הרצל פינת רפאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוחים בסגנון פרסומי בלתי אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לוגו הרצל פינת רפאלי.jpeg

הרצל פינת רפאלי היא סדרה תיעודית בת 5 פרקים אשר שודרה לראשונה בערוץ HOT בידור ישראלי בשנת 2008 לקראת יום העצמאות ה-60 לישראל. דוד דרעי, יוצר הסדרה, יצא בה למסע ביקורתי אל ה"אייקונים" שהובילו את התרבות בששים שנות קיומה של המדינה, ובחן באמצעותם את השינויים התרבותיים והערכיים שהתחוללו בישראל. בתוך כך, שרטט דרעי את המעבר של "גיבורי התרבות" של אז, ל"כוכבים" שבאו אחריהם ועד ל"סלבס" בני ימינו.

הסדרה חוזרת אל הדמויות, הגיבורים והסמלים שעיצבו את עולם התרבות של ישראל, מתבוננת בדמויות שמרכיבות את התרבות הישראלית הפופולרית ומציפה שאלות ערכיות העומדות בבסיסה של תרבות זו: מה הביא להכתרת גיבורי התרבות שלנו ומהם הכוחות שגרמו להסתלקותם מהבמה, חושפת את המנגנונים הבלתי נראים שממציאים, יוצרים ומפיצים את אבק הכוכבים, כמו גם את "ביצת המפורסמים" המקומית – בבידור ובתרבות, ביופי ובזוהר, בפוליטיקה ובצבא.

"הרצל פינת רפאלי" קיבלה מועמדות לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בקטגוריית הסדרה התיעודית הטובה ביותר לשנת 2008.

היופי והזוהר של ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקו הדק שבין נועזות לבגידה, שמרנות ועירום, רכילות ופרסום. בשנת 1957 הסעיר את מדינת ישראל הצעירה העירום של זיוה שפיר-רודן- שנודעה כ"נערת הזוהר הראשונה", על שער העיתון "העולם הזה". מאז, לאחר שהוקעה ברחוב ובכלי התקשורת, במה שהגיע אז עד לדיון בוועדת החינוך של הכנסת, נעלמה זיוה רודן לעשרות שנים של גלות בעולם. צוות הסדרה מאתר את רודן בפאלם ספרינגס שבקליפורניה ומגלה שהפרשייה ההיא עדיין מהדהדת בעולמה. מלבד זאת חוזר הפרק גם אל הלבטים ותחושת השליחות של מיכל מודעי בדרך להיותה מלכת היופי בשנות הצנע, ומציב מולה מודל אחר משנות ה-2000 שמייצג קו מחשבה אחר של הדוגמנית הישראלית בר רפאלי.

הבידור והבמה של ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון אחרון עם חנה רובינא בחייה, מתמודדת מי שכונתה "זמרת המלחמות" - יפה ירקוני, עם הטענה שבנתה את הקריירה הארוכה שלה על גב הצבא.

השד העדתי בתחרות הצמודה בין שתי הזמרות הפופולריות של שנות ה-80 - ירדנה ארזי ועופרה חזה.

הבידור והרכילות בפוליטיקה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע מאסיפות עם בכיכרות ומנאומים חוצבי להבות, אל תוכניות אירוח צעקניות ומדורי רכילות נוצצים, בעקבות הפוליטיקאים, הגנרלים – והצורך הקיומי שלהם לזכות בתשומת הלב, באהבת הציבור, בכוח ובהשפעה. זהו מסע שמתפתל מהמאבק להשגת הראיון הראשון עם פולה בן-גוריון ועד המאבק היומיומי של פנינה רוזנבלום על דקות מסך, מסיפורי הבגידות הסודיות של משה דיין ועד "הקלטת הלוהטת" של "בנימין נתניהו. הכל בניסיון לברר שתי שאלות חשובות: איך הפכו הפוליטיקאים שלנו מאידאולוגים – לכוכבי טלוויזיה, והאם הדרך פתוחה משני הכיוונים - ועיתונאים וכוכבי טלוויזיה יכולים להיות מנהיגים ראויים?

בין גיבורי התרבות שהסדרה עוסקת בדמותם: אהוד אולמרט, נעמי פולני, יעל אבקסיס, בר רפאלי, רינה מור, פנינה רוזנבלום, חנה רובינא, דודו טופז, אילנה דיין, שרון איילון, מיכל מודעי, זיוה רודן, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק, ירדנה ארזי, עופרה חזה, מירה אברך, שולה יריב-רחל המרחלת, בייגה שוחט, קארן דונסקי, יפה ירקוני, צביקה פיק, זוהר ארגוב, רבקה מיכאלי, רות דיין, טומי לפיד, אורי אבנרי, אדם, טל פרידמן, איל קיציס. ואחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]