לדלג לתוכן

הרכבת הרומנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרכבת הרומנית
Căile Ferate Române
רשת מסילות הרכבת הרומנית
רשת מסילות הרכבת הרומנית
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 1880 – 1 באוקטובר 1998 (כ־118 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם ממשלת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה בוקרשט עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תחבורה מסילתית עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.cfr.ro
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קטר חשמלי באחת מתחנות בוקרשט

הרכבת הרומניתרומנית: Căile Ferate Române; ר"ת CFR) היא חברת הרכבות הלאומית של רומניה. ברומניה רשת מסילות שאורכן 11,280 ק"מ, מתוך 3,971 ק"מ מחושמלות.

האורך הכולל של רשת המסילות (כולל מסילות כפולות) הוא 22,247 ק"מ, מתוכם 8,585 ק"מ עם מחושמלות. רשת המסילות הרומנית קשורה לרשת המסילות האירופית ומאפשרת מסע למדינות אחרות באירופה. חברת הרכבת הרומנית מפעילה רכבות ברומניה מאז 1880, אף שמסילת הרכבת הראשונה בשטחה הנוכחי של רומניה החלה לפעול עוד בשנת 1854.

הרכבת הרומנית מחולקת לחמש חברות-בת הפועלות באופן עצמאי:

  • CFR Călători אחראית לשירות רכבות הנוסעים;
  • CFR Marfă אחראית לשירות רכבות המשא;
  • CFR Infrastructură אחראית לתחזוקת תשתיות הרכבת;
  • Societatea Feroviară de Turism, ר"ת SFT אחראית לרכבות תיור.
  • SAAF, אחראית למכירה וחכירה של ציוד נייד.

מטה הרכבת הרומנית נמצא בבוקרשט ומטות אזוריים פועלים בערים קלוז'-נאפוקה, טימישוארה, קראיובה, יאש, גאלאץ ובראשוב.

רכבות ברומניה במאה ה-19

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסילת הרכבת הראשונה בשטחה הנוכחי של רומניה החלה לפעול ב-20 באוגוסט 1854 בין אוראוויצה, שבחבל באנאט, לבין בוזיאש, שהייתה עיר נמל על חוף נהר הדנובה. המסילה, שאורכה 62.5 ק"מ, שימשה להובלת פחם בלבד. החל מ-12 בינואר 1855 הפעילה את הקו חברת הרכבות האוסטרית, משום שחבל באנאט היה באותה עת חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר שיפור הקו הוא נפתח לראשונה לרכבות נוסעים ב-1 בנובמבר 1856.

בין השנים 1880-1864 נבנו מספר מסילות רכבת בשטחה של ממלכת רומניה. ב-1 בספטמבר 1865 החלה החברה הבריטית טרבור-ברקלי (Trevor-Barkley) בסלילת מסילה בין בוקרשט לג'ורג'יו, בהזמנת מלך רומניה. הקו נפתח לתנועה ב-26 באוגוסט 1869. מסילה זו הייתה הראשונה שנפתחה לתנועה בשטחה של רומניה באותה עת.

בחודש ספטמבר 1866 החליט הפרלמנט הרומני על סלילת מסילה באורך 915 ק"מ, בין ורציורובה שבדרום המדינה לרומאן שבצפון, אשר תעבור דרך פיטשט, בוקרשט, בוזאו, בראילה, גאלאץ, וטקוץ', שהיו באותה עת מרכזי אוכלוסייה בולטים. חוזה הסלילה, בעלות 270,000 פרנק זהב לקילומטר, ניתן לתאגיד הגרמני שטרסברג. הקו נפתח לתנועה בהדרגה, הקטע הראשון בין פיטשט-בוקרשט-גאלאצי-רומאן החל לפעול ב-13 בספטמבר 1872 והקטע האחרון ב-9 במאי 1878.

ב-10 בספטמבר 1868 הסתיימה בניית תחנת הרכבת גארה דה נורד (התחנה הצפונית) בבוקרשט. בינואר 1880 החליט הפרלמנט הרומני להעביר את הקו לבעלות המדינה, תחת הנהלת חברת הרכבת הרומנית, החלטה המציינת למעשה את יסודה של חברת הרכבת הרומנית הפועלת עד היום.

בשנת 1868 חתמה רומניה על הסכם עם תאגיד גרמני נוסף, "תאגיד אופנהיים", לסלילת מספר מסילות קצרות יותר באזור מולדובה. הקווים, באורך כולל של 224 ק"מ, נועדו לקשר בין רומאן לאיצקאן, בין פיטשט ליאסי, ובין ורסטי לבוטושאן. קווים אלה נפתחו בהדרגה בין דצמבר 1869 לנובמבר 1871. עקב תחזוקה ירודה של הקווים, הם הועברו לניהולה של הרכבת הרומנית בחודש ינואר 1889.

בשנת 1877, בעת מלחמת העצמאות הרומנית, סיפחה רומניה את שטח דוברוג'ה, שהיה בשליטת האימפריה העות'מאנית עד לאותה עת. לאחר הסיפוח העביר השלטון הרומני את ניהול קו קונסטנצה-צ'רנבודה, שהחל לפעול בשנת 1860, לידי הרכבת הרומנית. אף הקו שבין ג'ורג'יו לבוקרשט הועבר לניהול הרכבת הרומנית באותה עת. עד לשנת 1889 עברו לניהול השלטון הרומני, באמצעות חברת הרכבת הרומנית, כל מסילות הרכבת שבשטח הממלכה הרומנית, באורך כולל של 1,377 ק"מ.

הרכבת בתחילת המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1918 התאחדה הממלכה הרומנית עם טרנסילבניה, באנאט, בסרביה ובוקובינה כדי ליצור את "רומניה הגדולה" (ברומנית: România Mare). כתוצאה מהאיחוד כל מסילות הרכבת באזורים אלה, שהיו בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית או האימפריה הרוסית, עברו לשליטת הרכבת הרומנית. אירוע זה מהווה אבן דרך בתולדות הרכבת הרומנית כיוון שהביא תחת שליטתה אף את מפעלי הציוד הנייד והפלדה שהיו בארד, עיר שהייתה עד אז בשליטה אוסטרו-הונגרית. מאותה עת היה חלק גדול מן הקרונות והקטרים של הרכבת הרומנית מייצור עצמי.

באותה תקופה נעשו עבודות "הכפלת מסילה" בקווים עמוסים, כדי לאפשר נפח תנועה גדול יותר. בשנת 1912 הושלמה הכפלת קו המסילה הראשון, קו בוקרשט-פיטשט-קימפינה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נעשו עבודות הכפלה בקווים רבים נוספים. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הכניסה הרכבת הרומנית לשימוש קטרים וקרונות חדשים ופתחה בתוכנית נרחבת לחידוש הציוד. בין השאר החל שימוש בקטרי דיזל ובקרונועים מהירים. בשנת 1933, בעיצומו של השפל הגדול, פרצה שביתת פועלי הרכבת בגריביצה, שהסתיימה בעימותים אלימים בין השובתים למשטרה.

הרכבת בעידן הקומוניסטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שרומניה הפכה לרפובליקה קומוניסטית בשנת 1947, החלה השקעה משמעותית בפיתוח תשתיות הרכבת הרומנית, לעיתים אף על חשבון פיתוח תשתיות אחרות במדינה. בתקופה זו הרכבת הפכה לסמל הפיתוח התעשייתי המהיר ברומניה, תחת ההנהגה הקומוניסטית ובראשה גאורגה גאורגיו-דז' ויורשו ניקולאה צ'אושסקו. בנוסף להגברת תדירות הרכבות וסלילת מסילות באזורים כפריים, רוב חשמול מסילות הרכבת ברומניה של היום והכפלת המסילות בוצעו בעידן הקומוניסטי. מסילות הרכבת בדרום דוברוג'ה הועברו לשליטת בולגריה בשנת 1940 ואילו המסילות בצפון בוקובינה ובבסרביה הועברו לברית המועצות בשנת 1947.

המסילה המחושמלת הראשונה ברכבת הרומנית הייתה בקו בוקרשט-ברשוב, שבו הייתה תנועה ערה של רכבות נוסעים ומשא. העבודות לחשמול המסילה החלו בשנת 1959 והקטע המחושמל הראשון, בין ברשוב לפרדיאל, נפתח ב-9 בדצמבר 1965. ב-16 בפברואר 1969 הושלמה עבודת חשמול הקו כולו.

בשנות ה-70 המוקדמות נעלמו קטרי הקיטור מהקווים העיקריים והוחלפו בקטרי דיזל ובקטרים חשמליים, שרובם נבנו ברומניה, במפעל אסטרה שבארד.

הרכבת הרומנית לאחר 1989

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המהפכה הרומנית בשנת 1989, ששמה קץ לעידן הקומוניסטי במדינה, קיבל לידיו השלטון החדש רשת מסילות רכבת ענפה וברמת שימוש גבוהה מאוד. אולם באותה עת, תשתית הרכבת הרומנית הייתה מיושנת באופן יחסי. תנאים אלה, בצירוף השפל הכלכלי ברומניה בשנות ה-90, עם המעבר לכלכלת שוק חופשי, הביאו לירידה ברמת פעילותה של הרכבת הרומנית. הדבר הביא לסגירת מספר קווים בעלי נפח תנועה נמוך יותר, בעיקר באזורים כפריים. הרכבת ידעה קיצוצים בכמות הציוד הנייד, ציוד שרובו נרכש בשנות ה-70 וסבל מתחזוקה לקויה. הרכבת הרומנית אף סבלה מירידה בתדמיתה, עקב דיווחים על רכבות מוזנחות, תחזוקה לקויה והנהלה שתפקודה לקוי.

מצב דברים זה המשיך עד לשנת 1998 כאשר החברה הלאומית לרכבות ברומניה (ברומנית: Societatea Naţională a Căilor Ferate Române) חולקה לחמש חברות עצמאיות: חברת הרכבת הלאומית (Compania Naţională de Căi Ferate) שהופקדה על התשתיות, חברת שירותי הנוסעים (CFR Călători), חברת רכבות המשא (CFR Marfă), חברת שירותי ההסעדה וקרונות המסעדה (CFR Gevaro), וחברה למכירה ולחכירה של ציוד נייד (SAAF). חלוקה מינהלית זו הביאה לשיפור ניכר בתפקודה של הרכבת הרומנית, זאת בצירוף הגאות הכלכלית ברומניה לאחר שנת 2000. מאותה עת חזרה הרכבת הרומנית להיות גורם מרכזי בכלכלה הרומנית ואחת מחברות הרכבת המצליחות באזורה.

מודרניזציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-21 הרכבת הרומנית החלה בתוכנית מודרניזציה מקפת. בשלב ראשון הוכנס לשימוש ציוד נייד חדש במספר גדול של קווי נוסעים ברכבות מהירות ובינעירוניות וכן הורחב השימוש בקרונועים כדי ליצור רשת של רכבות מהירות ברומניה.

בתחילת שנת 2003 רכשה הרכבת הרומנית מספר מערכי קרונועים מדגם "דזירו", מתוצרת סימנס. חלק ממערכים אלה הורכבו במפעלי הרכבת בארד. המערכים שכינויים "החץ הכחול" (Săgeata Albastră) נכנסו לשימוש בקווי רכבת מהירים למרחק בינוני וקצר. מערכים אלה הפכו לסמל התחדשות ברכבת הרומנית. זאת אף על פי שהמערכים, המונעים במנועי דיזל, זכו לביקורת על שאינם נוחים לנסיעה למרחק רב ויוצרים מטרד רעש וזיהום אוויר. בתגובה לביקורת, בשנת 2004 הכניסה הרכבת הרומנית לשימוש מספר מערכי דזירו עם בידוד רעש משופר וכן עם סידור מושבים נוח יותר ובו 70 מושבים לקרון, במקום 110 מושבים בקרונות הראשונים מדגם זה.

החל מתחילת המאה ה-21 רכשה הרכבת הרומנית כ-80 קרונות שינה חדשים וקרונות נוסעים נוספים, דו-קומתיים ואחרים. קרונות השינה ברכבת הרומנית הם בין המודרניים ביותר באירופה, ובהם מיזוג-אוויר, מסכי טלוויזיה שטוחים ומקלחות. הרכבת אף רכשה קטרים חשמליים חדשים.

כחלק מן המודרניזציה החליטה הרכבת הרומנית להחליף את מערך הכירטוס ברכבת, למערכת ממוחשבת ארצית עם כרטיסים אלקטרוניים. מערך הכירטוס החדיש החל לפעול בתחנת הרכבת הצפונית של בוקרשט בחודש נובמבר 2004 והיום נכנס לשימוש בכל תחנות הרכבות הגדולות במדינה. בשנת 2003 החל אף שירות מודיעין טלפוני מודרני לרכבת הרומנית המספק מענה על זמני הרכבות וכן הזמנת כרטיסי נסיעה, 24 שעות ביממה. החל מ-1 בספטמבר 2006 נאסר העישון בכל רכבות הנוסעים ברומניה.

בחודש אפריל 2006 החלו עבודות בקו הרכבת בין בוקרשט לקונסטנצה במטרה להגביר את המהירות המרבית של רכבות נוסעים בקו מ-140 קמ"ש ל-200 קמ"ש וכך גם להגדיל את נפח התנועה בקו זה.

שירות רכבות נוסעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט תחנת הרכבת הרומנית בסאטו מארה, הכיתוב ברומנית ובהונגרית

שירות רכבות הנוסעים, המופעל על ידי CFR Călători, מפעיל שבעה סוגי רכבות נוסעים ברומניה ומחוצה לה. חלק מקווי הרכבת הבינלאומיים, מרומניה למדינות שכנות, עושים שימוש בציוד של הרכבת הרומנית. סוגי שירותי רכבות הנוסעים של הרכבת הרומנית הם:

  • Personal - רכבות שמספריהן 2000 עד 9999. אלה הן רכבות מאסף פרבריות, המובילות את מספר הנוסעים הרב ביותר ברכבת הרומנית. מהירותן הממוצעת של רכבות אלה היא הנמוכה ביותר (34.3 קמ"ש נכון לשנת 2004). רכבות אלה צפופות מאוד בשעות השיא, מצבן מוזנח ביחס לסוגי רכבות אחרות ומחירי הנסיעה בהן הם הזולים ביותר. רבות מן הרכבות האלה מורכבות מקרונות דו-קומתיים שנבנו בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. בחלק משירותי הרכבות הפרבריות, למשל בבוקובינה, נעשה שימוש בציוד ישן עוד יותר, משנות ה-40 וה-50. בחלק מן הקווים, כמו למשל קו סיביו-קראיובה, השירות ניתן במערכים מדגם "דזירו".
  • InterRegional - רכבות שמספריהן 1000 עד 1999. עד 2011 חולקה לשתי קטגוריות: Accelerat ו-Rapid שנחשבה ליותר מהירה. אלה הן רכבות מהירות למרחקים בינוניים וארוכים, העוצרות רק בערים בינוניות וגדולות. הציוד ברכבות אלה טוב במעט מזה שברכבות פרבריות ומהירותן הממוצעת גבוהה יותר. מחירי הנסיעה ברכבות אלה יקרים יותר והנוסע מחויב בתוספת מחיר, מעבר למחיר הבסיסי המשולם ברכבות Personal. חלק מקווי הרכבות המהירות ארוכים יחסית (כך למשל, הקו בין אוראדיה לגאלאץ אורכו למעלה מ-830 ק"מ). אף שרכבות אלה נוסעות למרחקים גדולים יותר, הן עוצרות בכל תחנה עירונית. אלה הנוסעים בין תחנות הקצה של הקו, יעדיפו בדרך כלל רכבות ישירות. הציוד הנייד ברכבות אלה מורכב מקרונות דו-קומתיים, או קרונות חד-קומתיים בהם מסדרון ממנו יוצאים תאים. במחלקה השנייה בכל תא 8 מושבים ו-6 מושבים במחלקה ראשונה. ברכבות דו-קומתיות מרחב הקומה לא מחולק לתאים ובכל שורה 4 מושבים המופרדים במעבר. רכבות מסוג זה עמוסות מאוד בדרך כלל.
  • InterCity - רכבות שמספריהן 500 עד 599. רכבות InterCity הן שירות העילית של הרכבת הרומנית ומהוות רכבות מהירות בין ערים מרכזיות ובין עיר הבירה לחוף הים השחור ולעיירות הנופש בהרי הקרפטים. זהו שרות הרכבות המהיר ביותר ברומניה, ומהירותן הממוצעת של הרכבות בשנת 2004 הייתה 87 קמ"ש. כרטיסי הנסיעה ברכבות מסוג זה יקרים יותר מקווים מקבילים איטיים יותר. קרונות הרכבות מסוג זה ממוזגים, מצוידים בשקעי חשמל ובכיסאות נוחים, ולנוסעים במחלקה ראשונה ניתנים עיתונים חינם ואף ארוחות. רוב הקרונות ברכבות אלה מחולקים לתאים, אף שלאחרונה הוכנסו לשירות קרונות בעלי חלל אחד. בקווים הארוכים מאוד ובקווים בינלאומיים, כגון קו בוקרשט-קונסטנצה, פועלים קרונות מדגם Astra AVA-200, שמהירותם המרבית היא 200 קמ"ש. קרונות אלה הם הנוחים והמפוארים ביותר ברכבת הרומנית. החל מחודש דצמבר 2006 ניתן שירות עסקים בחלק מקווי ה-InterCity בקרונות בהם כורסאות עור, מסכים אישיים, מערכות שמע עם אוזניות אישיות, Wi-Fi ובר. קרונות אלה מצוידים במעלון לנוסעים נכים.
  • EuroCity - מספריהן 500 עד 599. רכבות מסוג זה, כמו גם רכבות מסוג EuroNight, הן רכבות בינלאומיות המופעלות על ידי הרכבת הרומנית בשותפות עם חברת רכבות זרה, בהתאם ליעד הקו. רכבות אלה הן חלק מרשת הרכבות המהירות באירופה. לא כל הרכבות הבינלאומיות המגיעות לרומניה, או עוברות בה, הן מסוג EuroCity ורבות הן מסוג Rapid. רוב הרכבות מסוג זה הן בקרונות חדישים ונוחים, אף שאינם מגיעים לדרגת הנוחות של רכבות InterCity.
  • EuroNight - מספריהן 500 עד 599. אלה הן רכבות בינלאומיות הפועלות בשעות לילה. ברכבות אלה קרונות שינה.
  • Special - רכבות תיירות עם ציוד עתיק שמספריהן S1 עד S9. השירות ניתן בקווים נופיים.

מגבלת המהירות לרכבות ברומניה היא 160 קמ"ש, אולם הרכבות היחידות הנוסעות במהירות זו הן בקווים בוקרשט-קימפינה ובוקרשט-קונסטנצה. בקו בוקרשט-קונסטנצה נעשות עבודות שבסופן ניתן יהיה להפעיל עליו רכבות במהירות 200 קמ"ש. כל שאר הרכבות במדינה מוגבלות למהירות 120 קמ"ש. הקו הארוך ביותר ברומניה, ברכבת מסוג Accelerat, הוא נסיעה של 15 שעות בין סוצ'אבה לטימישוארה. הקו הארוך ביותר ברכבת מסוג InterCity, במשך 12 שעות, הוא בין אוראדיה לקונסטנצה.

שרות רכבות המשא ברכבת הרומנית מופעל על ידי חברת CFR Marfă, וכן על ידי 28 חברות רכבות פרטיות המפעילות קווי משא אותן חכרו מתשתיות הרכבת הרומנית. חברת CFR Marfă מפעילה 987 קטרים, רובם תוצרת רומניה ומקצתם מתוצרת יוגוסלביה לשעבר. שרות רכבות המשא ברומניה נוטל חלק משמעותי מכלל שינוע המשאות במדינה והביא לחברת CFR Marfă הכנסות משמעותיות אף שהחברה סיימה את מאזנה בהפסד בשנים 2002-2003. בשנת 2004 פחם היה המוצר העיקרי אשר שונע ברכבות משא בהיקף של 39.5% מכלל הפעילות. אחריו באו מוצרי מתכת (12.4%), מוצרי נפט (10.9%), כימיקלים (4.2%), עפרות ברזל (4.0%), מוצרי מחצבה (3.8%).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרכבת הרומנית בוויקישיתוף