המועצות. במסגרת התמחות זאת רייס הרצתה על הנושא בתוכנית המשותפת לאוניברסיטת סטנפורד ולאוניברסיטת קליפורניה בברקלי שהייתה בניהולו של ג׳ורג׳ ברסלאור באמצע שנות ה-80.

בשנת 1985 במהלך פגישה של מומחים לבקרת נשק בסטנפורד, ההופעה האקדמית של רייס משכה את תשומת הלב של ברנט סקוקרופט, שהיה היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית בממשלתו של ג'רלד פורד.[12] עם בחירתו של ג'ורג' בוש האב לנשיא ארצות הברית ב-1988, סקוקרופט חזר לבית הלבן בתור היועץ לביטחון לאומי שלו בשנת 1989. כאשר התמנה לתפקיד זה הזמין את רייס לבוא לשרת בתור המומחית שלו לענייני ברית המועצות במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית. לפי ניקולס ברנס, הנשיא בוש האב היה "שבוי" על ידי רייס ונתמך על דעתה במגעיו עם מיכאיל גורבצ׳וב ובוריס ילצין.[12]

היות שרייס הייתה מאבדת את זכאותה לקבלת קביעות בסטנפורד אילו לא הייתה נוכחת במשך יותר משנתיים, היא חזרה לשם בשנת 1991. כאשר חזרה היא עברה לשרת תחת ג'ורג' שולץ, שהיה מזכיר המדינה בין השנים 1982 ו-1989, בתקופת כהונתו של רונלד רייגן. באותה תקופה שולץ היה עמית מחקר במכון הובר, מכון מחקר יוקרתי למדיניות ציבורית באוניברסיטת סטנפורד. שולץ כלל את רייס במועדון של אינטלקטואלים שנפגשו לארוחות צהריים מעת לעת כדי לדון בענייני חוץ.[12] בשנת 1992 שולץ, שהיה חבר הוועד המנהל של התאגיד שברון, המליץ על רייס בתור מועמדת לוועד המנהל. שברון ניסתה לקבל מכרז לפיתוח של קזחסטן בשווי של עשרה מיליארד דולר. רייס, שהייתה מומחית בברית המועצות, הכירה אישית את נשיא קזחסטן נורסולטן נזרבייב. היא נסעה לקזחסטן מטעם שברון ובשנת 1993 לכבוד עבודתה למען החברה, שברון קראו למכלית נפט ענקית במשקל 129,000 על שמה, SS Condoleeza Rice.[12] במהלך תקופה זאת רייס מונתה גם לוועדים המנהלים של טרנס-אמריקה (1991) והיולט פקארד (1992).

בשנת 1992 בסטנפורד רייס התנדבה לקחת חלק בוועדה לחיפוש נשיא מחליף לסטנפורד. המחליף שנמצא, ג׳ררד קספר, פגש את רייס במהלך תהליך החיפוש וכל כך התרשם מרייס עד כי מינה אותה בשנת 1993 להיות הרקטור של האוניברסיטה כולה.[12] רייס הייתה האישה הראשונה, אמריקאי-אפריקאי הראשונה והרקטור הצעירה ביותר בהיסטוריה של סטנפורד. [13] רייס קיבלה מינוי בתור עמיתת מחקר בכירה במכון הובר.

ב-1992, רייס הקימה את המרכז לדור החדש. מטרת המרכז הייתה להעלות את מספרם של בוגרי התיכון בעיירות מזרח פאלו אלטו ומנלו פארק, אשר שתיהן נמצאות מדרום לסן פרנסיסקו.[14] לאחר תפקידה כמזכירת המדינה רייס שבה לאוניברסיטת סטנפורד למשרת פרופסור של מדע המדינה וכן כעמיתת מחקר בכירה בענייני מדיניות ציבוריות במכון הובר.

קידום לדרגת פרובוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיאה של סטנפורד בעת כהונתה של רייס בתור רקטור, ג׳ררד קספר, אמר כי אוניברסיטת סטנפורד "היא בעלת מזל גדול בשכנוע אדם עם הכישורים היוצאים מן הכלל והיכולת המוכחת לתפקד ברגעים קריטיים כגון אלה של פרופסור רייס לקבל את התפקיד. כל דבר שהיא עשתה, היא עשתה מצוין; יש לי ביטחון מלא שהיא תמשיך בכך גם בתור פרובוסט."[15] תוך הכרה באופייה הייחודי של רייס, קספר אמר לניו יורקר ב-2002 כי "זה יהיה לא כן מצידי להגיד שהעובדה כי היא אישה, העובדה כי היא שחורה והעובדה כי היא צעירה לא היו בראשי"."[16]

בתור הפרובוסט של סטנפורד, רייס הייתה אחראית על ניהול תקציב האוניברסיטה המונה מספר מיליארדים של דולרים. האוניברסיטה באותה עת הייתה שרועה בגרעון של 20 מיליון דולר. כאשר רייס נכנסה לתפקיד, היא הבטיחה שהתקציב יאוזן בתוך "שנתיים". קויט בלקר, סגן המנהל של המכון ללימודים בינלאומיים בסטנפורד, אמר כי באותה תקופה "הייתה אמונה מקובלת שהדבר לא ניתן לביצוע...שהגרעון היה מבני ושנאלץ ללמוד להתמודד איתו". שנתיים מאוחר יותר רייס הודיעה כי הגרעון חוסל ושהאוניברסיטה מחזיקה כעת עודף של מעל 14.5 מיליון דולר.[17]

רייס משכה ביקורת במהלך כהונתה בתור פרובוסט כאשר ניסתה להפסיק את הנוהל של העדפה מתקנת בהחלטות הנוגעות לקביעות. במסגרת זאת היא ניסתה בחוסר הצלחה לאחד בין המרכזים הקהילתיים האתנים השונים של האוניברסיטה.[18]

קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1986 בעת הייתה עמיתה ליחסים בינלאומיים במועצה ליחסי חוץ היא גם שירתה בתור עוזרת מיוחדת למפקד המטות המשולבים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

מ-1989 ועד מרץ 1991 (התקופה שבה נפלה חומת ברלין וכן ימיה האחרונים של ברית המועצות) רייס שירתה בממשלתו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש בתור מנהלת המחלקה לעניינים מזרח אירופאים במועצה לביטחון לאומי וכן בתור עוזרת מיוחדת לנשיא לענייני ביטחון לאומי. בתפקיד זה רייס סייעה לפתח את המדיניויות של בוש ומזכיר המדינה באותה עת ג'יימס בייקר אשר תמכו באיחוד גרמניה. היא הרשימה את בוש, אשר בשלב מאוחר יותר הציג אותה למנהיג הסובייטי מיכאיל גורבצ'וב בתור זאת "אשר מספרת לי את כל שאני יודע על ברית המועצות".[19]

ב-1991 רייס שבה לתפקידה בתור מרצה בסטנפורד, על אף שהמשיכה לשמש כיעצת בתחום הגוש הסובייטי למספר לקוחות הן במגזר הפרטי והן במגזר העסקי. מאוחר יותר באותה שנה, מושל קליפורניה פיטר וילסון מינה אותה לוועדה דו-מפלגתית שנוצרה כדי לקבוע מחדש את גבולות אזורי ההצבעה במדינה.

ב-1997 רייס ישבה בוועדת ייעוץ פדרלאית לממשל ארצות הברית על שילוב מגדרי באימונים צבאיים.

במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, רייס לקחה שנת חופשה ללא תשלום מאוניברסיטת סטנפורד כדי לעבוד בתור היועצת של ג'ורג' ווקר בוש למדיניות חוץ. קבוצת יועצי מדיניות החוץ אותם הובילה רייס כינתה את עצמה הוולקנים. שם זה נעשה לכבוד פסל הוולקן, פסל זה מברזל יצוק נמצא בבירמינגהם אלבמה, עיר מולדתה של רייס. במהלך קמפיין זה רייס נתנה נאום מפורסם בוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקאית. במהלך נאום זה היא אמרה כי "...הכוחות המזוינים של ארצות הברית הם אינם כוח משטרה גלובלי. הם אינם מוקד החירום של העולם."[20]

יועצת לביטחון לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניצחונו של ג'ורג' ווקר בוש, ב-17 בדצמבר 2000 בוש מינה את רייס להיות היועצת לביטחון לאומי של ארצות הברית. בזאת רייס הפכה לאישה הראשונה לכהן בתפקיד זה.[21] רייס זכתה לכינוי "נסיכה לוחמת" אשר נועד לשקף את החוסן יוצא הדופן שלה לצד נימוסיה העדינים.[22]

ב-18 בינואר 2003, הוושינגטון פוסט דיווח כי רייס הייתה מעורבת ביצירת מדיניותו של בוש במיון לפי גזע בקבלה לאוניברסיטאות. רייס התבטאה כי "בעוד שהעדפות ללא התייחסות לגזע היא עדיפה" ניתן לקחת בחשבון את הגזע כ"גורם אחד מני רבים" בתהליך הקבלה לאוניברסיטאות.[23]

טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך קיץ 2001 רייס נפגשה עם דירקטור ה-CIA ג'ורג' טנט כדי לדון באפשרויות ובמניעה של מתקפות טרור כנגד מטרות אמריקאיות. ב-10 ביולי 2001 רייס נפגשה עם טנט במה שהוא כינה "פגישת חירום"[24] אשר נערכה בבית הלבן לבקשתו של טנט כדי לעדכן את רייס ואת הוועדה לביטחון לאומי בנוגע לאיום הפוטנציאלי של מתקפה של אל-קאעידה העומדת להתרחש. רייס הגיבה על ידי כך שביקשה מטנט להציג את אותו מידע למזכיר ההגנה באותו הזמן דונלד רמספלד ולתובע הכללי ג'ון אשקרופט. רייס תיארה את העדכון היומי של נשיא ארצות הברית של ה-6 באוגוסט 2001, הידוע בשם "בן לאדן נחוש לתקוף בארצות הברית", כמידע היסטורי. רייס ציינה כי העדכון "היה מבוסס על מידע מיושן".[25] ב-11 בספטמבר 2001, רייס הייתה מתוכננת לפרסם מדיניות לביטחון לאומי חדשה אשר כללה מערכת הגנה מפני טילים בתור אבן יסוד ואשר הקטינה את ההתייחסות לטרור שמקורו לא במדיניות.

כאשר נשאלה ב-2006 על פגישתה עם טנט ב-2001, רייס התבטאה כי אינה זוכרת פגישה מסוימת אך הדגישה כי נפגשה עם טנט מספר פעמים באותו הקיץ עם טנט בנוגע לאיומי טרור. יתרה מכך, היא ציינה כי זה "בלתי נתפס" עבורה שהיא התעלמה מאיומי טרור חודשיים לפני פיגועי 11 בספטמבר.[24]

ב-2003 רייס זכתה בפרס הסנטור ג'ון היינץ לשירות הציבור בידי בעל תפקיד נבחר או ממונה.[26] באוגוסט 2010, רייס זכתה בפרס האקדמיה של חיל האוויר האמריקאי לשנת 2009 על תרומות לביטחון והגנת ארצות הברית.[27]

זימון לתת עדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2004 רייס סירבה להעיד בפני הוועדה לחקר אירועי 11 בספטמבר. הבית הלבן טען לפריבילגיית הנהלה, זכות הניתנת לנשיא ארצות הברית לפי חוקת ארצות הברית תחת הסעיף של הפרדת רשויות וכן מסורת מאירועים דומים בעבר. לאחר לחץ הנשיא בוש אפשר לרייס להעיד[28] כל עוד שהדבר לא יצור תקדים לכך שהצוות של הנשיא נאלץ להופיע בפני הקונגרס של ארצות הברית כאשר הלה דורשים זאת. הופעתה בפני הוועדה ב-8 באפריל 2004, התקבלה על ידי שלטונו של בוש חלקית מכיוון שהיא לא הופיעה ישירות בפני הקונגרס. בזאת היא הפכה ליועצת לביטחון לאומי הראשונה להעיד בענייני מדיניות.

באפריל 2007, רייס סירבה, על בסיס פריבילגיות הנהלה, זימון מבית הנבחרים של ארצות הברית בנוגע לטענה שקדמה למלחמת עיראק כי עיראק פעלה לקבל אבקה מרוכזת של אורנים מניז'ר.[29]

עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס הייתה מהתומכות הבולטות בממשל בפלישת ארצות הברית לעיראק ב-2003. ב-8 בדצמבר 2002 עיראק פרסמה את הצהרתה אודות נשק להשמדה המונית לאו"ם. בעקבות כך פרסמה רייס מאמר בניו יורק טיימס תחת הכותרת: "כיצד אנו יודעים שעיראק משקרת".[30] במאמר רייס האשימה את עיראק בהחזקת נשק להשמדה המונית. ב-10 בינואר 2003 בראיון ב-CNN עם וולף בליצר רייס הצהירה בנוגע לסדאם חוסיין כי "הבעיה כאן היא שתמיד תהיה איזשהי חוסר ודאות בנוגע לכמה מהר הוא מסוגל לייצר נשק גרעיני. אבל אנחנו לא רוצים שהאקדח המעשן יהיה פטריית עשן".[31]

באוקטובר 2003, רייס מונתה לניהול הוועדה לייצוב עיראק, בכדי "להשקיט אלימות בעיראק ואפגניסטן ובכדי לזרז את הבנייה מחדש של שתי המדינות".[32] עד מאי 2004, הוושינגטון פוסט דיווח כי הוועדה הפכה ללא פעילה לחלוטין.[33]

בקמפיין לבחירות הנשיאותיות ב-2004 רייס הפכה ליועצת לביטחון לאומי הראשונה אשר השתתפתה בקמפיין עבור נשיא מכהן. היא הצהירה כי בעוד ש-"לסדאם לא היה דבר עם ההתקפות עצמן על ארצות הברית, עיראק של סדאם חוסיין הייתה חלק מהמזרח התיכון אשר ביעבע והיה לא יציב וכן היא הייתה חלק מהנסיבות שהובילו לבעיה ב-11 בספטמבר."[34]

לאחר הפלישה האמריקאית, כאשר התברר כי לא היו בידי עיראק נשקים גרעיניים להשמדה המונית, מבקרים קראו לטענותיה של רייס "הונאה", "תרמית" ו-"טקטיקת הפחדה דמגוגית".[35] הוושינגטון פוסט הוסיף וכתב כי "ייתכן כי היא פיספסה או התעלמה מספר אזהרות מסוכניות הביון אשר מחפשות לתת הסגות על טענות הנוגעות לתוכנית הנשק הגרעיני העיראקי, או שהיא נתנה הצהרות פומביות אשר היא ידעה כי אינן נכונות".[36]

אישור מתודות חקירה שנויות במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת מודיעין של הסנאט של ארצות הברית דיווח ב-17 ביולי 2002 כי רייס נפגשה עם דירקטור ה-CIA ג'ורג' טנט בכדי להעביר באופן אישי את התמיכה של הממשל של בוש בשימוש בטכניקת עינוי במים של מנהיג אל-קאעידה אבו זוביידה. הטלגרף כתב שי "ימים בודדים לאחר שרייס נתנה לטנט את הסכמתה, משרד המשפטים אישר את השימוש בעינוי במים במזכר סודי ב-1 באוגוסט".[37] טכניקה העינוי במים נחשבת לעינוי על ידי מספר רב של גורמים ובהם מומחים משפטיים,[38] בוגרי מלחמות,[39][40] שופטים צבאיים,[41] ארגוני זכויות אדם[42][43] וכן פוליטיקאים בכירים רבים ביניהם ברק אובמה.[44]

ב-2003 רייס, סגן נשיא ארצות הברית דיק צ׳ייני, והתובע הכללי של ארצות הברית ג׳ון אשקרופט נפגשו עם ה-CIA שוב וקיבלו תדריך על השימוש בטכניקת עינוי במים וכן טכניקות אחרות אשר כוללות מניעת שינה במשך שבוע, עירום כפוי וכן שימוש בתנוחות לחץ. הדו"ח של הסנאט טוען כי בכירים בממשל של בוש "אישרו מחדש ל-CIA כי השימוש בטכניקות היה חוקי ושיקף את המדיניות של הממשל".[37]

הסנאט דיווח גם כי "ישנן עדויות כי רייס שיחקה תפקיד מרכזי יותר מאשר ניתן בעדות הכתובה לתת הוועדה של הסנאט לכוחות מזוינים בסתיו".[37] באותו הזמן, רייס הודתה בנוכחותה בפגישות עם ה-CIA אשר דנו בחקירות, אבל טענה כי לא הייתה יכולה לזכור את הפרטים וכן כי היא "לא כללה את התפקיד שהיה לה באישור הטכניקות בעדות הכתובה שלה בפני הוועדה."[45]

בשיחה שהייתה לרייס עם סטודנט בסטנפורד באפריל 2009, רייס אמרה כי היא לא אישה ל-CIA לעשות שימוש ב-"טכניקות חקירה מתקדמות". רייס טענה כי "לא אישרתי דבר. העברתי את האישור של הממשל לסוכנות (ה-CIA) כי ישנו אישור למדיניות, בכפוף לאישור של משרד המשפטים. זה מה שעשיתי".[46] היא הוסיפה כי "נאמר לנו כי שום דבר לא מפר את המחויבות שלנו לאמנת האו"ם כנגד עינויים. לכן על פי הגדרה אם זה אושר על ידי הנשיא, זה לא הפר את המחויבות שלנו לאמנה כנגד עינויים."[46]

מזכירת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם בחירת בוש לקדנציה שנייה נראה היה שרייס תדחוק את רגליו של מזכיר המדינה קולין פאוול ההססן יותר. אכן ב-16 בנובמבר 2004 בוש מינה את רייס להיות מזכירת המדינה של ארצות הברית למחליפתו של פאוול. ב-26 בינואר 2005 אישר הסנאט של ארצות הברית את מינויה ברוב 85-13.[47] הצבעות הנגד הגיעו ממתנגדים אשר האשימוה באחריות למחדל המודיעיני שהוביל למלחמת עיראק. מספר המתנגדים היה הגדול ביותר למינוי מזכיר מדינה מאגז 1825.[47] ההגיון שלהם היה כי רייס נהגה בחוסר אחריות כאשר השוותה את שלטונו של סדאם חוסיין לטרור אסלאמי. הסנאטור רוברט בירד הצביע נגד בתואנה כי "הנשיא מחזיק ביותר מדי כוח הנוגע ליציאה למלחמה מאשר החוקה מקנה לו."[48]

בתפקידה כמזכירת מדינה, רייס קידמה רבות את הפיתוח של ממשלות דמוקרטיות. רייס הצהירה כי המתקפה ב-11 בספטמבר 2001 מקורן היה ב-"דיכוי וייאוש" ולכן, על ארצות הברית לקדם רפורמה דמוקרטית ולתמוך בזכויות בסיסיות ברחבי המזרח התיכון.[49] היא ארגנה מחדש את מחלקת המדינה, כמו כן את המערך הדיפלומטי האמריקאי בכללותו.

כמזכירת המדינה טבעה רייס את הביטוי "מעוזי עריצות" בהתייחסה לאיראן, צפון קוריאה, קובה, זימבבואה, בורמה ובלארוס. היא הביעה דאגה מהנסיגה במצב הדמוקרטיה ברוסיה.

רייס נסעה רבות ויזמה מאמצים דיפלומטים רבים תחת שלטונו של בוש.[50] במסגרת נסיעות אלה רייס מחזיקה בשיא של מספר הקילומטרים הרב ביותר שבו נסע בעל תפקיד מזכיר המדינה.[51] הדיפלומטיה אותה הובילה רייס נשענה במידה רבה על תמיכה נשיאותית ונחשבת להיות המשך של הסגנון אשר אותו הגדירו קודמיה בתפקיד הנרי קיסינג׳ר וג׳יימס בייקר.[50]

עמדות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס ביקרה בישראל מספר פעמים והביעה תמיכה בתוכנית ההתנתקות שאותה כינתה "צעד אמיץ". עוד כשכיהנה כיועצת לביטחון לאומי הייתה לה השפעה גדולה על אריאל שרון. כאשר פעל צה"ל מול הטרור באינתיפאדה השנייה הייתה ההערכה שפעולות הממשלה לא יחרגו מהמסגרת שתתיר רייס. הפרשן נחום ברנע כתב בנימת סרקזם: "עבור שרון אין אלוהים מבלעדי בוש, וקונדוליזה נביאתו" (על משקל השהאדה).

היחסים בין רייס לבין משפחת בוש חורגים מיחסים מקצועיים. רייס מבלה את חופשותיה עם הנשיא ורעייתו וקשורה איתם בידידות אמיצה.

רייס שימשה בעבר כחברת מועצת המנהלים של חברת הנפט האמריקאית "שברון". לאחר שמונתה כיועצת לביטחון לאומי, הוענק השם "קונדוליזה" לאחת ממכליות הנפט של החברה. השם הוחלף, לאחר שהבית הלבן ספג ביקורת על קשריו עם החברה, ובעקבות טענות שהשם חושף את המכלית לסכנת פיגועי טרור.

פעילות לאחר שלטון בוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום כהונתו של בוש, רייס שבה לאקדמיה והצטרפה למכון המחקר Council on Foreign Relations.[52]

ב-2011 היא השתתפה בפרק בעונה החמישית של הסיטקום רוק 30 כאשר היא מגלמת את עצמה. בפרק היא משתתפת בקרב מוזיקלי עם ג׳ק דונאגיי, המגולם על ידי אלק בולדווין. על פי העלילה לדונאגיי הייתה מערכת יחסים עם רייס בנקודה לא ידועה בעבר.

ב-19 במרץ 2013 נודע כי רייס כותבת ספר אשר עתיד להתפרסם ב-2015.[53]

הוועדה לבחירת פלאייאוף של פוטבול אמריקאי למכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2013, רייס נבחרה להיות אחת מ-13 חברים קבועים של הוועדה לבחירת הפלאייאוף של פוטבול אמריקאי למכללות.[54] באוקטובר 2014, רייס חשפה כי היא צופה ב-"14 או 15 משחקים כל שבוע בטלוויזיה בימי שבת וכן במשחקים מוקלטים בימי ראשון."[55]

ספוקלציות בנוגע למרוץ לנשיאות ב-2008 ודעותיה על יורש[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו ספוקלציות בעבר כי רייס תשאף לקבל את המינוי למועמדת המפלגה הרפובליקאית בפריימריז ב-2008. רייס שללה את השמועות האלה כאשר הופיעה בפגוש את העיתונות. ב-22 בפברואר 2008 רייס השקיטה שמועות נוספות כי היא עשויה להיות המועמדת הרפובליקאית לסגנית הנשיאה באומרה "תמיד אמרתי שהדבר האחד שאני לא רואה את עצמי עושה הוא להתמודד על תפקיד שאליו יש להיבחר בבחירות בארצות הברית".[56] במהלך ראיון עם צוות העריכה של הוושינגטון טיימז ב-27 במרץ 2008 רייס הוזכרה על ידי שמונה אחוזים מהמשיבים הרפובליקאים להיות הבחירה הראשונה שלהם להיות השותפה של הסנאטור ג׳ון מקיין, זאת מעט מאחור מייק הקבי ומיט רומני.[57]

באוגוסט 2008 הספוקלציות בנוגע לאפשרות שרייס תתמודד יחד עם ג׳ון מקיין הסתיימו כאשר המושלת דאז של מדינת אלסקה, שרה פיילין נבחרה להיות שותפתו של מקקין. בדצמבר 2008 רייס שיבחה את ברק אובמה, דאז הנשיא הנבחר, על בחירתו בסנטורית של ניו יורק הילרי קלינטון להיות המחליפה של רייס בתור מזכירת המדינה. רייס אמרה כי קלינטון "נהדרת" ומאז בחירתה של קלינטו שוחחה עמה ואמרה עליה בנוסף כי היא "אדם עם אינטליגנצה והיא תעשה עבודה מצוינת".[58]

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניותה של רייס בתור מזכירת המדינה הסתכלה על לוחמה בטרור כעל עניין של מניעה ולא רק של ענישה. בראיון ב-18 בדצמבר 2005 רייס אמרה כי "אנחנו צריכים לזכור כי במלחמה בטרור, אנחנו לא מדברים על פעילות פלילית אשר ניתן לתת למישהו לבצע את הפשע ואז אפשר לאחר מעשה לעצור אותם ולתחקר אותם. אם הם מצליחים לבצע את הפשע, אז מאוד או אפילו אלפי אנשים ימות. לכן חייבים למנוע זאת ומודיעין הוא עמוד התווך במניעת המתקפות."[59]

רייס הייתה גם מבקרת תכופה של חוסר יכולתה של קהילת המודיעין לשתף פעולה ולחלוק מידע. היא האמינה כי שיתוף פעולה וחלוקת מידע הם חלק אינטגרלי במניעת טרור. בשנת 2000, כשנה לאחר שאוסמה בן לאדן אמר למגזין טיים "תוקפנות כלפי אמריקה היא חובה דתית"[60] ושנה לפני ה מתקפה של ה-11 בספטמבר, רייס הזהירה בראיון רדיו בדטרויט כי:"חייבים לשפר את הארגון של סוכנויות הביון בכדי להתמודד עם איום הטרור על ארצות הברית. אחת הבעיות היא חלוקת האחריות, כמובן, בין ה-CIA וביון חוץ לבין ה-FBI וביון פנים". היא הוסיפה על זה כי "יש צורך בשיתוף פעולה טוב יותר מכיוון שאנחנו לא רוצים להתעורר בוקר אחד ולמצוא כי אוסמה בן לאדן הצליח לפגוע בנו על אדמתנו".[61]

רייס קידמה את הרעיון שלוחמה בטרור צריכה להכיל לא רק עימות עם ממשלות וארגונים אשר מקדמים ומגנים טרור, אלא גם עם אידאולוגיות אשר מחזקות טרור. בנאום אשר נתנה ב-29 ביולי 2005, רייס הדגישה כי "הביטחון של אמריקה מהתקפות טרור הוא יותר מאשר עניין של שמירת חוק. אנחנו חייבים להתעמת עם האידאולוגיה של שנאה בחברות זרות על ידי תמיכה בתקוה האוניברסלית לחופש ובקסם המובהק של דמוקרטיה."[62]

בינואר 2005, במהלך טקסי ההשבעה לקדנציה השנייה של בוש, רייס השתמשה לראשונה במושג "מעוזים של עריצות" בכדי להתייחס למדינות אשר היא תופסת כמאיימות על השלום וזכויות האדם בעולם. מושג זה כונה בעתיד כצאצא של המושג אותו טבע בוש, "ציר הרשע", אשר תיאר את עיראק, איראן וקוריאה הצפונית. היא זיהתה שישה מעוזים כאלה כאלה שעליהם היא טענה כי על ארצות הברית מוטלת החובה לפתח בהם חופש: קובה, זימבבואה, בורמה ובלרוס כמו גם איראן וקוריאה הצפונית.

הפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון ב-2005 רייס אמרה "אם חוזרים לשנת 2000 כאשר עזרתי לנשיא בקמפיין שלו. אמרתי שאני, למעשה, סוג של ליברטריאנית בסוגיה זאת. ובכך הכוונה היא שהייתי מודאגת מפעילות ממשלתית בסוגיה זאת. אני תומכת חזקה בבחירה של הורים - בהודעה של הורים. אני תומכת חזקה באיסור על הפלה בשלב מאוחר. אני חושבת שהדברים האלה הם הדברים שמאחדים אנשים ואני חושבת שזה המקום שאנחנו צריכים להיות בו. לעתים כיניתי את עצמי תומכת בבחירה של נשים בנוגע להפלה."[63] בראיון אחר באותה שנה היא הוסיפה כי היא לא רוצה שהממשלה הפדרלית "תדחוף את תפיסותיה לכאן או לכאן."[64]

רייס אמרה כי היא חושבת שלנשיא בוש "היה בדיוק במקום הנכון" בנוגע להפלות", וביארה כי "אנחנו חייבים לכבד את התרבות של החיים ואנחנו צריכים לנסות להביא אנשים לכבד זאת ולהפוך את זה לאירוע נדיר ככל הניתן". לעומת זאת, היא הוסיפה שהיא הייתה "מודאגת מתפקיד הממשלה" אבל "נטתה להסכים עם אלה אשר לא רצו במימון ממשלתי של הפלות, מכיוון שאני מאמינה שאין לחייב את אלה אשר מחזיקים בדעה מוסרית בצד השני לממן" את ההליך.[64]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייס ניגנה בפסנתר בפני קהלים מאז שהייתה ילדה צעירה. בגיל 15 היא ניגנה יצירות של מוצרט בתזמורת הסימפונית של דנבר. בעת שהייתה מזכירת המדינה של ארצות הברית ניגנה באופן קבוע עם תזמורת קאמרית בוושינגטון.[5] רייס איננה מנגנת באופן מקצועי אך הופיעה באירועים דיפלומטיים בשגרירויות, וביניהם בהופעה מול המלכה אליזבת השנייה.[65] כמו כן רייס הופיעה יחד עם נגן הצ'לו הידוע יו-יו מה וכן עם הזמרת אריתה פרנקלין.[66] רייס ביצעה הופעת קמע בסדרה רוק 30 בפרק בעונה החמישית בתור עצמה. רייס אמר שהמלחין האהוב עליה הוא יוהאן בראהמס, וזאת מכיוון שהיא חושבת שהמוזיקה שלו היא "מלאת תשוקה אך איננה רגשנית". באופן משלים, ב-10 באפריל 2009 ב-The Tonight Show עם ג'יי לנו רייס אמרה כי הלהקה האהובה עליה היא לד זפלין.

מתוקף תפקידה כמזכירת המדינה רייס כיהנה בתור חברת הדירקטוריון של מרכז קנדי לאומנויות הבמה. לקראת סיום כהונתו בינואר 2009, מינה ג'ורג' ווקר בוש בתור נשיא ארצות הברית את רייס לחברה קבועה כדי למלא חור בדירקטוריון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנטוניה פליקס, קונדי – הסיפור של קונדוליזה רייס, הוצאת קוראים, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Encyclopedia of World Biography, "Condoleezza Rice", ‏October 26, 2008
  2. ^ Nature, "Ancestry Testing Goes For Pinpoint Accuracy : Nature News & Comment", ‏June 6, 2012
  3. ^ Hawkins, B. Denise, "Condoleezza Rice's Secret Weapon", עותק ארכיוני מה-9 בינואר, 2008
  4. ^ 4.0 4.1 WQXR, Condoleezza Rice Gave Up the Piano for Politics, ‏October 21, 2012
  5. ^ 5.0 5.1 Anthony Tommasini, Condoleezza Rice on Piano, ‏April 9, 2006
  6. ^ Michael Dobbs, Josef Korbel's Enduring Foreign Policy Legacy; Professor Mentored Daughter Albright and Student Rice
  7. ^ Millennium Challenge Corporation, "Board of Directors"
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Rice, Condoleezza, Extraordinary Ordinary People: A Memoir of Family., Three Rivers Press., 2010
  9. ^ Rice, Condoleezza, The Politics of Client Command: Party-Military Relations in Czechoslovakia, 1948–1975, PhD dissertation. University of Denver., 1981
  10. ^ Dan Balz, The Republicans Showcase a Rising Star; Foreign Policy Fueled Rice's Party Switch and Her Climb to Prominence, ‏August 1, 2000
  11. ^ Condoleeza Rice, Text: Condoleezza Rice at the Republican National Convention, ‏August 1, 2000
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 Russel Baker, Condi and the Boys
  13. ^ CNN, [https://web.archive.org/web/20020223173824/http://edition.cnn.com/SPECIALS/2002/black.history/stories/13.rice/index.html Condoleezza Rice: U.S. national security adviser]
  14. ^ Don Kazak, "Condoleezza Rice to visit program she started", Palo Alto Online
  15. ^ John Jordan, Born Black in the U.S.A, Dorrance Publishing, 2014
  16. ^ "Condoleezza Rice". New Yorker. October 14, 2002. p. 181
  17. ^ James Robinson, 'Velvet-glove forcefulness' Six years of provostial challenges and achievements
  18. ^ Mark Z. Barabak, [http://articles.latimes.com/2005/jan/16/local/me-rice16 Not Always Diplomatic in Her First Major Post Condoleezza Rice, about to become secretary of State, was a divisive figure while at Stanford.], ‏January 16, 2005
  19. ^ Kettmann, Steve, "Bush's secret weapon", Salon.com
  20. ^ קונדוליזה רייס, נאומה של רייס בועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקאית, ‏1.8.2000
  21. ^ CNN Library, Condoleezza Rice Fast Facts
  22. ^ Forbes Magazine, 2005 Power Women - #1 Condoleeza Rice
  23. ^ CNN, Rice says race can be 'one factor' in considering admissions
  24. ^ 24.0 24.1 Philip Shenon, Mark Mazzetti, Records Show Tenet Briefed Rice on Al Qaeda Threat
  25. ^ The National Security Archive, Excerpts from April 8, 2004 Testimony of Dr. Condoleezza Rice Before the 9/11 Commission Pertaining to The President's Daily Brief of August 6, 2001
  26. ^ The Daily Show Biographies, Condoleezza Rice
  27. ^ U.S. Air Force Academy, Dr. Condoleezza Rice receives 2009 TD White Award
  28. ^ CNN Politics, Transcript of Rice's 9/11 commission statement, ‏May 19, 2004
  29. ^ The Washington Times, Rice says Saddam questions answered, ‏April 26, 2007
  30. ^ Condoleezza Rice, Why We Know Iraq Is Lying, ‏January 23, 2003
  31. ^ Wolf Blitzer, Search for the Smoking Gun, ‏January 10, 2003
  32. ^ David E. Sanger, White House to Overhaul Iraq and Afghan Missions, ‏October 6, 2003
  33. ^ Dana Millbank, Stabilization Is Its Middle Name, ‏May 18, 2004
  34. ^ CNN, Rice defends decision to go to war in Iraq, ‏October 22, 2004
  35. ^ CNN, Report: No WMD stockpiles in Iraq, ‏October 7, 2004
  36. ^ Dana Milbank and Mike Allen, Iraq Flap Shakes Rice's Image, ‏July 27, 2003
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 Toby Harnden, Condoleezza Rice approved 'torture' techniques, ‏April 23, 2009
  38. ^ National Lawyers Guild, White paper on the law of torture and holding accountable those who are complicit in approving torture of persons in U.S. Custody, National Lawyers Guild International Association of Democratic Lawyers
  39. ^ Democracy NOW!, French Journalist Henri Alleg Describes His Torture Being Waterboarded by French Forces During Algerian War, ‏November 5, 2007
  40. ^ Newsweek Staff, Torture's Terrible Toll, ‏November 20, 2005
  41. ^ Nicole Bell, Retired JAGs Send Letter To Leahy: ‘Waterboarding is inhumane, it is torture, and it is illegal., ‏November 2, 2007
  42. ^ Goss Contradict U.S. Law and Practice, CIA Whitewashing Torture, ‏November 20, 2005
  43. ^ BBC News, UK 'must check' US torture denial, ‏July 19, 2008
  44. ^ Barak Obama, RAW DATA: Transcript of Obama's News Conference, ‏April 29, 2009
  45. ^ AP, http://www.foxnews.com/politics/2009/04/22/bush-adviser-rice-gave-ok-waterboard/, ‏April 22, 2009
  46. ^ 46.0 46.1 Glenn Kessler, Rice Defends Enhanced Interrogations, ‏April 30, 2009
  47. ^ 47.0 47.1 NBC News, Rice Sworn in as Secretary of State, ‏January 26, 2005
  48. ^ Tom Byrd, Remarks by Senator Byrd, ‏Jauary 25, 2005
  49. ^ Condoleezza Rice, Princeton University's Celebration of the 75th Anniversary Of the Woodrow Wilson School of Public and International Affairs, ‏September 30, 2005
  50. ^ 50.0 50.1 Saul Hudson, Rice travel diplomacy year – up close and personal, ‏December 11, 2005
  51. ^ Mark Landler, Scare Adds to Fears That Clinton’s Work Has Taken Toll, ‏January 4, 2013
  52. ^ Council on Foreign Relations, Membership Roster
  53. ^ Leslie Kaufman, Condoleezza Rice to Write Book for Henry Holt, ‏March 19, 2013
  54. ^ Zac Ellis, College Football Playoff officially unveils 13-member selection committee, ‏October 16, 2013
  55. ^ Heather Dinich, Condi Rice talks committee ins, outs, ‏October 8, 2014
  56. ^ Jason Reed, Rice says has no plan to run for vice president
  57. ^ Gallup, Gallup Polls on GOP VP Preferences, ‏April 4, 2008
  58. ^ Jennifer Parker, Rice on HIllary: 'She's Terrific', ‏December 12, 2008
  59. ^ U.S. State Department, Interview on Fox News Sunday with Chris Wallace, ‏December 18, 2005
  60. ^ Time Magazine, EXCLUSIVE INTERVIEW: Conversation with Terror
  61. ^ Daily Howler, Transcript of Condoleeza's Interview on WRJ
  62. ^ Condoleeza Rice, Remarks With Senator Richard Lugar on the U.S. Department of State and the Challenges of the 21st Century, ‏July 29, 2005
  63. ^ Mike Allen, 'Mildly Pro-Choice' Rice Won't Rule Out Presidential Bid, ‏March 13, 2005
  64. ^ 64.0 64.1 The Washington Times, 2008 run, abortion engage her politically, ‏March 11, 2005
  65. ^ The Telegraph, Condoleezza Rice plays piano for the Queen
  66. ^ Anne Midgette, Washington Post, Condoleezza Rice, Aretha Franklin: A Philadelphia show of a little R-E-S-P-E-C-T


מזכירי המדינה של ארצות הברית
תומאס ג'פרסון · אדמונד רנדולף · טימות'י פיקרינג · ג'ון מרשל · ג'יימס מדיסון · רוברט סמית' · ג'יימס מונרו · ג'ון קווינסי אדמס · הנרי קליי · מרטין ואן ביורן · אדוארד ליווינגסטון · לואיס מקליין · ג'ון פורסית' · דניאל ובסטר · אבל אפשור · ג'ון קלהון · ג'יימס ביוקנן · ג'ון קלייטון · דניאל ובסטר · אדוארד אברט · ויליאם מרסי · לואיס קאס · ג'רמיה בלאק · ויליאם סיוארד · אליהוא וושבורן · המילטון פיש · ויליאם אברטס · ג'יימס בליין · פרדריק פרלינגהויסן · תומאס בייארד · ג'יימס בליין · ג'ון פוסטר · וולטר גרשם · ריצ'רד אולני · ג'ון שרמן · ויליאם דיי · ג'ון היי · אליהוא רוט · רוברט בייקון · פילאנדר נוקס · ויליאם ג'נינגס ברייאן · רוברט לאנסינג · ביינברידג' קולבי · צ'ארלס אוונס יוז · פרנק קלוג · הנרי סטימסון · קורדל הול · אדוארד סטטיניוס · ג'יימס פ. ברנס · ג'ורג' מרשל · דין אצ'יסון · ג'ון פוסטר דאלס · כריסטיאן הרטר · דין ראסק · ויליאם פירס רוג'רס · הנרי קיסינג'ר · סיירוס ואנס · אדמונד מאסקי · אלכסנדר הייג · ג'ורג' שולץ · ג'יימס בייקר · לורנס איגלברגר · וורן כריסטופר · מדליין אולברייט · קולין פאוול · קונדוליזה רייס · הילרי רודהם קלינטון · ג'ון קרי החותם של משרד החוץ האמריקאי