פרשת הקלטת הלוהטת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשת הקלטת הלוהטת הוא הכינוי שניתן לפרשה משנת 1993 בה טען בנימין נתניהו, במהלך מסע הבחירות שלו לראשות הליכוד, שבו התמודד מול דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, כי גורמים בליכוד מנסים לסחוט אותו באיומים.

הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־14 בינואר 1993 הכריז נתניהו בהופעה דרמטית במהדורת מבט כי קיבל איומים מ"אדם אחד, מוקף בחבורה של פושעים לא גדולה", לפיהם אם לא יסיר את מועמדותו יחשפו אלו קלטת שבה צולם לכאורה נתניהו כשהוא מקיים יחסי מין עם אישה שאיננה אשתו. בשל תוכנה, זכתה הקלטת לכינוי "הקלטת הלוהטת". נתניהו התוודה, בתשובה לשאלתו של אורי כהן אהרונוב, כי אכן "היה לי קשר קצר עם אשה, שהסתיים", וכי עניין זה הוא עניינו ועניינה של אשתו שרה, שאת סליחתה הוא מבקש.[1][2] כמו כן אמר כי "אנחנו יודעים מי עומד מאחורי הניסיון הזה... מי שנקט בשיטות של ריגול, ציתות ופריצה, אינו ראוי להיות בהנהגה ומקומו בבית הסוהר". כשלושה ימים לאחר מכן הגיש נתניהו תלונה במשטרה.

נתניהו לא נקב בשמו של אותו אדם, אך הכל סברו כי מדובר בדוד לוי, שהכחיש כל קשר למעשה. חקירת המשטרה לא העלתה דבר, ולא נמצאו כל ממצאים לפיהם אכן נסחט נתניהו, או כי קלטת כזו הייתה קיימת במציאות.

לוי דרש התנצלות, אולם נתניהו התנצל רק כעבור שנתיים.[3] מבקרי נתניהו ראו בהופעתו בטלוויזיה, בעידוד יועצו אייל ארד ובטרם ראה מישהו את הקלטת, ביטוי לחוסר יכולת לעמוד במצבי לחץ.[4]

חרף הפרשה, ניצח נתניהו בבחירות המקדימות ונותר פופולרי בקרב הימין בכלל ובקרב הימין הדתי בפרט. כך לדוגמה, לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה, יצאה חסידות חב"ד בקמפיין בסיסמה "נתניהו טוב ליהודים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]